25.07.14 | שלום, אורח
מסע אחר אונליין – פורטל תיירות ומגזין נסיעות ופנאי
מדינות באוסטרליה והפסיפיק ניו זילנד אוסטרליה פפואה ניו-גיני פיג'י ערים ואיזורים באוסטרליה והפסיפיק סידני מלבורן למדינות נוספות באוסטרליה והפסיפיק
ארצות הברית  >  בוסטון וניו אינגלנד  >  כתבות  >  בוסטון - עיר האצולה האמריקאית

מלאו כאן את פרטיכם
והמגזין האלקטרוני המעניין שלנו יגיע אליכם פעם בשבוע ללא תשלום

 
אל תראו לי דף זה שוב
 
ראשי בוסטון וניו אינגלנד
 > המדריך השימושי לבוסטון וניו אינגלנד
 > כתבות על בוסטון וניו אינגלנד
 > המלצות לבוסטון וניו אינגלנד
 > מפות בוסטון וניו אינגלנד
 > וידאו מבוסטון וניו אינגלנד
הרשמה לניוזלטר ולאתר


הרשמו וקבלו
ללא תשלום

מגזין שבועי
וכניסה חופשית
לתיקי מידע באתר

מסע אחר קישורים
 
 
המרכז לתיירות בינלאומית - WTC
חופשות יוקרה חלומיות במרחק נגיעה
 
 
 
בוסטון - עיר האצולה האמריקאית
בוסטון - עיר האצולה האמריקאית
 
לבוסטון יש מקום של כבוד בזיכרון הלאומי האמריקאי: אירועים כ"מסיבת התה" וקרב בנקר הוסיפו לה עומק היסטורי, אישים כדניאל וובסטר וג'ון קנדי שיוו לה גוון של אצולה, מוסדות כאוניברסיטת הרווארד העניקו לה נופך תרבותי

הירשם/י לניוזלטר אתר מסע אחר "שבוע שבוע" - הרבה עניין וללא תשלום

נוסעים לבוסטון וניו אינגלנד? להזמנת מלונות, טיולים וטיסות במחירים הטובים ביותר לחצו כאן>

בוסטון, בצפון החוף האטלנטי של ארצות־הברית, בפינה הפנימית של מפרץ מסצ'וסטס, אינה רק הבירה של מסצ'וסטס, אלא גם הגדולה בערי ניו־אינגלנד ואחת הערים העתיקות והמעניינות בארצות־הברית כולה. מכיוון שהיא מוקפת מים, פירוש שמה האינדיאני היה "מים רבים", אך האנגלים הראשונים שהתיישבו בה קראו לה על שם עיר מולדתם - בוסטון.

העיר נוסדה בשנת 1630. היא היתה אחד היישובים האנגלו־סקסיים הראשונים באמריקה, והשתרעה אז על שלוש גבעות: ביקון היל
(BEACON HILL), קופ'ס היל (COPP'S HILL) ופורט היל (PORT HILL). חלקה הקדום ביותר נמצא על לשון יבשה בין נהר צ'ארלס - החוצה את העיר כיום - מצפון, לבין הים בדרום.

הנמל של בוסטון התפתח במהירות. המספנה הראשונה נבנתה ב־1673, וכבר באמצע המאה ה־18 מנתה העיר כעשרים אלף איש והפכה לחשובה שבערי ארצות־הברית. התושבים הראשונים עסקו בחקלאות, אך במאה ה־18, כשנוצר באנגליה מחסור זמני בעצים, החלו לעסוק בה בבניית אוניות. במעין מסחר סיבובי קנו ספני בוסטון אריגים ותכשיטים זולים באנגליה והחליפו אותם בעבדים באפריקה. את העבדים מכרו באיים האנטיליים תמורת סוכר, רום וטבק, ואת אלה ייבאו לאנגליה. הם גם עסקו בציד לווייתנים ובמסחר בתה. במחצית הראשונה של המאה ה־19 הגיעו לבוסטון המוני מהגרים, והיא הפכה לעיר תעשייה גדולה, וכזו נותרה עד היום.


