ארץ החלומות של חובבי הרכבות

יש בהודו כשישים אלף קילומטר של פסים, חלומו של כל פריק רכבות. אין רשת רחבה ויעילה יותר מהרשת ההודית, והרכבות השתפרו כל כך בעשר השנים האחרונות, עד שמי שיש לו זמן מתעלם מהמטוסים היקרים ומתרכז בתכנון מסע על הפסים.
מדריך הרכבות ההודי (שאותו אפשר לרכוש בכל תחנת רכבת) עולה כשני שקלים וחצי ומכיל את הזמנים והיעדים של כל הרכבות בהודו. לוקח יום או יומיים להתמצא, אבל אחר כך מתברר שזה בעצם הספר הכי חשוב שנכתב על הודו. כל הפילוסופיה, הדת והמדינה ההודית בכריכה רכה. 

יש רכבות מהירות ויש איטיות. יש כאלו עם מיזוג אוויר ויש מחורבנות. הרכבות הטובות ביותר נקראות שטאבדי אקספרס (Shatabdi Express) – "רכבות המאה" – והן מחברות בין בירות של מדינות בתוך הודו בטווח של עד 12 שעות נסיעה מדלהי. הן ממוזגות, נוחות, ומחלקים בהן ארוחת בוקר וצהריים, תה ומים מינרליים. בין הבירות המרוחקות יותר מחברות ראג'דהאני אקספרס (Rajdhani Express), "רכבות הבירה". הן מהירות מהרכבות הרגילות, ותמיד יש בהן שתי מחלקות איכות (A2 ו־A3), הן ממוזגות, יש בהן מצעי מיטה, תה וחברה נעימה, והן הופכות נסיעות ארוכות למסע קל. הבעיה היחידה היא שנסיעה במחלקות האלה עולה פי חמישה מנסיעה בקרון שינה רגיל, שגם בו יש דרגש שמור, אבל הנסיעה בו עממית הרבה יותר. אפשר גם לנסוע במחלקות השינה הרגילות, שבהן אין מצעים ומיזוג. אין שום נזק בלהיכנס לרכבת בחמש־שש אחרי הצהריים ולצאת ממנה בין שבע לעשר בבוקר, ובמקרים רבים נעים ומשעשע, והמחיר מגוחך — 35 שקל למסע של יותר מ־1,500 קילומטר.
אם אין מקום ברכבת, כדאי לבדוק אם נשארו מקומות במכסה השמורה לתיירים בכל מחלקה, בכל רכבת. www.indianrail.gov.in