תפריט עמוד

ארצות הברית – דרכים נפלאות ולא מוכרות

ארצות הברית – דרכים נפלאות ולא מוכרות

כדי להכיר את ארצות הברית האמיתית צריך לצאת מהערים הגדולות, לרדת מהכבישים הראשיים ולנסוע בדרכים צדדיות. הצעה לשלושה טיולים נפלאים במערב ארצות הברית ובדרומה, דרך נופי פרא, עיירות נידחות וצלילים וטעמים שלא תפגשו בשום מקום אחר. אמריקה שלא הכרתם

יש כמה דרכים לטייל בארצות הברית. אפשר לבחור בדרך המלך, כלומר בכבישים המהירים שחוצים את המדינה העצומה הזאת מצפון לדרום וממזרח למערב, מגיעים לכל עיר גדולה ומאפשרים לנוע במהירות וביעילות (אלא אם כן נקלעתם לכביש שכזה בשעת העומס, ה-Rush Hour). ואפשר לבחור בדרכי נוף מקסימות ומפורסמות מאוד, דוגמת כביש מס' 1 שמתפתל לאורך קו חוף בואכה סן פרנסיסקו. אבל אפשר גם לטייל בדרכים אחרות, יפות באותה מידה אבל הרבה פחות מוכרות, ודאי למטיילים שבאים ממרחקים. הפעם נציע שלוש דרכים שכאלה, שעוברות דרך נופים יפים להפליא ומובילות לאתרים מלאי עניין, אבל מסיבות שונות לא זכו לפרסום שלו הן ראויות – ואולי טוב שכך, שכן תמיד נעים יותר לטייל בכבישים שאינם עמוסים לעייפה. כדי להפיק את המקסימום מהטיולים המובאים כאן, עדיף לא למהר. הקדישו לכל טיול שכזה כמה ימים של נהיגה נינוחה, עם עצירות בעיירות קטנות, בשמורות טבע מרשימות וגם סתם כך לצד הדרך בדיינר קטן שכמו יצא מסרט אמריקאי ישן.

הבהלה לזהב: כביש 49 בקליפורניה
בינואר 1848 מצא ג'יימס מרשל אבן נוצצת בנהר ליד קולומה, קליפורניה. בדיקה מדוקדקת העלתה כי זוהי חתיכת זהב. זה היה אות הפתיחה לבהלה לזהב, שהביאה בתוך שנים ספורות לא פחות מ-300,000 אנשים לקליפורניה בתקווה למצוא עושר ואושר. במהלך השנים הללו הוקמו בקליפורניה עיירות חדשות, נסללו כבישים, הונחו מסילות ברזל ונבנו כנסיות ובתי ספר. חלק מהישובים ששגשגו בתקופת הבהלה לזהב, דוגמת סן פרנסיסקו שצמחה בתוך כמה שנים מישוב בן מאות תושבים לכרך של ממש, נותרו מלאי חיים גם כאשר השמועות על זהב שנמצא בקולורדו גרמו לרבים לעבור מזרחה. אבל עיירות קטנות באזורים הרחוקים מן החוף קפאו על שמריהן. כביש 49 (
SR 49), אחת מדרכי הנוף היפות והלא מוכרות של קליפורניה, עובר למרגלות רכס הסיירה נוודה האדיר (שפסגותיו מגיעות עד גובה 4,000 מ'), דרך עיירות יפות ושלוות, שהוקמו כאן בתקופת הבהלה לזהב. הכביש מתחיל בעיירה אוקהרסט (Oakhurst), כ-20 ק"מ מדרום לפארק יוסמיטי, וממשיך בכיוון צפון-מערב עד לישוב הזעיר וינטון (Vinton), שנמצא בגובה 1,500 מ' סמוך לגבול עם נוודה. אנחנו ניסע רק בחלקו של הכביש – בין סונורה לנוודה סיטי. 