עוד מימי היווסדה ניצלו פרנסיה את עושרה כדי לפתח את חיי התרבות בה. ב־1636 נוסדה בבוסטון אוניברסיטת הרווארד, כארבעים שנה לאחר מכן הוקם בה בית הדפוס הראשון, וב־1704 יצא בה לאור העיתון הראשון. הסופר אדגר אלן פו נולד כאן, ובמחצית הראשונה של המאה ה־19 היתה בוסטון המרכז הספרותי של אמריקה. פולמוסאים, היסטוריונים, משוררים, פילוסופים וסופרים חיו בעיר וסמוך לה. אנשי רוח כאמרסון, הות'ורן, בנקרופט, גרינליף, לונגפלו ואינטלקטואלים מסוגם העניקו לבוסטון את הכינוי "אתונה של אמריקה", וג'ון פ. קנדי, נולד באחד מפרבריה.


כיום היא נחשבת למרכז אוניברסיטאי חשוב. לבד מהרווארד, יש בה שש אוניברסיטאות ידועות, בהן המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, ה־M.I.T, אוניברסיטת בוסטון ואוניברסיטת ברנדייס, ואינספור קולג'ים. המוני צעירים שבאו ללמוד בה מסתובבים ברחובותיה. הופעות מוסיקליות בסגנונות שונים, יזומות או ספונטניות, אפשר לראות בכל פינה, וכמעט בכל מסעדה עובדים מלצרים־סטודנטים. בחנות גלידה אחת מצאתי פתק מעל לגביעים: "סטודנטית ענייה, אל תשכחו את הטיפ".

בירה רוחנית
מתיישביה הראשונים של בוסטון היו פוריטנים, שנודעו בחוסר סובלנותם כלפי מי שנחשבו מכשפות וכופרים. משפטים שהסתיימו בהעלאה על המוקד היו במשך זמן מה לחם חוקה של העיר. הידוע בהם אירע ב־1629 והונצח במחזהו של ארתור מילר, "המכשפות מסאלם".

עד 1755 היתה בוסטון העיר הגדולה בארצות־הברית. בהיותה ממוקמת על חצי אי צר, היתה לנמל השלישי בגודלו של האימפריה הבריטית (אחרי לונדון ובריסטול). בשנות השבעים של המאה ה־18, כשנלחמו האמריקאים על עצמאותם, היתה בוסטון - הבירה הרוחנית של 13 המושבות, שהרכיבו אז את ארצות־הברית - עיר מרדנית במיוחד. ב־1770 התנגשה קבוצת מפגינים בגדוד משמר בריטי, וחמישה מפגינים נהרגו. בהיסטוריה האמריקאית ידוע האירוע בשם "טבח בוסטון". אירוע היסטורי אלים אחר, הידוע משום מה בשם "מסיבת התה של בוסטון", התרחש ב־1773. אזרחים אמריקאים השליכו אז מטען תה בריטי אל הים, במחאה על העלאת מיסים. שוויו הנוכחי של התה שהושלך למי הנמל כשני מיליון דולר.

שנה לאחר "מסיבת התה", התחולל קרב בין תושבי בוסטון לבין הבריטים על גבעת בנקר (BUNKER HILL). מצבת זיכרון בצורת אובליסק, שגובהה 70 מטרים, מזכירה לתושבי העיר ומבקריה את היום ההוא. יותר ממאתיים מדרגות מובילות לראש האנדרטה, ומי שאינו מתעצל יכול לחזות מלמעלה ביופיה של בוסטון.

הבריטים הוסיפו להחזיק בה עד אביב 1776, וכשעזבו את העיר, יצאו ממנה גם הלויאליסטים - נאמני מלך אנגליה - והיגרו לקנדה. מאז, התחוללו הקרבות בין האנגלים לאמריקאים הרחק משם, והעיר המשיכה להתפתח. אך לא לאורך זמן. בשנת 1872, במוצאי אחת השבתות בנובמבר, פרצה שריפת ענק שהמיתה 14 תושבים, פגעה ב־600 בתים וכילתה רכוש וסחורות בשווי 75 מיליון דולר. העיר התאוששה מהר יחסית, ותושביה בנו מחדש את הבתים שנהרסו.

