בחופי נורמנדי עדיין נותרו עדויות אילמות למבצע הנחיתה הדרמטי של בנות הברית. בסביבתם יש אטרקציות רבות נוספות, ובהן שטיח הקיר המפורסם של באייה
 |
|
בחופי הנחיתה. ביוני 1944 נחתו ברצועה שאורכה 80 קילומטר עשרות אלפי חיילים של בנות הברית | צילום: דובי טל |
כתב: יצחק בן עוזר
חבל נורמנדי, הנמצא בחלקהּ הצפוני-מערבי של צרפת, נקשר בתודעה הקולקטיבית לא רק לאתרי תיירות ולנופים ירוקים, אלא גם למהלכים הדרמטיים של מלחמת העולם השנייה. בשישה ביוני 1944 נחתו חיילי בנות הברית בחופי נורמנדי – אירוע גורלי, שהביא בסופו של דבר לשחרור אירופה מידי הנאצים ולמפלתה של גרמניה. המקום החשוב שמילאה נורמנדי בהיסטוריה של המאה העשרים מוצא את ביטויו באתרים רבים, הפזורים בחבל ארץ זה ומהווים תזכורת לאותו מבצע צבאי מפואר, ששינה את פני ההיסטוריה.
המהלך, הידוע גם כ- D-Day, הוא מבצע הנחיתה הגדול בכל הזמנים. במסגרתו חצו את תעלת למאנש, המפרידה בין בריטניה לבין צרפת, 1,200 ספינות מלחמה ויותר מ-4,000 נחתות. במבצע הונחתו 156,000 חיילים אמריקאים, בריטים וקנדים וכ-1,500 טנקים על קטע חוף שאורכו כשמונים קילומטר. המבצע הימי לוּוה בסיוע אווירי נרחב, שבו נטלו חלק יותר מ-10,000 מטוסים. כוחות האוויר סייעו הן בהנחתת חיילים והן בהפצצות מאסיביות, שמנעו מהצבא הגרמני התארגנות למתקפת נגד.
ב-1994 נערכו בנורמנדי חגיגות היובל ל-D-Day, והתושבים המקומיים אירחו בלבביות את המוני התיירים שהגיעו לאזור, ובהם גם לוחמים שנטלו חלק במבצע הנחיתה. אבל היו כמובן גם רבים שלא זכו להשתתף בחגיגות. יום הלחימה הראשון גבה מבנות הברית מחיר כבד – כ-10,000 הרוגים.
הגִזרה הקטלנית ביותר היתה חוף אומהה (Omaha), שבה נהרגו בשישה ביוני למעלה מ-3,000 חיילים. כאן היה הצבא הגרמני מאורגן במערך ביצורים מרשים, שכלל עמדות ירי וסוללות תותחים. בנוסף לחיילים האמריקאים שנפלו בקרב, מאות טבעו בטנקים ששקעו בים. בשעות הראשונות למבצע התוצאות היו עגומות, ורק לאחר שהמשחתות של בנות הברית ריככו בהפצצות את העמדות הנאציות הצליחו החיילים האמריקאים להשתלט על החוף. קרבות הדמים בגזרה זו הומחשו בסרטו של דארל זאנוק "היום הארוך ביותר" (The Longest Day, 1962), המבוסס על ספר מאת קורנליוס ריאן, שהשתתף בעצמו בלחימה באזור.
בעקבות הלוחמים
כדי להתרשם מהתעוזה שהתגלתה בתכנון המבצע ובביצועו, כדאי לנסוע לאורך חופי נורמנדי, ממערב למזרח. בדרך עוברים על פני חמש נקודות הנחיתה: חוף יוטה (Utah), חוף אומהה, חוף הזהב (Gold), חוף יונו (Juno) וחוף החרב (Sword).
חוף יוטה נמצא צפונית לעיירה קארנטאן (Carentan), בצידו המערבי של המפרץ הסמוך. כדי להגיע לאזור, נוסעים מקארנטאן בכיוון צפון-מערב, בכביש N13 , המגיע עד שֶרבּוּר
(Cherbourg). כארבעה קילומטרים אחרי קארנטאן פונים צפונה בכביש 319, שבו נוסעים בכיוון צפון-מזרח, עד לחוף האוקיינוס האטלנטי. משם ממשיכים בכביש 421, המשיק לחוף, ומאפשר תצפית על חוף יוטה עצמו.
