תפריט עמוד

מסלול קמפינג באיסלנד – להקיף את האי

מסלול קמפינג באיסלנד – להקיף את האי

שלושה שבועות עם רכב שכור ואוהל קטן שרק בקושי החזיק מעמד ברוח, במדינה שנופיה עוצרים נשימה ביופיים ושוממים כמעט לגמרי מאדם

בחודש ספטמבר לפני כשנתיים יצאנו לטיול קמפינג של שלושה שבועות באיסלנד. בכתבה הראשונה על המסע המיוחד הזה סיפרנו על היתרונות והחסרונות של טיול קמפינג מחוץ לעונה. עכשיו, הנה המסלול המפורט של הטיול שלנו:

מרייקיאויק נסענו כ-40 ק"מ לת'ינגווליר (Pingvellir), בית המחוקקים הקדום של איסלנד, שם נהגו לשבת ולחוקק חוקים בחוץ. עם נוף כזה אנחנו בטוחים שכולם היו במצב רוח טוב. מסתבר גם ששם היו מוציאים להורג אנשים. האזור יפהפה – סלעי בזלת ענקיים, נחלים, דשא ירוק, והכל במרחב עצום. את הלילה הראשון בטיול העברנו בקמפינג המסודר שבמקום, ובבוקר המשכנו לראות את הגייזרים. כל חמש דקות מתפרץ גייזר ענק לגובה של כמה עשרות מטרים, ומסביב עומדים תיירים עם מצלמות מוכנות לקלוט את רגע ההתפרצות.

מפלי דטיפוס. בשום מקום אין גדרות או שלטים המזהירים שלא להתקרב לקצה

משם הדרך קצרה למפלי גולפוס היפים. מצחיק (ומפחיד) שאין גדרות או שלטי אזהרה המורים לא להתקרב למפל, נראה שבקלות רבה אפשר לעוף לתוך המים (מעניין איך זה היה עובד בארץ שלנו…). הכניסה למפלים אינה כרוכה בתשלום – כל שמורות הטבע באיסלנד חופשיות, פתוחות ללא תשלום ונקיות להפליא. לא ברור איך בדיוק הסדר הזה מתנהל, אבל הוא עובד בצורה מושלמת. בסיומו של יום ארוך החלטנו להמשיך עד העיירה סקוגאר ((Skogar, שבה יש מפל יפהפה, ולבלות שם את הלילה. הדרך לשם היתה מדהימה – בתים קטנים בצדדי הדרך, שמש של שעת ערביים, כמעט שלא ראינו מכוניות. הנסיעה אורכת כשעתיים, ואנחנו ניצלנו היטב את העובדה שהשמש שקעה בסביבות 9 (בקיץ השמש שוקעת מאוחר יותר). בתקופה שאנחנו טיילנו, ספטמבר, שעת השקיעה התקצרה בחצי שעה משבוע לשבוע, והיו הפרשים גדולים מאוד בין האזורים בהם עברנו.

הקמפינג בסקוגאר קצת יקר ולא מואר, אבל המיקום שלו מחפה על הכל – מטרים ספורים מהמפל. מדהים להירדם בלילה לרעש המים ולהתעורר בבוקר ולראות אותו. אפשר לעשות טרק שמטפס מעל המפל, אבל אנחנו ויתרנו. מהנקודה הזאת בערך כמעט שלא ראינו יותר תיירים, ואנשים בכלל (חוץ מזוג בטויוטה אדומה, שפגשנו שוב ושוב במהלך הטיול, כאילו שנסעו לאיסלנד רק כדי לעקוב אחרינו). המשכנו לכיוון דריהולי – הדרך כוללת דרך עפר עבירה לכל רכב – מפרץ יפהפה, משקיף לאוקיינוס, עם חוף של חול שחור ואינספור עופות. בכלל, כל החופים של איסלנד הם בעלי חול וולקני שחור, מראה מדהים ולא שגרתי, שמצטלם נהדר. בילינו כמה שעות ברביצה בשמש מול הנוף המדהים הזה.

