תפריט עמוד

אבוריג'ינים – לצייר את הארץ

אבוריג'ינים – לצייר את הארץ

המסורת האמנותית האבוריג'ינית נמתחת על פני עשרות אלפי שנים והיא עושה שימוש נרחב בנקודות ובקווים מצטלבים. צורות אלו קשורות בדימויים של יערת דבש, עור תנין, זחלים, קורי עכביש. הנקודות מסמנות גם את עקבותיהם של בני האדם ובעלי החיים שעברו במקום בעידן החלום

מייקל נלסון ג'קמארה, צייר אבוריג'יני המתגורר במושבה פאפוניה שבמרכז אוסטרליה, סיפר בראיון שנערך עמו לרגל תערוכת יחיד שלו: "סבא לימד אותי לצייר בחול, על הגוף ועל גבי מגינים עוד כשהייתי ילד קטן. כך התחלתי להשתתף בטקסים יחד עם סבי, דודי ואחי. אמא לימדה את אחיותיי ובנותיי אודות ציורי נשים וטקסיהם. אני תמיד מצייר כשילדיי מקיפים אותי. אני משוחח איתם ומספר להם אודות הארץ שלנו וכל מה שהתרחש בה. אני רוצה להנחיל להם את התרבות שלי. אני גאה ביצירתי ורוצה להציגה בפני אחרים, כדי שכולם ידעו מה עושים אמנים אבוריג'ינים".

ב-1967 העניקה הממשלה האוסטרלית ל"מתיישבים הראשונים" שלה זכויות חוקיות מלאות, וכתוצאה מכך הם זכו באזרחות אוסטרלית וניתנה להם הרשות לצאת מתחומי ארצם, עובדה שאפשרה להם לראשונה להביא את תרבותם ואמנותה לתודעת העולם המערבי. באותה שנה נמצא בחבל ארנהם אחד הריכוזים הגדולים ביותר בעולם של ציורי סלע, וארכיאולוגים קבעו שהם בוצעו לפני יותר מ-20,000 שנה. קשה לקבוע תאריך מדויק, בין היתר, משום שמסורת ציורי הסלע נמשכת עד עצם היום הזה.

"נחש הקשת בענן", ציור של מיק גיל ג'אגאמארה משנת 1988

אחד המאפיינים הבולטים ביותר של האמנות האבוריג'ינית הוא בהמשכיותה. בציורים בני זמננו ניתן למצוא יסודות שמוכרים מציורי הסלע העתיקים, כגון מעגלים קונצנטריים ונקודות. מה הקשר בין ציור אבוריג'יני מודרני לבין ציורי הסלע בני אלפי השנים? מה מייחד את האמנות האבוריג'ינית ובמה היא שונה מאמנות העולם המערבי? האם ניתן לפענחה ומי מורשה לכך? ההתעניינות באמנות האבוריג'ינית החלה באופן מוגבל רק בסוף המאה ה-19. האנתרופולוג, סר בלדווין ספנסר, היה בין האספנים הראשונים שהוכיח כי האמנות היתה מרכיב מרכזי בתרבות האבוריג'ינית. בשנות ה-30 של המאה ה-20 חקרו אנתרופולוגים נוספים תרבות זו, אך רק בשנות ה-60 וה-70 התפרסמו מחקרים משמעותיים שהניחו את הבסיס להבנתה.

סיבות רבות גרמו להתעלמות המוחלטת של המערב מן האמנות האבוריג'ינית. המדיניות האוסטרלית שאפה להטמיע את תרבות הילידים בתרבות האירופאית ה"לבנה". במאה ה-19 התייחסה החברה הבורגנית לאמנות של חברות שבטיות כנחותה, לעומת "האמנויות היפות", שהוצגו בסלונים. האמנות האבוריג'ינית נחשבה ל"פרימיטיבית" או אקזוטית בשל היותה שונה מהתרבות המערבית. אף על פי כן, בתחילת המאה ה-20 החלה התעניינות בתרבויות שבטיות דווקא בקרב אמני אוונגרד מערביים, שחיפשו מקורות השראה חדשים. ידועה במיוחד הערצתו של פול גוגן לאמנות איי האוקיינוס השקט ומשיכתם של פבלו פיקאסו, אנרי מאטיס ואמני האקספרסיוניזם הגרמני לפיסול האפריקני. אולם אף אחד מהאמנים המערביים לא הכיר את האמנות האבוריג'ינית באוסטרליה. הסיבה לכך נעוצה, כנראה, בסודיות ובהרמטיות של אמנות זו. אמנות אבוריג'ינית קשורה בטקסים דתיים סודיים, שלא היו נגישים למתיישבים האירופים או לאמני המערב. יתר על כן, מאחר שהאמנות נועדה בעיקר לשמש בעת הפולחן הדתי, היא נעשתה לרוב על גבי חומרים זמניים ומתכלים, כקליפות עץ או חול ולעיתים קרובות נהרס הציור כחלק מהטקס או מייד לאחריו. חלק מהציורים אף בוצעו על גופם של המשתתפים בטקס. לפיכך, מלבד ציורי הסלע, כמעט לא השתמרו עדויות של אמנות בעלת מסורת כה עתיקה.