נוסעים בכביש 421 בכיוון צפון-מערב, לאורך קו המים. כעבור תשעה קילומטרים מגיעים לחוף רָוֶונוֹביל (Ravenoville) ופונים בכיוון דרום-מזרח. אחרי שני קילומטרים וחצי מגיעים לרוונוביל, ומשם נוסעים בכביש 15 כשבעה קילומטרים נוספים, עד העיירה סנט-מֶר-אֶגליז (Ste-Mere-Eglise), אחד מיעדי הכיבוש הראשונים של בנות הברית. הימים ההם מומחשים במוזיאון הכוחות המוּטסים (Musee des Troupes Aeroportees), המתאר את פעילותם הלוחמים שהונחתו מהאוויר.
"חוף אומהה" משתרע לאורך כעשרה קילומטרים, משפך נהר ויר (Vire) במערב ועד פורט-אן-בסאן (Port-en-Bessin) במזרח. כדי להגיע אליו, נוסעים בכביש N13 מזרחה. ליד אוסמנוויל (Osmanville) פונים צפונה בכביש 514, המתעקל ליד הים מזרחה. נקודת העצירה הראשונה שלנו היא פואנט די הוק (Pointe du Hoc), שם נסייר על הגבעות המבוצרות, שהיוו את חומת המגן של הצבא הגרמני. במקום נותרו ביצורי הבטון ועמדות הירי של התותחים. כאשר מסתכלים מכאן למטה, אל החוף, מבינים מדוע הפך האתר מלכודת מוות לחיילי בנות הברית.
חוזרים לכביש 514 וממשיכים מזרחה. אחרי כרבע שעה נסיעה מגיעים לבית הקברות שבקולוויל-סיר-מֶר (Colleville-sur-Mer), שבו קבורים 9,386 חיילים אמריקאים שנפלו במבצע הנחיתה. בית הקברות מגיע כמעט עד קו המים, והוא מתוחזק ומטופח בצורה מכובדת. על אחד הקירות במבנה המרכזי מתוארת תנועת הכוחות של בנות הברית במהלך הקרבות באזור. זהו בית הקברות האמריקאי הגדול ביותר באזור.
טלפון: 31516200-2-33.
ממשיכים מזרחה בכביש 514, ועוצרים בפורט-אן-בסאן, שם מבקרים במוזיאון מיוחד (Musee des Epaves sous Marines du Debarquement), שבו מוצגים טנקים, חלקי מטוסים ומסמכים שטבעו בים בקרבות 1944. המוצגים הללו נאספו במשך 25 שנות חיפושים תת ימיים, ובמוזיאון יש גם תצלומים וסרטים על ה- D-Day.
האתר הבא במסלול, עוד לפני חוף הזהב, הוא העיירה ארומאנש (Arromanches), שאליה נגיע בנסיעה מזרחה בכביש 514. גם ארומאנש, השוכנת לחוף האוקיינוס, מילאה תפקיד חשוב באירועי 1944. זהו המקום שבו הציבו בנות הברית את "הנמל הצף", שהיווה מעין גשר שחיבר בין הכוחות שנחתו לבין העורף הלוגיסטי שבעברה השני של התעלה.
"הנמל הצף" היה אחד המבצעים ההנדסיים המפוארים של מלחמת העולם השנייה. הוא הורכב מכמה יחידות מוכנות (שובר גלים, מזחים ועוד), שהושטו מבריטניה, ואִפשר לפרוק מדי יום כ-9,000 טון ציוד. מרבית חלקי "הנמל הצף" נהרסו במלחמה, ורק בפור וינסטון (Port Winston) שבחוף ארומאנש נותרו שרידים ממנו. בעיירה פועל מוזיאון הנחיתה (Musee du Debarquement), המציג בפירוט את הסיפור על בנייתו של "הנמל הצף". במקום פועל קולנוע, המקרין על מסך מעגלי (360 מעלות) ענק סרט תיעודי על מבצע הנחיתה.
טלפון: 31223431-2-33.
אם ממשיכים מזרחה, מגיעים לשפך נהר אורְן (Orne). כארבעה קילומטרים דרומה משם נמצא גשר פגאסוס (Pegasus), הנקודה המזרחית ביותר באזור הנחיתה. כוחות בריטים מוטסים השתלטו על הגשר בראשית המבצע, והחזיקו בו עד שהגיעה תגבורת.
