איכות הסביבה – השטחים הפתוחים נעלמים

בישראל יש סוגים רבים של שטחים פתוחים: יערות הקרן הקיימת לישראל, שמורות טבע, שטחים חקלאיים מעובדים, שטחי מרעה ושטחי בור. גם במרחבים העירוניים יש שטחים פתוחים כגון פארקים, גינות וגנים, ומקומות אחרים שככל שמחפשים דרך לתאר אותם מתחוור כי ההגדרה הטובה ביותר היא האתרים שבהם מבעירים את מדורות ל"ג בעומר. אולי גם ליד הבית שלכם יש עדיין מקום כזה, הממתין למערבלי הבטון. ההגדרה הרווחת של שטחים פתוחים היא על דרך השלילה: שטחים שאינם מבונים ושאין להם תוכניות בנייה מאושרות. ל"ג בעומר, אגב, הוא אחד מאותם הימים בשנה שבהם אפשר להיווכח במצוקת השטחים הפתוחים בארץ, אך גם במועדים אחרים שבהם נהוג לצאת אל חיק המנגל הבעיה ניכרת לעין. צפיפות! 

שכונת רמות ועמק הארזים במערב ירושלים. בכל השטח הפתוח שממערב לעיר אמורות להיבנות שכונות חדשות

עד כמה צפוף, לא יודעים בדיוק. "מערכת התכנון נמנעת באופן עקבי מלאסוף נתונים", אומר עו"ד אלי בן ארי מעמותת אדם טבע ודין. ואף שאין נתונים רשמיים, מי שכן יודע משהו בעניין הם הגופים הירוקים הממסדיים שחברו למערכת התכנון לביצוע "פרויקט השטחים הפתוחים". מדובר בקואליציה של רשות הטבע והגנים, החברה להגנת הטבע, משרד הפנים, המשרד לאיכות הסביבה וקק"ל. מטרת הפרויקט היא לנקוט "פעולות בתחומי תכנון, כלכלה, משפט והסברה לבניית מעטפת הגנה נוספת וטובה לשטחים הפתוחים".

בשנת 2002 פורסם דו"ח ביניים בשם "מדיניות וכלים לשמירה על שטחים פתוחים", שהכין צוות בראשות פרופסור אליהו שטרן בעבור "פרויקט השטחים הפתוחים". בדו"ח צוין כי בלי הנגב (על סוגיית השטחים הפתוחים בנגב ראו תיבה) כלל השטח הבנוי בישראל הוא 13.8 אחוזים מסך השטח היבשתי. במחוז תל אביב מגיע שיעור השטח הבנוי ל־68.2 אחוזים. 

דו"ח של ארגון World Watch Israel קובע כי היקף השטח הפתוח לנפש במרכז הארץ הוא 0.6 דונם לנפש בלבד.על פי המשרד לאיכות הסביבה, במחוזות חיפה, המרכז, תל אביב וירושלים, שמתגוררים בהם 68 אחוזים מאוכלוסיית המדינה, נמצאים רק 11 אחוזים מהשטחים הפתוחים בישראל. בהתבססם על תוכנית האב לישראל 2020 מציינים עורכי דו"ח "מדיניות וכלים לשמירה על שטחים פתוחים", כי לקראת 2020 צפויה דרישה לתוספת שטחים בנויים בשיעור של פי שניים ויותר מהקיים היום, כתוצאה מהגידול הצפוי באוכלוסייה ומהעלייה ברווחת הדיור. מכאן נובע כי השטחים הפתוחים, בעיקר סביב הערים ובמרכזי האוכלוסייה הגדולים, ילכו וייעלמו
.
הנרקיסים מצפון תל אביב
שטחים פתוחים עירוניים – גינות, גנים ופארקים – הם גורם מפתח בהבטחת איכות סביבה עירונית. בשנים האחרונות המשרד לאיכות הסביבה והחברה להגנת הטבע עושים מאמצים לשמר ולטפח אתרי טבע עירוניים בתל אביב ובירושלים. עמק הצבאים בירושלים הוא אולי הידוע שבהם. אבל טיול ברוב השטחים הפתוחים בשולי הערים אינו מזמן בדרך כלל חוויה מרנינה. לעתים קרובות משמשים שדות הבור אתרי פסולת פיראטיים, ובשטחים פתוחים שאינם מוגנים או מגודרים (בניגוד לשמורות טבע בתשלום, חלקות חקלאיות מגודרות, שטחי אש וכדומה) צריך להתרגל ל"גרוטיאדה". תמיד יימצאו במקומות הללו ברזל חלוד, חבית בטון יצוק ושאר שפוכת.

