בכל הקשור להתפתחות התרבותית והחברתית של המין האנושי, בדרום-מערב בריטניה יש כמעט הכל: מסיפורים היסטוריים ומסורות שבעל פה, דרך בארות קדושות, פולחנים עתיקים ומכרות, וכלה בתחנת מעקב אחרי לוויינים – פאר הטכנולוגיה העתידית
 |
| הר סנט מייקל בשפל. הליכה בת עשר דקות על לשון יבשה שנסללה בימי הבניים תביא אתכם אל ההר | צילום: אריה ארזי |
כתבו: בנימין בן-יוסף ואריה ארזי
לחופה של פלימות' (Plymouth), סמוך מאוד למגדלור המודרני הראשון שהוקם בעולם, ניצבת גם האנדרטה של מי שהתמנה ב-1581 כראש העיר פלימות' – סר פרנסיס דרייק
(Sir Francis Drake). דרייק הפך לראש העיר המיתולוגי של העיר החשובה ביותר בדרום-מערב אנגליה, ולא רק בזכות יציאתו מנמל פלימות' ב-1588 כדי לנצח את הארמדה הספרדית. הוא זכה בתהילת עולם גם בזכות היכולת להיטיב עם התושבים בענייני דיומא: דרייק הקים בפלימות' מערכת לאספקת מים, שפעלה במשך כ-300 שנה.
פלימות' שוכנת במחוז דבון (Devon), קרוב מאוד לגבול עם קורנוול. היא משתרעת בין הנהרות פלים (Plym) ותיימַר (Tamar), ואוכלוסייתה מונה כיום כ-240,000 נפש.
בעיר יש טיילת (Plymouth Hoe), שהקטע הבולט בה ביותר, תרתי משמע, הוא מגדל סמיטון (Smeaton's Tower), שריד למגדלור של העיר. המגדלור המקורי הוקם ליד פלימות' ב-1759, ובתכנונו הוכנסו חידושים טכנולוגיים ומדעיים. ב-1882 פורק המגדלור והוחלף במגדלור חדש ומתקדם יותר. בזמן הפירוק הועתק חלקו העליון של המגדלור לראש מגדל סמיטון. במגדל 93 מדרגות, ומראשו נשקפת תצפית יפה על העיר וסביבותיה (פתוח בקיץ; הכניסה בתשלום).
ממש מתחת למגדלור נמצאת כיפת פלימות' (Plymouth Dome). במקום פועל מוזיאון, הממחיש באמצעים טכנולוגיים מתקדמים את ההיסטוריה של העיר.
טלפון: 603300-1752- 44
מי שמעוניין לדעת כיצד נראתה פלימות' לפני הפצצות חיל האוויר הגרמני במלחמת העולם השנייה, מוזמן להגיע לאזור הברביקן (Barbican) הימיביניימי. בצד מבנים ישנים יש כאן חנויות, גלריות, פאבים ומסעדות. בין הברביקן לכיפת פלימות' נמצאות מדרגות המייפלאוור (Mayflower Steps). מכאן הפליגה ב-6.9.1620 אונייה ועליה 102 מהגרים, שייסדו את המושבה פלימות' במסצ'וסטס (Massachusetts), ארצות הברית.
בסמוך לברביקן פועל האקווריום הימי הלאומי (Plymouth National Marine Aquarium). המבקר במקום חש כאילו הוא על קרקעית האוקיינוס: מול קיר של מי אוקיינוס, התחום בזכוכית שגובהה חמישה מטרים ורוחבה 15 מטר, יש ריף אלמוגים. בתוך המבנה הזה שוחים צוללנים, המאכילים מכף ידם את הדגים (בימים שני, רביעי ושישי אחר הצהריים).
שעות פתיחה: נובמבר-מרץ 17:00-10:00, אפריל-אוקטובר 18:00-10:00
טלפון: 600301-1752- 44
וורליצר בהופעה חיה
סבו של פול קורין בראנסבי ויליאמס (Bransby Williams) היה, ככל הידוע, הכוכב היחיד של המיוזיק הול האמריקאי, שהנחה תוכנית טלוויזיה משלו בבי.בי.סי, בשנות החמישים של המאה העשרים. כ-17 שנה מאוחר יותר, ב-1967, הקים פול קורין הנכד את "המוזיאון המופלא של פול קורין למכונות נגינה" (Paul Corin's Magnificent Music Machines Museum), ובו אוסף נדיר של עוגבי רחוב ופסנתרים מכניים. המוזיאון נמצא בכפר סנט קיין (St. Keyne), בדרום-מזרח קורנוול.
