תפריט עמוד

מידע מעשי לכרתים

הכנות - ויזה, איך מגיעים, מתי נוסעים, בריאות ועוד

כל מה שצריך לדעת כשמתיישבים לתכנן את הטיול: מידע על שגרירויות ונציגויות קונסולוריות, אשרות והיתרים נדרשים, איך מגיעים ליעד, מתי הכי כדאי לנסוע, האם צריך חיסונים, כללי בטיחות מומלצים ועוד


אשרות ושגרירויות

ישראלים הנוסעים לכרתים (ולכל יוון) אינם זקוקים לאשרת כניסה.

שגרירות יוון בישראל
כתובת: רחוב דניאל פריש 3, תל אביב.
טלפון: 03-6094981, 03-6910924.
פקס: 03-6951329

שגרירות ישראל ביוון
כתובת:
Marathonodromou Street 1 Paleo Psychico, אתונה
טלפון: 30-210-6719530/1, 30-210-6722183.
פקס: 30 -210-6749510
דואר אלקטרוני: INFO@ATHENS.MFA.GOV.IL
 


איך להגיע
מישראל לאתונה יש טיסות יומיות של אל על, אולימפיק ועוד. בעונת הקיץ יש טיסות שכר רבות, גם לכרתים.
מיוון היבשתית אל כרתים – באוויר: מאתונה וסלוניקי. בים: מאותנה נמשכת ההפלגה כ-12 שעות במעבורת. מסלוניקי, כ-24 שעות. חברות רבות מקשרות את אירקליו עם איים אחרים כמו סנטוריני ורודוס. יש הפלגות מעבורת יומיות לכניה מפיראוס, ומתקיימות הפלגות גם ממרבית האיים האחרים לנמלים שונים בכרתים.


מתי כדאי להגיע
בראש רשימת ענפי התעשייה של יוון עומדת התיירות. מי שאינו חובב צפיפות, כדי שייסע לכרתים בסתיו או באביב, אז גם הטמפרטורות נעימות יותר. אפשרות אחרת: להתמקד במקומות התיירותיים פחות.

 

 

מידע כללי - כסף, תקשורת, תחבורה ועוד

לשכות תיירות, מטבע מקומי בשימוש, הפרש השעות בין היעד לבין שעון ישראל, קידומת טלפון בינלאומית, אמצעי תחבורה מומלצים ונפוצים, מידע למטיילים עם מוגבלויות ועוד


לשכות תיירות
לשכת התיירות הממשלתית היוונית
כתובת: רחוב שלום עליכם 5, תל אביב

משרדי לשכת התיירות היוונית הממשלתית באתונה
כתובת: Leoforos Amlias 26, Syntagma
טלפון: 210-3310392/716/640- 30
דואר אלקטרוני: info@gnto.gr

אתר לשכת התיירות היוונית

לשכת התיירות של כרתים באירקליו
כתובת: Papa Aleksandrou E' 16
טלפון: 2810-301830- 30.


מטבע
אירו


הפרש שעות
אין


תקשורת
הקידומת הבינלאומית ליוון היא 30.

 

 

לינה ומלונות, אוכל ומסעדות, בילויים וקניות


אוכל
צלעות, תמנונים ועוגות בוגאצה
המטבח הכרתי אינו שונה בהרבה מהמקובל ביוון היבשתית ובאיים האחרים, לא מדהים, אך מהנה. ארוחת הבוקר מינימלית, אך ארוחת הערב נמשכת עמוק אל תוך הלילה.
ברוב המסעדות, המכונות טברנה (Taverna) או אסטיאטוריו (Estiatorio), ובבתי הגריל 
(Psistaria), שם האוכל שמן פחות, כולל התפריט את ההיצע הרגיל של סלט יווני, דזאדזיקי, ממולאים (Gemistes), מוסאקה, מקרוני ברוטב בשר (Makaronia me kima), בשרים על האש כמו סובלאקי (שישליק), בריזולה (צלעות) ופאידאקי (כבש), דגי ים, קלמארי ותמנונים.
פה ושם, בעיקר באוזרי (Ouzeri) – מסעדות עממיות המתמחות במזטים (Mezedes, ביוונית) – אפשר למצוא כמה מאכלים כרתיים אופייניים, אם גם לא כשרים ביותר – ארנב צלוי (Kouneli), יונים צלויות (Pistounia) וחזיר בר על האש (Agriochiro). גאוות האי היא על הקינוחים המתוקים: בקלאווה, קטאיפי, ובעיקר עוגות בוגאצה (Bougatsa).
בתחום האלכוהול אפשר למצוא בכרתים, מלבד היינות הרגילים ורטסינה (יין עם שרף של אורנים), גם שפע של אוזו וראקי (ברנדי שקוף וחזק).


לינה
למלונות של ארבעה וחמישה כוכבים כדאי להזמין מקום מראש, במיוחד בעונת הקיץ. מומלצים הפנסיונים המשפחתיים וכן חדרים שכורים. את אלה אפשר למצוא בעיקר בחלקים העתיקים של הערים וכן בכפרים לאורך הדרך. המחיר בעונת התיירות גבוה יותר, כמובן. למטיילים במכונית – חניוני הקמפינג בכרתים רבים ומסודרים.


בילויים
דיסקוטקים ברוח מערבית ויוונית, הופעות של מוסיקה כרתית וברים הם עיקר הבילוי באי.
באגיוס ניקולאוס נמצא הדיסקוטקLipstik המשקיף על הנהר. ברתימנו אפשר למצוא יין זול ומוסיקה עממית ב-Gounakis Restaurant & Bar ומוסיקת דיסקו ב-Fortezza Disco. בכניה כדאי לטייל בשעות הערב בנמל הישן ולשבת באחד מבתי הקפה. בעיר פועלים מועדון ג'אז בשם Fagotto, הממוקם בסמטת אנגלו בעיר העתיקה, ודיסקוטקים רבים.

 

 

 

אטרקציות ואתרים מומלצים

עשרה מקומות שאסור להחמיץ בכרתים

 

 

   
עשרה דברים שאסור להחמיץ בכרתים
מערכת מסע אחר אונליין  |  צילום: אייסטוק  
האי כרתים מציע הרבה יותר מחופשת בטן-גב: הרים נישאים וקניונים מרשימים, כפרים מסורתיים וערים עתיקות, מנזרים שלווים וחופים תוססים, אתרים ארכיאולוגים ואטרקציות לילדים. הנה עשרה מקומות מומלצים בכרתים

 

מסלולים וטיולים

מסלולי טיול ממומלצים

מהירקליון מערבה

אפשר לשלב סיור בן ארבעה ימים בכרתים גם במסגרת טיול ארוך יותר ביוון כולה; מעין טעימה של ערי החוף, הארכיאולוגיה של קנוסוס ופסטוס, ומעט הרים
 

כניה, העיר היפה בכרתים, במיוחד המרכז ההיסטורי שלה ואיזור הנמל הוונצאני | צילום: ערגה אל-עמי

כתב: ירון אמיתי

יום ראשון: קנוסוס, תרבות עתיקה במבוך
אירקליו (הֶרקליון, Iraklio; Heraklion), בירת כרתים, היא עיר גדולה ונטולת חן: העיר העתיקה שבין החומות מתפוררת, והעיר החדשה כעורה למדי. אבל בעיר ובסביבתה המיידית נמצאים אתרים חשובים ביותר, ובהם קנוסוס והמוזיאון הארכיאולוגי.
יוצאים ברכב שכור מנמל התעופה, בכביש המוביל היישר אל קנוסוס (Knossos), הנמצאת כעשרה קילומטרים מדרום לאירקליו. בקנוסוס נחשפו ב-1900 שרידיו של ארמון מפואר שנבנה באלף השני לפני הספירה, בימי פריחתה של התרבות המינואית. הארמון המלכותי בקנוסוס, ובו מאות חדרים וגרמי מדרגות רבים, הפך בדמיונם של היוונים הקדומים ללבירינת – מבוך איום, משכנה של המינוטאורוס, מפלצת שחציה פר וחציה אדם. הארמון הראשון, שהוקם כנראה בשנת 1900 לפני הספירה, נהרס ברעידת אדמה 200 שנה מאוחר יותר. על חורבותיו נבנה ארמון רב-קומתי, שאת שרידיו שיחזר הארכיאולוג הבריטי ארתור אוואנס, מגלה האתר, כיד הדמיון הטובה עליו. למלאכת השחזור גויס גם אמן, שעיטר את הקירות בציורי קיר ססגוניים, על פי קטעים שנמצאו בחפירות.
טלפון: 2810-231940- 30

אחרי הביקור בקנוסוס, חוזרים להפסקת צהריים במדרחוב שבמרכז אירקליו ומבקרים במוזיאון הארכיאולוגי המצוין, המשמש אכסניה לאוצר יחיד במינו של שרידי התרבות המינואית. כדאי לשים לב לדיסקוס מפֶסטוס (Faistos), שעליו הוטבעו בקו לולייני סימני כתב שטרם פוענחו; לפסלון של אקרובט על פר, העשוי שנהב וזהב; לממצאים שהתגלו בזאקרוס (Zakros), המעידים על קשרי מסחר שקיימו תושבי כרתים עם פיניקיה ומצרים; לציורי הקיר מקנוסוס: "נסיך החבצלות", חובש כתר נוצות, דולפינים, אקרובטים על פר, אשה אלגנטית ועוד.
כתובת: Xanthoudidou Street, כיכר אֶלֶפתֶריאס

מומלץ לנצל את שעות אחר הצהריים לשיטוט בסמטאות העיר או לביקור בכפר ההררי אנויה (Anogeia), הנמצא במרחק שעה נסיעה מאירקליו. למרות המסחוּר שעבר על הכפר לאחרונה, השטיחים ועבודות הרקמה המוצאים כאן למכירה הם מהיפים ביוון, והנולים עודם משמשים לאריגה; אפשר לראות, לצלם ולהתמקח.