גבעת הצבעונים בשולי גני תקווה ממחישה היטב את המצב. פעם היה מרחב פתוח גדול בין גני תקווה לפתח תקווה שמצפון לה. אבל כיום צומחים במהירות מבנים מצפון ומדרום, ואת השטח הפתוח מבתר כביש מהיר חדש, 471, אחד מכבישי הרוחב של חוצה ישראל. אדומים. השלטים מבטיחים איכות חיים, פרחים וציוץ ציפורים, אבל שדות שאינם מעובדים משמשים בעיקר את נהגי המשאיות להיפטר ממטעניהם מהר ובזול. 

אם מתאמצים, באביב אפשר עדיין לאתר בין ערימות הפסולת צבעונים של ממש, אבל גבעת הצבעונים נראית כיום כשדה מצולק.
גם לשדות פרחי הבר שליד נחלת עדה בהרצליה או שבאזור החולות שליד חולון יש סיכויים קלושים ביותר לשרוד את בולמוס הבנייה. בשנה שעברה סיירתי במודיעין עם איש הקרן הקיימת סוהיל זידאן. "אני זוכר שהיה כאן יער, ואת מרכז היערנות שלנו", הפטיר זידאן בגעגוע כשעמדנו בכיכר הגדולה בכניסה לעיר העתיד. "הנה, תראה, שם עוד אפשר לראות את הגזעים של העצים שנכרתו".

אחד השטחים הפתוחים המרשימים שעוד נותרו באזור המרכז הוא עמק גלילות, הצמוד לחוות הדלק פי גלילות שכבר החלו בפינויה. בשטח הפתוח משתרע שדה תבואה רגיל כביכול – הוא מצהיב בתחילת הקיץ, מאפיר בסופו ומוריק עם הגשם הראשון. כשהדגן צומח מתגלה מחזה יוצא דופן – מרבד נרקיסים מרהיב ונדיר בגודלו. אבל לרוע מזלם של אלפי הנרקיסים, הם גרים בצפון תל אביב. הלחצים הכלכליים – ערכן של 7,000 יחידות דיור מתוכננות – לא משאירים להם שנים רבות לצמוח.

גם אזור מערב ירושלים מאוים. בכל השטח הפתוח שממערב לעיר עתידות להיבנות שכונות חדשות. אפשר לדמיין טיול שיוצא משכונת רמות, עובר בגבעה ממול, שחי בה עדר צבאים לא גדול, דרך עמק הארזים לכיוון הר חרת, משם דרך נחל שורק לעין חנדק, מעלה לשלוחה של הדסה עין כרם, ומשם לרכס אורה עמינדב בואכה עמק לבן ונחל רפאים. כ־24 אלף יחידות דיור חדשות מתוכננות לקום במרחב הזה, ורק הסטף ייוותר כפנינת טבע בלב הפרברים החדשים. יותר מעשרת אלפים התנגדויות הוגשו נגד תוכנית מערב ירושלים, בהן של מדענים, כלכלנים, חברי כנסת ועוד. הדיון בהתנגדויות טרם נעשה, אולם רבים חוששים כי התוכנית בכל זאת תדלג לה בקלילות מעל כל משוכות התכנון, ועתה יש התולים תקוות בכנסת ובחוק שמירת הרי ירושלים.

גם לנוף יש ערך כלכלי
הידלדלות השטחים הפתוחים נובעת משני גורמים עיקריים: גידול בביקוש לקרקע לבנייה למגורים ותשתיות מצד אחד, וירידה בביקוש לקרקע חקלאית מצד שני. האמצעי הנהוג למדידת הכרסום בשטחים הפתוחים הוא היקף הפשרות שטחים חקלאיים לבנייה. הגוף שמאשר זאת הוא הוועדה לשמירת קרקע חקלאית ושטחים פתוחים (ולקחש"פ). בעשור האחרון, כך לפי נציבות הדורות הבאים בכנסת, הפשירו הוועדות המוסמכות שטחים חקלאיים לבנייה בהיקף של כ־642 אלף דונם. באופן לא מפתיע, במחוז תל אביב היה שיעור גבוה במיוחד של הפשרות קרקע לבינוי.

