תפריט עמוד

רישיקש

העיירה רישיקש על גדת הגנגס מושכת קהל גדול של מבקרים ומתפללים. יש בה תחושה הררית, לפני שהנהר זורם אל חלקיה צפופים יותר של הודו. אייל ברטוב מביא צילומים מן המקום (צילום ועריכה: אייל ברטוב)

התיאור שמובא כאן לקוח ממאמר של צור שיזף:
זרם יומיומי של עולי רגל יורד מדי ערב בשקיעה אל הגהאט המרכזית של רישיקש (Rishikesh) כדי לשיר את מזמורי פוג'ת הערב, להדליק נרות ולהשיט את הלהבות הקטנות בתוך קערות העלה. עלי הכותרת האדומים מקיפים את הנרות הצפים על פני המים האפורים של הגנגס (Ganges), עד שיכבו מעצמם או ייעלמו לתוך החשיכה המתעבה, מלווים בשירה.

רישיקש נמצאת רגע לפני שמסתיים החלק ההררי של נהר גנגס, שנייה לפני שמתחיל הברדק ההודי הבלתי נתפס. הגנגס פה הוא עדיין נהר כמעט ידידותי ברוחב סביר, לא מרוחק מאוד מהקרחון שבו הוא נולד בגובה של יותר מארבעה קילומטרים, עדיין יש בו ריח של הרים ומדרונות מכוסים ביערות ירוקים-ירוקים.
דרומית-מערבית לרישיקש, במורד הזרם, יושבת הרידוואר (Haridwar), שממנה מתחיל הנהר את מסעו ממערב למזרח, עד למפרץ בנגל, יוצר את מה שהיא הודו של החלומות (או הסיוטים), את הערים הגדולות, הקדושות, הסואנות, המזוהמות, הצבעוניות, הרוחשות, את כל מה שהוא הודו.

המבדיל בין קודש לחול
מה שהנוסעים המערביים (ולעתים גם עולי רגל הודים) קוראים לו רישיקש הוא בעצם עיירת האשראמים שממזרח לנהר, שבה יש גם שוק לא רע של בגדים הודיים, חנויות, משרדי נסיעות, מסעדות צמחוניות למהדרין מהמוצלחות ביותר בהודו, חדרי אינטרנט ומורים לכל סוג של רצון נפש וגוף שמתקבצים למקום מכל רחבי המדינה.

שני גשרים תלויים נאים מחברים אותה עם רישיקש של חולין, שבנויה על הגדה המערבית. זו מתעוררת לחיים בימים של פסטיבלים דתיים גדולים כמו הדושרה, אז נשרפות בובות השדים על הגדה בחגיגה צבעונית וצפופה.

מורים מתקבצים פה כי רישיקש היא מגנט. מגנט רגוע, שלא משנה כמה ישראלים או תיירים אחרים יהיו שם, הוא יישאר הודי במובן הכי בסיסי שלו. כי זה מקום של אמונה. של נהר גדול. של פוג'ה (טקס תפילה והבאת מנחות), של עולי רגל, של מקדשים, של פולחנים: לנהר, לאש, לשמש, לשיווא (האל ההורס), לווישנו (האל המשמר), לדֶווי (האלה הגדולה) ולהאנומן (הקוף הלוחם).

ההינדואים, לפחות במאה השנים האחרונות, רואים באלוהות דבר אחד מאוחד שמחולק להרבה אלוהויות, אבל גם כאן, כמו במקומות אחרים בהודו, מתקיים מאבק סמוי-גלוי בין חסידיו של שיווא לאלו של וישנוּ. המאבק מגיח מן ההרים יחד עם הנהר בעיר הקרובה – הרא-דוואר (למי שמעדיף את שיווא) או הרי-דוואר (למי שווישנו הוא בעיניו האלוהות החשובה).

נראה שלפחות ברישיקש הכף נוטה לטובת וישנו, האל המשמר בעל תשעת הגלגולים (אוואטרים). ההוכחות מחברות את שתי גדות הגנגס: אחד מגלגוליו של וישנו הוא ראמה, מלך איודיה שעליו נכתבה ה"ראמיאנה" – מעשיית הקודש ההינדואית הגדולה, שבה מופיע גם אחיו, לקשמן. שמותיהם של שני הגיבורים מונצחים בשני הגשרים שליד רישיקש – ראם-ג'הולה (Ram Jhula) ולקשמן-ג'הולה (Lakshman Jhula). גם האמונה המקומית, שכאן הרג וישנו את השד מדהו והציל את העולם מידיו, מחזקת את עליונותו בעיירה. רישיקש נודעה גם כמקום שבו ישב אותו לקשמן וסיגף את עצמו, עובדה שחיבבה את המקום על יוגים ומהרישים, בהם מהרישי מאהש יוגי שחברי להקת הביטלס נהו אחריו עד לכאן.

    האם המאמר הזה עזר לך?

    עזר מאדדי עזרלא כל כך עזרכלל לא עזר




    תגובות פייסבוק