לשכת התיירות של אירקליו
כתובת: Papa Aleksandrou E' 16
טלפון: 2810-301830- 30

יום שני: עמק ירוק וחורבות מינואיות

הכביש מאירקליו דרומה חוצה את האי ומוביל אל עמק מֶסארה (Mesara) הפורה, "אסם התבואה" של כרתים, המפולח בשתי וערב של תעלות השקיה. בשולי העמק נטועים פרדסים, כרמי זיתים ומטעים של עצי פרי.
הכפר הראשון בעמק, אַיִי דֶקָה (Agioi Deka), קרוי על שם עשרה קדושים נוצרים, שהוצאו כאן להורג בשנת 250 לספירה. בסמוך נמצאים שרידי גורטיס (Gortys), עיר הבירה הרומית של פרובינציית כרתים ולוב, שבה הפיץ טיטוס הקדוש, תלמידו של פאולוס, את הנצרות. המבנים הבולטים באתר הם כנסיית איוס טיטוס מהמאה השישית לספירה והאודיאון (תיאטרון מקורה), שהוקם במאה החמישית לפני הספירה. על קירותיו חקוקים, מימין לשמאל ומשמאל לימין לסירוגין, "חוקי גורטיס".
בפֶסטוס (Faistos) הסמוכה נחשף ארמון מינואי חשוב. מהאתר שבראש הגבעה נשקף נוף העמק וההרים. כמו בקנוסוס, חדרי הארמון בנויים סביב חצר מרכזית; אלא שפסטוס לא שוחזרה, ויש להפעיל את הדמיון כדי לנסות לתאר את המבנה. באולם צדדי התגלו כאן כדי חרס לאחסון מזון; באחד החדרים נמצא הדיסקוס המפורסם, המוצג כיום במוזיאון של אירקליו.
מוזיאון קטן בכפר הסמוך ווֹרי (Vori) מוקדש לתרבות העממית של כרתים: כלים חקלאיים, צמחים ושימושיהם, קדרות, קליעה ואריגה.
הכביש מסתיים במאטַלה (Matala), אתר נופש ובו חוף חול נהדר ומערות פוטוגניות. הכביש מערבה חולף על פני אייה גאליני (Agia Galini) – כפר חוף ציורי, שהתכער והתמסחר – ומוביל, בין פרדסים ומטעים, אל ספילי (Spili), כפר גדול טובל בירוק, שבו בתי אבן ישנים ופלגי מים.
בקוקסארה (Koxare) מסתעף דרומה כביש, המוביל אל מנזר פְּרֶוֶולי (Preveli). המנזר שוכן על כתף הררית מעל הים, בצל ברושים עתיקים ועץ אלון ענק. מהמנזר יורד שביל אל נחל יפה, הזורם בתוך חורשת דקלים.
חופים יפים יש גם בדאמנוני (Damnoni) ובאתר הנופש המתפתח פְלקיאס (Plakias). בסיומו של יום גדוש חוצים את האי צפונה, אל העיר רֶתימנו (Rethimno). 

יום שלישי: עיר החוף ואגם קורנאס

רֶתימנו, שהיתה בירת מחוז כרתים באימפריה העות'מאנית, היא עיר חוף נחמדה ובה תערובת של מבנים בסגנון תורכי וונציאני, ובה חוף חולי עטור דקלים, מבוך סמטאות שוקקות, כנסיות ומסגדים. חנויות לתיירים פועלות כאן בצד חנויות לתושבי המקום, שבהן מוכרים חפצים יומיומיים כמו גיגיות פח לייצור גבינה וכלים חקלאיים.

לשכת המידע לתיירים ברתימנו
כתובת: Eleftheriou Venizelou
טלפון: 28310-29148- 30

בעיר העתיקה יש כמה פינות חמד, כמו מזרקת רימונדי העשויה שיש, בניין הלוגָ'ה (העירייה הוונציאנית) ומסגד נֶראדנזֶס, שהוסב לכנסייה (אפשר לעלות לצריח, שממנו נשקפת תצפית יפה). במוזיאון הארכיאולוגי מוצגות בין השאר מציבות קבורה יהודיות עתיקות, ממצאים מהתקופה הניאוליטית ומהתקופה הרומית.
טלפון: 28310-54668- 30

מעל לעיר מתנשאת מצודה ונציאנית מרשימה, שהגנה במאה ה-15 על רתימנו מפני התקפות של שודד הים ח'יר א-דין ברברוסה. מעל חומות המצודה יש תצפית יפה אל העיר, הים וההרים. לסיום, אפשר לבקר במוזיאון להיסטוריה ולאמנות עממית, שברחוב מֶסולונגיוּ 28.
טלפון: 28310-23398- 30

על מורדות ההרים שממזרח לרתימנו, במנזר ארקדי, התבצרו ב-1866 מאות מורדים ובני משפחותיהם, ופוצצו על עצמם ועל תוקפיהם התורכים את המחסן שבו הוחזק אבק השריפה. יש כאן מוזיאון קטן, המנציח את גבורת המורדים, וגם כנסייה ונציאנית נחמדה מהמאה ה-16.
האזור שממערב לרתימנו אינו מתויר ביותר. אחד מהחופים החוליים היפים ביותר באזור נמצא ביאורייופולי (Georgioupoli), אתר העשוי לשמש גם כמקום לינה. יש בו בתי מלון, חדרים להשכרה וטברנות. בלב הגבעות שמדרום לכביש נמצא אגם קוּרנאס (Kournas), השוכן בעמק סגור. זהו מקום בילוי לכל המשפחה. אפשר לשוט כאן בסירת דוושות, לשחות באגם או לשתות בירה קרה וליהנות מארוחה בטברנה. הכביש המהיר נמשך אל עבר בסיס נאט"ו שבמפרץ סוּדה העמוק ואל העיר כניה (Chania). 

יום רביעי: הגגות הכתומים של כניה

את הביקור בכניה כדאי להתחיל בנמל העתיק. כדאי לשוטט בסבך הסמטאות שמסביב לנמל, על הבתים האיטלקיים, גגות הרעפים הכתומים-אדומים, מרפסות העץ התורכיות, מגדלי הכנסיות וצריחי המסגדים הפזורים בהן. זהו אתר הצילומים של הסרט "זורבה היווני", והוא ראוי בהחלט לסיור יסודי. 

לשכת המידע לתיירים בכניה
כתובת: Kiari 40, Megaro Pantheon
טלפון: 28210-92943- 30

מתחילים במגדל התצפית הוונציאני, בצידו המערבי של הנמל. מולו נראה היטב מבנה רב-כיפות: זהו מסגד היֶניצֶ'רים (חיילי העילית בצבא הסולטאן). בהמשך נמצא הנמל הפנימי, המשמש כיום כמעגן יאכטות, ולצידו בתי סירות ומחסני הנשק הוונציאניים. אפשר להמשיך אל המגדלור שבקצה שובר הגלים הארוך.
החלק המזרחי של העיר העתיקה טומן בחובו הפתעות נוספות: כנסיות, מסגדים וגם עץ דולב, שעל ענפיו נהגו התורכים לתלות מורדים יוונים. כנסיית מיטרופוליס, הקתדרלה של העיר, שוכנת במבנה חדש וסתמי למדי. היא ניצבת בכיכר מרוצפת, שממנה מתפצל מדרחוב היורד לנמל. בית הכנסת החרב של כניה נמצא בסמטה פנימית, ליד בית הקפה סינאגוגי (Synagogi, "בית כנסת", ביוונית).
העיר החדשה מעניינת פחות, אבל ראוי לבקר גם בה. כדאי לסייר כאן בשוק המקורה, הגדוש דוכני מזון, משקאות וסלים קלועים; ובגנים העירוניים, שבתחומיהם נמצא גם גן חיות קטן ובו בעלי חיים כמו עז הבר הדומה ליעל, הקְרי-קְרי (Capra aegagrus cretica). לסיום, חוזרים לנקודת ההתחלה – המגדל הוונציאני בנמל – ומבקרים במוזיאון הימי, המוקדש להיסטוריה הימית של כרתים. ראוי במיוחד לציון כאן הדגם של כניה הוונציאנית, כפי שנראתה במאה ה-17.
אפשר גם להגיח מכניה לטיול קצר בחצי-האי אַקרוטירי (Akritiri). ביציאה מהעיר משקיפים על הים קבריהם של אֶלֶפתֶריוס וֶניזֶלוס, מראשי ההתקוממות של 1897, אשר הביאה לגירוש התורכים מהאי ולהצטרפותה של כרתים אל יוון העצמאית. כאן נמצא גם קברו של בנו של סופוקלֶס.
לאורך החוף הצפוני, עד החוף של כורַפאקיה (Chorafakia), פזורות וילות. אתרים נוספים הראויים לציון ביזור הם הלגונה הנעימה בכפר סטַוורוס (Stavros), ושני מנזרים, אַייה טריאדה (Agia Triada) וגוּבֶרנאטו (Gouvernato). בדרך חזרה לכניה אפשר לעצור בבית העלמין הצבאי בסוּדה (Souda), שבו קבורים חיילי בעלות הברית שנפלו בקרב על כרתים ב-1941. אויביהם הגרמנים קבורים במאלמה, שממערב לכניה.
אחרי מנה גדושה של ים-תיכוניות, אפשר לצאת בהפלגה לילית מנמל סוּדה לפיראוס, לטוס עם "אולימפיק" לאתונה, או לבלות עוד ערב בכניה הנפלאה.

 

הר אידי וההרים הלבנים

במרכזו של האי כרתים מתנשאת שדרת הר  שגובהה הוא כ-2,500 מטר. טיול בהר אידי ובהרים הלבנים, וגם גיחה לחוף ובו מים מתוקים

מנזר פרוולי. נקודת תצפית נפלאה, מעיין, בוסתן וכנסייה נאה | צילום: Paul Cowan

כתב: צור שיזף

שדרת ההר של כרתים נמשכת אמנם כמעט לכל אורכו של האי הצר, אך יש בה שלוש פסגות גבוהות. ביניהן, השדרה נמוכה יותר ונושאת אופי של רמה. הדרכים החוצות את האי מצפון לדרום – בחוף הים האגאי אל חופו של הים הלובי – עוברות באוכפים הגבוהים שבין המאסיבים.
אירקליו, בירת האי, נמצאת בקרבה מיידית לגבוה בהרי כרתים, הר אידי (Idi; 2,456 מטר מעל פני הים) – הינו חלקו המרכזי של המאסיב. אפשר לצאת לסיבוב בן יום אל ההר, המכונה הר פסילוריטיס (Psiloritis), דרך השער בחומה הדרומית, שמעליו נמצא קברו של ניקוס קזנצאקיס, הסופר שהמציא את המשל על חייו ומותו של זורבה היווני.
טיול של יום מאירקליו אינו האפשרות היחידה. עדיף לחצות את כרתים מהחוף הצפוני לדרומי בנסיעה מדודה, או לנסוע לאורך החוף הצפוני, ולעלות בלולאה לתוך ההרים.