זכר לפלישה קודמת
מאחר שהאזור מצדיק שהייה של מספר ימים, כדאי להתאכסן במלון שיענה על הצרכים ויתאים לאילוצים. מקום מומלץ, שבו יש כמה בתי מלון, הוא השכונה החדשה יחסית אֶרוּביל-סן-קלֶר (Herouville-St-Clair) שבעיר קאֶן (Caen), מדרום-מזרח לארומאנש. השכונה הזאת מאופיינת בבנייה נמוכה ובשטחים ירוקים רבים, ושוכנת בסמוך לכביש הטבעת
(Boulevard Peripherique) המקיף את קאן. בין בתי המלון הפועלים בה – Hotel Etap, המצטיין במחירים נוחים.
טלפון: 31952002-2-33.
למרות שקאן קרובה מאוד לחופי הנחיתה, העיר שוחררה סופית רק בתום קרבות עקובים מדם, שנמשכו חודשיים לאחר ראשית המבצע. האתר המפורסם ביותר בעיר הקשור למלחמה הוא "יד הזיכרון של קאן – מוזיאון לשלום" (Memorial de Caen – Un Musee pour la Paix), המוקדש לתקופה שמסוף מלחמת העולם הראשונה ועד שנות התשעים של המאה העשרים. המוזיאון מדגיש את הצד השלילי הטמון במלחמות ואת הכמיהה לשלום, ויש בו כמה אגפים, שכל אחד מהם מוקדש לנושא אחר.
טלפון: 31060644-2-33.
בעיר יש כמה אתרים נוספים שכדאי לבקר בהם. המנזר לגברים (Abbaye aux Hommes,
טלפון: 31304281-2-33.) והמנזר לנשים (Abbaye aux Dames, טלפון: 31069898-2-33) הוקמו שניהם במאה ה-11 על ידי ויליאם הכובש ואשתו מתילדה, והם ניצבים במרחק רב זה מזה. המנזר לגברים שוכן ליד בית העירייה (Hotel de Ville), ובמלחמת העולם השנייה שימש כמקום מחסה. במבנה המרהיב יש אוסף ציורים מהמאות ה-17 עד ה-19, וסיורים מודרכים מתקיימים בו ארבע פעמים ביום.
המנזר לנשים נמצא מזרחה משם, ב- rue des Chanoines, וכולל את כנסיית השילוש
(Eglise de la Trinite). גם כאן נערכים סיורים מודרכים.
באמצע הדרך בין שני המנזרים נמצאת מצודת קאן (Chateau de Caen), שבתחומיה פועלים מוזיאון נורמנדי (Musee de Normandie). טלפון: 31860624-2-33; והמוזיאון לאמנויות יפות (Musee des Beaux Arts).
טלפון: 31852863-2-33.
צפונית-מערבית לקאן נמצאת העיירה באיֶיה (Bayeux). זוהי העיירה הצרפתית הראשונה ששוחררה במלחמת העולם השנייה, ולכן נותרה כמעט בלי פגע. האטרקציה העיקרית בבאייה היא ה"שטיח של מתילדה", הידוע גם כ"שטיח של באייה" (la Tapisserie de Bayeux). מדובר ביריעת בד באורך שבעים מטר, המעוטרת בצמר צבוע. השטיח, אחת מיצירות המופת של ימי הביניים, מתאר את הפלישה הנורמנית לאנגליה במאה ה-11. השטיח מוצג במוזיאון מיוחד (Musee de la Tapisserie de Bayeux), בתוך ארון זכוכית ארוך. במקום ניתן לקבל הסברים בשפות שונות.
טלפון: 31920548-2-33.
קתדרלת נוטר-דאם (Cathedrale Notre-Dame) בבאייה נבנתה ברובה במאה ה-13, ויש בה ציורי פרסקו מרהיבי עין של מלאכים.
את הסיור נחתום במוזיאון נוסף המוקדש למבצע הנחיתה – "המוזיאון להנצחת הקרב על נורמנדי, 1944" (Musee Memorial 1944, Bataille de Normandie). המוזיאון הגדול הזה מציג צילומים מימי הנחיתה, וגם ציוד, כלי נשק ומדים ששימשו את הלוחמים במבצע הנועז.
טלפון: 31929341-2-33.
יצחק בן עוזר – יועץ טיולים, כותב ומרצה