ציורים על סלעים היו חלק מתהליך פולחני, שתפקידו להבטיח את קיום עונות השנה במועדiן ולהשביח את תנובת הארץ | צילום: NT Tourism

מציירים במסתור
אמנות אבוריג'ינית עתיקה כוללת שני סוגים של יצירה: חריטות על סלעים בנוף הפתוח וציור על סלעים בתוך מערות. חריטות הסלע העתיקות ביותר התגלו באיזור אורליי שבדרום אוסטרליה. אזורים נוספים שבהם נמצאו חריטות הם חבל ארנהם והטריטוריה הצפונית. לאתרי הציורים היתה גישה רק לקבוצות מסוימות של אבוריג'ינים, שהיתה להם הרשות לקיים טקסים דתיים במקום. הם גם הורשו להוסיף ולצייר על גבי הציורים העתיקים כחלק מהתהליך הפולחני, שתפקידו להבטיח את קיום עונות השנה במועדן, להשביח את תנובת הארץ ולהגביר את הילודה. החריטות נעשו על ידי שפשוף פני השטח והסרת חלקים ממנו, או על ידי נקישה וניקור באמצעות אבן או חפץ חד אחר. הדימויים שמאפיינים את החריטות הם בעלי חיים ועקבותיהם, כלי מלחמה, אנשים ויצורים מיתיים.

ציורי הסלע בוצעו במקומות מסתור והם נשמרו טוב יותר מפני פגעי מזג האוויר. ציורים אלה נמצאו בכל רחבי אוסטרליה, אולם המערות המרשימות ביותר התגלו בחלק הצפוני של הטריטוריה הצפונית, באזור לאורה שבקייפ יורק, בקווינסלנד שבמזרח ובקימברלי בצפון מערב. האבוריג'ינים השתמשו בצבעי אדמה: אדום, חום, צהוב, שחור ולבן, שהם מצאו במקורות טבעיים בסביבה. הם נעזרו בפה לצורך פיזור הצבע בעיקר ליצירת דימויים מוטבעים ככפות ידיים, מעין "חמסה" שמוכרת גם בציורי המערות במערב. כמו כן השתמשו באצבעות, בענפים ובנוצות. סגנונות ציורי הסלע משתנים מאזור לאזור. חבל ארנהם, למשל, ידוע בסגנון ציוריו המיוחד, שמכונה "קרני רנטגן", כינוי שניתן לו על ידי האירופים על שום הרישום הקווי של האיברים הפנימיים, כגון השלד, הלב והריאות. באזור לאורה נמצאו ציורי דמויות בעלות גוף ארוך ודק, שמייצגות רוחות רעות. על פי האמונה גופם הדקיק אפשר להם להסתתר בין העצים או בתוך נקיקי הסלע. הציור באזור המדברי מתאפיין במוטיבים קוויים מופשטים למחצה – מעגלים, ספירלות, נקודות וקווים. הצורות הכמו מופשטות טעונות משמעויות וסמלים, שידועים רק למי שמשתתף בטקסים.

ציור סלע בטריטוריה הצפונית. הצבעים שבהם האבוריג'ינים השתמשו – אדום, חום, צהוב, שחור ולבן –  הגיעו ממקורות טבעיים בסביבה | צילום: NT Tourism

ציור כפעולה פוליטית
האבוריג'ינים מאמינים שהעולם בו אנו חיים הינו חלק מישות גדולה יותר, שנשלטת על ידי יחסי גומלין עם האבות הקדמונים בעידן החלום. המושג קשור עם בריאת העולם על פי האמונה האבוריג'ינית, אך הוא מהווה גם כוח מניע רב עוצמה שמתקיים כאן ועכשיו. זהו מושג מפתח, שעל פיו נקבעים המערכת החברתית, הלכות הדת והיצירה.

