תפריט עמוד

באסקים בקצה צרפת

אביטל ענבר מציע מסלול טיול נהדר שנמשך כשבוע בחבל הבאסקים הצרפתי. יש כאן בתים יפים, הרים גבוהים, נהרות שמתגלשים במורד, המון אוכל נפלא ויין לא רע בכלל

תחילת הנסיעה, על רקע פסגות מושלגות במרחקים, מאזור החוף האטלנטי של חבל הבאסקים בדרום-מערב צרפת אל כפריו המקסימים של חבל לה לאבור (Le Labourd) שעל מורדות הפירנאים. צבעי ההרים הנמוכים יפהפיים בכל עונה, ויפים שבעתיים בסתיו.

בדרכים מהלכים אנשים חרוצי-פנים, איכרים ורועים שירדו מחוותיהם ההרריות למכור את מרכולתם. הבתים יפים ומטופחים בלבן (קירות), חום (תריסים) ואדום (רעפים), זוהרים בשמש. הכול נראה חדש או מחודש, גם אם הוא בן שלוש מאות שנה. ואכן, את הכול, בעיקר את הקירות הלבנים, צובעים שוב ושוב. והכול טובל בירוק. יש גם שווקים קטנים. בכמה כפרים מגדלים דגי שמך, וכמעט בכולם מייצרים גבינת רחלות, ארדי גאשנה (Ardi Gasna).

לאורך עמק הניבל
מסן-ז'אן-דה-לוז יוצאים מזרחה, לאורך עמק הניבל (Nivelle), בכיוון העיירה אסקן (Ascain, בבאסקית Azkaine). סאר (Sare או Sara) שעל נחל הסאר הוא כפר באסקי אופייני מאוד, ומאותם כ-140 כפרים הנחשבים ליפים ביותר בצרפת. בסאר אפשר לאכול וללון בפנסיון Arraya.

קילומטר מעל סאר, בתוך חווה המציגה את החקלאות המסורתית, נמצא אורטילופיץ'
(Ortillopitz), בית אותנטי שהקים באסקי עשיר, בעל אוניות, ב-1660. הבית, אצ'ה (Etxe) בבאסקית, הוא לב ההוויה של העם, ובכל מוזיאון אזורי משוחזרים אגפים של בית אופייני על הריהוט והאבזרים. כאן, משובץ בנוף יפהפה, שוּמַר להפליא מבנה העץ והאבן העתיק על מרכיביו השימושיים והתרבותיים שהם פרי מסורת עתיקה – ממחסן חביות הסידרה (סיידר), המשקה הלאומי הבאסקי עד בוא הרומאים, ועד עליית הגג הייחודית.

מן הכפר סאר (עשרה קילומטרים מהחוף ועשרים קילומטר מדרום לביאריץ) מסומנת הדרך לתחנת המוצא הקטנה של רכבת פרטית הנעה מאז 1924 על פס-זיזים. היא מטפסת על צלע ההר באלכסון, והחוף הניבט למטה נראה אף הוא אלכסוני! עוברים בנחת ליד עדרים רועים, בסמוך לסוסים קטנים (פוטיוקים), ופוגשים מטיילים היורדים או עולים ברגל, בשביל הצמוד למסילה. ציפורי טרף דואות בשמים. מלה רון (La Rhune) נשקפים נופים מדהימים של רצועת החוף והאוקיינוס, עמק בידאסואה המשמש גבול עם ספרד, וההרים – מהנופים היפים ביותר בחבל. הסיור כולו – עלייה ברכבת, ביקור וירידה ברכבת – נמשך כשעתיים וחצי, והוא מומלץ מאוד.

המשך הסיור מוביל לכפר סן-פה-סיר-ניבל (Saint-Pee, ובבאסקית Senpere), כפר שמור היטב, שחלקו ימי ביניימי, אופייני מאוד לתקופתו. המקום המסקרן כאן במיוחד הוא המסעדה הטובה Le Fronton -. גם Txistuka, השוכנת בחווה סמוכה, מגישה אוכל באסקי מעניין.