מאמצע המאה ה־19 היתה בוסטון מרכז של מתנגדי העבדות. שלא כמו מדינות הדרום, שכלכלתן היתה מבוססת על מטעים, היא היתה עיר תעשייה ולא נזקקה לפיכך לעבדים.

ברחבי ארצות־הברית ידועה בוסטון כעיר המתרפקת על עברה הפוריטני, ועל הימים שבהם נשאה את נס התרבות האירופית. יש הטוענים שהיא עדיין עיר של אצולה פרוטסטנטית אנגלו־סקסית לבנה (WASP). אוריינטציה אריסטוקרטית זו ניכרת עדיין בחיתוך הדיבור ובדרך החיים של המעמדות הגבוהים. אבל קשה לומר שתרבות זו נותנת היום את הטון בעיר. אירים וסקוטים קתולים הגיעו אליה בתקופת הרעב הגדול באירלנד, בשנות השלושים של המאה ה־19. באותן שנים הגיעו גם מהגרים מרוסיה, מאיטליה, מקנדה, מפולין, מארצות סקנדינביה, מליטא ואפילו מארצות הבלקן. הם הביאו עימם את תרבויותיהם והטמיעו אותן בתרבות האנגלית השלטת. בעיקר ניכרה השפעתם של הקתולים, ובראשם משפחת קנדי, שהגיעה לבוסטון בסוף המאה ה־19.

צביון אירופי
מבחינה ארכיטקטונית, דומה בוסטון לערים אירופיות, גם רחובות העיר העתיקה צרים ומתפתלים. אפילו הרובעים החדשים לא פגמו בצביון הזה. כך המרכז האדמיניסטרטיבי החדש במרכז העיר, או רובע המגורים המודרני, שהוקם על אדמות ביצה שיובשו לאורך הנהר ונקרא בק ביי (BACK BAY). רחוב המגורים היוקרתי נבנה על מה שהיה פעם ביקון היל ונקרא כעת ביקון סטריט (BEACON STREET). אפילו גורדי השחקים המדהימים ביופיים אינם מקלקלים את אופיה של העיר. בתים רבים בנויים מלבנים אדומות. נדמה לפעמים, כאילו אדריכל גאון ריחף על ענן וסידר את הבתים מלמעלה, כמו במשחק לגו.

נהר צ'ארלס הרחב והתכול, המחבר את בוסטון עם עיר האוניברסיטאות, קמברידג', מוסיף ליופיה. הגשרים המחברים בין שתי הגדות אינם מרשימים, ולכן חופרים פרנסי העיר מנהרה מתחת לנהר.

התקופה הטובה לבקר בבוסטון היא בסתיו. מזג האוויר אז קריר ונעים, ועלים בגוונים של אדום, חום וזהב מכסים את העצים. אני, לעומת זאת, הגעתי אליה בקיץ, ביום חם במיוחד. היה זה קיץ מהביל, ורוב המוניות לא היו ממוזגות. אבל בבוסטון אין הכרח לנוע במוניות. שטחו של מרכז העיר מצומצם, ואת מרבית הסיורים ערכתי ברגל, כל פעם בדרך אחרת, יפה מקודמתה.

בכל מסלול כללתי, אם יכולתי, את הבוסטון קומון (BOSTON COMMON), פארק יפהפה המשתרע על 190 דונמים. הקומון הוקדש לצורכי ציבור עוד ב־1634, בתחילה כשדה אימונים צבאי. בחלקו הצפון־מזרחי של הפארק מתרומם ה"סטייט האוז", משכנה של ממשלת מסצ'וסטס, שקודקודו עשוי כיפה מוזהבת. על המרפסת הקדמית ניצב פסל של המדינאי דניאל וובסטר, גאוותה של מסצ'וסטס. וובסטר היה נציג המדינה בסנאט האמריקאי בתחילת המאה ה־19, כיהן פעמיים כשר החוץ של ארצות־הברית, והיה תומך פעיל של מדינות הצפון לפני פרוץ מלחמת האזרחים. הנשיא אברהם לינקולן, שהנהיג את מדינות הצפון במאבקן נגד מדינות הדרום, אימץ רבים מעקרונותיו.