אתר קמפינג ליד ויק. ב-23:00 הפאב היחיד בעיירה נסגר וכולם הולכים לישון

משם המשכנו לכיוון ויק (Vik). על פי הסימון במפה ציפינו לעיר קטנה, אולם בפועל גילינו כפר קטנטן עם רחוב וחצי וכמה חנויות. בערב החלטנו לבדוק את חיי הלילה של ויק: הפאב היחיד נמצא מול הבנק, הבירה הוויקינגית לא רעה, אבל ב-23:00 כולם הולכים לישון… מכאן המשכנו לפארק סקאפטאפל (Skaftafell) המציע מסלולי הליכה מגוונים, מכמה שעות לימים אחדים. הפארק מדהים ביופיו ויש בו את קרחון ואטנה (Vatnajokull) הענק והרים בשלל צבעים. עוד בקמפינג של ויק גילינו שהאוהל שלנו לא עומד במעמסת הרוחות והמוטות שלו פשוט התפרקו, לכן החלטנו לא להעמיד אותו במבחן רציני ונאלצנו לוותר על טרקים עם לינה בהרים. במקום זה יצאנו לטרק יומי במסלול שמשקיף על לגונת מורסרלון (Morsarlon). זהו טרק של שש עד שבע שעות, קליל למדי ועם נוף מטריף ללגונה ולהרים המושלגים מסביבה. הסימונים ברורים מאוד, ואיפה שאין סימון, קל לראות את השביל. הקמפינג בפארק מעולה ויש בו שטחי דשא ענקיים ומקלחות נקיות. בלילה ציפתה לנו הפתעה מרגשת בדמות הזוהר הצפוני!

המשכנו מהפארק לכיוון לגונת הקרחונים jokullsarlon, זוהי לגונה ענקית, שעל מימיה צפים קרחונים בכל מיני צורות. אנחנו הגענו בשקיעה והקמנו את האוהל כמה קילומטרים מהלגונה (יש כמה אופציות לקמפינג קרוב לכביש, יש שילוט כשממשיכים מזרחה מהלגונה). בבוקר חזרנו ללגונה, מומלץ בחום! מדהים עד כמה הטבע נמצא קרוב למקומות ישוב ולכבישים ועדיין נותר כל כך פראי.

פארק סקאפטאפל. קרחון ענק והרים בשלל צבעים

מאזור סקפטפל נסענו לכיוון אגילסטדיר (Egillsstadir), משם התחלנו את הדרך הארוכה אל כיוון הפיורדים המזרחיים. דמיינו כף יד עם אצבעות – כך נראה אזור הפיורדים. נוסעים לאורך האוקיינוס, בפיתולים אינסופיים, ונופים מהממים נפרשים לפנינו: האוקיינוס, פה ושם בתים כפריים מבודדים, ציפורים, כלבי ים. בתחילת הדרך כל כמה קילומטרים יש תחנת עצירה – שולחן פיקניק יחיד המשקיף על הים.

הדרך עד לאגילסטדר מתישה, הכביש ברובו לא סלול ומתפתל לאורך הפיורדים. בהמשך הדרך אין מקומות עצירה ויש לקחת בחשבון שהנסיעה אורכת יותר זמן מכפי שנראה במפה. הבאנו איתנו מישראל דיסקים צרובים, אבל גילינו שהרדיו-דיסק ברכב לא קולט צרובים, וכך העברנו את שעות הנהיגה המתישות בהאזנה לתכניות רדיו באיסלנדית, שנשמעות כמו ממאה אחרת. בקילומטרים האחרונים הדרך מתפתלת ועולה בתלילות להרים, פתאום נכנסנו אל תוך ענן והמעלות צנחו מתחת לאפס.

הגענו בשעת ערב מאוחרת, והחלטנו לא לישון באגילסטדיר אלא לרדת לעיירה Seydorfurdur, החלטה שהתגלתה כבעייתית למדי: בחוץ היה חשוך וערפילי והכביש מפותל ותלול, לא ראינו דבר כל הדרך. אבל בבוקר כשהתעוררנו גילינו שהמאמץ השתלם: העיירה מדהימה ומתוכה העיירה יוצא מסלול של כמה שעות הליכה לכיוון ההרים, בדרך מלאה מפלונים קטנים ומספקת תצפית על האוקיינוס (מידע על המסלול אפשר לקבל בתחנת המידע לתיירים בעיירה).

אזור ת'ינגווליר. המחוקקים הקדומים היו מוקפים בנופי האלו

את הלילה הבא העברנו בקמפינג על שפת אגם, קילומטרים אחדים מחוץ לאגילסטדור. היה קררר… בבוקר יצאנו צפונה לכיוון קניון אסבירג'י (Asbyrgi), הדרך סבירה ברובה, עד שמגיעים לכביש 864 – 30 ק"מ של בורות וסלעים שמסתיימים במפלי דטיפוס, מפלים מדהימים וסוערים. האמיצים שבינינו יכולים להגיע ממש עד לתוך המים – איזה כיף שהטבע יכול להשתולל לו מבלי שהאדם תוחם אותו.