מסתור לזאוס וקוניאק במנזר
מאירקליו נוסעים לאורך חמישה קילומטרים בכביש הפונה מערבה, עד לכפר גאזי (Gazi). בצומת שליד הכפר יורדים מכביש החוף שמאלה, נוסעים עוד ארבעה קילומטרים ופונים שמאלה, לדרך המגיעה לאתר המינואי של טיליסוס (Tilissos).
מטיליסוס מטפס הכביש מערבה ומגיע לאנויה (Anogeia), המשמש כמרכז מסורתי לאריגים צבעוניים, המוצעים למכירה כמעט בכל בית. הכפר אנויה ושדרת ההר הם מפלט נעים מהחום בחופים. זה אחד הכפרים ששמרו יותר מאחרים על נופך כרתי, ואכילת המֶזֶטים בבית הקפה של הכפר, שבו יושבים רק גברים, מספקת התנסות בהווי של האי הקשוח הזה.
מעל לחלק המזרחי של אנויה פונה הדרך דרומה ומטפסת על ההר. הכביש הצר והעמקים ההרריים, השונים מאוד מהחוף, הם תענוג גדול. לאורך הדרך יש מכלאות צאן, רועים במגפיים גבוהים, מגורי קיץ ודירים הבנויים מאבנים אפורות. הכביש מסתיים בבקעה הררית (1,400 מטר מעל פני הים) – מישור נידה (Nida).
מכאן ממשיכים בדרך עפר, המטפסת אל המערה שבהר אידי. אפשר לעלות בכלי רכב לאורך מרבית הדרך, ומהחניון הקטן לטפס ברגל בשביל צר אל מערת אידי (Ideon Andron), העמוקה והגדולה. בעומק המערה – על פי המיתולוגיה המקומית – הוחבא זאוס, אבי האלים, כשהיה תינוק. לאביו, הטיטאן כרונוס, נודע כי יוצא חלציו יהרוג אותו ויירש את מקומו, וכדי למנוע זאת, היה בולע כל ילד שנולד לו.
על זאוס השגיחה נימפת העיזים אמלתיאה ותשעה קוראטים – בני האדמה, שרקדו ושרו והקישו על מגיניהם בכל פעם שהילד בכה, כדי שאביו לא ישמע אותו. כשהגיע לבגרות, אכן הרג זאוס את כרונוס, ובכך הסתיים עידן הטיטאנים והחל תור האלים האולימפיים.
המערה שבה גדל זאוס בהיחבא שימשה במשך השנים כאתר מקודש של עלייה לרגל, ובה פעל אחד המקדשים החשובים בעולם היווני. המערה נחפרה החל מסוף המאה ה-19, והממצאים – ובהם מגיני ברונזה מרשימים מהמאות השביעית והשמינית לפני הספירה – נמצאים ברובם במוזיאון הארכיאולוגי המצוין של אירקליו.
מהמערה עולה שביל לפסגת הר אידי. בדרך, אפשר לעצור בפסגה הנמוכה יותר (2,209 מטר), ולאחר מכן להמשיך לפסגה הגבוהה (2,456 מטר), שעליה בנויה הכנסייה הקטנה טימיוס סטוורוס (Timios Stavros). אפשר לרדת באותה דרך אל הרכב שנשאר ליד מערת אידי, או לרדת בשביל דרומה לכפר קורוטס (Kouroutes). בשני הכיוונים, זהו מסלול ליום שלם וכדאי להצטייד במים, באוכל (אין בדרך) ובלבוש חם, שכן הפסגות קרירות גם באמצע הקיץ.
אם בוחרים לרדת דרומה ברגל ממערת אידי, צריך לתכנן נקודת מפגש שבו תאסוף אתכם המכונית, משום שאין תחבורה ציבורית עד לרמת נידה. אפשר להגיע באוטובוס לאנויה, ומשם להמשיך בטרמפים. אפשרות אחרת: להגיע בתחבורה ציבורית מקורוטס ללוכריה (Lochria) או לקאמארס (Kamares) שממזרח לה, ומשם לעלות ברגל להר ולשביל המוליך חזרה לבקעה. סיבוב כזה של יומיים, שבו לנים בבקעת נידה ועוד לילה באחד הכפרים שמדרום לרכס, אפשרי ומומלץ. אם מתכננים היטב את ההליכה (ניתן להתייעץ במועדון מטפסי ההרים – EOS) באירקליו, אין צורך לקחת ציוד שינה, מכיוון שהלינה תהיה בחדרים שכורים או בפנסיונים.
בבקעת נידה עצמה, ממזרח למסעדה ונשקף מחלונותיה, יש מעין ציור סביבתי עשוי מסלעים, המסודרים על צלע הגבעה. נחמד לרדת לבקעה ולטייל במקום.
מי שברשותו ג'יפ יכול לחצות את הבקעה דרומה, לרדת מהר אידי לווריזיה (Vorizia) ומשם להמשיך למנזר וורונדיסי (Vrondissi) ולאייה ורווארה (Agia Varvara).
מי שיצא לטיול יום מאירקליו והוא בדרכו חזרה, יכול לחזור צפונה כעשרה קילומטרים, עד לפיצול הדרך מזרחה, ולנסוע לקרוסונאס (Kroussonas) ולמנזר איריני (Irini), הנמצא כשלושה קילומטרים מעל לכפר. הנסיעה היא בדרך עפר טובה, וכל רכב יכול לעבור בה. במנזר, שהנזירות המתגוררות בו נוהגות לכבד את הבאים בפירות ובקוניאק מקומי, שורר שקט גדול, ונשקפים נופים נפלאים.
מאיריני אפשר לחזור לאירקליו או לנסוע דרומה ואחר כך מערבה, מסביב למורדות הדרומיים של הר אידי ולהשקיף אל הים הלובי. 

דרומית-מערבית להר אידי
יורדים מהר אידי דרומה (לאיריני, למשל), וממשיכים בנסיעה על הכביש העובר דרך זארוס 
(Zaros) ופלאטאנוס (Platanos). מגיעים לקאלויירוס (Kalogeros) שבקצה המערבי של הרכס, ופונים לכיוון הכפר הגדול ספילי (Spili). ממשיכים מערבה כארבעה קילומטרים, ובצומת פונים שמאלה, דרומה, לכיוון פראטי (Frati).
מפראטי ממשיכים לפי השילוט למנזר פרוולי (Preveli) שמעל החוף הדרומי (המנזר נמצא בקו אחד עם העיר רתימנו שבחוף הצפוני). יש פה נקודת תצפית נפלאה, מעיין, בוסתן וכנסייה נאה. מהמנזר יורד שביל של קילומטר אל החוף הנפלא – חוף פרוולי שבשפך נחל מגלופוטומוס.
בחוף יש שרטון חול, שנוצר בשפכו של הנחל הזורם אל הים בתוך חורשת נחלים. אין טוב ביום חם מלשחות במי הים הצלולים, ואחר כך להחליק מהשרטון לתוך המים המתוקים של הנחל.

הרכס המערבי, מזרחית לסמריה
המפורסם במסלולי המאסיב המערבי של כרתים, הלפקה אורי (Lefka Ori), הוא קניון סמריה 
(Samaria), שבו כדאי לטייל בחודשי האביב (מרץ עד מאי). אלא שדווקא מזרחה מהקניון נמצאת פסגת הפאכנס (Pachnes; 2,453 מטר מעל פני הים) – ששתי דרכים עבירות ויפות מטפסות אליה. מכורה ספאקיון (Chora Sfakion) ומאנופולי (Anopoli) יש אפשרות למסלול ברכב או ברגל בחלקו המזרחי של הרכס.
נקודת היציאה עשויה להיות בחוף הדרומי המפורץ, שבו אפשר למצוא כמעט בכל מקום פנסיון, מלון, או מקום להקים אוהל. אפשר גם להמשיך בדרכים הקטנות מערבה לכיוון כורה ספאקיון, ולעבור דרך המצודה הצלבנית של פרנגוקסטלו (Frangokastelo).
כורה ספאקיון היא בסיס לסיור באחד האזורים היפים ביותר בכרתים. מכורה ספאקיון עולה הדרך לשוליו של רכס הלפקה אורי. הכביש מתפתל על ההרים, מתרחק מהחוף, ואחרי אנופולי הופך לדרך עפר.
אפשר להשתמש באנופולי כבנקודת יציאה לטיפוס אל השיא של הלפקה אורי. המסלול נמשך כשמונה שעות, ומומלץ לקחת ציוד שינה, אוכל ומים. כדאי גם להתייעץ לגבי המסלול במועדון מטפסי ההרים בכניה או עם כפריים באנופולי (שם תוכלו למצוא גם דוברי אנגלית).
כאן מתפצלות הדרכים המתאימות לרכב. אחת מהן מטפסת לתוך הרכס הגבוה ומגיעה, לאחר כשלושה קילומטרים מזרחה, לכפר קטן עם כנסייה. מי שאינו פונה לכפר, יכול להמשיך בדרך המטפסת עוד כארבעה קילומטרים (נחוץ רכב 4X4), ומשם להמשיך ברגל במסלול של כחמישה קילומטרים עד בקתה הררית הנמצאת על הרכס.
מן הבקתה יורדים ברגל לאחד הקניונים החותרים דרומה, אל חוף הים הלובי. אפשר גם לפנות מזרחה ולהתחבר לכביש בפטרס (Petres) או באמודרי (Amodari).
הדרך הממשיכה מערבה מאנופולי מגיעה לאחר שלושה קילומטרים לגשר, התלוי מעל קניון אראדנה (Aradena). מעל הקניון נמצאים שרידיו של כפר נטוש למחצה ובו כמה משפחות וכנסייה לבנה.
ההולכים ברגל יכולים לרדת לקניון אראדנה וללכת בו עד החוף. זהו טיול של יום שלם, שהנאתו הגדולה היא בהגעה ללוטרו (Loutro); כפר של 15 בתים, שהגישה היחידה הנוספת אליו היא במעבורת. וזה קסמו של המקום: בעונת התיירות, כל בית משמש כאן מסעדה ומלון, ומספר המקומות בו מוגבל. היופי והשלווה כאן רבים.