היהלום שבכתר האוסף הוא פסנתר הוורליצר (Wurlitzer), הקרוי על שמו של בית החרושת שבו יוצר, אחד הפסנתרים המכניים המעטים שנותרו בעולם. במחצית הראשונה של המאה הקודמת שימש הוורליצר כ"פסקול", שליווה את הקרנת הסרטים האילמים בבתי קולנוע רבים. אפשר להתרשם כאן גם מהמוזיקה בהופעות חיות. באמצעות כמה עטים, רושם הפסנתר המכני באופן אוטומטי את התווים של הלחן המנוגן עליו. התווים מועתקים לסרט נייר מנוקב, שהפסנתר מסוגל לקרוא ולנגן בעזרתו את הלחן המדויק.
שעות פתיחה: סוף מרץ עד סוף אוקטובר 17:00-10:00
טלפון: 343108-1579- 44
כדי להגיע לסנט קיין, נוסעים מפלימות' צפונה בכביש A386, עד לטוויסטוק (Tavistock), שם פונים בכיוון דרום-מערב, בכביש A390. כביש זה חוצה את נהר התיימר ליד העיירה גאנינסלייק (Gunninslake), על גבול קורנוול-דבון. ממשיכים מערבה לכיוון ליסקרד (Liskeard), חוצים אותה, ועוקבים אחר השילוט המכוון לכביש B3254, המוליך דרומה, אל לו (Looe), ועובר בדרך בסנט קיין. מייל אחד (1.6 קילומטרים) לפני הכפר פונים שמאלה בכביש לא ממוספר, המוליך אל טרוּוידלנד (Trewidland). עוצרים בתחנת הרכבת של סנט קיין, שסמוך לה נמצא המוזיאון.
השפעת המים על חיי הנישואים
חוזרים לכביש B3254, ופונים שמאלה אל מרכז הכפר סנט קיין. בחצר הכנסייה שבמקום נמצאת באר קדושה (Hollywell). לפי האמונה, מימיה משפיעים ברכה על חיי הנישואים.
הבארות הקדושות הן חלק בלתי נפרד מהפולקלור של קורנוול. מסורת בת מאות שנים, ששרדה אפילו את החלפת הדתות הפגאניות בנצרות, מייחסת תכונות פלא למי בארות ומעיינות. צעירי קורנוול, המבקרים כיום בבאר הקדושה ומשליכים לתוכה מטבע או צלב קטן, עושים זאת כאילו מתוך שעשוע, אבל למעשה מקיימים מנהג עתיק של מתן מנחה, כדי להפיס את הרוח של הבאר.
האגדה המקומית מספרת על אשה צעירה, שלגלגה על "האמונות הטפלות של האנשים הזקנים". היא חלתה לפתע וקדחה מחום. בערפול חושים ביקשה לרוות מים מבארות קדושות, וציינה אחדות מהן. אחרי ששתתה ממימיהן, הבריאה מיד.
שני סוסים אוחזין בגשר
חוזרים בכביש B3254 צפונה, עד ליסקרד, עיר בת מאות שנים, החולשת על צומת תחבורה חשוב. דרך ליסקרד עברו המטענים של עפרות הנחושת אל נמל לוּ שבחוף הדרומי. ב-1848 נסללה מסילת ברזל בין ליסקרד לפלימות'. המסילה חצתה את עמק לוּ בגשרי פלדה ענקיים, המתנשאים עד היום לגובה של 48 מטר.