המשכנו בנסיעה והגענו אחר הצהריים לקניון אסבירגי', וגם הפעם היינו לבד בקמפינג (או ליתר דיוק, אנחנו והזוג בטויוטה האדומה…). הנוף באסבירגי' שונה מאוד ממה שראינו עד עכשיו באיסלנד – לא עוד נוף געשי וקרחוני, אלא קניון ירוק. יצאנו להליכה במסלול שעולה על הצד המערבי של הקניון, ואז ראינו מסלול נוסף ומצאנו את עצמנו לצד בריכה קטנה וקסומה, מוקפת בירוק והרים וציפורים מקננות. בערב ניצלנו את מפזרי החום במלתחות של הקמפינג כדי לעשות כביסה ולייבש אותה.

למחרת המשכנו לכיוון חוסביק (Husavik), עיירה צפונית יפהפייה. האטרקציה העיקרית כאן היא שיט לווייתנים. למרות שהחברות המסחריות מצהירות כי יש סיכוי של "98 אחוז לראות לווייתנים" אנחנו זכינו לראות כל זכר ליונק העצום, אבל עדיין היה כיף. למרות שהיום היה קיצי באופן יחסי, היה קר מאוד בשיט בגלל הרוחות, וחובה להצטייד בכובע מחמם וצעיף שאפשר לעטוף בו את כל הפנים. הדרך לחוסביק היתה אחת היפות בכל הטיול: העיר עם בתיה הצבעוניים ממוקמת על מפרץ, ואף פעם לא נמאס לראות את האוקיינוס העצום הזה. הקמפינג ממוקם בכניסה לעיר. בילינו את השבת בטיול במפרץ ובתפילות שהאוהל ימשיך להחזיק מעמד עד סוף הטיול. במוצאי שבת עשינו סיבוב ברים ומצאנו פאב שניגנו בו כמה נגני ג'ז מבוגרים, שכנראה רגילים לנגן ולשיר יחד שנים, בהחלט חוויה מיוחדת.

דריהולי. מפרץ יפהפה עם חוף של חול וולקני שחור

בבוקר יצאנו למסלול רגלי אל עבר אגם חוסביק. הדרך מלאה בחוות סוסים ונוף לכיוון המפרץ וההרים המושלגים שממולו. לקראת הערב עזבנו את חוסביק ונסענו לאגם מיבאט ((Myvatn המדהים ביופיו. באופן מפתיע, הקמפינג ליד האגם היה מלא מטיילים. למרות שהבוקר היה גשום, יצאנו למסלול שעובר בין סלעי בזלת בעלי צורות מדהימות ומשם עולה אל עבר הר געש ומקיף אותו מלמעלה. קשה לתאר את יופיו של הנוף ואת גודל החוויה. בדרך חזרה הגשם התחזק, אבל החלטנו להמשיך. נסענו לכיוון Krafla, מקום שנראה כאילו נלקח מתוך סדרת הטלוויזיה "תיקים באפלה" (X-files): מבנים אדומים, אורות, צינורות שלידם זורם נוזל בצבע זרחני, ואין נפש חיה. נסענו עד שהכביש נגמר, שם נגלה לעיננו מחזה מדהים: בריכת גופרית בצבע כחול זרחני בתוך לוע של הר געש.

המשכנו לנסוע לכיוון אקוריירי (Akureyri), העיר השנייה בגודלה באיסלנד ועצרנו בדרך לקמפינג ליד מפלי גודהפוס. היה גשום וקר והשעה כבר היתה 9 בערב. נמאס לי כבר לישון באוהל, אז נכנסנו לבית שעמד סמוך למפלים כדי לברר כמה יעלה לנו לישון כאן. הסכום – 4,000 קרונות לאדם בשביל הזכות לפרוש שק שינה על דרגש – החזיר אותנו החוצה, לאוהל הקטן שלנו. באותו לילה התקלחנו בחצר של בעלת הבית שעל שירותי האירוח שלה ויתרנו. מקלחת שבעברה שימשה ככל הנראה כארון חשמל, לפחות אם לשפוט על פי החלל הזעיר, וצוידה בווילון מלא בעובש. תענוג מפוקפק.

מפלי גולפוס. בשלב מסוים נמאס להגיד "מדהים" על המפלים באיסלנד

בבוקר ביקרנו במפלי גודפוס, ממש מעבר לכביש מהמקום בו ישנו. כבר נמאס להגיד שוב ושוב "מדהים" על מפלים באיסלנד, אז נסתפק בכך שהביקור בגודפוס מומלץ בהחלט. בצהריים הגענו לאקוריירי ופתאום מצאנו את עצמנו בלבה של עיר עם רמזורים, חנויות ורחובות אמיתיים. אבל גם כאן, כמו בשאר איסלנד, כל החנויות נסגרות בשש, וצריך למהר ולהצטייד במצרכים חיוניים. את הלילה העברנו בקמפינג ליד העיר, בלב יער ומוקף בהרים. בבקתת עץ יפה שהיתה בקמפינג יכולנו להכין אוכל ולהעביר את הערב במשחקי קלפים.