טרק בהרים הלבנים

טרק בהרים הלבנים, מסה מאתגרת של סלעים, שקניונים עמוקים חותרים בה מצפון לדרום. שבעה ימי מסע מהים האגאי לים הלובי

חוף הים הלובי, לא הרחק ממנזר פרוולי | צילום: צור שיזף

כתב: ירון אמיתי

ההרים הלבנים (לפקה אורי, Lefka Ori) של כרתים יבשים יחסית, ומקורות המים בהם מעטים. גם נופם צחיח, ורק פה ושם מצטבע השטח בכיסים של עצי ערער אדום 
(Juniperus Phoenicea). במהלך הטיול בהרים משלימים מסע "מים אל ים"- מהים האגאי בצפון לים הלובי בדרום.
למרות שיפורים משמעותיים שהוכנסו בסימון השבילים ברכס – חלקם הותוו בסימני דרך אדומים וצהובים, ואחרים מסומנים בגלי אבנים (רוג'ומים) – הניווט בהרים הלבנים קשה למדי.
לפני היציאה לטיול רגלי בהרים הלבנים, כדאי להצטייד במפות ובמדריך טיולים.
חשוב לזכור כי בחודשים נובמבר עד מאי מכוסים ההרים בשלג עבה, ובאביב יש סכנה של שטפונות פתאומיים בקניונים. חובה להצטייד בנעליים טובות, במזון, במים, בשק שינה ובבגדים חמים.

יום ראשון: מקאמבי דרומה
הטיול מתחיל בכניה (Chania), מהיפות בערי כרתים. מתחנת האוטובוסים האזורית בעיר החדשה (בכיכר 1886) יוצא בשעות אחר הצהריים אוטובוס, המיטלטל במעלה הרכס אל הכפר הנידח קאמבי (Kambi). זוהי נקודת המוצא לטיול בהרים הלבנים.
תושבי הכפר נטשו ברובם את המקום ועברו אל ערי החוף; הנותרים ישמחו לצייד את המטיילים בעצה טובה לדרך (נסו את בעל המכולת המקומית, שאיתו תוכלו לתקשר ביוונית בסיסית, מלווה בתנועות ידיים ובכמה מלים באנגלית). מהכפר יוצא שביל ברור דרומה, המוביל, בתום שעתיים הליכה מתונה, אל בקתת ווליקאס (Volikas). היא נמצאת בגובה 1,450 מטר מעל פני הים, ולידה יש בור מים. כאן אפשר ללון, על פי תיאום מראש.
יש לשלם מראש בסניף אגודת מטפסי ההרים בכניה, שם מקבלים גם מפתח.
כתובת: 90 Statigou Tzanakaki Street, כניה
טלפון: 28210-33199- 30

יום שני: נוף ירחי ובקתות רועים
יום מפרך של הליכה בשבילים-לא-שבילים, בשדות טרשים חדים ובנוף ירחי ושומם. השביל היוצא מהבקתה, שנתיבו מטושטש בקטעים אחדים, מוביל אל הפסגה החרוטית מאוורי 
(Mavri), הבולטת על קו הרקיע (כשעה הליכה).
השביל ממשיך דרומה, כשלוש שעות הליכה לא קלה. הוא עובר דרך שרשרת בולענים, חורי המסה קרסטיים (זהירות!), ומגיע אל בקתות רועים ומעיין בבקעת קאציוולי (Katsivelli), הנמצאת בגובה 1,970 מטר מעל פני הים. הרועים עולים לבקעה עם עדריהם מהכפר אַנופולי (Anopoli), שגם הוא נקודת מוצא אפשרית לטיול בהרים הלבנים. הכפר מרוחק מקאציוולי ארבע שעות הליכה, בנוף חשוף ונטול מקורות מים.
קאציוולי היא גם המקום שבו נלון, אבל המסלול טרם הסתיים: משאירים את הציוד בבקתות ומטפסים דרומה כשעתיים, בשביל גרוע, אל פסגת פּאכנס (Pachnes, 2,453 מטר מעל פני הים), הנקודה הגבוהה ברכס. החזרה מכאן לנקודת הלינה בקאציוולי היא באותו שביל.

יום שלישי: בין בורות המים
ממשיכים מערבה בשביל, כשעת הליכה בוואדי רצוף בולענים, עד בור מים הנמצא במפגש עם ערוץ גדול, הזורם מצפון לדרום. מכאן ממשיכים כשעה צפונה בערוץ, עד בור מים נוסף ובקתת הרועים הנידחת פילוס (Pylos). שביל טוב מוביל מכאן מערבה, מרחק של שעת הליכה, עד בור מים נוסף. שביל מסומן מטפס שמאלה במדרון אל אוכף ומוביל לנקודת תצפית מרשימה אל קניון סמריה (Samaria).
מטפסים מערבה לאורך רכס מלינדאו (Melindau, 2,133 מטר מעל פני הים). בהמשך השביל עולה ויורד מקו פרשת המים; פה ושם הוא מסומן בסימנים אדומים וצהובים. אחרי שלוש שעות הליכה, גולש השביל אל קצה דרך העפר המובילה לבקתה האלפינית קלרגי 
(Kallergi), הנמצאת במרחק שעת הליכה נוספת.
בבקתה האלפינית קלרגי פועל בחודשי הקיץ צוות, כמו בבית מלון. היא מציעה לא רק מקום לינה וארוחות, אלא גם מדריכים לסיורים באזור.
לפרטים: 28210-33199- 30

יום רביעי: פסגות ממערב לסמריה
היום הזה מוקדש לטיול בעברו המערבי של קניון סמריה. מבקתת קלרגי אפשר לארגן "הקפצה" אל קסילוסקאלה (Xiloskala), הכניסה הרשמית לשמורת הטבע של קניון סמריה. שביל מסומן היטב מטפס ממרכז התיירים אל ההרים שבצידו המערבי, ביער יפה של עצי ערער מחטניים. לאחר כשעה מגיעים אל מעיין לינוסלי (Linosseli).
מהמעיין ממשיכים במעלה הרכס אל אוכף בין ההרים, וממנו שמאלה (דרומה), מהלך שעתיים נוספות, אל פסגת גינגילוס (Ginigilos). מכאן נשקף מראה נהדר של ההרים והקניון.
השביל ממשיך דרומה, ומסתיים, מהלך שעה נוספת, בפסגה הבאה, הר וולקיאס. החזרה לבקתה היא באותו שביל. כדי להימנע מטיפוס מיותר של שעתיים, כדאי לתאם עם אנשי הבקתה איסוף ברכב בכניסה לקניון.

יום חמישי: שש שעות בקניון סמריה
היעד שלנו היום הוא קניון סמריה. ההליכה בו נמשכת כשש שעות, והוא גדוש מטיילים. יוצאים לדרך בשעה מוקדמת, דרך השער הרשמי בקסילוסקאלה; לחלופין, אפשר ללכת מהבקתה מזרחה, בדרך עפר המובילה מהלך כשעה לראש ערוץ צדדי, ושם לרדת בשביל תלול אל הקניון עצמו.
השביל הראשי יורד בזיגזגים לכנסיית אַיוס ניקולַאוס (Agios Nikolaos), הנמצאת בערוץ עצמו (שעת הליכה). שם פוגש השביל הראשי את הנתיב העובר בערוץ הצדדי (כשעתיים הליכה מהבקתה). בהמשך יש כמה נקודות מים לשתייה, אבל אחרי הכפר הנטוש סַמריה זורם בקניון פלג איתן. לאחר כשלוש שעות הליכה מהכניסה מגיעים לסידרופורטס 
(Sideroportes, "שערי הברזל"), שם מצטמצם רוחב הקניון לשני מטרים בלבד.
אחרי כשעתיים הליכה נוספות מתגלים בתי הכפר הנטוש אייה רומלי (Agia Roumeli), שתושביו עברו לחוף הים כדי להתפרנס שם מתיירות.
מהמזח שבחוף מפליגות בשעות אחר הצהריים סירות מזרחה, לעבר כורה ספאקיון 
(Chora Sfakion), ומערבה, בכיוון כפרי החוף סוייה (Sougia) ופליאוכורה 
(Paleochora). אבל הטרק עדיין לא הסתיים: לפנינו עוד חלקו האחרון של המסלול בשביל החוף מערבה, לאורך מורדותיהם התלולים של ההרים.

יום שישי: חציית קניונים
מאייה רומלי ממשיכים מזרחה לאורך החוף הדרומי של האי, בשביל נטול צל ומים. ההרים גולשים בתלילות לים, והאווירה היא של "קצה העולם". השביל (מסומן באדום ובצהוב) חולף על פני השפך של קניון אלייה (Eligeia), וממשיך אל הכנסייה הפוטוגנית איוס פאוולוס (Agios Pavlos). זו נמצאת ליד מעיין זעיר, שבו הטביל השליח פַאולוס את ראשוני הנוצרים באי (כשעה הליכה עד כאן).
בהמשך חוצה השביל את השפך של קניון אַראדנה (Aradena), היורד מאזור הכפר אנופולי. השביל מסתיים לאחר כארבע וחצי שעות הליכה בכפר החוף הקטן לוטרו 
(Loutro), השוכן בחצי-אי, לחוף מפרץ קטן ובצל שרידיה של מצודה ונציאנית. בשנים האחרונות הפך חצי-האי לאתר נופש.
לחלופין, אפשר לבחור בדרך קשה יותר: מהלך חצי שעה מאַיוס פּאוולוס מגיעים לשביל, המטפס בכיוון הכפר הקטן אַיוס יואַניס (Agios Ioannis), הנמצא בקצה דרך עפר חדשה (ומכוערת למדי), היוצאת מאנופולי. מהכפר יוצא שביל, המוביל מזרחה, לכפרים ליווניאנה (Livaniana) ולוטרו; אפשר להגיע אליהם ישירות בשביל, או דרך החלק התחתון של קניון אַראדנה: שש שעות של הליכה לא קלה.
נופש של יום-יומיים בלוטרו, או לפחות חצי יום של בטן-גב, מתבקש לסיום הטרק.

יום שביעי: אל ספאקיה דרך חוף הנודיסטים
סירות התיירים, המשייטות בקיץ בין לוטרו למעגן הקטן בכורה ספאקיון (המכונה גם "ספאקיה" – Sfakia), מציעות אופציה קלה ונוחה לסיום הטיול. המהדרין ימשיכו גם את קטע הסיום ברגל: שביל החוף מוביל מהלך כשעה מלוטרו מזרחה, אל חוף נודיסטים ובו מעיין קטן, טברנות וסירות תיירים (בקיץ!).
זוהי התחנה הלפני אחרונה במסע הגדול. מכאן יידרשו לכם רק כשעה וחצי כדי להגיע לסיום המסלול בכורה ספאקיון, שתיראה לכם, לאחר שעות ארוכות בשממת ההרים, ככרך סואן, על שורת המסעדות שלאורך המעגן ושפע מקומות הלינה.