האמנות האבוריג'ינית, בעבר ובהווה, קשורה עם סיפורי עידן החלום והיא משמשת בטקסים שמיועדים לקשר בין בני האדם לבין כוחותיהם של האבות הקדמונים. אלו הם יצורים על טבעיים, המזכירים בצורתם חיות או צמחים שנבעו מהאדמה השטוחה והאפלה. כשהתעוררו מתרדמת הנצח שלהם, החלו לנוע בעולם, ובמסלולי נדודיהם בראו את הנופים ואת בני האדם, שהם יורשיהם הטבעיים. לאחר שסיימו את משימתם חזרו ושקעו באדמה במצב של תרדמה, אולם רוחם המשיכה להתקיים ביורשיהם. לפיכך, היצורים הקדמוניים – החולמים – הם בעלי נוכחות מתמדת, והאתרים שבראו הם מקומות מקודשים.

סיפורי החלום מועברים מדור לדור באמצעות ציורים, סיפורים, שירה וריקודים. כך מתקיים רצף אינסופי בין האמנות של האבוריג'ינים בני זמננו לבין האמנות העתיקה. בניגוד לתפיסה המערבית, האמן האבוריג'יני אינו ממציא צורות או דימויים חדשים, אלא הוא יוצר במסגרת נוקשה של כללים, שמוכתבים לו על ידי מסורת עתיקת יומין. האמנות שלו נועדה להפיח חיים ברוחות הקדמוניות ולקדש את האתרים שבראו. בתשובה לשאלה מה משמעות ציוריו, משיב אמן אבוריג'יני, שהוא מצייר את הארץ שלו. אין אלה ציורי נוף במובן המקובל, שמתארים מראות מן הטבע, אלא מעין מפות של מסלולים, המסמנות באורח סמלי אתרים גיאוגרפים, שבעבר התרחשו בהם אירועים מיתולוגיים.

תערוכה של אמנות אבוריג'ינית בגלריה באליס ספרינגס | צילום: NT Tourism

גלרוי יונופינגו מסביר מהם הכוחות שמניעים את האמנים האבורג'ינים: "כשאנחנו מציירים בזמן הטקסים – על גופנו, על קליפת עץ, או על בד – איננו עושים זאת לשם הנאה או תועלת. כשם שעשינו תמיד בעבר, אנו מציירים על מנת להוכיח את הקשר המתמשך עם הארץ שלנו, כולל הזכויות שלנו והחובות שלנו כלפיה. יתרה מזאת, אנו מציירים כדי להוכיח לעולם שאנו בעלי הארץ ושאנחנו הקניין שלה. הציור שלנו הוא פעולה פוליטית". ואכן ציור שמכיל את הסמלים המסורתיים יכול לשמש כיום כמסמך משפטי שמוכיח בעלות על הקרקע. בשפה האבורג'ינית רבת הדיאלקטים, שהיא שפה מדוברת בלבד, יש מונח אחד משותף למושגים הבאים: אדמה, ארץ, מחנה ובית ומשמעות כולם היא טריטוריה. אין מונח ייחודי לאמנות, כיוון שאין רואים בה פעילות עצמאית, אלא חלק ממערכות החיים.

מפיצים את האמנות בעולם
מוריס ג'ופורלה לותר נסע ב-1983 לפריס יחד עם 11 מחבריו, בני שבט הואלפירי, כדי לבצע ציור אדמה מסורתי, במסגרת התערוכה "מיבשת אחרת: אוסטרליה – חלום ומציאות", שהתקיימה במוזיאון לאמנות מודרנית. ב-1990 נבחרו שני אמנים אבורג'ינים לייצג את אוסטרליה בביאנלה בוונציה, עובדה שסימנה נקודת מפנה בהתייחסות לאמנות האבורג'ינית, שהוכרה כחלק מהיצירה העכשווית הבינלאומית בשנות התשעים. ב-1993 התקיימה בדיסלדורף שבגרמניה התערוכה הגדולה ביותר עד כה של אמנות אבורג'ינית. התערוכה זכתה לכותרת "השליח – אמנות האוסטרלים הראשונים". המונח "שליח" שנכתב בהיגוי אבורג'יני (ARATJARA) מבטא את הצורך העז שחשים כיום האבורג'ינים להפיץ את אמנותם בעולם כולו. אמנות אבורג'ינית מוצגת כיום גם בגלריות מסחריות ברחבי העולם והיא נמכרת במחירים שעולים ללא הרף.