ממערב משמינות להן בנחת גבעת שמואל וקריית אונו, והנוסעים בכביש גהה יכולים לראות רק שרידים אחדים מגבעות החמרה האדומות. רוב השטח התכסה במגדלי מגורים ובבתים נמוכים עם גגות רעפים

המכתש הגדול בנגב. הפגיעה בשטחים הפתוחים בנגב היא יותר איכותית ופחות כמותית

ברור כי מחיר השוק של קרקע לבנייה גבוה במידה ניכרת ממחיר קרקע שאינה לבנייה, אך גם לשטחים פתוחים יש ערך ותועלת כלכלית, ורק חלקה סחיר ומדיד. השטח הפתוח הוא לא רק מוצר בפני עצמו, המספק משאבים ציבוריים כמו נוף ומורשת, אלא גם מייצר מוצרים ציבוריים דוגמת מים נקיים, אוויר נקי ומגוון מינים ביולוגי.

"ערכו הכלכלי של הנוף" הוא אולי ביטוי משונה בעיני רבים, אך הארגונים הירוקים אינם מהססים לרתום את הפן הזה לצורך המאבקים לשימור השטחים הפתוחים. כך למשל, לאחר שהבינו ארגוני שימור הסביבה כי לא יוכלו למנוע את סלילת קטע 18 של כביש חוצה ישראל, באמצע רמות מנשה, הם ניסו – בעזרת הטיעון הכלכלי – לשכנע את המדינה "למנהר" את הכביש, כלומר להעבירו מתחת לאדמה.

רמות מנשה הן השטח הפתוח הגדול ביותר שנותר במרכז הארץ. האזור מתאפיין בנוף גבעות מתון, במעט יישובים חקלאיים, בשטחי מרעה, בשדות, במטעים, בפריחות אין קץ בעונתן, בנחלים, במעיינות, בבזים אדומים, וכמובן… בעבודות פיתוח של המחלפים מצפון ומדרום.

השאלה היתה מהי עלות החלופות לקטע הכביש, והוויכוח ניטש סביב שאלת ערכו של השטח הפתוח. הארגונים הירוקים טענו כי אי אפשר להתעלם מהערך הכלכלי של השטח הפתוח, והדבר מטה את הכף לטובת מִנְהוּר הכביש. אולם עמדה זו לא התקבלה בסופו של דבר על ידי המדינה. כל שנותר כעת הוא לקוות שהתוכניות להקים ב"טוסקנה של ישראל" עוד עיר, עירון שמה, יישארו עמוק במגירות.

סעו להיפרד מבקעת בית נטופה
מלבד רמות מנשה יבתר כביש חוצה ישראל שטחים פתוחים רבים נוספים. כך למשל הוא יעבור גם בבקעת בית נטופה, ואם מראה המרחב הנגלה בכביש היורד מיודפת לכיוון כפר מנדא יקר ללבכם, הזדרזו וסעו להיפרד ממנו. בעצם, רוב הכביש עובר בלב שטחים פתוחים,וכך גם כל כבישי הרוחב החדשים שלו – למשל כביש 9 המאיים, בין השאר, על ברכת יער שמדרום לחדרה ועל פארק השרון.

כבישים נוספים המאיימים על שטחים פתוחים הם הפרויקט להארכת נתיבי איילון עד חדרה וכביש 39, שיקצר את הדרך מאשדוד לירושלים על חשבון פארק בריטניה, עמק האלה, ושביל הקיסר העולה ממנו אל ההר. כביש 39 יגיע עד נחל רפאים, שם יתחבר לכביש הטבעת של ירושלים, שהוא עוד אוטוסטרדה בתכנון.
סלילת כבישים מהירים חדשים אינה אופנה עכשווית. רובנו זוכרים בוודאי את פתיחת נתיבי איילון, והקשישים שבנו זוכרים ודאי מהמאה הקודמת את סלילת כביש החוף בשנות השישים, את סלילת הכביש המהיר לירושלים בשנות השבעים ואת סלילת כביש חוצה שומרון בשנות השמונים. לעתים קרובות מדי לא הצרכים האמיתיים הם שמניעים את המכבשים, אלא כוחות השוק. וכל יום שהבולדוזרים שובתים בו מעבודה מזיק לבעליהם, לכלכלה ולתל"ג. כבישים הם ארוכים וצרים, ולכאורה נדמה שאינם תופסים שטח רב. למעשה, שטחו של כל קילומטר כביש הוא עשרות רבות של דונמים, ואלפי קילומטרים סלולים הם עשרות אלפי דונמים. אבל עיקר הנזק שגורמים כבישים, מסילות ברזל ותשתיות כגון קווי חשמל, צינורות מים וביוב לשטחים הפתוחים הוא בקיטועם של השטחים שבהם הם עוברים. אפילו תשתית תת־קרקעית גורמת לקיטוע השטח. אחרי השיקום הנופי נותרת, במקרה הטוב, דרך עפר במקום שהיה עד אז בתולי.