מידע ומפות: מפות 1:50,000 בהוצאת צבא יוון, גליונות Vatolakkos ו-Vrisay, אפשר לקנות במשרד המיפוי של הצבא (GYS) באתונה.
כתובת: 4 Evelpidon Street.
מידע נוסף אפשר לקבל בשעות הערב בסניף מועדון מטפסי ההרים בכניה.
כתובת: 90 Statigou Tzanakaki Street. טלפון: 28210-33199- 30.

קניון סמריה

קניון סמריה, אחד היפים בכרתים, מתאפיין בצמחייה ובבעלי חיים, חלקם נדירים

שדות של שיבולת שועל בלב ההרים הלבנים, סמוך לקניון סמריה | צילום: רן לוי-יממורי

כתב: רן לוי-יממורי

מאז שחר ההיסטוריה כרתו היוונים עצים, וחבלי ארץ שלמים "גולחו" מיערותיהם. אזורים אלה הפכו לשדות, וכשאלה חדלו להיות פוריים, הם היו לשטחי מרעה נרחבים. בכך לא שונה גורלה של כרתים מזה של חלקי יוון האחרים.
היום מוגנים מכריתה שטחים רבים בכרתים, לאחר שהוכרזו כשמורות טבע וכגנים לאומיים. אולם גידול הצאן מהווה עדיין מרכיב חשוב בכלכלה המקומית, ואת לחץ הרעייה אפשר לראות בכל רחבי האי.
במיתולוגיה היוונית תפסו העצים מקום חשוב. כך, למשל, שכן האורקל של זאוס ביערות האלון, וכוהני הדת היוונים נהגו לפרש את רשרוש עלי האלון ולהסיק ממנו מהו רצונו של האל. מניחים, כי היערות שימשו את היוונים הקדמונים גם כמקומות פולחן. כוחות ההתחדשות הבלתי נדלים של הטבע הביאו אותם למחשבה שהטבע הוא תוצר של התערבות האלים, וכי על עצים מסוימים מגינות ההמדריאדס (Hamadryads) – הלא הן נימפות היער.
בחלק הדרום-מערבי של האי כרתים, עמוק בלב ההרים הלבנים (לֶפְקָה אוֹרִי – Lefka Oroi ביוונית), נמצא הקניון הצר והעמוק של סמריה, שנחשב לארוך ולמרשים ביותר באירופה. הפרש הגבהים הגדול שבין ההרים, המתנשאים לגובה של כ-2,450 מטר, לבין שפת הים, והקרבה הגיאוגרפית ביניהם (כ-16 קילומטר בלבד) – כל אלה הגבירו את התחתרות הנחלים, המנקזים את מי הפשרת השלגים, והזורמים מטה, לעבר הים.
הקניון הוא ללא ספק אחד המקומות המרשימים בכרתים, הוא אולי אחד מהמקומות היחידים באי, שבהם אפשר עדיין למצוא עצים עתיקים, כמו הברושים הגדלים בו ומתים בשיבה טובה.
מרבית המבקרים בקניון מתחילים את דרכם בקסילוסקאלה (Xiloskala). הדרך לשם חולפת במישור הרחב הנקרא אומלוס (Omalos), אשר בו צמחייה עשירה ומעניינת.
בראשית הקיץ נצבע המישור בצהוב ומתמלא בריחה המתקתק של פריחת רתמה
(Genist acanthoclada). פה ושם אפשר למצוא גם ריכוזים של עיריוני (Asphodeline liburnica) וליהנות מפריחתו הוורודה והצפופה של האברש (Erica manipuliflora), אשר הדבש המופק מצוף פרחיו נחשב למשובח ביותר.

האיש שהיה לברוש
מיד עם הירידה בשביל התלול לקניון, בולט ההבדל בין מצב הצמחים במישור לבין הצמחייה העשירה של הקניון. בקניון הצומח מפותח יותר, ולא ניכרות בו שיני העיזים או עקבות ידו הכורתת של האדם.
הבולטים בעצים המרשימים הנמצאים כאן הם ברושים בנינ מאות שנים, ויופיים עוצר נשימה. הברוש המצוי (Cupressus sempervirens) נראה כאן בבית גידולו הטבעי, השונה כל כך מהמקומות שבהם גדל עץ זה בארץ: בתי קברות, גינות ולאורך דרכים.
על פי המיתולוגיה היוונית, מקורו של הברוש הוא בקיפריסוס (Kyparissus), בן טֶלֶפוּס ואהובו של אפולו. קיפריסוס הרג בשגגה את האייל האהוב עליו ביותר, ולאחר מכן נתקף בעצב כה עמוק עד כי הפך לברוש.
עדויות לשימוש הרב שנעשה בתקופות קדומות בעץ זה אפשר למצוא בשרידים ארכיאולוגיים רבים, הפזורים ביוון בכלל ובכרתים בפרט. גזעי ברושים יוצאו מכרתים לחלקי יוון האחרים ואף למצריים. הברושים נודעו בחוסנם ובעמידותם, ונחשבו לחומר גלם מעולה. בקורותיהם השתמשו לתמיכה ולחיזוק מבנים מפני רעידות אדמה, וכן לבניית ארמונות.
שימוש מיוחד נעשה בברושים להכנת דלתות מקדשים, כמו במקדש ארטמיס באפסוס. אולם החשוב שבשימושים הוא ללא ספק בבניית ספינות, אשר בעזרתן סחרו היוונים עם ארצות שמעבר לים. בסמריה פעלה מנסרה, שהונעה בכוח המים והיתה בשימוש אף בתקופה העות'מאנית.
בכרתים, כמו ביוון כולה, נוהגים גם כיום לטעת עצי ברוש כאשר נולדות בנות. זאת כדי שכאשר יבוא יומן להינשא, יהיה העץ מרשים בגודלו. לבד מהברושים, פזורים במורדות התלולים שבחלקו התחתון של הקניון עצי אורן קפריסאי (Pinus brutia). גובהם של אורנים אלה עשוי להגיע לשלושים מטר. בשרף שמפיקים מגזע האורן הקפריסאי משתמשים להשבחת יין לבן ויבש, הנקרא רטסינה (Retsina), ובגזעים עצמם משתמשים לבנייה ולהסקה.

אדמוניות לבנות ועצי דולב
המבקרים בשמורה בחודשים מאי ויוני ייהנו משפע הפריחה האביבית המאוחרת. על הסלעים גדלים צמחי אבנוס כרתי (Ebenus cretica), הבולט בפרחיו הורודים ובתפרחות היבשות הנותרות ומקשטות אותו זמן רב אחרי האביב. צמח זה הינו אנדמי לאי (אינו גדל מחוץ לכרתים).
בקרבת האפיק של הסמריה ובצל העצים נמצאים ריכוזי אדמוניות (aeonia clusil), הבולטות בפרחיהן הלבנים (להבדיל מהאדמוניות הישראליות, האדומות).
בקרבת המים גדלים עצי דולב (Platanus orientalis) גדולים, המושכים את העין בעליהם הירוקים והרעננים בראשית האביב. בקיץ נעים לנוח בצילם, ועם בוא הסתיו הם נצבעים בצבעי שלכת עזים.
במיתולוגיה היוונית הוקדשה תשומת לב מיוחדת לדולב. אולי בשל תנאי אקלים מיוחדים, לא כל עצי הדולב בכרתים משירים את עליהם, ובעבר התייחסו אל ירוקי-העד שבהם כאל אתרים מקודשים. באתרים ארכיאולוגיים באי נמצאו תיאורים אמנותיים של טקסי פולחן ,שנערכו מתחת לגזעים של עצי דולב גדולים.
מראה הגזע המיוחד ואופי העלים השסועים והגדולים אינם מותירים מקום לספק בדבר זיהויו של הדולב, כעץ שבסמוך לו נערך הפולחן הקשור בחטיפת אירופה בידי בנו של זאוס (שהופיע בדמות פר). בנם של אירופה וזאוס הוא המלך הכרתי הגדול מינוס, אשר לאחר מותו היה לאחד משופטי הרוחות בהאדס – השאול.

גדיים ודורסים
למשכימי קום או ליורדים אחר הצהריים אל קניון סמריה יש סיכוי טוב להיתקל בקְרי-קְרי, או אגרימי, כפי שהוא מכונה בפי בני כרתים. זוהי עז הבר (Capra aegagrus cretica), אֵם עז הבית וקרובתו של היעל הישראלי.
עז הבר חיה בין המצוקים ובמדרונות התלולים שבקניון סמריה. גובה הזכר כמטר אחד, והוא מאופיין בקרניים חרמשיות, הדומות לקרני יעל. צבעם של הצעירים אפור-חום, ההופך בהדרגה, עם ההתבגרות, לחום בהיר. בזמן הייחום בולט פס כהה על הגו ופס על הצוואר.
נקבות עז הבר קטנות מהזכרים וצבען אפור. בראשית האביב הן ממליטות גדי אחד עד שלושה גדיים, ובקיץ אפשר לשמוע את פעיות הגדיים, המתערבבות בשאון המים וברחש הרוח בצמרות. המגע הקרוב שבין עיזי הבר לעדרי הכפריים הוליד הכלאות, ואפשר להבחין בבני הכלאיים ולזהותם על פי צורת קרני הזכרים, המתעקלות כלפי חוץ. בעבר היו עדרים של עיזי הבר פזורים ברחבי כרתים, אך היום אפשר לראותם בעיקר בסמריה. לפני מספר שנים העבירו פרטים אחדים לשלושה איים מצפון לכרתים, כדי ליצור שם מרכזי רבייה.
כשיוצאים לסמריה כדאי להצטייד במשקפת ובמגדיר ציפורים ולהרים מדי פעם את העיניים, לסרוק את השמים ואת המצוקים, ולהבחין בנשרים, בעיטי סלעים ובעופות דורסים אחרים.
דורס נדיר המזדמן מדי פעם לקניון הוא הפרס (Gypaetus barbatus). זוגות אחדים ממין נדיר זה עדיין מקננים פה ושם בהרים הלבנים (בעיקר בקניון קלאדו, Kladou, הסמוך לסמריה), ולעיתים אפשר אף לשמוע את קריאותיהם המהדהדות בין המצוקים. הם ניכרים בזנבם הארוך (יחסית לזה של הנשר), שלו צורת מעוין.
דורס מעניין ונדיר אחר הנראה באזור הוא בז החופים (Falco eleonorae). זהו בז בעל מבנה גוף ארוך וצר. לבוגר צבע אפור כהה, והוא מזכיר את הבז השחור. בזים אלה ניזונים מציפורי שיר נודדות, העוברות באזור באלפיהן.