ביצירות העכשוויות חסרה ה"פאטינה" (ציפוי) שכיסתה את האובייקטים והציורים ששימשו לצרכי פולחן בעבר. האמן העכשווי אינו משתמש עוד בחומרים ובצבעים טבעיים ויצירתו רחוקה מלהיות אנונימית. האבורג'ינים אמנם אינם נוהגים לחתום על ציוריהם, אולם מאחורי כל ציור ניצב אמן אינדבידואלי. האמנות העכשווית משקפת את הדינמיות והרב-גוניות של החברה בה היא נוצרת.

"חלום תרנגול ערבת השיחים", 1989, ציור של מאתיו ג'ופורולה גיל. תרנגול ערבת השיחים המופיע בציור הוא אביו הרוחני הקדמון של הצייר

תחילתה של האמנות האבורג'ינית המודרנית בשנות השבעים המוקדמות, במושבה פאפוניה, והיא קשורה בשינוי שחל ביחס השלטונות כלפי הילידים. מושבת פאפוניה נוסדה ב-1959 על מנת לאחד התישבויות שונות בשולי המדבר המערבי. במקום הוקמו בתי ספר והמגמה הרווחת היתה להקנות לתושבים ידע וערכים מערביים.

ב-1971 הגיע לפאפוניה ג'ף ברדון, אז סטודנט לאמנות מסידני, על מנת להקים שם בית ספר לאמנות. בהשפעתו החלו האבורגינים לצייר בצבעי אקריליק על בד, לינולאום וחומרים אחרים שמקורם במערב. אולם ברדון לא כפה על תלמידיו סגנון ציור אירופאי. להיפך, הוא המריץ אוצם לצייר מוטיבים המוכרים להם מציורי הסלע, ציורי החול או ציורי הגוף הטקסיים. החומרים המודרניים שימשו לאבורג'ינים ככלי עזר לביטוי היסודות המסורתיים של תרבותם. הפרויקט הראשון שברדון יזם היה ציור קיר גדול, שצוייר בידי הדור הדור הבוגר בסגנון ציורי הסלע. עד מהרה החלו האמנים לצייר על בדים ולמכור את מרכולתם. אחת הסיבות שהביאו לפיתוח מואץ של ציורי האקריליק קשורה בצורך של האבורג'ינים להתפרנס.

הגל השני של הציור האבורג'יני המודרני היה בראשית שנות השמונים. האמנים הראשונים שכבר הזדקנו, דאגו להנחיל לדור הצעיר את שיטות הציור שלהם. בשלב זה החלו גם נשים לצייר. בתחילה הן רק סייעו לבעל או לאב, אך עד מהרה הן הפכו להיות אמניות בזכות עצמן. לנשים יש סיפורי חלום משלהן, והטקסים שלהן אסורים לגברים.

גבר מנגן בדידג'רידו. מעבירים מדור לדור את אמנות הציור הכוללת גם ציורי גוף וציורים על חפצים, כלי נגינה ועוד | צילום: אייסטוק

הדגמים העיצוביים בציור אינם נחלת הכלל. לפי המסורת, האבות הקדמוניים העניקו אותם לקבוצות מסוימות, שעברו טקס הכנסה בברית, ועליהן לשמור על סודיות ולא להפיץ את הדגמים בין זרים. יש ציורים סודיים עד כדי כך שבעליהם אינם מוכנים להציגם או לפרשם. לכל בית אב יש דגמים משלו. הרשות לצייר אותם קשורה במין, בגיל ובמעמד. רק לבעלי זכות מיוחדת מותר להעתיק את המוטיבים מציורים מסורתיים, או, במקרים מיוחדים, לאפשר לאחרים לעשות זאת. לעיתים קרובות שניים או שלושה אנשים, בדרך כלל בני משפחה אחת, עובדים במשותף על ציור אחד, אולם בר הסמכא של החלום נחשב לצייר הבלעדי.

