אוסטרליה: הרומנטיקה של המגדלור

ההתחלה לא רימזה על הבאות. עוד דרך ימית נחמדה שהעולם עושה ממנה עניין, חשבנו. מין רומנטיקה רכה של ים כחול המנוקד בגולשי גלים, מפרצים שלווים, עיירות חמודות ואנשים רגועים. כך חשבנו כשישבנו למרגלות המגדלור הלבן והנחבא באיירז אינלט (Aireys Inlet), בקצה הדרומי של אוסטרליה. אבל כשהגיעה שעת בין ערביים והשמש הציתה את זגוגיות המגדלור הענתיק הזה, ישבנו לרגליו וצפינו בשקיעה. פיזית היינו על יבשה, אבל הרגשתי שאנחנו מתנדנדים על איזו ספינה, לבד, רק אנחנו והים שמסביב.

תגידו מה שתגידו, בעני מגדלורים הם אובייקט רומנטי. הם מזכירים לי את המגדלור בבת גלים בחיפה של שנות החמישים, שהיה מאיר על זוגות האוהבים שהיו יושבים על החוף ומתגפפים עם חשיכה. ואנחנו, הילדים, היינו מחכים לאלומת האור כדי לקלוט זוג מתנשק ולפתוח בצהלות. ובכלל, מגדלורים, אותם מגדלים מבודדים, הם מקום אידיאלי לזוגות אוהבים שרוצים רק לברוח מכולם ולהיות לבד. לו העדים האילמים האלה ידעו לדבר, מן הסתם היינו שומעים מהם הרבה סיפורים רומנטיים, לרחש גלי הים.

הם ניצבים לבנים וזקופים לאורכה של הגרייט אושן רואד (Great Ocean Road), הדרך הימית שנמתחת על פני כ-300 קילומטר של מדינת ויקטוריה שבדרומה של אוסטרליה. היא חובקת את קצהו הדרומי של האוקיינוס ההודי, במקום שבו סלעי ענק גיריים המזדקרים בדרמטיות מהמים סוערים משמשים תפאורה לסיפורים מסמרי שיער על ספינות טרופות ועל חלומות מנופצים שגלים סוערים הורידו למצולות. חברו לזה מפרצים, זריחות ושקיעות, גלישת גלים, עיירות קטנות וטיול בין צמרות עצים ביער, והרי לכם רומנטיקה במיטבה. אם רוצים להשתלב בסגנון החיים האוסטרלי שלא ממהר לשום מקום, צריך להקדיש לה לפחות שלושה ימים. נחמד להירגע בסופו של יום במוטל דרכים, באיזה בד אנד ברקפסט קטן, באחד מאתרי הקמפינג או סתם להיזרק באחד החופים. האמת, אין צורך לתכנן את המסלול לפרטי פרטים. מספיק לזרום עם הדרך.

היום הראשון: מלבורן – אפולו ביי (כמאתיים קילומטר)
עזבנו את מלבורן על כביש M1 מערבה, לכיוון ג'ילונג (Geelong). לא הרבה אחרי שעולים בג'ילונג על B100 מגיעים לטורקי (Torquay). עיירת הנופש הזעירה הזו היא לא אחרת מאשר בירת תעשיית הגלישה של ארץ הדאון אנדר (Down Under – כינוי חיבה שהאוסטרלים הדביקו לעצמם). מי אמר שלגלוש ביחד על גלים זו לא חוויה רומנטית? כאן גם מתחילה רשמית הגרייט אושן רואד. עצרנו באנגלסי (Anglesea), עוד אחת מהעיירות המקשטות את הדרך, והבטנו על האוקיינוס הטורקיזי. את ההתרגשות העיקרית בשלב הזה סיפקו המגדלור הלבן והנחבא באיירז אינלט שזכה לכינוי "הליידי הלבנה" וחוויית הנהיגה בצד שמאל של הכביש.

המשכנו ללורן (Lorne) הנחשבת האופנתית שבעיירות החוף שלאורך הדרך ומתהדרת בחופים מצוינים. מהגבעות הרכות שבעיבוריה יפה לצפות על הים, ואחת מנקודות התצפית היפות היא מצפה טדי (Teddy). נוסעים ממרכז העיירה צפונה ואחר כך מערבה ופשוט עוקבים אחר השילוט. מכאן ממשיכים לעיירת הדייגים אפולו ביי (Apollo Bay). העיירה ממוקמת בשיפולי רכס אוטווי (Otway) ומתאפיינת ברצועת חוף רחבה בצורת סהר. אפשר לטייל בין ספינות דייגים וגם לאכול באחד הדוכנים לובסטר טרי, היישר מהרשת (אבל אחרי שבושל).