טיול להר אידי וההרים הלבנים (לפקה אורי)

שמונה ימים לחובבי הרים, בשניים משלושת הרכסים של כרתים – הר אידי (פסילוריטיס) וההרים הלבנים (לפקה אורי). טיול ברכב וברגל

מנזר ארקדי, אחד מסמלי המאבק לעצמאות. במהלך נסיונותיהם של היוונים לסלק מכרתים את השלטון התורכי, פוצצו כ-150 אנשים את המבנה הזה על עצמם | צילום: דובי טל

כתב: ירון אמיתי

יום ראשון: מבירת האי לכפר האורגים
הטיול מתחיל באירקליו (Iraklio), בביקור במוזיאון הארכיאולוגי ובקנוסוס (Knossos), כעשרה קילומטרים מדרום לעיר. כאן חשף הארכיאולוג הבריטי ארתור אֶוואנס שרידי ארמון מפואר מהאלף השני לפני הספירה. הוא כינה את התרבות שגילה כאן "מינואית".
לאחר ההתרשמות מהארמון המופלא, יוצאים במעלה ההרים ללינה כפרית בכפר האורגים אנויה (Anogeia).  כפר זה נמצא על מורדות הפסילוריטיס (Psiloritis), הגבוה בהרי כרתים (2,456 מטר מעל פני הים).

יום שני: המערה של זאוס
דרך עפר הנמשכת לאורך 13 קילומטר יוצאת מאנויה למערת אידי (Ideon Andron). כאן, לפי המיתולוגיה היוונית, היניקה העז (יש גורסים: נימפת העיזים) אַמַלתִיָה את האל זאוס, שאמו החביאה אותו במערה מפני אביו, כרונוס. זה האחרון ביקש להרוג את בנו הרך, לאחר שנודע לו כי אחד מצאצאיו עתיד להורגו, כפי שאכן עשה זאוס בסופו של דבר.
המערה משמשת נקודת מוצא להעפלה לפסגת הפסילוריטיס; לצורך הטיפוס יש להוסיף יום באנויה, אולי על חשבון היום החמישי. השביל מטפס במתינות אל אוכף ברכס, וממנו ימינה עד בקתת אבן (שעה הליכה); מכאן יורדים לצומת שבילים, למעיין ולכמה בקתות. ממשיכים ימינה לכיוון כנסייה ובור מים הנמצאים בפסגת ההר.
החזרה היא באותו שביל (סך הכל שמונה שעות הליכה). בחורף הפסגה מכוסה שלג עמוק. יש להצטייד במים , שכן אין במקום מי שתייה.
היעד הבא הוא מנזר ארקדי (Arkadi; 23 קילומטר דרומית-מזרחית לרתימנו), שבו התבצרו ב-1866 מורדים יוונים ובני משפחותיהם (עוד על כך, ראו במסלול 1). מכאן יורדים אל כביש החוף, פונים מערבה, ואחרי חמישה קילומטרים פונים שוב דרומה, בכיוון עמק אמארי (Amari) הנידח, הממחיש כיצד נראתה כרתים לפני ששטפו אותה גלי התיירות. דרכי עפר מוליכות בין עצי זית ומטעי דובדבנים אל כפרים שכוחי-אל – כמו פורפוּראס (Forfouras), יֶרַקארי (Gerakari) ו"בירת" העמק, אמארי – ובהם כנסיות רבות וחדרים להשכרה.

יום שלישי: מנזרים ומצודות
הכביש מאמארי דרומה מתחבר לכביש טימבאקי-רתימנו, ליד כפר הדייגים אייה גאליני
(Agia Galini). פונים מערבה, בכיוון מנזר פרוֶולי (Preveli), ומגיעים בהמשך לחורשת דקלים שבשפך נחל מגלופוטומוס (Megalopotamos) ולחוף פלאקיאס. הכביש מתפתל מערבה במורדות ההרים הלבנים (לפקה אורי; Lefka Oroi ביוונית) – הרכס הפראי והבלתי מיושב כמעט לחלוטין, שפסגותיו מכוסות בחורף שלג עמוק.
בתקופת השלטון התורכי נהגו מורדים יוונים להימלט להרים אלה אחרי כל מרידה שנכשלה. במלחמת העולם השנייה שימשו ההרים בסיס ללוחמי גרילה יוונים ובריטים.
אחרי רודאקינו (Rodakino), כפר הבנוי משני צידי ואדי עמוק, פונה כביש צדדי אל המצודה הוונציאנית פרנגוקסטלו (Frangokastello), הניצבת על שפת לגונה ובה מים חמימים. ברקע נראה גאוודוס (Gavdos), הדרומי באיי יוון.
היום מסתיים בכורה ספאקיון (Chora Sfakion) – כפר ובו מעגן, שהוא גם נקודת הסיום לטיול בקניון סמריה (ראו בהמשך). משאירים את הרכב במגרש החנייה שבכניסה לכפר, ואחר הצהריים יוצאים באוטובוס צפונה, לכניה (Chnia).

יום רביעי: מכניה אל שערי סמריה
שעות הבוקר והצהריים מוקדשות לעיר הנהדרת כניה, על סמטאותיה שסביב הנמל הישן, מגדלי הכנסיות וצריחי המסגדים, המרפסות הבולטות בסגנון תורכי ומגדל התצפית הוונציאני.
אחרי הצהריים מגיע שיאו של הטיול – סיור בהרים הלבנים. יוצאים באוטובוס מכניה, דרך לאקי ואומלוס (Omalos), לקסילוסקאלה (Xiloskala, "מדרגות עץ", ביוונית) – השער הרשמי לקניון סמריה.
כקילומטר לפני מגרש החנייה מטפסת מזרחה דרך עפר (הגישה כאן היא בג'יפ או ברגל בלבד) אל הבקתה האלפינית קַלֶרגי (Kallergi), הנראית כמו פיסת אלפים שנקלעה בטעות ליוון. הבקתה, הנמצאת בגובה 1,680 מטר מעל פני הים, מאוישת בקיץ על-ידי צוות קבוע, ומהווה נקודת מוצא נהדרת לטיול בהרים הלבנים ובקניון עצמו.
לפרטים: 28210-33199- 30

יום חמישי: פסגה מעל הערוץ
מהבקתה אפשר לצאת לטיול-יום יפה, ולא קשה במיוחד, אל פסגת גינגילוס (Gingilos), המתנשאת לגובה 2,080 מטר מעל פני הים, מצידו המערבי של הקניון. תמורת תשלום תוכלו לסדר "הקפצה" ברכב של הבקתה אל הכניסה לקניון. שביל עולה מטפס במדרון הנגדי, בין עצי ערער, ובתוך שעה הליכה אפשר להגיע אל מעיין לינוסֶלי (Linosseli).
מהמעיין ממשיכים לאוכף בין ההרים, וממנו שמאלה, אל הפסגה, שממנה נשקף מראה נהדר של ההרים והקניון (שעתיים הליכה מהמעיין). אפשר להמשיך עוד שעת הליכה אל הפסגה הבאה, וולאקיאס (Volakias). החזרה לבקתה היא באותו השביל. חשוב לא לשכוח לתאם עם אנשי הבקתה איסוף במגרש החנייה.

אלטרנטיבה ממונעת
למי שמעדיפים טיול ברכב על פני שיטוט בשבילי הרים, מוצעת תוכנית חלופית:
יום 4: מכניה נוסעים דרומה, דרך ההרים הלבנים, לחוף סוייה (Sogeia), ומשם מגיעים ברגל או בסירה למקדש הרומי הנמצא בליסוס (Lissos), והמוקדש לאל הרפואה אסקלפיוס. לנים בסוייה.
יום 5: חוזרים בכביש עד אֶפאנוכורי (Epanochori), חוצים את ההרים בדרך עפר טובה ומגיעים לאומלוס ולבקתת קלרגי.

יום שישי: סמריה, קניון הולך וצר
היעד היום הוא קניון סמריה (Samaria). ההליכה בקניון נמשכת שש שעות, ותנועת המטיילים בו רבה. יוצאים לדרך בשעה מוקדמת, דרך השער הרשמי בקסילוסקאלו; לחלופין, אפשר לפנות מבקתת קלרגי מזרחה, וללכת כשעה בדרך עפר, עד ראש ערוץ צדדי. שם אפשר לרדת בשביל תלול אל הקניון עצמו.
השביל הראשי יורד בזיגזגים לכנסיית אַיוס ניקולַאוס, הנמצאת בערוץ עצמו (שעת הליכה), שם הוא מגיע אל השביל של הערוץ הצדדי (כשעתיים הליכה מהבקתה). בהמשך יש כמה נקודות מים לשתייה, ואחרי הכפר הנטוש סמריה זורם בקניון פלג איתן.
לאחר כשלוש שעות הליכה מהכניסה, מגיעים לסידרוֹפוֹרטס (Sideroportes, "שערי הברזל"), שם הופך הקניון צר יותר, ורוחבו מגיע לשני מטרים בלבד.
בתום שעתיים הליכה נוספות, מגיעים לכפר הנטוש אַייה רוּמֶלי (Agia Roumeli), שתושביו עברו להתגורר בכפר חדש על חוף הים. מאַייה רוּמֶלי מפליגות סירות מזרחה, אל כפר החוף הקטן לוּטרו (Loutro). המכונית ממתינה בכורה ספאקיון (מאז היום השלישי).

יום שביעי: דרך מפותלת אל החוף
לסיום הטיול בהרים הלבנים עולים ברכב, בסיבובים חדים, אל הכפר אנופולי (Anopoli), השוכן בעמק פורה במורדות ההרים. מעט אחרי הכפר חוצה הדרך את הקניון המיוער של אראדנה (Aradena) וחוזרת לכורה ספאקיון.
חוצים שוב את ההרים הלבנים – הפעם ברכב – עד צומת כביש החוף הצפוני שבווריסֶס 
(Vrisses). אפשר לעצור לטבילה באגם קורנאס (Kournas), ואת היום מסיימים ברֶתימנו (Rethimno), עיר הנמל המקסימה.

