"היסטוריונים רבים בדקו את הפֶסֶל מנקודת המבט שלהם, אך איש מהם לא ביצע עליו ניתוח אסטרונומי. כך פשוט יצא שאני הייתי הראשון" – כך, בצניעות יתרה, הסביר לי את תגליתו הדרמטית ד"ר ברדלי שייפר, חוקר מאוניברסיטת מדינת לואיזיאנה, כאשר פגשתי אותו בכנס האגודה האמריקאית לאסטרונומיה (AAS) בסן דייגו, קליפורניה. כדי להבין את משמעות התגלית עלינו ללכת יותר מאלפיים שנים אחורנית. האסטרונום היווני היפרכוס, אשר חי במאה השנייה לפני הספירה, נחשב לאחד מגדולי האסטרונומים של העת העתיקה. הוא חישב את אורך השנה במידת דיוק של שש דקות וחצי, וכן סיווג את הכוכבים לפי מידת הבהירות שלהם, באופן שבו נוהגים האסטרונומים להשתמש גם כיום. אחד מהישגיו החשובים ביותר היה עריכת קטלוג שכלל כ־850 כוכבים שונים. למרות רישומים היסטוריים ברורים באשר לעצם קיומו, הקטלוג עצמו מעולם לא נמצא. לאחרונה חלה התקדמות מפתיעה בחיפושים אחר הקטלוג האבוד של היפרכוס. ד"ר ברדלי שייפר הצליח למצוא תרשים של מפת השמים המשקף את הקטלוג המקורי של היפרכוס. בחיפושיו אחר התגלית החשובה לא נאלץ שייפר לנדוד בין אתרי עתיקות נידחים או לחטט בנבכיהן של פירמידות נסתרות. הוא מצא אותה דווקא במקום גלוי שאלפי אנשים עוברים בו מדי יום ביומו – בפסל אטלס המוצג במוזיאון הלאומי לארכיאולוגיה שבנאפולי. שייפר הראה כי מיקומן של קבוצות הכוכבים המופיעות על פסל אטלס מתאים למיקומן במאה השנייה לפני הספירה, ולכן נראה כי מפת הכוכבים המופיעה על גבי הפסל מבוססת על עבודתו של היפרכוס. פסל אטלס המוצג בנאפולי מתאר את דמותו של האל היווני הנושא על כתפיו את השמים. על הכדור שנושא אטלס מופיעות בבירור קבוצות הכוכבים (קונסטלציות) כפי שהוגדרו על ידי היוונים, אשר דימו לראות באופן פיזורם של הכוכבים בשמים דמויות מיתולוגיות מוכרות. על הפסל אפשר לזהות את הקונסטלציות סיגנוס (האווז), הרקולס, אוריון, סקורפיוס (עקרב), ג'מיני (תאומים), ליברה (מאזניים) ועוד. למרות מידה כלשהי של בלאי, אפשר לזהות בפסל בבירור 41 מתוך 48 קבוצות הכוכבים שהגדירו היוונים. כוכבי השבת אינם משנים את מיקומם בשמים בקצב מהיר, ולכן הם נראים קבועים במקומם. אך בסדרי זמן של מאות שנים, מיקומם של כוכבי השבת משתנה מעט. שייפר בדק את מיקומן של קבוצות הכוכבים המסומנות על גבי הפסל וגילה הבדלים ניכרים בין מיקומן על גבי התרשים ובין מיקומן המוערך בתקופה שנוצר הפסל – בסביבות שנת 150 לספירה. כך, למשל, הקונסטלציה ליברה (מאזניים) מחוברת לסקורפיוס, ולאווז (סיגנוס) יש רגל אחת בלבד. הכוכבים אמנם אינם מופיעים על גבי הכדור באופן מפורש, אך על פי מיקום הקונסטלציות אפשר לקבוע היכן אמור להופיע כל אחד מהם. שייפר חישב ומצא שתרשים הכוכבים על גבי הפסל מתאים לשנת 125 לפני הספירה, עם סטייה סטטיסטית של 55 שנים. מכיוון שבתקופה זו לא ידוע על קיומו של קטלוג אחר, מניח שייפר שתרשים הכוכבים על גבי הפסל מבוסס על עבודתו של היפרכוס. פסל אטלס הוא ככל הנראה העתק של פסל יווני קדום יותר. הפָסַל אשר העתיק את הדגם המקורי העתיק ככל הנראה גם את מיקומם של הכוכבים בלי שהתעדכן ברישומים האסטרונומיים המעודכנים לאותה התקופה. |
אסטרונומיה: מתחת לאף
במשך שנים רבות ייחלו חוקרים למצוא את קטלוג הכוכבים האבוד של היפרכוס. ד"ר ברדלי שייפר מצא אותו במקום מפתיע |
Array
(
)