מערות ואיטומו: גלקסיה חבויה במעמקים

"מוכן? אחת... שתיים... שלוש... וקדימה!" אני מסתכל במדריך וקופץ אחורה אל מעבר למרפסת, לתוך החור השחור שפעור תחתי. החבל שאני תלוי עליו מחזיק אותי מעל התהום וחיוך של רוגע מתפרש על פני. בתוך שניות החיוך נמחק ומחליפה אותו תחושת לחץ לא נעימה מחגורת הסנפלינג החובקת אותי.

"תתחיל לשחרר את החבל", קורא טום המדריך. אני משחרר מעט את החבל ומתחיל לרדת.  החור השחור בולע אותי, ומהעולם שלמעלה לא נותר אלא קרן אור מסנוורת,. עוד כמה זינוקים קצרים על הקיר שמולי, והרגליים נוחתות בתוך המים הקפואים. גלים של צמרמורת העולים במעלה גבי מסמנים לי שהגעתי לתחתית.

אני צועד עם יעל, אשתי היקרה, ועם עוד שלוש בחורות דניות ומדריך העונה לשם טום, חמישים מטר מתחת לאדמה, בעולם זר ומוזר, חשוך לחלוטין, כשטפטופים מהתקרה מרמזים על הגשם שירד השבוע. מערות ואיטומו (Waitomo) נמצאות בקרבת העיר המילטון (Hamilton), באזור של סלעי גיר עם כמויות עצומות של גשמים, שבמשך מיליוני שנים חצבו בסלעים הרכים מערכת מסועפת של מערות באורך של מאות קילומטרים מתחת לשדות מרעה פסטורליים.

פיצוץ אדיר ואלפי נקודות ירוקות
עטופים בחליפות צלילה ששומרות עלינו מהיפותרמיה, לגופנו רתמה, לראשנו קסדות עם פנסים לשעת הצורך ולרגלינו מגפיים עם חורים לניקוז המים, התיישבנו על אבובים, אחזנו זה ברגליו של זה, וטום המדריך הוביל אותנו במערה. חושך מצרים, והעיניים נאבקות באפלה. השקט המוחלט הופר רק מדי פעם בקולות הצחקוקים של הבחורות הדניות. בוווווווווום!!! פיצוץ אדיר הדהד במערה. אחר כך שרר שוב שקט, ואלפי נקודות ירוקות הופיעו בחשכה, כגלקסיה עצומה שמקיפה אותנו מכל הכיוונים.

התולעים הזוהרות הן תולעים קטנות בעובי של אטרייה ובאורך של שלושה סנטימטרים. הן מפרישות קורים הדומים לקורי עכביש באורך של עד עשרים סנטימטרים ומאירות באמצעות תגובה כימית ייחודית בהפרשותיהן. התאורה הזאת מושכת אליה חרקים קטנים מעופפים, ובסיוען של הרוחות הנושבות במערה הם נלכדים בקורים, והתולעים זוכות לארוחה.

וכך צפנו לנו לאור התולעים הזוהרות, וטום משך את רכבת האבובים שלנו במורד המערה. צליל של מפל מים מתקרב רימז לנו על הבאות, וטום אמר לכולנו להדליק את הפנסים שעל הקסדות. התולעים נעלמו באחת. יצאנו מהאבובים ועקפנו את המפל, ובשעה שירדנו למטה טום הציג לנו צלופח מערות ענק שעבר לנו בין הרגליים. השארנו את האבובים בצד המערה והתחלנו להתקדם לעומקה, עד שהגענו לאזור שבו צריך לטפס. ישבנו במעגל וטום מזג לכולנו שוקו חם מתוך תרמוס.

לאחר האתנחתא הקלה המשכנו לטפס, עד שראינו חלקיקי אור ראשונים.  הזדמנות אחרונה לצילום, ושוב מטפסים, עד לפתח הראשון שממנו ירדנו בסנפלינג חמש שעות קודם לכן.