יוצאים מליסקרד בכביש 83A מערבה. אחרי כשלושה מייל פונים ימינה (צפונה) בכביש לא ממוספר, המוביל אל סנט ניט (St. Neot). הכפר סנט ניט נמצא בשוליים הדרומיים של רמת בודמין (Bodmin Moor), אזור עשיר באתרים ובשרידי יישובים מתקופת האבן המאוחרת. את הנחלים שבסביבת סנט ניט חוצים גשרים עתיקים (Packhorse Bridges), המתרחבים במרכזם. כששני סוסים עלו על הגשר הצר, האחד מול השני, אִפשרה להם ההתרחבות לחלוף האחד על פני רעהו. גשר אחד כזה נמצא במרכז הכפר, ושניים נוספים ממערב וממזרח לו (ראו שילוט מנחה).
הנסיעה בקטע הדרך הבא דורשת הקפדה בפרטים, כדי להימנע מטעות בניווט. יוצאים ממרכז הכפר סנט ניט בכיוון צפון-מזרח, בכביש לא ממוספר, עד Wenmouth Cross. פונים ימינה, ושמאלה, ממשיכים ישר ופונים חצי פנייה ימינה, ליד גשר עתיק מהסוג שתואר לעיל. ממשיכים בכביש מזרחה, עד להסתעפות, ופונים בכיוון צפון-מזרח (שמאלה).
דווקא אומרים פוי
כעת, מסנט ניט מדרימים חזרה לכביש A38, וממשיכים מערבה בכביש A390 עד לוסטווידייל (Lostwithiel), ומעט אחריה פונים דרומה (שמאלה) בכביש B3269, המוביל אל עיר הנמל פוי (Fowey; שמה נהגה Foy ואנשי העיר מכונים Foyens). בעבר הרחוק שימשה העיר מרכז לסחר הבדיל ובסיס לצבא האנגלי. הודות למפרץ הטבעי המוגן שבמקום, היה זה הנמל החשוב ביותר בחוף הדרומי של אנגליה. במאה ה-14 העניק המלך אדוארד השלישי (שמלך בשנים 1377-1327) לדוכסות הקורנית (Duchy of Cornwell) את הזכות לתפוס ספינות טרופות. לימים פיתחו אנשי קורנוול את הזכות הזאת ל"עיסוק לאומי" בפירטיות ובהברחות.
חונים במגרש החנייה שליד רציף הנמל. רחובות העיר צרים, וקשה מאוד לנוע בהם ברכב. מטיילים ברגל לאורך הרחוב הראשי, בטיילת, וברציפי הנמל, ונהנים מהעיר העתיקה וממראות המפרץ, הנמל והבתים העתיקים.
יוצאים מהעיר דרך רחוב פארק ורחוב פולווילון (Park Road ו-Polvillion Road), ונוסעים מערבה בכביש A3082. עוברים בדרך את פאר (Par), ממשיכים מערבה (שמאלה) בכביש A3082, שממנו פונים מערבה (שמאלה) בכביש A390, המוליך לסנט אוסטל (St. Austell). אחרי הומבוש (Holmbush), פונים דרומה (שמאלה), אל צ'רלסטאון (Charlestown).
מסורות ימיות ומפעל חרסית
לכפר צ'רלסטאון כדאי להגיע בעיקר בשל הנמל שלו. הוא נבנה על ידי צ'רלס רשלייה (Charles Rashleigh) בשנים 1815-1790. לפני המעגן פונים שמאלה, וחונים ליד המרכז לספינות טרופות ולמסורות ימיות (Shipwreck & Heritage Centre). במקום יש חפצים ואביזרים מאוניות, צילומי ספינות טרופות וציורי אילוסטרציה על חיי הכפר הקורני במאה ה-19.
שעות פתיחה: מרץ-אוקטובר 17:00-10:00 (בקיץ עד 18:00)
טלפון: 29897-1762- 44
חוזרים לכביש A390, ופונים מערבה (שמאלה), עד המפגש עם כביש B3273, שם פונים שוב שמאלה (דרומה). עוברים את פנטיוואן (Pentewan), ופונים מערבה (ימינה) אל הגנים האבודים של הליגן (The Lost Gardens of Heligan).
גני הצבא האבודים
אחוזת הליגן נוסדה במאה ה-16 על ידי משפחת אצולה, והשתרעה במקור על פני כ-4,000 דונם. הגן הבוטני של האחוזה הוקם בשלהי המאה ה-18. במלחמת העולם הראשונה תרמה המשפחה את בית האחוזה לצבא, ולאחריה הוזנחו הגנים שבמקום: חלקים גדולים מהם כוסו בפסולת, וקיומם כמעט ונשכח.