בצידו הצפוני של פארק בוסטון קומון משתרע אגם. על העצים שסביבו נהגו פעם לתלות בני אדם. היום הוא נחשב למקום פסטורלי, ועל מימיו מפליגות סירות בצורת ברבור. בקצה המזרחי של הפארק נמצאת לשכת תיירות. שם קיבלתי מידע וקניתי כרטיס נסיעה בתחבורה ציבורית למספר ימים.

כשמזג האוויר מאפשר זאת, כדאי ללכת ברגל, אבל כשממהרים או מתעצלים אפשר לנסוע ברכבת התחתית. בניגוד לרכבות דומות בערים אחרות, הרכבת התחתית כאן נקייה, נעימה ובטוחה. קשה להתבלבל בתחנות, כי שמותיהן זהים בדרך כלל לשמות האתרים אליהם אתם רוצים להגיע. למוזיאון המדע, למשל, יש תחנה על שם המוזיאון.


נתיב החירות
המסלול הפופולרי ביותר - אותו כדאי לעשות ביום השני לביקור, אחרי טיול ערב על גדות הנהר ותצפית מאחד מגורדי השחקים - הוא ב"נתיב החירות" (FREEDOM TRAIL). אורכו חמישה קילומטרים, והוא מסומן על ידי לבנים אדומות, המשולבות בכבישים ובמדרכות. ההולך לפי המסלול עובר בכל 16 האתרים ההיסטוריים החשובים של בוסטון. את המפה ודברי ההסבר לפני היציאה לדרך מקבלים בביתן שבקומון פארק, ומי שהולך בעקבות הלבנים האדומות אינו מאבד את הדרך.

מי שאינו רוצה לצעוד יכול לנסוע בטרולי - אוטובוס פתוח מכל צדדיו. בבוסטון מפעילות אותו ארבע חברות, וכל אחת מציעה מסלול אחר, הנמשך מספר שעות. הטרולי הכחול הוא אמפיבי ונכנס גם למימי הנמל. הוא נראה לי רעוע מדי להפלגה הרפתקנית, ולכן בחרתי בטרולי כתום עם ספסלים מרופדים.

היתרון של הטרולי הוא שאפשר לרדת ממנו כשרוצים ולהמשיך עם טרולי אחר. מהטרולי רואים הכל: עיר, נהר, ים, מרכזים בנויים לגובה, רחובות צרים ופארקים. כמה אתרים הרשימו אותי במיוחד. הביקון היל  בנוי ברובו מלבנים אדומות כמובן. את הרובע היפהפה הזה חוצה רחוב צ'ארלס (CHRLES STREET), שלאורכו חנויות קטנות של אופנה, עתיקות וחפצי אמנות, חנויות ספרים ומסעדות. באיזור זה גרו פעם עשירים, ועדיין גרים בו אנשים "בעלי השפעה", כדברי נהג הטרולי. הרובע מעוטר בפנסי תאורה ישנים, דומים לעששיות נפט.

בדרך רואים גם את OLD WEST CHURCH, הכנסייה בה הצביעו ג'קלין וג'ון קנדי בבחירות 1960, שבהן נבחר קנדי לנשיא. מדהים להיווכח שעד היום סוחט שמם של הקנדים אנחת געגועים מפי היושבים בטרולי. ביתו של גרהם בל, אביו מולידו של הטלפון, נמצא גם הוא במסלול. תמונת תבליט של האיש הדגול עשויה ברונזה מתנוססת על הבניין. בדרך עוברים ליד בית האף.בי.איי וליד בית העיריה החדש, ב־GOVERNMENT CENTER, מרכז שנבנה בתחילת שנות השבעים בלב הרובע העתיק. המרכז כולל גם בנייני משרדים גבוהים, ובהם נמצאים בין השאר המשרדים המוניציפליים והפדרליים. בין הבניינים נמצאת כיכר נאה. באחד הערבים צפיתי שם בהופעה של זמרת קאנטרי. הצופים האחרים היו זקני העיר, שהובאו לכאן באוטובוסים צהובים של העירייה.

