תפריט עמוד

אסתטיקה שמימית: סופו של כוכב

אומרים שתמונה אחת שווה אלף מילים. הסתכלו על התמונה הזאת: הפרפר היפהפה שנראה בה מורכב מענני גזים לוהטים במרחק מיליארדי קילומטרים מכאן, אי שם בגלקסיית שביל החלב

את התמונה הזאת צריך לראות בהגדלה. אם תמונה היתה ספרות, התמונה הזאת היתה דון קישוט. ואם היא היתה היסטוריה של כדור הארץ, התמונה הזאת היתה אחד מפלאי עולם. אבל הפרפר הזה הוא רק כוכב. כוכב זקן, שהתפוצץ והתיז לחלל את המעטפת שלו – שכבות אדירות של גז ואבק. הדרמה הזאת לא התרחשה בשכונה שלנו, אלא במרחק של מיליארדים רבים של קילומטרים, אי שם בתוככי גלקסיית שביל החלב.

בלשון מקצועית, מה שאתם רואים כאן נקרא ערפילית פלנטרית, ויש לה אפילו כינוי איום ונורא: NGC 6302. אבל אסטרונומים נוהגים לכנות אותה ערפילית הפרפר. ענני הגזים הלוהטים שיוצרים את תמונת הפרפר מתפשטים בחלל במהירות גבוהות, כמיליון קמ"ש, ופולטות קרינה באורכי גל שונים. רוחב מוטת הכנפיים של החרק הקוסמי הזה מגיעה לכשתי שנות אור!

הגיבור של הדרמה, הכוכב המת עצמו, לא נראה כאן. הוא מוסתר מאחורי העננים. פעם גם הוא היה שמש מפוארת וענקית שחיה בגלקסייה שלנו כמה מיליארדי שנים עד שכילתה את "הדלק" שלה, ובשלב חייה האחרון החלה להתנפח ולהאדים. היא הפכה אז, בלשון האסטרופיזיקה, ל"ענק אדום", שקוטרו הגיע לפי אלף מהשמש שלנו. אחר כך, כמו באגדה עתיקה, היא התפוצצה והפכה ל… פרפר.

לפני שחברי האסטרונומים יחבטו בי, אומר רק שזאת הזדמנות למחוא כף לביצועים של מצלמת השדה הרחב החדשה שהותקנה לא מכבר בטלסקופ החלל ע"ש האבל, ואשר השיגה את הצילום המדהים הזה. וואו!

לבלוג של עמי בן-בסט

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.