כביש 49 מתפתל למרגלות רכס סיירה נוואדה. מתחת זורם נהר אמריקן שבו נמצא זהב ב-1848

את הטיול שלנו, שאורכו כ-250 ק"מ, כדאי למתוח על פני יומיים-שלושה, עם עצירות לטעימת יינות ביקבים של מחוז אמדור (Amador County), שיטוט בין חנויות קטנות בעיירות שהזמן כמו עצר בהן מלכת וביקור בעיירת כורים משוחזרת. הזמן הטוב ביותר לטיול הוא בין אפריל לאוקטובר, כשמזג האוויר נוח ויש סיכוי טוב לשמיים בהירים ודרכים פתוחות.

מתחילים בסונורה (Sonora), העיירה הסמוכה ביותר ליוסמיטי (נמצאת בהצטלבות של הכבישים 49 ו-108). שתי אטרקציות הקשורות לבהלה לזהב נמצאות בסמוך: הפארק ההיסטורי Railtown 1897 ובו רכבת שמורה להפליא מהמאה ה-19 (בסופי שבוע הרכבת פועלת והנסיעה בה היא חוויה מרנינה) והפארק ההיסטורי קולומביה (Columbia State Historic Park) המשחזר עיירת כורי זהב, כולל אנשים בלבוש תקופתי. מכאן ממשיכים צפונה, אל הפארק ההיסטורי Marshal Fold Discovery, שנקרא על שמו של ג'יימס מרשל, אותו אדם שמצא ממש במקום הזה את חתיכת הזהב, שהביאה בעקבותיה את הבהלה לזהב. במקום יש מנסרת עץ משוחזרת ופסל של מרשל, ובעלי הדמיון ודאי יראו במי נהר האמריקן הזורם פה פיסות מנצנצות של זהב. את הטיול בעקבות הבהלה לזהב נסיים בעיירה הנעימה נוודה סיטי (Nevada City), שלמרות שמה נמצאת בקליפורניה.


רכבת קיטור בפארק ריילטאון 1897. בסופי שבוע אפשר לנסוע ברכבת ההיסטורית | צילום: Marcel Marchon

על גג העולם: דרך השמים של סן חואן בקולורדו
בשטחה של מדינת קולורדו יש שפע של דרכי נוף יפהפיות, שחולפות בין פסגות מושלגות, לצד אגמים צלולים ולאורך נהרות שוצפים. 11 מתוכן הוכרזו באופן רשמי על ידי משרד התחבורה האמריקאי כדרכי נוף צדדיות (America’s Byways), תואר המעיד על יופיין הרב. מביניהן בחרנו בדרך עוצרת נשימה במיוחד, סן חואן סקייוואי (San Juan Skyway), מסלול מעגלי בן 375 ק"מ, שאפשר לעשותו בנהיגה רצופה של שש עד שבע שעות, אבל כדי ליהנות ממנו כראוי, עדיף לחלק את הנסיעה בו ליומיים לפחות. את הלילה אפשר לעשות בעיירה היפה דורנגו (
Durango), שבה יש כמה מלונות טובים, בהם מלון סטרטר (Strater Hotel) ההיסטורי, שנבנה במאה ה-19 ומשמר את רוח התקופה. אם תרצו להקדיש לאזור זמן רב יותר, תוכלו להאריך את הדרך ולהוסיף לטיול ביקור בפארק יפהפה, אבל על כך בהמשך. הזמן הטוב ביותר לטייל כאן הוא בקיץ, כשמזג האוויר חמים ונעים והצבע הירוק שולט.


סן חואן סקייוואי באזור העיירה סילברסון | צילום: באדיבות America's Byways

כיוון שהמסלול מעגלי אפשר להתחיל אותו בכל נקודה. אנחנו בחרנו להתחיל בעיירה דורנגו. העיירה משמשת מרכז לפעילות אתגרית ואפשר לצאת מכאן למסלולי הליכה או רכיבה על אופניים וחובבי הריגושים לא יוותרו על רפטינג בנהר האנימס. ברחוב הראשי של העיירה תמצאו סוכנויות טיולים שדרכן אפשר להסדיר את ההרשמה לטיולים, לשייט קיאקים ולרפטינג. לפני שנמשיך בדרך נציין שלמרות שהעיירות לאורך המסלול קטנות וציוריות, ויש בהן אווירה של המערב הישן, אין מדובר במקומות שכוחי אל או נידחים. קולורדו היא מעצמת סקי, וגם הקטנות בעיירות שבפסגות ההרים מצוידות היטב בחנויות, בתי קפה ומלונות כפריים הצופים אל הנוף.


