איאקס: קבוצת העילית של הכדורגל ההולנד

רכבת נפרדת הובילה את אוהדי פ.ס.וו, ומיד עם רדתם ממנה כיוונו אותם שוטרים אל עבר כבש מיוחד שהוביל אותם היישר אל יציע האורחים המופרד בגדר גבוהה. למעט קריאות וצעקות לא היה כל קשר בין אוהדי הקבוצות. האוהדים של אייאקס חלפו על פני הדוכנים המוכרים אביזרים שונים לעידוד קבוצת אייאקס ופריטי אספנות שבהם אפשר לרכוש פריטי לבוש אדומים־לבנים, מגני דוד ודגלים. בקרב הדגלים בלטו אלה של ישראל, מסמלי העידוד החביבים על אוהדי אייאקס. הם נכנסו לאיצטדיון והתיישבו ביציעים על פי גילם ומידת קנאותם לקבוצה. ביציע הצפוני התמקמו הצעירים; במרכז – הוותיקים, אוהדי הקבוצה משנות השישים והשבעים, מקצתם בעלי חזות של אנשי עסקים מכובדים; והאוהדים ה"כבדים" ביותר התיישבו ביציע שמעל לשער של אייאקס, הידוע בכינוי "אף" (F Side).
משלושת היציעים עלתה שירה אדירה – "הבה נגילה, הבה…" השירה גוועה באחת כשהקהל התבקש לעמוד לדקת דומייה לזכרו של רינוס מיכלס – אחד ממאמניה האגדיים של אייאקס ונבחרת הולנד, שמת לאחרונה. מיד אחר כך רעמה שוב הזירה, דגלי אייאקס וישראל הונפו אל על, והקרב החל.

שיטת הכדורגל הטוטלי

"היכל התהילה", המוזיאון של אייאקס שנמצא בסמוך לאיצטדיון, סוקר את 112 שנות המועדון ומציג תמונות, חפצים וגביעים. מי היה מאמין שמקבוצת חברים שהחלה לשחק באופן חובבני למדי בשנת 1893 בכדור העור, אז אביזר יקר ערך, של האחים האן ויוהאן דאדה, תצמח ביום מן הימים אגדת הדשא המפוארת של אייאקס?
ב־18 במרץ 1900, בעודם יושבים בקפה "הודו המזרחית" (Cafe Oost-Indie) שבאמסטרדם, החליטו אותם החברים, מקצתם כבר אנשי עסקים, לייסד קבוצה ששמה פוטבול קלאב אייאקס. התקנון קבע ש"ישחקו רק נגד תושבי אמסטרדם וייתנו

אוהד של אייאקס מחוץ לאיצטדיון ארינה. על חזהו מקועקע סמל המועדון

בידור טוב ובריא לצופים". בית הקפה הזה עדיין פעיל ונמצא ברחוב קאלוורסטראט (Kalverstraat).
כשהקבוצה עלתה לשחק בליגה הראשונה, נוספו גם המדים הלבנים עם הפס האדום וכן ראשו של אייאקס, הגיבור היווני הקדום. המאמנים הראשונים היו אנגלים, שהרי אחרי ככלות הכל, לבני האי הקרוב היתה מסורת מפוארת של כדורגל.
מכל מאמני הקבוצה בולט ג'ק ריינולדס, שהיה המאמן המקצועי הראשון והוביל את המועדון במשך יותר משלושים שנה, מ־1914 עד 1947, אם כי לא ברציפות. ב־1942, שנתיים לאחר שנכבשה הולנד על ידי הגרמנים במלחמת העולם השנייה, נשלח ריינולדס, מכיוון שהיה אזרח מדינת אויב, למחנה עבודה בגרמניה. גם שם הוא המשיך לארגן משחקי כדורגל בין אסירים ממדינות שונות. בתום המלחמה חזר לאמן את נבחרת אייאקס, והמשיך בכך עד שנת 1947.
השנים שאחרי המלחמה התאפיינו במעבר לכדורגל מקצועני, ובסוף שנות החמישים שודר משחק הכדורגל הראשון בטלוויזיה ההולנדית. אייאקס הביסה קבל עם ועדה את יריבתה המרה פיינורד מרוטרדם, בתוצאה חמש־אפס.
יוהאן קרויף, אולי גדול שחקני אייאקס, שהתקבל לקבוצת הילדים בשנת 1957 כשהיה בן 10, הוביל את המועדון לתהילה בשנות השישים והשבעים, בזכותו ובזכות רינוס מיכלס – המאמן ההולנדי הראשון בקבוצה, שכונה "הספינקס" על שום פניו הקפואות ושתקנותו – ובזכות ממשיכיו, זכתה אייאקס בשלוש אליפויות אירופה ברציפות (1971־1973) ובתואר אלופת העולם (הגביע הבין־יבשתי) בשנת 1973.
סגנונה ההתקפי, שכונה "כדורגל טוטלי", אפיין את משחק הקבוצה והוכיח את עצמו: אייאקס כבשה יותר ממאה שערים בשנים 1972־1973, וב־1971 אף קבע שוערה אז, היינץ סטואי, שיא של 1,082 דקות שבהן לא ספג גול ולו פעם אחת!
בשלושת העשורים שבאו לאחר מכן זכתה הקבוצה ב־26 תוארים לאומיים, וב־1995 זכתה שוב בתואר כפול – אלופת אירופה ומחזיקת הגביע הבין־יבשתי. יותר ממאה שחקנים הולנדים ויותר מחמישים שחקנים זרים, בהם גם יוסי בניון, הוכשרו בשורות אייאקס אמסטרדם והשתלבו בקבוצות הולנדיות, בקבוצות בינלאומיות ובנבחרות לאומיות שונות.