אפשרויות הלינה כאן נעות בין אתרי קמפינג, דירות נופש שאפשר לשכור בסוכנויות שונות בעיר, הוסטלים ובתי מלון יוקרתיים. Captain's at the Bay הוא בד אנד ברקפסט מודרני, והבעלים ממש אוהבים לארח זוגות.

Captain's at the Bay
מיקום: 21 Pascoe St., Apollo Bay
טלפון: 613-52376771

לשכת המידע לתיירים
מיקום: 100 Great Ocean Road, Apollo Bay
טלפון: 613-52376529

12 השליחים. זוגות רבים מגיעים לכאן בשקיעה כדי להצטלם על רקע העמודים המסעירים האלה | צילום: רובין מקנזי

היום השני: אפולו ביי – פורט קמפבל (כשמונים קילומטר)
השילוב של חופים מצוקיים מזה ויערות גשם שכמעט נושקים להם מזה, הוא יפה ומפתיע. אפולו ביי היא בסיס מצוין לגיחה אל יער הגשם באוטווי (Otway National Park), שבו צומחים עצי מילה (Ash) עתיקי יומין בצד שרכי ענק בגודל של עצים, וביניהם מפלי מים נסתרים ושוצפים. המעבה האפלולי של היער ממש מזמין זוגות לפינות האינטימיות שבו. אחד המפלים היפים ביותר הוא מפל טריפלט (Triplet), כשבעים קילומטר מזרחית לאפולו ביי. מערכת שבילים נוחה שהותקנה פה באחרונה, גשרוני עץ ומרפסות תצפית בגבהים שונים המשתלבות היטב בנוף, מאפשרים גישה נוחה אל המפל עצמו. עוקבים אחר השילוטBeech Forest – Lavers Hill road, מחנים את הרכב בחנייה לאוטווי פליי (Otway Fly) ויוצאים ברגל. כך מרוויחים שתי ציפורים במכה: המפל עצמו וטיול על האוטווי פליי בגובה של עשרות מטרים, בין צמרות עצים וציפורים.

כשיורדים מהעצים וחוזרים לדרך הים, מגיעים למגדלור שבכֵף אוטווי, העתיק שבשרשרת המגדלורים שנבנו באוסטרליה במהלך המאה ה-19. הוא ניצב כמעט 160 שנה (מ-1848), בודד וגאה על צוק סלע מעל מצר באס (Bass) הרוגש. במשך שנים הוא שימש אלומה של תקווה לספינות העמוסות במתיישבים מאנגליה ומאירלנד שהפליגו במים סוערים אל מושבת הכתר שבצד השני של הגלובוס. המגדלור הזה, במקום הכי מבודד בעולם, היה בעבורם אות החיים הראשון לאחר חודשים ארוכים בים. ב-1994 אופסנה הזכוכית האדומה שדרכה אותתו לקברניטי האוניות שנקלעו לסכנת חיים. היום המגדלור מספר את סיפורן של הספינות הרבות שירדו למצולות על אנשיהן ועל מטענן, והוא אתר קסום וסחוף רוחות של היסטוריה ונוסטלגיה, כמו תחנת הטלגרף הראשונה שהקימה קשר בין היבשת לאי טסמניה (Tasmania) וביתם של שומרי המגדלור שהתגוררו פה בבדידות מזהרת עם משפחותיהם.

כשראיתי את הקואלה הראשון שלי בטבע, בוהה בנו במבט עצל מענף דק של אקליפטוס בגובה של עשרות מטרים, לא יכולתי לעצור צווחה של אושר. אפשר לראות קואלות בכמה מקבצים של חורשות אקליפטוסים, במרחק של קילומטרים ספורים ממתחם המגדלור, ממש מעבר לכביש. עוצרים את הרכב בצד החורשה, צועדים בין העצים עם עיניים בצמרות, ואז מבחינים בחיות השמנמנות כשהן מתנדנדות להנאתן.