למרות שמומלץ לנסוע בסן חואן סקייוואי בקיץ, החורף מציע יופי מיוחד ונהיגה מאתגרת למדי | צילום: Colorado DOT

מדורנגו ממשיכים על כביש 160 לעבר קורטז (Cortez), אבל עוד לפני שמגיעים לעיירה מחכה היהלום שבכתר – הפארק הלאומי מסה ורדה (Mesa Verde National Park) עם האוסף הגדול ביותר בארצות הברית של שרידי התיישבות פרה-היסטורית. שרידי הכפרים, שנבנו למרגלות מצוקים, על ראשיהם ובמורדותיהם, מרשימים להפליא כמו גם התצפיות המרהיבות שנשקפות מהם. התחילו את הביקור במרכז המבקרים שבכניסה לפארק (הנהיגה בכביש המתפתל המוביל אליו היא חוויה בפני עצמה), שם תוכלו להצטייד בהסברים, במפות ובכרטיסים לסיורים מודרכים בפארק.


הפארק הלאומי מסה ורדה. אוסף מרשים של כפרי צוקים פרה היסטוריים | צילום: אייסטוק

אחרי הביקור במסה ורדה חולפים על פני קורטז וממשיכים בכביש 145, שמתפתל ומטפס בהרים. בהצטלבות הדרכים נפרדים מכביש 145 וממשיכים צפונה בכביש 62. אם אינכם ממהרים, יש אופציה אחרת: המשיכו עם כביש 145 לכיוון דרום-מזרח עד טלוריד (Telluride), עיירת סקי קטנה ונעימה, שנמצאת במיקום נפלא, מוקפת במצוקים דרמטיים ונוף הררי שנשקף מכל עבר. מלבד ספורט חורף, העיירה מארחת במהלך הקיץ פסטיבלי מוזיקה וקולנוע ויש בה אווירה קוסמופוליטית. מכאן חוזרים להצטלבות עם כביש 62 וממשיכים בו עד לעיירה רידג'וואי (Ridgeway), שבמרכזה זורם נהר והיא מוקפת בהרים תלולים שמורדותיהם מיוערים. סטייה מהמסלול שלנו תיקח אתכם, בכביש 550 צפונה, אל הפארק הלאומי רידג'וואי (Ridgeway National Park), המכונה "שווייץ של אמריקה" בזכות נופי ההרים, האגם הגדול המוקף ביערות ושלל שבילי הליכה מקסימים. במקום יש גם אתר קמפינג מסודר.


במהלך הנסיעה יש סיכוי טוב שתרצו לפצוח בשיר למראה הנוף הנשקף מחלון המכונית | צילום: Colorado DOT

מכאן חוזרים בכביש 550 לכיוון דרום, חולפים על פני העיירה רידג'וואי וממשיכים כ-20 ק"מ דרומה ל-Ouray, עיירה יפהפייה שיושבת במיקום כל כך מושלם שתרצו לפצוח בשיר ("רוקי מאונטיין היי" של ג'ון דנבר מתאים במיוחד לתפאורה). קחו את הזמן, נשמו את האוויר הצלול כיין ונסו לא להוריק מקנאה במי שכל בוקר מתעוררים לנופים שכאלה. מכאן מתחיל הקטע היפה במסלול שלנו (כאילו שעד כה הנוף לא היה משגע…). קטע הכביש (עדיין 550) שבין אוראי לסילברסטון (Silverston) מכונה "הכביש של מיליון הדולר", Million Dollar Highway, ארבעים ק"מ של נופים עוצרי נשימה, שמגמדים את כל מה שראיתם עד כה. הנהיגה כאן מסוכנת מאוד, ולמרות הרצון לפרוץ בצעקות בשל המראות הנגלים מעבר לכל פינה ובשל פיתולי הדרך המפחידים, עם תהום הפעורה מצדם האחד, מוטב להתאפק ולשמור על שקט כדי לא להבהיל את הנהג… מסילברסטון הדרך מובילה בחזרה לדורנגו ולסיום המסלול.


