| יצאנו לתור אחר המערה. כשהגענו לנחל חַמְרָה גיששנו בין המצוקים, אבל שביל דרוך העלה אותנו במעלה הנחל, ולאחר כעשרים דקות היינו מתחת לסולם ברזל שהעלה אותנו למערה קטנה במצוק הגירי המתנשא מעל לנחל. לא היינו יחידים כאן. צעירים דרוזים הסבו ליד שולחן פיקניק שהוצב במקום ושיננו חומר לימודי לבחינות הבגרות הקרובות. הם ידעו לומר לנו את שם המערה וסיפרו שסגולה היא ללמוד כאן. כשהתעניינו אם יש שביל המטפס מכאן לעבר היישובים פלך או תובל בחבל תפן, אצו רצו, קלי רגליים, להראות לנו שביל. הופתענו לראות שלפנים כבר סומן השביל, כנראה בידי אנשי בית ספר שדה הר מירון. זיהינו שהסימון ישן מאוד, שכן במקום שני פסים לבנים משני עברי הפס לסימון השביל היו כאן שני פסים אדומים. עלינו בשביל התלול, ואם חשבנו עד כה שפינת המערה היא פינת החמד היחידה כאן, הופתענו. חלקו הצפוני של נחל חמרה מפלס את דרכו בערוץ צר ומרשים בקרבת המערה, בין טרשים גדולים המכסים את המדרונות. הפור נפל. הבאנו את המסלול לבדיקה ולאישור, ושביל חדש, קצר ויפה, נולד בגליל. השביל רגיל, קצת תלול, יפה נוף בגליל המערבי. הוא סומן בכחול לפני שנים אחדות, מדרום לכפר הדרוזי הגדול ירכה, אך רוב המטיילים לא גילו אותו עדיין. השביל מופיע במפת טיולים וסימון שבילים מס' 2, הגליל העליון, במהדורות החדשות של מפות סימון השבילים. |