את תצורות הסלע במים, "12 השליחים" (12 Apostles), אותן מחטי סלע צהבהבות שהופכות את הדרך הזו למה שהיא, חייבים לראות פעמיים: בשקיעה ובזריחה. לפני כמה שנים התמוטט אחד "השליחים" תחת לחצם הנצחי של הגלים ונותרו רק 11. מהחוף אפשר לראות רק שבעה מהם. אבל זה עדיין הסיפור הכי טוב של הפארק הלאומי פורט קמפבל (Port Campbell) שבתחומו נמצא הקטע הזה של הדרך. כך או כך, זהו מראה שלא יישכח, והוא אולי הרומנטי ביותר על הדרך. נראה שכך חושבים גם הזוגות הרבים המגיעים להצטלם על רקע העמודים המסעירים האלה בשקיעה. אולי "השליחים", שהגבוה שבהם מזדקר לגובה של 45 מטר, יודעים לספר איך עשו רומנטיקה לפני כעשרים מיליון שנה, כשהחלו להיווצר. מומלץ להישאר כאן עד שקרני האור האחרונות נמוגות על הסלעים.

לינה: העיירה החמודה פורט קמפבל היא מקום טוב ללון בו. נסו ב-Port O'Call, מוטל עם אווירה משפחתית ופאב שכונתי ממול.

Port O'Call
מיקום: 37 Lord St., Port Campbell
טלפון: 61-3-55986206

מפל טריפלט, במעבה יער גשם עמוס בפינות אפלוליות ואינטימיות

היום השלישי: פורט קמפבל – וורנמבול (כשמונים קילומטר)
מומלץ לשכוח לרגע מהרומנטיקה, לקום עם שחר, לחזור אל "השליחים" עם זריחה, לראות עד כמה שונה המראה על הבוקר ולצלם. ב-1878 יצאה לדרכה מהעיר גרייבסנד (Gravesend) שבאנגליה לעבר חופי אוסטרליה הספינה לוך ארד (Loch Ard) שנבנתה חמש שנים קודם לכן במספנות גלזגו שבסקוטלנד. שלושה תרנים היו לה ועל סיפונה מטען יקר ו-54 נוסעים ואנשי צוות. שלושה חודשים נמשך המסע, ובלילה האחרון, שעות לפני שהטילו עוגן בארצם החדשה, חגגו הנוסעים את ההפלגה המוצלחת. ב-1 ביוני, בבוקר ערפילי וסוער, טעה הקפטן בחישוביו. כשהבחינו באיתות המגדלור כבר היה מאוחר מדי. הספינה הוטלה אל הסלעים שבמצר באס, וכל הנוסעים ואנשי הצוות נספו, למעט שניים: המלח טום פירס והנערה האירית אווה קרמייקל שאיבדה את כל משפחתה באסון. טום, שנאחז בסירת הצלה והצליח להגיע לחוף, שמע את צעקותיה של אווה שלא ידעה לשחות, קפץ שוב לים הסוער ומשה אותה מהמים. הגלים זרקו את השניים אל אחת הנקרות שבחופו של המפרץ. צר לנו לאכזב, למעשה ההרואי הזה לא היה המשך רומנטי כמתבקש. אווה חזרה לאירלנד ונישאה שם וטום נעשה קפטן. גם היום, כשעומדים מעל הים הסוער, מול סלעים בני נצח שזכו לשמות כמו London Bridge, ורואים איך הגלים מכים בעוצמה אדירה בנקרות Thunder Cave, אפשר לקבל צמרמורת.

כשעמדנו מעל המפרץ שבו קרה האסון עם סיפור הצלה הרואי חשבתי שאילו זה היה קורה בזמננו, כבר מזמן היו עושים מזה סרט. במחשבה שנייה, מזל שהאמריקאים לא עשו מזה סרט. במקום סיום מריר ונוגע ללב כפי שהיה במציאות, הם היו הופכים את הסיפור לעלילה רומנטית נוסח הוליווד. בחיים לא היו נותנים לאווה לחזור לאירלנד סתם כך.

נסיים בוורנמבול (Warrnambool) שיש בה מסעדה אחת (לפחות אחת, בכל זאת אנחנו באוסטרליה) שמצטיינת בשירות אטי, ויש אף שלט התנצלות קבוע בכניסה. קוראים לה Fishtales Café ומגישים בה אוכל מצוין ומרקים מעולים. בארוחה רומנטית לא צריך למהר לשום מקום. מיקום: 63-65 Liebig St., Warrnambool טלפון: 61-3-55612957

הגרייט אושן רואד מסתיימת אמנם רשמית כ-12 קילומטר מזרחית לוורנמבול, אבל מי שעיתותיהם בידיהם יכולים להמשיך עד לאדלייד (Adelaide) על כביש B1. אל תפספסו את העיר מאונט גמביאר (Mt. Gambier) הנמצאת בחצי הדרך בין מלברון לאדלייד, בנוף וולקני של מכתשים, מערות ואגמים, שהבולט שבהם הוא בלו לייק (Blue Lake).