מכאן ממשיכים לכפר אינוהא (Ainoha), שרחובו הראשי מציג לכל אורכו שרשרת של בתי-עץ עתיקים, והוא עוד אחד מהכפרים היפים בצרפת. מומלץ לבקר גם בכפר היפהפה אספֶּלֶט
(Espelette), שבתיו מצופים שלשלאות של פלפלונים אדומים המתייבשים בשמש וברוח, מוצר שחגיגותיו מתקיימות באוקטובר. בבית-השוקולד (Antonn) שבכיכר השוק מציגים את כל תהליך הייצור המסורתי, ואפשר גם לטעום. כל חזיתו של מלון Euzkadi הצנוע מכוסה פלפלים אדומים, מוקפים במטפסים ירוקים המכסים את חזיתות הבית. במקום יש גם בריכה ומגרש טניס

בכפר לארסור (Larressore) שבין אספֶּלֶט לאוסטאריץ, בכיכר ה-Fronton אפשר לבקר בבית-המלאכה Aincart-Bergara המייצר את המקל הבאסקי המסורתי "מאקילה", שסודות הייצור שלו מסתוריים.

הכפר איצ'אסו (Itxassou) הסמוך לאספֶּלֶט, הוא מרכז הדובדבנים השחורים והבהירים של חבל הבאסקים. הכנסייה שברובע העתיק היא מהיפות בחבל.

קאמבו-לה-בן (Cambo-les-Bains), קאמבו-של-המרחצאות שעל נהר הניב (עשרים קילומטר דרומית-מזרחית מביאריץ), היא עיירה נאה ומוריקה שמימיה הגופריתיים טובים לשיגרון ולמחלות בדרכי הנשימה. באביב ובקיץ מתקיימים בה כמה פסטיבלים קטנים – לזמרה, לריקודי ילדים (יולי), לתיאטרון ולפלוט באסק. הרובע הנמוך העתיק, שממנו צמח היישוב, יפה בבתיו הססגוניים ובמבניו העתיקים. פנינת קאמבו היא ארנאגה (Arnaga), ביתו של המחזאי אדמון רוסטאן
(Rostand), מחבר היצירה האלמותית סיראנו דה ברז'ראק. סביב הבית משלהי המאה ה-19, שהיום הוא מוזיאון לזכר המחזאי, שני גנים גדולים.

מזרחה לקאמבו, בגבעת גאזטלו (Gaztelu) – מערות Isturitz ו-Oxocelhaya המציגות שילוב מרשים של גיאולוגיה יצירתית ושל יצירתיות אנושית – ציורי-קיר יפהפיים.
פתוח: מ-15 במרץ עד 15 בנובמבר.

סנט-אטיין-דה-באיגורי (Baigorry) שעל גדת הניב האלדודי, היה כפר לאומני פעיל. גדות הנהר יפות, וכך גם הגשר העתיק והכנסייה מעניינת. בבאיגורי מייצרים את היין המקומי אירולגי, וגבינות צאן. אפשר לאכול במסעדת Arce , בטראסה מעל הנהר.

לאכול אצל אראמביד
העיירה סן-ז'אן-פייה-דה-פּור (Saint-Jean-Pied-de-Port) קרויה בבאסקית דוניבאנה גאראזי
(Donibane Garazi). בדוניבאנה עוברות רוב דרכי הצליינות מצרפת לספרד, לכיוון פמפלונה שמרוחקת מכאן רק ארבעים קילומטר בכיוון דרום-מערב. הרובע העתיק מוקף חומה מהמאה ה-15. בשער סן-ז'אק עוברים עולי-הרגל זה אלף שנים, והוא נרשם ברשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו. עד הקמת הגשר הישן, בימי הביניים, הם צלחו את הניב, הנהר החוצה את העיר, ברגל, בחרֵבה, לאחר שירדו במורד ברי דה לה סיטאדל התלול והמרוצף אבנים, שהוא ציר הרובע הימי ביניימי. אחרי הלינה בבית-הצליין עלו על ההר בכיוון רונסוו (Roncevaux), בספרדית רונסֶוואלס, שמעבר לגבול.

דוניבאנה שוכנת בגובה 175 מטר בלבד מעל פני הים, אך הדרך אליה ומיקומה לרגלי הר שעל צלעו התלולה היא מטפסת, מעניקים תחושה של הרריות. העיר הקטנה מלבבת, חיונית מאוד ביום, בייחוד ביום שוק (יום שני), וחלקים ממנה יפים בלילה: התאורה חושפת בתים עתיקים לצד הניב השוצף, גשר, חומה ושבעה שערים. מטיילים בסמטאות, עוברים בכנסייה האדמומית בעלת הסגנון הייחודי, נוטר-דאם-די-בו-די-פון, נוטר-דאם שבקצה הגשר, מביטים בכמה בתים עתיקים ובסמלים עתיקים לא-פחות המוטבעים בקירות, מבקרים בבית-ההגמונים משלהי המאה ה-16 ובכלא ההגמונים המופרד ממנו בגן, ומטפסים אל הרובע העילי, המלא וגדוש בעלי-מלאכה, ובראשו המצודה שבנה וובאן.
לשכת התיירות המקומית שוכנת מול מלון לה פירנה. היא מציעה מסלולים ברכב, ברגל ובאופניים.