הצורות, שנראות לכאורה מופשטות, טעונות בסמלים ובצפנים שניתנים לפיענוח באופן חלקי בלבד. הציור הוא אידיאוגרמה – תמונה שמייצגת רעיונות. על פי התפיסה האבורג'ינית, העולם מורכב מסימנים בעלי משמעות והצורות מסמנות טווח רחב של משמעויות. כך, מעגל יכול לייצג מקווה מים, שביל, פרי, אש, בסיס עץ או פקעת צמחים. קו ישר יכול לסמן דרך, זנב של בעל חיים, חרב, עץ או עמוד שדרה. קווים גליים יכולים לסמן מים זורמים, קשת בענן, נחש, ברק או גבעת חול. חיצים מסמנים עקבות של בעלי חיים וצורתם משתנה לפי סוג החיה. בציורים האבורג'יניים יש שימוש נרחב בנקודות ובקווים מצטלבים. צורות אלו קשורות בדימויים של יערת הדבש, עור של קרוקודיל, זחלים וקורי עכביש. הנקודות מסמנות גם את עקבותיהם של בני האדם ובעלי החיים שעברו באתר בעידן החלום.

ציור של לורנס ג'אנגאלה ווטסון "חלום מים", 1989. החלום קשור לעוף האמו, שעקבותיו מצוירים כחצים; הסימנים דמויי הצלב הם עקבות של עופות המים

ציורי האקריליק מתבצעים בדרך כלל על האדמה. כתוצאה מכך הם נעדרי פרספקטיבה וקיימים כמה כיוונים אפשריים של קריאה והתבוננות. הצורות אינן מצוירות כ"דמות" על פני הרקע, אלא שזורות במערך הכולל, שפרוס על פני כל המשטח. האבורג'ינים משתמשים בצבעים המסורתיים של גוניהם: צהוב, אדום, לבן ושחור. לצבעים יש משמעות סמלית והם קשורים במרכיבי החלום, אך המשמעות הנקשרת לצבע משתנה מאזור לאזור ומאמן אחד למשנהו. בארץ ששטחה כגודל יבשת אירופה מובן שביטויי היצירה שונים מאזור אחד לשני. כך ניתן למצוא באזורים מסוימים גם אמנות תלת ממדית: פסלים, עמודי טוטם, כלים וכלי נשק מעוטרים.

האמנות האבורג'ינית, ככל אמנות אחרת, מהווה חלק מהמערכת החברתית-תרבותית בה נוצרה. לפני פלישת האירופים לאוסטרליה לא נועדה האמנות להחשף בפני זרים ובוודאי שלא היה לה כל ערך כספי. ההתפתחות שחלה מאז שנות השבעים אמנם סייעה בהפצת האמנות ובהבנה חלקית שלה, אך בד בבד הפקיעה אותה במובן מסויים מההקשר ומהצרכים המקוריים שלה.

לקריאה נוספת:

אבוריג'ינים - זמן חלום, חלק א'  
אבוריג'ינים – זמן חלום, חלק א'
אין לאבוריג'ינים, תושביה המקוריים של אוסטרליה, אח ורע בעולם. הם שייכים לגזע אנושי מיוחד, הצליחו לשרוד במשך כ-50 אלף שנים ביבשת מבודדת, פיתחו תרבות, מיתוסים ואמנות מקוריים, אך גם סבלו השפלות ודיכוי אינסופיים מידי האדם הלבן. כתבה ראשונה בסדרה
אבוריג'ינים - זמן חלום, חלק ב'  
אבוריג'ינים – זמן חלום, חלק ב'
במשך עשרות אלפי שנים חיו האבוריג'ינים באוסטרליה, ארץ קשה שאקלימה הפכפך. ולמרות שחייהם היו מאבק בלתי פוסק להישרדות, הם ידעו טעמם של צחוק ושמחה. ואז הגיע האדם הלבן, ושם קץ לחלום. כתבה שנייה בסדרה


האם היית ביעד הזה?

  • 4

    כן הייתי

  • 0

    לא, אבל מתכנן

  • 0

    לא מעוניין

חתונה בטהיטי

האם המאמר הזה עזר לך?

עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר





מסע אחר - המרכז לנסיעות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*

code

מסע אחר - המרכז לנסיעות