יום שמיני: סיום ברתימנו
ביום השמיני של הטיול מבלים בוקר של התרגעות ברתימנו. כדאי לבקר בעיר העתיקה, בבית העירייה הוונציאני (בניין הלוג'ה), במוזיאון הארכיאולוגי ובמוזיאון ההיסטורי. מומלץ גם פשוט לשוטט בעיר היפה.
היום הזה מסתיים היכן שהתחיל הטיול – נמל התעופה של אירקליו.

חשוב לזכור: שמורת הטבע סמריה פתוחה מ-1 במאי עד 31 באוקטובר. אחרי השעה שלוש אחר הצהריים מותר להיכנס למרחק של שני קילומטרים בקניון מכל צד. אסור ללון ואסור להדליק אש בשמורה; היזהרו משטפונות פתאומיים באביב.
מפות: מפות 1:50,000 צבאיות (GYS), גליונות Timbakion ו-Anogia, ניתן להשיג באתונה ובסניפי מועדון מטפסי ההרים היווני (EOS) באירקליו וברתימנו.
כתובת מועדון מטפסי ההרים באירקליו: 53 Dikaiosynis Street.
מועדון מטפסי ההרים ברתימנוכתובת: 12 Demokratias Street.

חצי-האי גמבוסה, מקום מופלא בים האגאי

בקצה הצפון-מערבי של כרתים מזדקרים שני חצאי-אי אל תוך הים האגאי. אין ספק, חלק מהמקומות המוצלחים באי נמצאים על שתי אצבעות אלה וביניהן

גמבוסה. הפינה הצפון-מערבית של כרתים אינה מתוירת בצפיפות | צילום: צור שיזף

כתב: צור שיזף

אל חצי-האי גמבוסה (Gramvoussa) אפשר להגיע בסירה מהעיירה קיסמוס 
(Kissamos; המכונה גם קסטלי – Kastelli), אבל פשוט יותר לנסוע אליו בדרך היבשה. נוסעים מערבה מקיסמוס בכביש החוף הצפוני, ופונים ימינה בדרך צדדית המובילה לכפר קליוויאני (Kalyviani). מקליוויאני, הנמצא בבסיסו של חצי-האי גמבוסה, נמשכת דרך עפר צפונה, על צידו המזרחי של המצוק. הדרך מגביהה בהדרגה מעל הים, ואפשר לנסוע בה בזהירות בכל רכב, גם קטן מאוד. מעבר למפרץ קיסמוס אפשר לראות את האצבע המזרחית, המסתיימת בצפון בכף ספטיה (Cape Spanda).
אחרי שמגיעים לקצה של דרך העפר, שבקיץ חונים בה מכוניות שכורות וקטנועים, מתקדמים עוד מעט צפונה ועולים על ראשיתו של שביל, החוצה את הרכס לכיוון צפון-מערב (חצי שמאלה). הטיפוס ברגל לקו הרכס קצר ואינו קשה, אם כי השמש הקיצית כאן דומה בחומה לזו של ישראל. כובע, מים, משקפי שמש וסנדלים טובים יעזרו להתמודד עם צמחיית הבתה המכסה את המדרונות. מקו הרכס נשקף נוף הדומה מאוד לנבק שבסיני. איונים, חולות לבנים, לגונות, שפל רדוד ומופלא; מקום שרק מעט אנשים מגיעים אליו. השביל, שההליכה בו נמשכת כשעה, יורד אל המפרץ. כאן נמצאים כמה סלעים גדולים, שעשויים לספק מחסה וצל, ושתי מסעדות.

ברגל, עם הילדים, בין האיים
המקום מוצלח מאוד לזוגות ולמשפחות עם ילדים שאינם חוששים מהליכה של שעה לכל כיוון. אפשר לישון במקום בלילה, אבל צריך לזכור כי אין כאן מים, ואת ציוד הלינה (שק שינה וכדומה) צריך לשאת בהליכה. הלגונות הרדודות משמשות כמקום נפלא לשכשוך ולרחצה, ואפשר לטייל בשפל בין האיים.
מערבה לחצי-האי נמצא האי הזעיר גמבוסה, שאליו אפשר להגיע רק בסירה או ביאכטת תיירים מקיסמוס. האי היה אחד המאחזים הוונציאנים האחרונים בכרתים. ב-1579 בנו הוונציאנים במקום מבצר, שהחזיק מעמד עד 1692, 23 שנה לאחר נפילתה של אירקליו בידי העות'מאנים.
את רוב היום אפשר לעשות במפרץ של חצי-האי גמבוסה. מכאן חוזרים לקליוויאני, וממנו לכביש החוף. נוסעים בו דרומה, עד שמגיעים לכפר פלאטנוס (Platanos), שבו אפשר לסעוד ארוחת צהריים מאוחרת.
בתום הארוחה חוזרים לכניסה לכפר. נצמדים לנתיב הימני של המזלג, העוקף את מרכז הכפר. לאחר כ-200 מטר פונים דרומה לדרך צרה, ונוסעים בה כקילומטר, עד לכנסייה עם גג אדום. מהכנסייה יורדת דרך תלולה באורך שישה קילומטרים, וממנה נשקף נוף מרהיב של מפרץ ליבדיה (Livadi), המוקף כרמי זיתים, חופים חוליים וחממות.
בסוף הדרך מגיעים לפלסארנה (Flasarna) – אחד מאתרי החוף היפים של כרתים, ובו טברנות, חדרים ללינה ושרידי נמל מינואי.

נמל רחוק מהחוף
פלסארנה היא עיר נמל, שהגיעה לשיא פריחתה במאה הרביעית לפני הספירה. אחד הדברים המעניינים במקום הוא שהנמל הקדום נמצא כמאה מטר מהחוף, בתוך היבשת. ההסבר לכך הוא שבמאה החמישית לספירה החליק הלוח האפריקאי מתחת ללוח האגאי וגרם להתרוממות האי בשישה עד תשעה מטרים, וכך הוסט הנמל מחוף הים.
בתקופה ההליניסטית, כשהיה הנמל פעי, נחפרו שתי תעלות גישה, כדי שספינות יוכלו לחסות במעגן הבטוח. אופיו הביצורי של הנמל מעלה את האפשרות שפלסארנה שימשה בסיס לשודדי ים, שהטרידו את המפליגים בנתיבי השיט ההליניסטיים והרומיים עד אמצע המאה הראשונה לספירה. אחת הפעולות הראשונות שעשו הרומאים לאחר השתלטותם על המקום היתה, כנראה, חסימת תעלות הגישה לנמל. מכלול הנמל הקדום, שרידיו, והנוף הנשקף ממנו – כל אלה שווים בהחלט טיול של אחר צהריים, שסופו בטברנות הצופות אל מפרץ ליבדיה.
אם יש עדיין אור, מומלץ לחזור לפלאטנוס ולנסוע בדרך הררית יפה מזרחה ודרומה עד לקומבוס (Kambos), שבה טברנות, וממנה לחזור דרך הים לפלאטנוס. אורך הסיבוב ברכב הוא כארבעים קילומטר.
הדרך המערבית יותר, זו שעולה מקומבוס לפלאטנוס, סלולה רק בחלקה, ויש בה תצפיות נוף מהיפות ביותר. זהו אחד האזורים הפראיים של כרתים, ואפשר לעצור כאן ולטייל במקומות שונים. בכפרים הקטנים אפשר ללון, או רק לעצור ולשתות כוס ראקי או רצינה (יין מיושן בחביות אורן).

הקפת כרתים

טיול של שמונה ימים, לאורך חופי חול ושרידים של התרבות המינואית, ביצורים ונציאניים ורכס הרים יפהפה

דוכן לממכר פירות ושתייה על אם הדרך. לא רבים מתושבי הכפרים הקטנים דוברים אנגלית, אבל שפת הידיים ברורה למדי | צילום: ערגה אל-עמי

כתב: ירון אמיתי

יום ראשון: סיור באירקליו
נקודת המוצא לטיול זה, בדומה לרבים אחרים, היא אירקליו (Iraklio), ברית כרתים. ראשית כל, מבקרים במוזיאון הארכיאולוגי, ובו מוצגים מינואיים, הלניסטיים ורומיים. מהממצאים המרשימים ביותר כאן: דגם עגלה עם ארבעה גלגלים בת 4,000 שנה – העדות הקדומה ביותר לשימוש בגלגל באי זה; פסלונים של אלות נחשים מהתקופה המינואית; וציורי קיר מהארמון בקנוסוס.
אפשר להתרשם גם מהמבנים העתיקים ששרדו בעיר, כמו החומות הוונציאניות המרשימות, שעוביין מגיע עד כ-15 מטר.

יום שני: עמק כלוא ומצודה ונציאנית
כביש החוף מאירקליו בירת כרתים נמתח מזרחה אל העיר כרסוניסוס (Chersonissos), ובה ריכוז של בתי מלון ומוקדי משיכה לנופשים, המבלים כאן בחופי חול יפים. גם בעיירה מאליה (Malia) יש גודש של תיירים. אפשר לדלג על העיירה עצמה, ולהמשיך אל אתר העתיקות הסמוך. כאן נחפשו שרידי ארמון מינואי שלא שוחזר, ובו כדים ענקיים לאחסון תבואה. סביב החצר המרכזית מצויים עשרות חדרים וגרמי מדרגות, שהובילו למגורים המלכותיים בקומה השנייה.
נקודת המשיכה העיקרית ברכס דיקטי (Dikti), המתנשא מעל מאליה לגובה מירבי של 2,148 מטר מעל פני הים, היא עמק לאסיתי (Lasithi), שגובהו אלף מטר בערך. העמק, שאדמותיו מעובדו, מוקף הרים קירחים וכפרים. משאבות המים לבנות המפרשים (בדומה לטחנות רוח), שהתקינו הוונציאנים במאה ה-15, פינו לאחרונה את מקומן למשאבות בנזין סתמיות. אבל פרט לכך, העמק נראה כמו בגלויות: עיגול ירוק על רקע הרים אפורים.
מי הגשמים מחלחלים בחורף אל מתחת לפני הקרקע, ובחורפים גשומים העמק מוצף בחלקו. הוא יפה במיוחד באביב, כאשר הוא מכוסה מרבדי פריחה על רקע ההרים המושלגים, ובסתיו – כאשר העצים שבו עמוסים פירות, כמו אגסים ותפוחים. אל מערת דיקטי – לפי המיתולוגיה, מקום הולדתו של זאוס – הנמצאת ליד הכפר פסיכרו 
(Psichro), אפשר לעלות על גב פרד (אפשר לשכור פרד ליד המסעדה סמוכה לכפר); במערה יש נטיפים וזקיפים.
כביש הררי יפה יורד מעמק לאסיתי אל עיירת השוק ניאפולי (Neapoli), חוצה את הכביש הראשי וממשיך צפונה, בין עצי זית וחרוב, אל אלונדה (Elounda), אתר קיט על שפת מפרץ כחול, שבו פזורים איים קטנים.
אל האי ספינלונגה (Spinalonga) אפשר להגיע באחת הסירות המפליגות מאלונדה וחוצות את המפרץ שביניהם. ספינלונגה היא מצודה ונציאנית עצומה, שהחזיקה מעמד 45 שנה אחרי נפילת כרתים בידי התורכים. המגינים שהתבצרו כאן, גידלו עיזים וירקות, אגרו מי גשמים בבורות והדפו את התקפותיהם של הכוחות התורכיים, עד שנכנעו סופית ב-1715 וחזרו לאיטליה.
ממשיכים אל העיירה איוס ניקולאוס (Agios Nikolaos) שעל שפת המפרץ הגדול מירמבלו (Mirambelo). העיירה, שהייתה עד לפני כמה שנים אתר נופש פופולרי, ירדה במקצת מגדולתה. איוס ניקולאוס – שנבנתה בשעתה ככפר דייגים לחוף אגם מנדראקי 
(Mandraki) הקטן, שחובר לאחר מכן לים בתעלה – משופעת במזללות ובפאבים; חופי הרחצה שלה מאכזבים.