מסעדת לה פירנה (Les Pyrenees), של השף פירמן אראמביד (Arrambide) היא מפסגות הגסטרונומיה בכל חבל הבאסקים. האוכל, בפשטותו לכאורה ובנאמנותו למטבח המסורתי, טוב מאוד, ומושתת על טובי המוצרים האזוריים.
כתובת: 19, Place du General de Gaulle.

לשתות אירולגי
דוניבאנה היא המרכז של יֵין חבל הבאסקים הצרפתי – אירולגי (Irouleguy). אירולגי הוא בימינו יין סביר ומעלה, במגמת השתפרות, שעיקר איכותו באדומים. המחירים עדיין סבירים. ליצרן הנחשב לטוב ביותר, בראנה (Brana), חנות בסן-ז'אן. כרמיו מטפסים על צלע ההר שמעל העיירה, והיקב נמצא באיספור (Ispoure) הנאה, ליד הכפר אירולגי, שבו כמה יצרנים המציעים את מוצריהם לטעימה ולמכירה.

35 קילומטר מדרום לדוניבאנה – בדרך מתפתלת המטפסת על הפירנאים בנופים עוצרי-נשימה, וסופה נתיב קשה המעפיל עד 1,350 מטר – מגיעים אל יער איראטי (Iraty), אחד מיערות התרזה הלבנה הגדולים ביותר באירופה ברום של יותר מאלף מטר. השמורה רחבת-הידיים אסורה לתנועת כלי רכב. בפסגה אפשר לשכור במחירים סבירים בקתות-הרים, לשבוע של ניקוי-ראש מוחלט בחבל ארץ עשיר בשכיות-חמדה שהעניק הטבע, ולצאת לטיולים רגליים או רכובים – אופניים או סוסים – עד לגובה אלפיים מטר. באתר יש חנות מזון, ומסעדה המגישה אוכל באסקי פשוט בעשרים אירו לערך.

המשך הדרך, היורדת מן ההר בפיתולים חדים עוד יותר, מביאנו לחלק המזרחי של חבל הבאסקי, לה סול, שהגישה אליו בדרכים הצפוניות יותר של החבל קלה יותר מנתיבי ההרים.

אם יורדים מאיראטי היישר מזרחה, מגיעים אל הכפר סנט-אנגראס (Sainte-Engrace) ההררי, שלידו יש קניונים יפים, קניוני קאקוּאֶטה (Gorges de Kakuetta), שאפשר לטייל בהם ברגל, מעל לנחל הרים, בתוך יער עבות. הביקור המודרך נמשך כשעתיים, ומומלץ להצטייד בנעלי הליכה. פתוח: 13 במרץ עד 15בנובמבר.
פרטים בבית-העירייה של סנט-אנגראס.
טלפון: 0559286083.

ארמאמביד ממסעדת לה פירנה הוא ששלח אותי למסעדת שילו (Chillo), מילה שפירושה חוֹר, שבכפר הקטן בארקוס (Barcus), כ-55 קילומטר מזרחה מדוניבאנה. בארקוס הוא חור נידח ממש, אם כי נאה, בעיקר כשמשקיפים עליו מהכביש החולש מלמעלה – מוקף בצבעי העמק. יש בו גם בתים יפים. אבל הטִרחה היתה שווה רק בזכות פייר שילו – הוא טוב כמעט כמו אראמביד. לא להחמיץ.

מצפון לבארקוס, בסביבה כפרית מוריקה, ל'אופיטאל-סן-בלז (Hopital Saint-Blaise), לשעבר אכסניה לצלייני קומפוסטלה בתוך כפרון ביניימי. הכנסייה במתכונת צלב יווני, היא היחידה כמותה בצרפת בסגנון הרומאני. האתר רשום ברשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו. במקום יש מכשיר הדרכה בשבע שפות.

ליד ל'אופיטאל-סן-בלז נמצא Gurs, שהיה מחנה הריכוז הגדול ביותר בצרפת.
 

טירת הנשרים בדרום צרפת

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.