את הטרולי שנסע בנתיב החירות עזבתי ליד הנמל. לאחר כמה צעדים הגעתי לאחד המקומות התוססים של בוסטון, הקווינסי מרקט. בשנות השמונים של המאה ה־19 נבנו בנמל שלושה בניינים ארוכים לאחסון סחורות. לקראת חגיגות 200 שנה לעצמאות ארצות־הברית שיפצו את הבניינים הללו והפכו אותם לשווקים: נורת' מרקט, סאות' מרקט וקווינסי מרקט, המכילים כ־150 חנויות וכחמישים מסעדות. זהו אחד המקומות השוקקים חיים בעיר.

מזרחית לקווינסי מרקט מצוי ה"אקווריום".  למרות המובטח במדריכי התיירות, אין כאן תצוגה מרשימה של יונקים ימיים, וגם הכרישים נראו כמו דגי טונה תמימים; אבל הדגים והמדוזות מרהיבים בצבעיהם. מושבה קטנה של פינגווינים והופעה של כלב ים הופכים את הביקור ב"אקווריום" לכדאי.

חלונות עפים
יש כמה רחובות בבוסטון, שכדאי להלך בהם מדי יום; אפילו כמה פעמים ביום. ארוחת ערב מומלץ לאכול באחת המסעדות ברחוב צ'ארלס. הוא חוצה את ביקון היל מצפון לדרום עד לבוסטון קומון, ומפריד את הפארק מפאבליק גארדן (PUBLIC GARDEN). בגן ציבורי יפהפה זה ניצבות אנדרטאות רבות, בהן פסל הפרש של ג'ורג' וושינגטון. יש בפאבליק גארדן גם אגם שאפשר לשוט בו בסירות בקיץ ולהחליק על הקרח בחורף.

במערב הפאבליק גארדן חוצה רחוב בוילסטון (BOYLSTON STREET) את איזור בק ביי, המשקיף על גורדי השחקים. שדרות קומונוולת', הנחשבות למהודרות ביותר בארצות־הברית, נמצאות בסמוך. אחד הרחובות הנחמדים כאן הוא ניוברי (NEWBURY STREET), המשופע בחנויות פאר של מיטב אופנאי העולם, בבתי קפה נעימים ובגלריות לאמנות. רחוב וושינגטון הסמוך הוא אחד מאזורי הקניות הראשיים של בוסטון, ותמיד אפשר לראות שם מופעי רחוב.

במרחק הליכה מרחוב ניוברי נמצא המקום המרשים ביותר בעיר - כיכר קופלי (COPLEY). מצד אחד תוחם את הכיכר מגדל ג'ון הנקוק בן שישים הקומות, הבניין הכי גבוה בעיר. מהקומה העליונה אפשר לצפות בנוף המרשים. המגדל בנוי בצורת מקבילית ומצופה כולו זכוכית. בגלל הבדלי טמפרטורות והרוחות העזות הנושבות בעיר רוב ימות השנה, נשרו במשך השנים חלק מחלונות הזכוכית על הולכי רגל. רק לאחר מחקר נמצא פתרון לבעיה. בקירות הזכוכית משתקפת כנסיית טריניטי - מבנה ניאו־קלאסי עם שלושה מגדלים - וההשתקפות משנה את גוניה במהלך היום, מצבעים חומים עזים בבוקר לצבעי כתום־ורדרד לעת ערב. כשעברתי על כר הדשא הענק הסמוך בצהרי יום, נערך שם קונצרט רוק.