אקדמיית העתיד
רובין מולר ואן מופס היה אחד מהילדים בני המזל שזכו להתקבל לבית הספר היוקרתי לכדורגל של אייאקס. בית הספר קרוי "דה טוקומסט אקדמי" (De Toekomst Academy), שפירושו "אקדמיית העתיד", והוא ממוקם בסמוך לאיצטדיון, במתחם מפואר ומצויד היטב: שבעה מגרשי אימון, איצטדיון קטן שיכול להכיל אלף צופים, חדרי כושר והלבשה, חדר

כשהיה בן שבע ביקש רובין מהוריו גרביים של אייאקס ליום ההולדת. שנתיים אחר כך קיבל תיק מלא גרביים כאלה. "ישנתי עם התיק קרוב אלי, מתחת למיטה", הוא מספר

רובין מולר ואן מופס, המתאמן ומשחק כבר 11 שנים במסגרות הצעירים של אייאקס, אותר על ידי ציידי הכשרונות של המועדון

אוכל וכיתות לימוד. האיצטדיון של אייאקס הוא פסגת השאיפות של בני המזל והכישרון הבאים בשערי האקדמיה, ובבית הספר הם עושים את הדרך הארוכה להגשמתן.
כשהיה בן שבע ביקש רובין מהוריו גרביים של אייאקס כמתנת יום הולדת. שנתיים אחר כך כבר קיבל תיק מלא גרביים ותלבושת בצבעים אדום־לבן. מרוב התרגשות, הוא מספר, "ישנתי עם התיק קרוב אלי, מתחת למיטה".
רובין אותר על ידי ציידי הכישרונות של אייאקס, המכונים "סיירים" (scouters), רבים מהם שחקני עבר בקבוצה, היוצאים למצוא את כישרונות העתיד בעקבות מכתבי ילדים וממליצים, למשל מורים לספורט. הסיירים הגיעו למשחק חובבים שנערך בשכונה של רובין וראו אותו בפעולה. מכיוון שעשה עליהם רושם של  בעל כישרון, הזמינו אותו למבדקים במועדון, ומאז, כבר 11 שנים, הוא מתאמן ומשחק במסגרות הצעירים של הקבוצה.
כיום רובין הוא שחקן מקצועני בקבוצה השנייה של אייאקס, Ajax 2. הוא יוכל לשחק בה במשך שנתיים לכל היותר. אם יצטיין, יזכה לעלות לקבוצה הראשונה. אם לא, יחפש את עתידו מחוץ לאייאקס.בני ה־8־12 שאותרו על ידי ציידי הכישרונות מגיעים שלוש פעמים בשבוע לאחר שעות הלימודים לאימון, בדרך כלל בליווי הוריהם. פעם בשבוע מתקיים משחק כמו־מקצועני. מסגרת הכשרת הכדורגלנים הצעירים נתפסת גם ככר ההשבחה של הכדורגל ההולנדי. למטרה זו, וכמובן כעתודה למועדון, נבנתה באייאקס תוכנית עבודה ייחודית, ומאמנים רבים מכל העולם באים ללמוד אותה, בתקווה שיוכלו ליישם אותה בארצותיהם. התוכנית נקראת TIPS, ויש בה ארבעה מרכיבים – טכניקה (T), ראיית משחק (I), אישיות (P) ומהירות (S), החיוניים ביותר להכשרת כדורגלן מקצועני.