יער חדרה. מאוים על ידי כביש 9, אחד מכבישי הרוחב החדשים של "חוצה ישראל"

קיטוע השטחים הפתוחים גורם להפרדה בין מינים ואוכלוסיות של בעלי חיים וצמחייה ולפגיעה ברצף האקולוגי. יתרה מכך, ביתור פוגם גם בתועלת שמפיק האדם מן השטחים הפתוחים. דו"ח "מדיניות וכלים לשמירה על שטחים פתוחים" מסביר כי "ביתור השטחים הפתוחים, חוסר היכולת להימצא בשטח פתוח ללא הפרעה שהיא מעשה ידי אדם, מגדיל את התעוקה הפסיכולוגית ומקטין את אפקט הפתיחות שיוצר השטח הפתוח על האדם ועל בעלי החיים".

פרדוקס היישובים הירוקים
הקמת יישובים חדשים היא עוד אחת מהצרות הגדולות של השטחים הפתוחים. מאז היציאה מחומות העיר העתיקה בירושלים ועד היציאה מעזה, היישובים החדשים נבנו תמיד על חשבון השטחים הפתוחים. ביקורת רבה נמתחה לאחרונה על התוכנית להקים יישוב קהילתי "אקולוגי" חדש בשם מיכל בלב שמורת הטבע בגלבוע, בשטח שבו צומח אירוס הגלבוע. אך גם היישוב נורית, המוקם בימים אלה ממש במורדות ההר, קוטע את הרצף הפתוח. יישובים נוספים דוגמת חרוב או יששכר, המתוכננים בגליל התחתון, וכמוהם היישובים קדמת עדן באזור עמק האלה והיישוב אירוס שמתוכנן לקום בגבעות הכורכר של נס ציונה, שבהם צומח אירוס הארגמן, מעוררים את התנגדות הגופים הירוקים – בעיקר בזכות התארגנויות של תושבים מקומיים.

הפרדוקס הוא שככל שהיישוב קטן יותר וירוק יותר במונחי "איכות החיים", כך פגיעתו של מי שגר בו בסביבה גדולה יותר. צפון הארץ נתפש כאזור "ירוק". אך דווקא במחוז הצפון שיעור השטח הבנוי הוא הגדול ביותר: יותר מ־23 אחוזים מסך השטח הבנוי בארץ. הסיבה העיקרית לכך היא עוד "אידאה" שזוללת המון שטח – בית צמוד קרקע. היישובים הקטנים, "הקהילתיים", אינם בנויים לגובה אלא מתפרשים על פני שטחים נרחבים המבתרים את השטח הפתוח. אתר נציב הדורות הבאים בכנסת מגלה כי "על שולחן הכנסת הונחה הצעת חוק שטחים פתוחים, שמטרתה לקבוע אמות מידה אחידות ולספק הגנה למעט השטחים הפתוחים שנותרו בישראל". אך כל עוד לא עבר חוק שכזה, השמירה על השטחים הפתוחים נתונה בידי המדינה, וקשה לומר שהיא עושה זאת.

היעלמות השטחים הפתוחים איננה גורל אלא איום שאפשר להתמודד איתו. יש עקרונות שאפשר לאמץ כדי לא להגיע לקריסה, ומקצתם אפילו מעוגנים בתוכניות. הבעיה היא שאין די בעקרונות על הנייר, וכל העת מופעלים לחצים לפרימת מדיניות התכנון. אך יותר מכל זו סוגיה תרבותית – תרבות המגורים, תרבות הפנאי ותרבות הצריכה. נדמה לנו שהשטח הוא משאב בלתי מוגבל ושהארץ תספיק לנצח. אבל לאורך זמן, גם עם הנגב היא לא תספיק. ראוי לזכור כי לו חיו כל תושבי כדור הארץ כמו האמריקאים,היו נדרשות עוד שלוש פלנטות כדי לפרנס את החגיגה.