בבוקר יצאנו מוקדם לכיוון הפיורדים המערביים, שם נבלה את השבוע האחרון לטיול. עצרנו במקום שנקראHvastangi , שם עשינו מסלולון עם תצפית לעבר אי של כלבי ים. אם חשבנו שהפיורדים המזרחיים נטושים, עד מהרה גילינו שהפיורדים המערביים ריקים אפילו יותר, למעשה נראה כאילו רגל אדם לא דרכה כאן. נסענו במשך שעות מבלי לראות אפילו מכונית אחת. כשהגענו לקמפינג בעיירה הולמאויק, גילינו איפה נמצאים כל האנשים באזור – כולם השתכשכו להנאתם בבריכה האזורית המחוממת… למחרת נסענו לכיוון איסאפיורדור (Isafjordur), העיר המרכזית של הפיורדים המערביים. הנוף מטורף: פיורדים כחולים-סגולים, אינספור ציפורים, איים והרים מושלגים. הבחור בתחנת המידע היה יעיל ומועיל, הוא אפילו צייר לנו מפת מסלולים (אחרי שראה שלא יצליח למכור לנו מפה אמיתית ב-600 קרונות…).

המסלול שיוצא מהעיר לכיוון ההרים מיוחד ולא קשה, ובדרך רואים עצים בשלל צבעי שלכת והרים עם פסגות מושלגות. אחרי שעה של טיפוס הגענו לתחנת הכוח, שלידה נמצאת הלגונה הכחולה. הנוף מדהים, אבל היה קר וגשום ונשבו רוחות חזקות. את הירידה למטה עשינו תוך כדי אלתורים, ואחר הצהריים הגענו לעיירה Pingeyri. העיירה היתה ממש נטושה, ללא סימן חיים, כלבים או אופניים. מפחיד. הקמנו את האוהל מאחורי הבריכה המקומית, שהיתה נעולה (עוד יותר מפחיד), כדי להגן על עצמנו מפני הרוח. ידענו שיש מסלול הליכה שיוצא מהעיירה, אבל לא היה את מי לשאול איפה הוא. בסופו של דבר, קראנו במדריך שלנו על איזה הר בסביבה, והחלטנו לטפס עליו. הכל התנהל כמתוכנן עד שהרוח התחזקה והתחיל לרדת ברד. הנוף היה מפעים, אבל רק בקושי עשינו את הדרך למטה.

קניון אסבירג'י. גם כאן אין נפש חיה בכל היופי המפעים הזה

מכאן המשכנו בכביש 60 עד מפלי Dynjandi. זהו מפל ענק שמרחוק נראה קפוא, ומתחתיו הרבה מפלונים קטנים ויפים. בכל האזור היפה הזה כמעט שלא ראינו אנשים. מזג האוויר לא הסביר לנו פנים, והפך יותר ויותר סוער, עם רוחות, גשם וקור, גם כי התקרבנו לסוף ספטמבר וגם בגלל האזורים המערביים שהיינו בהם. כמעט כל המסלולים שעשינו בפיורדים המערביים היו מלווים בגשם שוטף ורוח. הדרך חזרה לרייקיאויק היתה ארוכה וגשומה. את הלילה האחרון של הטיול עשינו ברייקיאויק בדירה שהזמנו מראש דרך האינטרנט  – 45 יורו ללילה לזוג.

בסך הכל, הטיול שלנו ארך 23 יום, ועלה 2,000 דולר לאדם, כאשר מרבית ההוצאות היו על הטיסה (700 דולר עם עצירה באמסטרדם) רכב (890 דולר לשנינו) ודלק. אוכל קנינו בעיקר בסופרמרקטים הגדולים וישנו רק בקמפינג (חוץ מהלילה האחרון). ואם נידרש למילות סיכום, נגיד ללא ספק, שאיסלנד היא המדינה הכי מיוחדת שטיילנו בה.

לקריאה נוספת:

איסלנד - קמפינג בארץ בראשית
איסלנד – קמפינג בארץ בראשית
איסלנד מחוץ לעונת התיירות התגלתה כארץ יפהפייה וריקה להפליא: תשכחו מפקקי תנועה, עמידה בתורים ואפילו מפגשים עם מטיילים אחרים. במקום זה מקבלים מרחבים פראיים, יופי בראשיתי וחוויות חד פעמיות

עוד על טיול לאיסלנד

האם היית ביעד הזה?

  • 0

    כן הייתי

  • 0

    לא, אבל מתכנן

  • 0

    לא מעוניין

טרק בצפון-מערב איסלנד

האם המאמר הזה עזר לך?

עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





מסע אחר - המרכז לנסיעות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

code

מסע אחר - המרכז לנסיעות