כוכבים רק על המגרש
חשיבות רבה מיוחסת להישגים לימודיים. אחד ממנהלי התוכנית, יור רונר, מספר שהוא בקשר עם יותר מחמישים בתי ספר באמסטרדם ובסביבתה. "חשוב שהילדים לא יזניחו את לימודיהם הכלליים, גם כי לא לעד יהיו שחקני כדורגל. היום השעיתי תלמיד ליומיים מפני שלא היה טוב בלימודים", הוא אומר. הישגי הילדים באימונים נרשמים ב"דרכון אישי" מיוחד, שאותו הם נושאים בגאווה. באמצע השנה נעשית הערכה על התקדמותם באימונים ובלימודים הכלליים, והילדים מקבלים משוב על

נערים מתאמנים ב"אקדמיית העתיד" של אייאקס. מאמנים מכל העולם באים ללמוד על תוכנית העבודה הייחודית של האקדמיה

ביצועיהם. בסוף כל שנה מתבצע ניפוי, ומי מהילדים שלא עמד בדרישות התוכנית עוזב את האקדמיה.
מגיל 12 עד 16 מתאמנים הנערים כבר ארבע פעמים בשבוע, ומשחקים פעם בשבוע. מיניבוסים מיוחדים אוספים את הילדים מבתי הספר שלהם אחר הצהריים. הם אוכלים ארוחת צהריים בצוותא, ואחר כך לומדים ומכינים שיעורים בסיוע מורים שעובדים בעבור אייאקס. אימון הכדורגל נמשך שעתיים, עד לפנות ערב. אז מתכנסים הילדים שוב לארוחת ערב משותפת וללימודים נוספים. בערב הם מתפזרים לבתיהם.
מגיל 16 כבר נקראים הנערים "נבחרת 1A". לשורותיהם מצטרפים לעתים נערים ממדינות אחרות. אלה מאותרים על ידי 25 סיירים שעובדים באופן בלעדי עם אייאקס. כל נער מחו"ל מאומץ על ידי משפחה הולנדית, והיא מספקת לו בית חם ומסייעת בקליטתו התרבותית. בנוסף ללימודים כלליים הנערים הזרים לומדים במסגרת המועדון גם הולנדית.  כיום משתתפים בתוכנית גם שחקנים מארגנטינה, מפינלנד וממרוקו, וגם שחקן מכבי חיפה שי בירוק התאמן לאחרונה בנבחרת 1A.
"בכל שנה רק אחד או שניים מהנערים יצליחו להתקבל כשחקנים בנבחרת הראשונה או השנייה", אומר רונר ומדגיש שבהכשרת הכדורגלנים כרוכים גם אימונים מנטליים רבים. "התוצאות מדברות בעד עצמן", הוא מתגאה. "כיום עשרה מ־22 שחקני הקבוצה הבוגרת הם מהאקדמיה, ורוב המאמנים באקדמיה הם שחקני עבר של אייאקס. למאמן יש תפקיד חשוב בהכשרת שחקן העתיד. הוא גם דמות אב מחבק וגם איש קשוח ותובעני".
השנה לומדים באקדמיה 203 ילדים ונערים, בהם תשעים בגילאי 8־12. רונר מסרב לאפשר לנו לראיין תלמיד צעיר. "אנחנו לא מטפחים כוכבי תקשורת, ואנו נגד מתן עדיפות לילד זה או אחר. הם צריכים להיות כוכבים על המגרש".

"יודן יודן" או "חודן חודן"?
שמה של אייאקס אמסטרדם יצא למרחוק לא רק בזכות כוכביה והישגיה אלא גם בשל אופיו ה"יהודי" של המועדון. בשירון ההמנונים של הקבוצה יש, בנוסף ל"הבה נגילה", גם "סמבה יהודים" וקריאות "יודן, יודן" (יהודים, יהודים) כפזמון וכסיומת לשירים אחרים. אוהדים רבים נוהגים לענוד

התדמית היהודית דבקה באייאקס, ובשנים האחרונות היא אפילו מתעצמת והולכת. אולם בד בבד נתפסת "יהדותה" של הקבוצה כמטרד ואף כסכנה, בעיקר על ידי מנהליה