הקטע הזה של סן חואן סקיוואי מכונה גם "הכביש של מיליון הדולר" | צילום: Colorado DOT

הי דרומה: דרך הבלוז מטנסי ללואיזיאנה
כביש 61 (Hwy 61) הוא אחד מאותם כבישים קלאסיים שחוצים את ארצות הברית, במקרה זה – מצפון לדרום. ב-1965 בוב דילן הנציח את הכביש, העובר ממיניסוטה (מולדתו של המוזיקאי) ללואיזיאנה, באלבום הנקרא Highway 61 Revisited. המסלול המובא פה הוא קטע מאותו כביש אלמותי, והוא עובר ממדינת טנסי דרומה, אל לבה של ארץ הקייג'ון בלואיזיאנה. המוזיקה שתלווה אותנו לאורכו היא מוזיקת הבלוז, שקורעת את הלב ונכנסת לנשמה, והיא גם זו שהעניקה לכביש את כינויו – דרך הבלוז, Blues Highway. הדרך עוברת פחות או יותר לאורכו של נהר המיסיסיפי, וגם אם היא חסרה את הנופים הדרמטיים של הדרכים האחרות המוזכרות כאן, היא מאפשרת להכיר פן אחר של ארצות הברית, שמסלול התיירות הרגיל פוסח עליו. מדי פעם כדאי לסטות מהכביש ולרדת לנהר האדיר, שסיפק השראה לסיפורים ושירים רבים.


כביש 61 במיסיסיפי. להכיר פן אחר של ארצות הברית
| צילום: Ken Lund

כיאה לקלסיקה אמריקאית, דרך הבלוז ארוכה מאוד ודורשת אהבה לנהיגה – לא פחות מ-1,600 ק"מ נדרשים כדי להגיע לסופה, בדרום העמוק. וכדי למצות את מירב ההנאה – מהנופים, מהאוכל הדרומי מלא הטעם, ובעיקר מהמוזיקה, הקצו לעצמכם די זמן לטיול נינוח. התקופה הטובה ביותר לעשותו היא באפריל, מאי או יוני, אז מתקיימים כאן פסטיבלי מוזיקה שונים.


נהר המיסיסיפי. כביש 61 מקביל פחות או יותר לתוואי של הנהר האדיר | צילום: Ken Lund

מתחילים את המסלול בממפיס, העיר הגדולה בטנסי, שממוקמת בדרום-מערב המדינה, על גדות נהר המיסיסיפי. אם נאשוויל נחשבת לבירת מוזיקת הקנטרי, הרי שממפיס היא בירת הבלוז והסול ומקום הולדתו של הרוק האמריקאי, בזכותו של בן העיר המפורסם ביותר – אלביס פרסלי. את כל אלה תוכלו לשמוע ולחוות בממפיס – במועדונים, בפאבים ובאולמות. אל תחמיצו ביקור באחד המועדונים שברחוב ביל (Beale Street). עוד משהו שמאפיין את ממפיס ולא כדאי לוותר עליו הן הצלעות ברוטב ברביקיו, שמוגשות בכמויות נדיבות ואשר ישאירו אתכם עם אצבעות דביקות ובטן מלאה עד להתפקע. כחמישה קילומטרים ממרכז העיר נמצאת אחוזתו של אלביס, גרייסלנד, ואם אתם חובבי הז'אנר ודאי לא תוותרו על ביקור כאן.