רק ב-1990 החליט טוני היברט (Tony Heybert), משוגע לדבר, לשקם את הגנים. מאז הושקעו בפרויקט מאות-אלפי לירות שטרלינג, ובהדרגה נפתחו לקהל חלקים מהגנים, כשבמקביל נמשכות עבודות השיקום בחלקיהם הסגורים.
כיום משתרעים הגנים על כ-320 דונם, וכוללים סוגי צמחייה שונים – מסבך היער הגדל בעמק תלול, דרך צמחייה טרופית וסובטרופית ו"הגן האיטלקי", ועד ל"מסלול הסחלבים". אפשר לטייל כאן יום שלם. בחלק מהשבילים יש קטעים תלולים, הדורשים כושר גופני סביר.
חוזרים צפונה בכביש B3273, וממנו פונים מערבה בכביש A390, המוביל אל העיר טרורו
(Truro). חונים במרכז טרורו, ומסיירים בעיר העתיקה. טרורו היא אחת מערי המכרות הראשונות בקורנוול, ודרך הנמל שלה ייצאו בדיל לאירופה ונחושת לוויילס. המתחם שבין הרחובות בוסקאוון וקיי (Boscawen ו-Quay) משקף את יופיה של העיר במאה ה-18, ויש בו מבנים ימיביניימיים רבים.
עניין של תקשורת
ממשיכים מטרורו בכיוון דרום-מערב, בכביש A39. בצומת עם כביש A394 פונים בכיוון דרום-מערב (ימינה), בכביש A394, המוביל אל הלסטון (Helston). מעט לפני הלסטון פונים דרומה (שמאלה) בכביש A3083, שממנו פונים מזרחה (שמאלה) בכביש B3293, לכיוון Coverack. עוקבים אחר השילוט, ונוסעים אל Goonhilly Satellite Earth Station, תחנת קרקע לתקשורת לוויינית, שהוקמה על ידי חברת "בריטיש טלקום", המקבילה הבריטית ל"בזק". התחנה נמצאת במרחק שלושה מייל מצומת הכבישים A3083 ו-B3293. התחנה, שנבנתה ב-1962, נחשבת לתחנת הלוויין הפעילה הגדולה בעולם. ב-1965 שוגר מהתחנה הלוויין האירופי הראשון (Early Bird).
קשה שלא לחוש במקום הזה בחיבור שבין העבר, ההווה והעתיד, ולא רק בשל העובדה שלצלחות הלוויינים הגדולות שמות מהמיתולוגיה הארתוריאנית: ארתור, מרלין, גווינוויר, לנסלוט וכדומה. ממש מחוץ לאתר ניצבת אבן גדולה, המכונה מנהיר (Menhir – "אבן ניצבת"), וכמו צלחות הלוויין הסמוכות, גם היא מצביעה אל השמים. ההערכה היא שהאבן היא מלפני כ-6,000 שנה, והיא שוקלת כ-15 טונות. לפי סברה אחת, אנשי תקופת האבן הציבו אותה כאן כדי לתקשר עם האלים.
חוזרים בכיוון צפון-מערב, בכביש B3293, וממנו פונים דרומה בכביש A3083, המגיע בסופו אל האתר הדרומי ביותר באנגליה, כף ליזרד (Lizard Point). בסמוך, לאורך המצוק, עובר מסלול רגלי הנחשב לאחד היפים בקורנוול, הודות לנוף, לצמחייה ולבזים החיים באזור.
אם הליכה בחיק הטבע לא קוסמת לכם, תוכלו להמשיך ברכב אל הכפר ליזרד. משאירים את הרכב במגרש החנייה שבמרכז הכפר, והולכים בשביל אל כף ליזרד. במקום נמצא מגדלור שהוקם ב-1619, ונחשב לעתיק ביותר בקורנוול.