כובעים של קבוצת אייאקס, בהם כובע עם מגן דוד, באחד הדוכנים ליד איצטדיון ארינה

מגני דוד בגדלים ובעיצובים שונים, וכמה מהם אף מקעקעים אותם בעורם.
לא ברור מתי ומדוע דבק באייאקס הדימוי היהודי. יש המצביעים על צמיחת הקבוצה באמסטרדם, המזוהה עם קהילה יהודית גדולה ומשגשגת, כסיבה אפשרית. בעבר אף שולבו כמה אנשי עסקים יהודים בניהול הקבוצה, ובמהלך השנים גם שיחקו בשורותיה כמה יהודים, אך לא עוד.
כך או כך, התדמית היהודית דבקה באייאקס, ובשנים האחרונות היא אפילו מתעצמת והולכת. אולם בד בבד נתפסת "יהדותה" של הקבוצה, בעיקר על ידי מנהליה, גם כמטרד ואף כסכנה. כנגד קריאות "יהודים, יהודים" של אוהדי אייאקס עונים אוהדי הקבוצות היריבות בקריאות "חמאס, חמאס, כל היהודים לגז", המלוות לעתים קרובות במועל יד ובקולות שורקניים המדמים תאי גזים.
בשל התופעות האלה אוהדים רבים, בהם גם יהודים וניצולי שואה כדונלד שפילמן – איש עסקים בגמלאות, שברח מהנאצים ומלווה את אייאקס כבר חמישים שנה, מדירים את רגליהם מהמשחקים בשל אי הנעימות ולעתים אף מתוך חשש לחייהם. "בעבר לא הפסדתי אף משחק, אך בשנים האחרונות איני יוצא למשחקי חוץ, לפחות בארינה אתה מוגן מאחורי גדרות", אומר שפילמן בכאב.
נשיא המועדון יון יקה וההנהלה הוציאו קול קורא לאוהדים למתן את ה"תעמולה" היהודית. ועדה בלתי תלויה בראשות שר החוץ ההולנדי אף הציעה אסטרטגיה חדשה שלפיה תוסב הקריאה "יודן, יודן" ל"חודן, חודן" — "אלים, אלים". אחרי ככלות הכל, אייאקס היווני, סמל המועדון, היה מעין אל.
בינתיים האוהדים מתקשים לקבל את השינויים. "זה לא יסתיים לעולם", טוען אחד מהם, "זו הזהות שלנו, וכך גם תמיד יראו אותנו אוהדי הקבוצות היריבות". מה גם שיש האומרים כי תהילת המועדון והצלחת הקבוצה קשורות ב"מזל" (מילה שנכנסה גם להולנדית מדוברת) שהביא הדימוי היהודי. ומי ירצה לוותר עליה?

להחזיר עטרה ליושנה
אם בענייני אוהדים ומזלות עסקינן, בימים האלה מנהלים אוהדי אייאקס מאבק עיקש בהנהלה בניסיון להחזיר עטרה ליושנה – סמל המועדון הישן.  ב־1991 עבר אייאקס מתיחת פנים וקיבל מראה מודרני וחסר ייחוד, כך לדעת האוהדים, בד בבד עם ההתמסחרות הגוברת והולכת של המועדון. הקמפיין, שסיסמתו "החזירו לאייאקס את הפנים", כולל חלוקת מנשרים וכרזות במשחקי הקבוצה. בנוסף לזה, באתרי האינטרנט מסבירים האוהדים שאין לנטוש מסורת בת 65 שנה ויותר, שבה כיכב בהצלחה אייאקס בלבוש יווני מקורי.
ואמנם במשחק בין אייאקס לפ.ס.וו איינדהובן לא האיר אייאקס המודרני פנים לקבוצתו: איינדהובן הביסה את אייאקס ארבע־אפס (ובסופו של דבר גם זכתה  באליפות הליגה ההולנדית ואילצה את אייאקס להסתפק במקום השני. האוהדים עזבו את הזירה מאוכזבים. בכרזות התעמולה שמילאו את האיצטדיון וקראו להשבת פניו הישנות של אייאקס, נכתב על רקע תמונתו של יוהאן קרויף במדי האויבת פיינורד (שם שיחק בשנים 1983־1984): "יש טעויות שאי אפשר לתקן, אחרות – אפשר!" האם אל המזל אייאקס או טיפת מזל יהודית יוכלו לעזור בעונה הבאה?