מועדוני בלוז ברחוב ביל בממפיס. המקום שבו נולדה המוזיקה שחודרת ללב ולנשמה

ממשיכים בכביש 61 דרומה עד קלרקסדייל (Clarksdale), מקום הולדתו של זמר הבלוז האגדי רוברט לירוי ג'ונסון, שמת בגיל 27 והתפרסם רק אחרי מותו. האגדה מספרת כי ג'ונסון כרת ברית עם השטן, שבתמורה לנשמתו קיבל יכולת מוזיקלית אל-אנושית ופרסום רב (שכאמור הגיע רק לאחר שנשמתו עזבה את עולמנו). בקלרקסדייל יש כמה מוזיאונים המוקדשים למוזיקת הבלוז, בהם Delta Blues Musuem שמעלה על נס את גדולי המוזיקאים של הז'אנר, בהם מאדי ווטרס הגדול (יש שיאמרו הגדול מכולם). מכאן ממשיכים כל הזמן דרומה, דרך ערים דרומיות מנומנמות דוגמת קליבלנד (לא לבלבל עם קליבלנד שבאוהיו) ולילנד. אחרי שחוצים את הגבול למדינת מיסיסיפי, ממזרח לכביש נמצא החורש הלאומי דלתא (Delta National Forest) עם צמחייה טיפוסית לאזור החם והלח הזה, שעשיר בנהרות שופעי מים. המסורת מספרת שבמקום הזה, בעת מסע ציד אחרי דובים, הגה הנשיא האמריקאי תאודור רוזוולט את הרעיון לדוב הצעצוע האהוב על ילדים בכל העולם, שנקרא על שמו – טדי בר.


אזור הביצות של לואיזיאנה. לכו לאיבוד בעקבות המוזיקה, האוכל והנופים | צילום: America's Byways

הדרך ממשיכה עוד ועוד דרומה, ומגיעה לבסוף ללואיזיאנה – אל הביצות, המוזיקה והאוכל שמאפיינים את הקייג'ון (Cajun), קבוצה אתנית, שאבות-אבותיה היו צרפתים קתוליים, אשר גורשו מאזור אקדיה שבקנדה במאה ה-18 והתיישבו בדרום מדינת לואיזיאנה (הם כינו את מקום מגוריהם החדש אקדיניה, Acadiana, על שם המולדת הישנה). כאן כדאי לעשות מה שלא ראוי לעשותו בטיולים אחרים – ללכת לאיבוד. לכו אחרי צלילי הכינור ורקיעות הרגליים, הצטרפו לריקודים באולמות נידחים, התמסרו לטעמים העמוקים של דגי הביצות המטוגנים, הרשו לעצמכם להתאהב.

מכאן ממשיכים ללאפייט (Lafayette), עיר גדולה ומודרנית, שהמרכז ההיסטורי שלה מציע, כמה לא מפתיע, שילובים מופלאים של מוזיקה ואוכל (את שניהם תמצאו בשפע ב- Prejean’s Cajun Dining, כתובת: 3480 N.E. Evangeline). את הטיול נסיים בניו אורלינס הנפלאה. להמתיק את הסוף, אל תוותרו על הבינייה (beignets), אותן בצקיות מטוגנות שאבקת סוכר מפוזרת מעליהן בנדיבות. משמין? בוודאי. טעים? כמו חלום.

להשכרת רכב בחו"ל בארבעה צעדים פשוטים לחצו כאן >>

לקריאה נוספת:

ארצות הברית מחוף לחוף: שלושה מסלולים  
ארצות הברית מחוף לחוף: שלושה מסלולים
אלפי קילומטרים מפרידים בין החוף המזרחי לחוף המערבי של ארצות הברית. אפשר לגמוא את המרחק הזה בטיסה, אבל הרבה יותר מעניין לעשות אותו ברכב, דרך נופים מרהיבים, ערים מרתקות, מספר לא מבוטל של מדינות וארבעה אזורי זמן. שלושה מסלולים חוצי אמריקה

 

הפארקים הלאומיים הסודיים של ארצות הברית  
הפארקים הלאומיים הסודיים של ארצות הברית
הייתם כבר בגנרד קניון, ביילוסטון וביוסמיטי? הנה כמה פארקים לאומיים נפלאים והרבה פחות מוכרים ברחבי ארצות הברית

בתמונה הפותחת: סן חואן סקייוואי בקולורדו. רצוי לא לצעוק בהתפעלות, כדי לא להבהיל את הנהג… | צילום: Reinhard Schön, cc-by-sa-3.0

 

האם היית ביעד הזה?

  • 0

    כן הייתי

  • 6

    לא, אבל מתכנן

  • 0

    לא מעוניין

לאן נעלמו הכוכבים?

האם המאמר הזה עזר לך?

עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





מרכז ההזמנות של מסע אחר

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

code