יום שלישי: נמל מינואי וציורים ביזנטיים
הכביש מזרחה עובר צמוד למפרץ עד גורניה (Gourneia), שלידה נחשפו שרידי עיר מינואית. מעט לפני גורניה מסתעפת דרך דרומה אל מנזר פנרומני, שהיה מעוז יווני בעת המרידות בתורכים. מהמנזר נשקף נוף מרהיב של הים.
מזרחה משם, בספאקה (Sfaka), יורדת דרך למעגן, שממנו אפשר להפליג אל שרידיהם של נמלים מינואים באיים מוכלוס (mochlos) ופסירה (Psira). ממשיכים אל סיטיה 
(Siteia), עיירת נמל מזרח-תיכונית נעימה, שבה נערך באוגוסט פסטיבל הענבים סולטנה – יריד של ריקודי כם וטעימת יין. בעיירה יש טברנות הנמצאות על שפת המים, ופועלים בה שני מוזיאונים = המוזיאון לפולקלור של מזרח האי (ליד משרד הטלפונים OTE), והמוזיאון לארכיאולוגיה, הנמצא ביציאה המזרחית מהעיר.
הכביש היוצא מסיטיה מזרחה חוצה הרים שוממים ומוביל אל מנזר טופלו (Toplou), שעל חומותיו המרשימות תלו התורכים ב-1821 תריסר נזירים מורדים, למען יראו וייראו. חורשת הדקלים בחוף ואי (Vai) הסמוך מזכירה מעט את נופי סיני.
עשרים קילומטר אחרי הכפר פלאוקסטרו (Paleokastro) יורד הכביש, העובר בנוף מרשים, אל החוף המבודד קאטו זאקרוס (Kato Zakros). כאן פועל נמל מינואי, ששימש ספנים ממצרים ומפיניקיה. הממצאים באתר – חפצי שנהב מסוריה, תכשיטים ממצרים ועוד – מעידים על מסחר ענף בין הנמל לבין ארצות אחרות באגן הים התיכון.
החזרה מקאטו זאקרוס לאיוס ניקולאוס היא באותה הדרך; מי שמחבבים דרכים אתגריות יכולים להמשיך בדרך העפר, המטפסת במעלה הרכס מאדרוואצי (Adravatsi) לעבר כביש סיטיה-יראפטרה (Siteia-Ierapetra).
מאיוס ניקולאוס אפשר לנסוע לביקור בקריצה (Kritsa), כפר שתושביו מתפרנסים מעבודות אריגה וקדרות. כשני קילומטרים לפני הכפר ניצבת הכנסייה הביזנטית הקטנה פנאייה קירה (Panagia Kyra), ובה ציורי קיר יפים. משרידי העיר הדורית לאטו, הנמצאים במרחק 3.5 קילומטרים מקריצה, יש תצפית נפלאה על המפרץ.

יום רביעי: מאיוס ניקולאוס אל יראפטרה
מאיוס ניקולאוס יוצאים דרומה, בכביש טוב העובר בעמק שבין רכסי ההרים, אל יראפטרה. זוהי עיירה חקלאית, שאין הרבה מה לראות בה, פרט לחוף נחמד, למסגד מתפורר, למעגן עתיק ולמבצר ונציאני קטן. ממשיכים מערבה בנוף גלילי, דרך אנו ויאנוס (Ano Vianos), לכיוון הכפר פירגוס (Pygros) ועמק מסארה (Mesara), "אסם התבואה" של כרתים. כאן עוברת הדרך המובילה אל שרידי הארמון המינואי בפסטוס (Faistos), אל חוף מטאלה Mataka) ואל העיר רתימנו (Rethimno).
בפסטוס נמצאים שרידי ארמון מינואי, ומראש הגבעה נשקף נוף עמק וההרים. הכביש מסתיים במאטלה, אתר נופש ובו חוף חול נהדר ומערות יפות. בדרך מערבה, לכיוון רתימנו, עוברים על פני הכפרים אייה גאליני (Agia Galini), ספילי (Spili) וקוקסארה 
(Koxare) ובמסוך למנזר פרוולי.

יום חמישי: מצדה של כרתים
רתימנו היא עיר חוף תורכית-ונציאנית נעימה, ובה חוף חולי ועצי דקל, מבוך של סמטאות, כנסיות ומסגדים. סמטאות הנמל שוקקות תיירים, סטודנטים וטיפוסים דמויי "זורבה" בעלי שפמים גדולים, הלובשים מכנסי רכיבה ונועלים מגפי עור.
מעל רתימנו מתנשאת המצודה, שהגנה במאה ה-15 על העיר הוונציאנית מפני שודדי ים. במנזר ארקדי (Arkadi), הנמצא ממזרח לרתימנו, התבצרו ב-1866 מאות מורדים ובני משפחותיהם, ופוצצו על עצמם ועל תוקפיהם התורכים את המחסן של אבק השריפה.
האזור ממערב לרתימנו אינו גדוש תיירים, והגבעות שמדרום לכביש מזמנות למטייל הפתעה מלבבת – אגם קורנאס (Kournas), השוכן בעמק סגור. מערבה מכאן עוברים על פני בסיס נאט"ו שבמפרץ סודה, ומגיעים אל העיר כניה.

יום שישי: כניה, פנינת האי
לעיר הנפלאה כניה ראוי להקדיש לפחות יום שלם. מתחילים במגדל התצפית הוונציאני, בצד המערבי של הנמל. מולו נראה היטב מבנה רב-כיפות – מסגד היניצ'רים (חיילי יחידות העילית בצבאו של הסולטאן). הנמל הפנימי משמש כיום כמעגן יאכטות, ולצידו עומדים בתי סירות ומחסני הנשק של הוונציאנים. בקצה של שובר הגלים האורך ניצב המגדלור.
העיר החדשה ראויה לביקור בעיקר בזכות השוק המקורה, ובו שפע של דוכני מזון, משקאות וסלים קלועים, ובזכות הגנים העירוניים. בתחומיהם פעול גם גן חיות קטן, ובו בעלי חיים מעניינים כמו היעל הכרתי (Cara ibex cretica) ועז הבר (Capra aegagrus cretica), הקרי-קרי.

יום שביעי: לגונה צלולה ומקדש רומי
ביציאה מהערבית מכניה בולטת לצד הכביש מצבה בדמות נשר דואה, לזכר הצנחנים הגרמנים שנחתו בשדה התעופה הצבאי מאלמה (Maleme) הסמוך ב-1941. "הקרב על כרתים" משוחזר בכניסה לבית העלמין הגרמני שבפסגת הגבעה.
באזור פזורים חופים יפים רבים, המגיעים עד בסיסו של חצי האי רודופו (Rodopou), בדרך לקסטלי (Kastelli) – עיירה מעוטת תיירים על שפת מפרץ קיסאמוס (Kisamos). החוף המערבי שומם למיד: הכביש נושק לים בחוף החלוקים שבספינארי (Sfinari) וממשיך למנזר כריסוקליצה (Chrisokalotsa) המבודד ולאי הזעיר אלפוניסי (Elafonissi),מעבר ללגונה של מים צלולים כחולים וחמימים.
מכאן חוזרים בכיוון אלוס (Elos), כפר הררי בלב חורשות ערמונים, ופונים דרומה לפליאוכורה (Paleochora) שבחוף הדרומי. זה אתר נופש השוכן בחצי אי קטן, ובו מעגן, מצודה עתיקה ונופים.
יעד אפשרי אחר לסיום הטיול בחלקו המערבי של האי הוא חוף סוייה (Sougia), שבמרחק שעה ממנו נמצאים שרידי מקדש רומי לאל הרפואה אסקלפיוס, שהוכן בליסוס (Lissos). החזרה לבסיס בכניה אורכת כשעה וחצי.

יום שמיני: ההרים הלבנים
לסיום הביקור באי, יוצאים בשעת בוקר מוקדמת במעלה ההרים הלבנים (לפקה אורי, Lefka Oroi), דרך הכפר הגדול לאקי ומישור אומלוס (Omalos). מגיעים אל קסילוסקאלה (Xiloskala) – שער הכניסה לקניון סמריה המפורסם, נקודת המשיכה העיקרית בהרים.
התצפית אל ההרים ויערות הערערים שווה את הביקור כאן. גם אם לא ממשיכים אל קניון סמריה עצמו. הנסיעה לכאן מכניה נמשכת בסך הכל שעה. בתום הביקור באזור חוזרים לכביש החוף, ובו ממשיכים מזרחה לאירקליו ולשדה התעופה.

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות
מסע אחר - המרכז לנסיעות

מזג אוויר

כרתים
17°
few clouds
humidity: 72%
wind: 4m/s S
H 16 • L 16
20°
Wed
20°
Thu
18°
Fri
18°
Sat
Weather from OpenWeatherMap