ההר של האגדות
חוזרים בכביש A3083צפונה. בהצטלבות עם כביש A394 פונים בזה האחרון מערבה (שמאלה), חוצים את הלסטון וממשיכים לכיוון פנזנס (Penzance). במרזיון (Marazion) עוקבים אחר השילוט ונוסעים דרומה, אל הר סנט מייקל (St. Michael's Mount) שעל חוף הים. מדובר למעשה באי זעיר, שבזמן השפל (שעתיים עד חמש ביום) אפשר להגיע אליו בהליכה בת עשר דקות על לשון יבשה, שנסללה בימי הביניים. בזמן הגאות מגיעים לאי במעבורת.
על פי אחת האגדות, בשנת 495 לספירה התגלה המלאך מיכאל לקדושים הקלטיים שהתגוררו באי. על פי אגדה אחרת היה פה לפנים יער, ומכאן השם הקורני הקדום של המקום: Carreg luz en kuz ("הסלע הלבן שביער").
אגדה נוספת קושרת במקום את דמותו של ג'ק מהסיפור "ג'ק ואפונת הפלא". לפי האגדה, על הר קורנוול (שהפך לימים להר סנט מייקל) חיו הענק קורמורן (Cormoran) ואשתו קורמליאן (Cormalian). הענק החליט לבנות לעצמו טירה נאה מאבני הגרניט שבהר, ואשתו גררה אותן לאתר הבנייה. יום אחד, בשעה שהענק ישן, החליטה קורמליאן לסחוב אבן ירוקה, מאזור קרוב יותר למבנה המוקם. הענק, שהתעורר לפתע, בעט בה בזעם, והביא למותה. האבן הירוקה נפלה, וכך נקבע מקומה של קפלה קטנה, הנמצאת על ההר גם כיום – "קפלת הסלע" (The Chapel Rock). בסופו של דבר הרג ג'ק את הענק וירש את אוצרותיו. האגדה היא כנראה גם מקור שמה של "באר הענק" (Giant's Well) שלמרגלות ההר.
במאה ה-12 הוקם בראש ההר מנזר בנדיקטיני, שהפך במאה ה-17 לאחוזה פרטית, שבה יש כיום תצוגה של פריטים וחפצים מתקופות שונות. במאות ה-14 וה-15, כאשר הורעו יחסי אנגליה-צרפת (במהלך מלחמת מאה השנים), גדלה חשיבותו של האי כמבצר, והוא היה מעורב בקרבות שונים.
כיום נמצא האי בבעלות ה-National Trust, ארגון שלא למטרות רווח, המשמר אלפי אתרים ומבנים בבריטניה. הגנים הטרופיים שניטעו באי מושכים מבקרים, ממש כשם שהמנזר מושך צליינים. במצודה שבמקום מוצגות עבודותיהם של אמנים מקורנוול ומוקרן סרט על ההיסטוריה של האתר. בגלל המעברים הצרים במצודה, מוגבל מספר המבקרים בכל סבב. הכניסה למצודה בתשלום, אבל הסיור בשאר חלקי האי הוא בחינם.
טלפון: 710507-1736- 44
סוף העולם שמאלה
חוזרים למרזיון וממשיכים בכביש A394 מערבה, עד פנזנס, עיירה בת כ-20,000 תושבים. בעיירה נמצא מרכז המגדלור הלאומי (National Lighthouse Centre), המוקדש להיסטוריה של המגדלורים, שהצילו ספינות מהתנפצות אל החוף המסוכן הסמוך.
שעות פתיחה: מחג הפסחא עד אוקטובר 16:30-10:30, סגור בימי שבת
טלפון: 360077-1736- 44
מעט אחרי פנזנס, פונים בכיוון דרום-מזרח (שמאלה) בכביש B3315. עוברים את ניולין
(Newlyn), ואחרי הכפר פונים דרומה (שמאלה) בכביש לא ממוספר, המוליך אל פול (Paul) ואל מאוזל (Mousehole). ממשיכים בכיוון דרום-מערב בכביש לא ממוספר, עד למורנה (Lamorna). פונים בכיוון צפון-מערב, עד שמגיעים לכביש B3315, שבו נוסעים בכיוון דרום-מערב. בצד ימין של הדרך תגלו את "החלילנים" (The Pipers), ובהמשך הדרך, בצד שמאל, את מעגל נציבי האבן הפרהיסטוריים, מעגל "העלמות העליזות" (Merry Maidens). לפי האגדה, האבנים הללו היו 19 עלמות, שנענשו על שרקדו ביום ראשון, יום המנוחה, ונהפכו לאבנים. "החלילנים" – שני עמודי אבן מונוליתיים, שלושה-ארבעה מטרים גובהם – היו לפי האגדה שני הנגנים, שליוו את מחול העלמות, וכעונש, הפכו אף הם לנציבי אבן.
