משפחה שיש לה ממלכה

ממצאים ארכיאולוגיים מצביעים על התיישבות בקטר כבר לפני 6,000 שנה, וגם על כך שאז היה פחות חם. גם במאה ה־16 היתה התיישבות בקטר. בסביבות 1750 הגיעה ממדבר נג'ד שבחצי האי ערב (כיום ערב הסעודית) משפחת א־ת'אני, החמולה הענקית המונה כ־20 אלף בני משפחה, השולטת כיום בנסיכות. באותם ימים התפרנסו מדיג ומשליית פנינים. כיום מחזיקה המשפחה במרבית ההון המקומי ומנהלת את כל ענייני המדינה.
כמאה שנה לאחר בואם לקטר, ייסדו בני המשפחה את בירתם באל־בידה, שאחר כך שונה שמה לדוחה, ומנהיג המשפחה, שייח' מוחמדי בן ת'אני, הכריז על עצמו כעל אמיר. עד 1868 היתה קטר שטח חסות של בחרין, שנוהל על ידי מושל מטעמה של שושלת אל־ח'ליפה, שליטי בחרין. ביקורו של לואיס פלי, הנציג הבריטי האזורי, ופגישתו עם בסאם אבן מוחמד א־ת'אני, מנהיגה של אחת השושלות הנכבדות ולימים שליטה הראשון של קטר, הביאו להכרתה של בריטניה בעצמאות קטר ובבכורתה של שושלת א־ת'אני.
בהעדר סדר ירושה מוסכם, ראתה הפוליטיקה הקטרית הפיכות נטולות שפיכות דמים. בפברואר 1972, כשהיה ברור שהשליט, שייח' אחמד, לא ניחן בתכונות המתאימות להנהגת המדינה בעידן של שינויים דרמטיים, החליטו בני משפחתו להחליפו. בזמן ששייח' אחמד שהה מחוץ לקטר, מינה עצמו בן דודו, שייח' ח'ליפה בן חמד לאמיר קטר. שייח' אחמד, מצידו, נותר עם כמה מיליארדים בחשבון בנק בחו"ל.
ב־1995 הודח ח'ליפה בידי בנו חמד, לאחר שהובטחה לו הסכמת
אגפי המשפחה השונים. ח'ליפה הואשם בשמרנות, שלא הלמה את
צורכי המדינה הקטרית. ואכן, חילופי השלטון לוו בליברליזציה בכלכלה ובפוליטיקה, כגון יוזמה לקידום מעמד הנשים בחברה והשוואת זכויותיהן במרחב הפוליטי והחברתי לזה של הגברים (בבחירות האחרונות, בשנת 1997, הצביעו לראשונה נשים). מאז האפיל קצב השינוי בקטר בתחומי החברה, הכלכלה והתעשייה על זה של מדינות המפרץ האחרות.