תפריט עמוד

האם האלמוגים מתחילים לחייך?

חצי שנה חלפה מאז הוצא ממפרץ אילת אחרון כלובי הדגים. אחד המאבקים הסביבתיים הארוכים והמתקושרים ביותר בישראל הגיע לסיומו ועכשיו סקרנים כולם לדעת האם המחלוקת והמאבק לגבי השפעת כלובי הדגים על השונית ועל המפרץ היו מוצדקים? האם יחול עכשיו שיפור במצב השונית? שיחה עם האקולוג הימי פרופ' אמציה גנין ממכון המחקר למדעי הים באילת עשויה לעזור

סופו של המאבק הסביבתי הארוך והמתוקשר מוליד את הסקרנות העצומה שיש כיום לקראת פרסומם בינואר 2009 של הממצאים הראשונים מדו"ח הניטור השנתי של המכון הבינאוניברסיטאי למדעי הים באילת. הדו"ח אמור להצביע על המגמה – האם חל שיפור במצבן של שוניות האלמוגים למודות הסבל של המפרץ או שמא, כפי שטענו במשך שנות המאבק, רבים ממתנגדי הוצאת כלובי הדגים – אין לכך משמעות והשונית נאנקת תחת עולן של בעיות אחרות?
שיחה עם פרופסור אמציה גנין, אקולוג ימי בכיר, חבר המכון ומחבר ד"וח הניטור אמורה לחשוף את הכיוון של הממצאים. למרות שכבר בתחילתה של השיחה מסתייג פרופ' גנין מלהצביע כה מוקדם על הממצאים המדויקים הוא מבהיר באופן חד משמעי שהכיוון חיובי – כלומר אפשר כבר עתה, למרות שחלפו רק כמה חודשים מהוצאת אחרון כלובי הדגים ושנתיים מאז תחילתו של תהליך ההוצאה, להצביע באופן מעודד על שיפור שחל במצב השונית. מבלי לנקוב במספרים מצביע פרופ' גנין על שיפור ברקמה החיה ובשטח האלמוגים. השיפור הבולט ביותר לדברי פרופ' גנין חל לגבי איכות המים בצפון המפרץ. המדידות שנעשות בידי הצוות שלו מקיפות רצועה שאורכה עשרים קילומטר, מן הקצה הצפוני של מפרץ אילת ועד למפגש הגבולות בין ירדן לסעודיה. פעמיים בשנה עורכים אנשי הצוות בדיקות משותפות עם עמיתיהם הירדנים באזור השונית שבשטח ירדן. המכון הבינאוניברסטאי מפעיל משנת 2002 תוכנית ניטור שתוצאותיה מועברות למשרד להגנת הסביבה. התוכנית בודקת את מצב מושבות האלמוגים במפרץ אילת ובמסגרתה סוקרים גנין וצוותו בתי גידול מרכזיים. הם בוחנים מקרוב כשלושת אלפי אלמוגים שחיים בשונית ואת שטח המחייה שלהם. הבדיקות הן חודשיות ומתמקדות במצב המים, בטמפרטורה, במידת המליחות, כמות חומרי הדשן במים, כמות האצות והפלנקטון.
למרות שמוקדם עדיין לשמוח, בדבריו של פרופ' גנין נשמע סיפוק מסוים מכך שהמאבק הסתיים בהצלחה, הגופים הכלכליים הגדולים שנאבקו למען השארת כלובי הדגים בים נאלצו להתקפל ואם התוצאות בינואר אכן יוכיחו שחל שיפור יהיה בכך סיפוק עצום לחוקרים ולאקולוגים הימיים שניהלו את המאבק מול עמיתים שטענו שאין לכלובי הדגים השפעה על השונית.
"כלובי הדגים" מסביר פרופ' גנין, "היו המקבילה של עיר ובה אוכלוסיה שמונה 35 אלף תושבים שמזרימה את כל הביוב שלה אל הים במשך 365 ימים בשנה. מול זיהום כה חמור ברור שהבעיות שקיימות כיום, למשל מהגלשה חד פעמית של ביוב העיר אילת לים בשל תקלה מקומית, נראות בעיות שוליות ומינוריות.
כאשר נשאל פרופ' גנין לגבי הבעיות הנוכחיות שמעיקות על המפרץ ומטרידות אותו כחוקר האקולוגיה המקומית הוא מצביע על כמה גורמים בעייתיים שמעוררים דאגה:
"הנושא העכשווי ביותר הוא האישור המפתיע לו זכו לפני שבועיים יזמים לבנות מלון בן שמונה קומות מול המצפה התת ימי בחוף הדרומי של אילת. לפני 15 שנים ניתן אישור לבניית דולפינריום במקום, אבל כמו שדברים מתגלגלים בבירוקרטיה השיראלית, לפתע נעשה שינוי בתוכנית המיתאר הארצית ואושרה בניית המלון מול הים. כל בנייה כזו יוצרת לחץ גדול יותר על הסביבה וזה מסוג הנושאים שמוטב להיאבק בהם כבר עכשיו, לפני שהבעיה תחמיר."
בעיות נוספות עליהן מצביע פרופ' גנין עוסקות גם הן בפיתוח המואץ לטעמו של החוף הדרומי. הדוגמא שהוא נותן היא התאורה לאורך החוף:
"התאורה משנה את מחזורי הרבייה של השונית" מסביר פרופ' גנין ומצביע על עבודת דוקטורט של חוקר צעיר בשם אורן לוי שעוסקת בכך. כדי למנוע את הנזק מוטב להאיר את אזור החוף במידה מעטה ככל האפשר. אפשרות נוספת שהציעו חוקרי המכון לעירייה היא להאיר את קטע זה של הכביש והחוף בתאורה אדומה, שאינה מפריעה לשונית ולתושביה. זה עדיין לא קרה, התאורה עדיין לבנה וגנין, בסיפוק של מי שכבר עבר מאבק סביבתי ארוך וקשה הרבה יותר מחייך באופטימיות גם לגבי נושא זה. מה הם כבר כמה פנסי תאורה חיוורים לעומת ענקי הדגים?

לטייל עם אופניים בנגב

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.