ממשיכים בכביש B3315 מערבה, עד סנן (Sennen), שם פונים מערבה (שמאלה) בכביש A30, המוביל אל לנדס אנד (Land's End; "קצה היבשת"). כיום נושא המקום, הנקודה המערבית ביותר באנגליה, אופי תיירותי-מסחרי. יש הטוענים שהמקום הממוסחר הוא אנדרטה למורשתה של מרגרט תאצ'ר (ראש ממשלת בריטניה בשנים 1990-1979), שראתה בכסף ובמסחר את חזות הכל. כדי לצפות בנופי המקום, מבוגרים נדרשים לשלם דמי כניסה. יש לזכור שבקיץ לנדס אנד גדוש מבקרים.
מקצה המצוק ניתן לראות ביום בהיר את איי סילי (Scilly Islands), במרחק 45 קילומטר. לפי הפולקלור המקומי, נמצאת היבשת האבודה ליונס (Lyoness) במעמקי הים, בין לנדס אנס ואיי סילי. האגדה אומרת שהיתה זו ארץ עשירה ויפה, שעל תושביה נמנו גם אבירי המלך ארתור. ביום סערה, כשמתבוננים בגלי האוקיינוס האדירים, המתמזגים במי התעלה האנגלית, לא קשה להאמין לסיפורים הללו.
כורים מתחת לפני הים
חוזרים לסנן ופונים צפונה (שמאלה) בכביש A30. בהצטלבות עם כביש B3306 פונים בזה האחרון צפונה (שמאלה). מעט לפני פנדין (Pendeen), עוצרים במכרות גיבור טין
(Geevor Tin Mines). מערכת המכרות קיימת באזור מאות שנים. מתחת למכרה העליון, שנפתח ב-1918 ומגיע לעומק של כ-500 מטר, נמצא מכרה ישן יותר, שנפתח ב-1828 ומשתרע ברובו מתחת לאוקיינוס, בעומק של 670 מטר. הכרייה במכרות הופסקה ב-1990, ולאחר מכן פותח האתר כמרכז ביקורים. כיום אפשר לערוך סיור במנהרות המכרה (סיור ארוך במיוחד מתקיים במכרה הבדיל, שמנהרותיו מגיעות למרחק של כ-19 קילומטר מהחוף), ולבקר במוזיאון קטן, שבו מוקרן סרט על ההיסטוריה של המכרות באנגליה.
טלפון: 788662-1736- 44
ממשיכים בכביש B3306 בכיוון צפון-מזרח, ולפני מורווה (Morvah) פונים ימינה ונוסעים עד הצומת. הכביש ימינה מוליך אל גרייט בוסולו (Great bosullow), ואילו השביל הפונה שמאלה (לצפון-מזרח) מוליך אל האתר הפרהיסטורי מן-א-טול (Men-an-tol). הולכים בשביל כ-800 מטר, פונים מזרחה (ימינה), ואחרי כמאה מטר נוספים מגיעים לאתר.
אבנים קסומות
במן-א-טול יש שלושה ניצבי אבן, העומדים בטור: שני ניצבים ישרים, והאמצעי עגול, חור גדול במרכזו. פירוש השם Men-an-tol בקלטית עתיקה הוא "האבן עם החור", והאתר ידוע גם בכינוי "עין השטן" (Devil's Eye).
על-פי המסורת, לאבן העגולה יש סגולות מרפא: ילדים חולי רככת, העוברים דרך החור שלוש פעמים, כשהם עירומים ופניהם מזרחה, חזקה עליהם שיבריאו.