בצד המערבי של כיכר קופלי משתרע פרודנשל סנטר; בנייני מגורים, משרדים ומרכזה של חברת הביטוח הגדולה "פרודנשל". הבניין המרכזי, מגדל פרודנשל, מתנשא לגובה 52 קומות, וגם ממנו אפשר לערוך תצפית יפה על בוסטון. למטה יש חנויות, רחבת החלקה על הקרח ואודיטוריום ענק, שבו מופיעה האופרה של בוסטון. המרכז הזה מחובר ל"קופלי פלייס" - מרכז מסחרי מפואר. השניים מחוברים זה לזה בגשרים, ואפשר בשעתיים של הליכה לעבור מקצה אחד לקצה השני, כולל הצצה לחנויות ורכישת מוצרים.

עיר של תרבות

אבל לא רק קניונים יפים, חנויות זולות ומסעדות מפוארות יש בעיר הזו, אלא גם מוזיאונים מרשימים. מעניין במיוחד הוא המוזיאון לאמנות יפה (MUSEUM OF FINE ART), המכיל אוספים של יצירות מופת מכל הזמנים: ציורים אימפרסיוניסטיים, יצירות אמנות מצריות ועתיקות מיוון ומרומי. חדרים מיוחדים מוקדשים לאמנות יפאן וסין. באחד החדרים מצאתי אוסף תכשיטים, בעיקר טבעות המציינות אבל. בתקופת מלחמת האזרחים אפשר היה להבחין באלמנות לא רק לפי לבושן השחור, אלא גם בעזרת טבעת שציינה את עובדת אלמנותן.

"מוזיאון איזבלה גארדנר" הוא, בעצם, ביתה של אשה שמתה ב־1924. איזבלה גארדנר, שנמנתה עם החברה הגבוהה, היתה אספנית כפייתית של חפצי אמנות, ואילולא מתה היתה נאלצת למצוא לה מקום מגורים אחר. בצוואתה הורתה לא להזיז דבר ממקומו. ביתה בן שלוש הקומות הוא העתק של ארמון ונציאני, ובגינה בריכות, מפלים קטנים, מזרקות שהובאו מוונציה ופסיפסים ממקומות אחרים באיטליה. בבית עצמו יש אוספים גדולים של חפצי אמנות. העובדה שהבית היה כבר עמוס לעייפה לא הפריעה לגארדנר להמשיך ברכישותיה. את התמונות החדשות תלתה על המשקופים.

כדאי לבקר גם במוזיאון המדע, הנמצא ליד הסכר של נהר צ'ארלס. כשצעדתי לתומי על הכביש המוביל למוזיאון, נשמעה לפתע אזעקה. כל האנשים סביבי התחילו לרוץ צפונה. מבוהלת רצתי אחריהם. לא עברו מספר שניות, והכביש התרומם. למטה, במי הנהר, שייטה לה בשלווה אונייה. המוזיאון הוא גן עדן לילדים ולאלה שלא שכחו את ילדותם. הוא מאפשר למבקרים להציץ אל מחקרים בשטחי המדע השונים; בין השאר, המצאות טכנולוגיות ותגליות בפיסיקה, רפואה, אסטרונאוטיקה ואסטרונומיה. המוזיאון משובץ פינות לניסוי עצמי, ומי שחשקה נפשו יכול להזיז, להעלות ולהוריד בוכנות וכדורים ולנסות להבין דברים לעומקם.

מעבר למים

תשעה גשרים מחברים בין בוסטון לקמברידג' - עיירה שזכתה, לא במקרה, בשמה של עיר האוניברסיטאות האנגלית - השוכנת על הגדה הצפונית של נהר צ'ארלס. קמברידג' נחשבת לאחת הערים העתיקות בארצות־הברית ומשמשת מרכז חינוכי מאז שנוסדה, ב־1630. ב־1636 הוקם בה הקולג' הראשון, שהפך לימים לאוניברסיטת הרווארד, שבוגרים ידועי שם רבים יצאו ממנה.