חוזרים בדרך שבה באנו ונוסעים בכיוון דרום-מזרח, למאדרון (Madron). משמאל הדרך ניצב הדולמן לניון קוויט (Lanyon Quoit). מדובר בשלושה עמודי אבן בגובה אדם, הנושאים לוח סלע גדול, כשישה מטרים אורכו.
אחרי הביקור בדולמן נבקר בכפר מאדרון. בצפון הכפר, ליד בית נטול גג, נמצאת הבאר הקדושה של סנט מאדרון (St. Madron; עִקבו אחרי השילוט). בשלושת ימי רביעי הראשונים של חודש מאי מתכנסים כאן ילדים הנגועים בהרפס ובמחלות עור. הם מוטבלים במים שלוש פעמים, מול השמש, ונישאים לאחר מכן תשע פעמים מסביב לבאר, ממזרח למערב. בתום הטקס קורעים פיסת אריג מבגדו של כל ילד, ותולים אותה על עץ קוצני הצומח בסמוך – הכל כדי לרפאם. על פי המסורת, רווקות, השותות ממימי הבאר בחודש מאי, זוכות להינשא במהרה.
עם הבטחות אלה ממשיכים מזרחה. פונים בכביש B3311 צפונה, ונוסעים עד סנט אייבס
(St. Ives) שעל חוף הים.
התמזל מזלה של סנט אייבס. במאה ה-19, כאשר דעכה פעילות הנמל שלה, גילו ציירים את תנאי האור המיוחדים השוררים בעיירה. דגי הסרדין נעלמו, תפוקת המכרות הצטמצמה, אבל בעקבות הציירים והאמנים הגיעו המוני תיירים. מרתפי הדגים היו לגלריות, החצרות ומבוך הסמטאות היורדות אל הנמל נוקו, ורציפי הנמל הפכו לטיילת.
המכשפה נכנסה לארון
מסנט אייבס פונים בכיוון דרום-מזרח, בכביש A3074, שממנו פונים בכיוון צפון-מזרח, בכביש A30. ממשיכים בכביש A30 עד ההצטלבות (השנייה) עם כביש A39, שבו נוסעים בכיוון צפון-מזרח, עד קמלפורד (Camelford). פונים צפונה בכביש B3266, המוביל אל הכפר בוסקסל (Boscastle). יורדים בכביש הצר והתלול אל הנמל שבמפרץ. חונים במגרש החנייה שמאחורי הנמל, ומטיילים ברגל. הנמל היה פעיל במיוחד בימי הביניים ובתקופת המלכים משושלת האנובר (שכונו "ג'ורג'"). דרך הנמל עברו מטעני ברזל, פחם ומזון מוויילס, ומטעני צפחה ודגנים מקורנוול. חשיבות הנמל פחתה ב-1890, כאשר הגיעה לקמלפורד מסילת הברזל, ואִפשרה שינוע מטענים שלא דרך הים.
כיום משמש הנמל דייגים ובעלי יאכטות, ומהווה מוקד משיכה לתיירים. בנמל פועל מוזיאון לכישוף (Museum of Witchcraft), ובו מוצגים מ"האזור המערבי" (West Country), כפי שמכונה חבל ארץ זה. יש כאן דמויות של מכשפות, מעגלי אבנים, דמויות של אלים ושל אלות, תצוגה המלווה בסאונד ואפילו השלד של ג'ואן וייט (Joan White), שנתלתה בבית הכלא של בודמין באשמת כישוף. רק לאחורה הונח השלד שלה בארון, למנוחת עולמים.
שעות פתיחה: מחג הפסחא עד סוף אוקטובר, שני-שבת 18:00-10:30, ראשון 18:00-11:30
טלפון: 250111-1840- 44
בנימין בן-יוסף – מטייל בארץ ובחו"ל. פִרסם מדריך למטייל הישראלי בבריטניה ומדריך על אירלנד, שטרם יצא לאור (כתב את כל המסלולים ב"מטיילים" אירלנד, אוגוסט 1999)
אריה ארזי – תושב אלקנה, מדריך קבוצות תיירים דתיים זה 15 שנה ויועץ אקדמי לחברת "טיולי גשר", המארגנת טיולים לציבור הדתי