בעיר נמצאת גם מכללת רדקליף, מכללה לנשים, שנוסדה כבר בשנת 1879. דרומית לה נמצא רחוב ברטל (BRATTLE STREET), ובו חנויות ספרים לרוב. מכון לימודי אחר בעל מוניטין הוא ה־M.I.T. יש בעיר גם בתי ספר גבוהים לתיאולוגיה ומצפה כוכבים אסטרופיסי. בקמברידג' נוסד בית הדפוס הראשון בארצות־הברית, וענף הדפוס וההוצאה לאור תופסים מקום נכבד בכלכלת העיר גם היום. מהפארק המקומי, קמברידג' קומון, יצאה פלוגת הלוחמים לקרב בנקר.

אוניברסיטת הרווארד עטורת דשאים, ונעים לטייל בה. מכיכר הרווארד יוצאים אל "הרווארד יארד", החלק העתיק ביותר בקמפוס, ובו עצים עבותי צמרת. עוברים דרך המסצ'וסטס הול, הבניין העתיק ביותר במקום, והיוניברסיטי הול, הבנוי מאבן גרניט בניגוד לבניינים אחרים, הבנויים לבנים.

אוניברסיטת הרווארד ידועה גם בזכות הספריות שלה, המכילות מספר עצום של ספרים. בספריית ווידנר (WIDENER) - הקרויה על שם אחד מקורבנות הטיטאניק - מצויים שלושה מיליון ספרים, בהם העותק המודפס הראשון של התנ"ך - התנ"ך של גוטנברג. ספריית הוטון ידועה באוסף הספרים הנדירים שעל מדפיה.
גם בקמברידג' יש מקבץ של מוזיאונים מרשימים. ביקרתי במוזיאון פיבודי, האגף השמאלי של "מוזיאון האוניברסיטה", בעקבות המלצות על אוסף פרחי הזכוכית. אבל הממצאים הארכיאולוגיים וחפצי האמנות של תרבויות אינדיאניות באמריקה הצפונית והדרומית ושל תרבויות באפריקה ובאיזור האוקיינוס השקט הרשימו אותי הרבה יותר.

יום שלם הקדשתי לקייפ אן (CAPE ANN), הסמוך לבוסטון. הגעתי אליו ברכבת, וירדתי בתחנה האחרונה, רוקפורט (ROCKPORT). בעיירה זו חנויות קטנות של בגדים ותכשיטים, מועדונים לבעלי יאכטות עשירים ומסעדות. באחת מהן אכלתי לובסטר ענק.

יש הרבה מה לעשות בבוסטון ובסביבותיה. יש בה מועדוני ג'אז ושוק "היימרקט", ומהנמל יוצאות ספינות לתצפיות על לווייתנים. זו עיר המזמנת למבקרים שפע עניין, היא משרה שלווה וניתן לשוטט בה ללא פחד. כאן נבנו היסודות של ארצות־הברית. וכשביקרתי שם, חשתי - לפחות לכמה ימים - חלק מהאצולה האמריקאית.

סגרתם הכל לטיול? לרכישת ביטוח נסיעות לחצו כאן
נוסעים לבוסטון וניו אינגלנד? מסע אחר המרכז לנסיעות

חיפוש מלונות

    -
פורסם בגיליון"מסע אחר"62

כתבות נוספות מבוסטון וניו אינגלנד

ניו אינגלנד עם ילדים ניו אינגלנד עם ילדים מיין - בעקבות סטיבן קינג מיין - בעקבות סטיבן קינג
עוד כתבות מבוסטון וניו אינגלנד
תגובות פייסבוק
הדפסה
שלחו כתבה
 
תגובות
הוסף תגובה
 
מיין - בעקבות סטיבן קינג
הדפסה
הדפסה ללא תמונות
שלחו כתבה
הערה למערכת
הוספת תגובה
הוספה למזוודה שלי
הורדה לקובץ- PDF
התחבר אלינו בפייסבוק
 


|   מופק ומנוהל ע"י מסע אחר אונליין   |