| כתב וצילם: קיקה קירשנבאום
עמדנו על סיפון המעבורת בדרכנו חזרה מבואנוס איירס (Buenos Aires), בירת ארגנטינה, לביתנו שבמונטווידאו. אמי הביטה בעיר הגדולה המתרחקת ודקלמה באוזני את הטנגו המפורסם של גרדל, זמר הטנגו האהוב: בואנוס איירס אהובתי, כשאשוב ואראה אותך לא יהיו עוד ייסורים ושכחה. פעמים רבות הפלגתי מאז על סיפון המעבורת הזאת, ועד היום, בכל פעם שאני מגיע לבואנוס איירס חוזרת אלי התחושה הזאת, של עיר גדולה, של השדרות הרחבות שלה, של פארקים גדולים. אם תשאלו את תושבי בואנוס איירס, הם לא יחששו להישמע נדושים ויכנו אותה "פריז של דרום אמריקה". האדריכלות שלה אכן מזכירה את הערים האירופיות הגדולות, והשפעת הספרדים ששלטו בעיר, כמו השפעתם של מהגרים מאיטליה וצרפת, ניכרת בסגנון הבנייה ובחלוקת העיר לרחובות. היא מפתיעה בשלל הניגודים שבה. אלגנטית ורועשת, עשירה וענייה, אוהבת תרבות, טנגו, פוליטיקה, שיחות אינסופיות בבתי קפה, בילויים ליליים וכמובן – כדורגל. העיר מחולקת ל-47 שכונות ויושבת לגדת הנהר ריו דה לה פלטה (Rio de la Plata). בגלל הנמל (פוארטו) הגדול שעליו היא יושבת, מכונים שלושת מיליון תושביה פורטניוס (Portenos). רוב התושבים שומרים על נאמנותם לשכונות שבהם נולדו, אם כי אלה אינן מתויירות. האטרקציות התיירותיות נמצאות במרכז העיר ובשכונות הנושקות לו: לה בוקה, לה רקולטה, סן טלמו, פוארטו מדרו ופלרמו. מיקרוסנטרו: הלב הפועם של העיר כיכר מאיו (Plaza de Mayo, ההגייה הארגנטינאית היא פלאסה דה מאשו) המפורסמת היתה עדה לאירועים ההיסטוריים של תקופתנו: לכאן הגיעו אמהות בתקופת הדיקטטורה ודרשו לקבל מידע על ילדיהם שנעלמו, וכאן התקיימו גם ההפגנות בתקופת המשבר הכלכלי ב-2001 . ההפגנות נערכות מול משרדי הממשל שבקאסה רוסאדה (Casa Rosada, הבית הוורוד). בתקופת הדיקטטורה היה קאסה רוסאדה מחוץ לתחום עבור התושבים, אך היום אפשר לבקר בו. קאסה רוסאדה עוד מסביב לכיכר נמצאת כנסיית העיר, קתדרל מטרופוליטנה (Catedral Metropolitana), שנבנתה במאה ה-18 בסגנון ניאו-קלאסי. כאן קבור סן מרטין, משחררה של ארגנטינה מהספרדים, ורבים אחרים. בפינה אחרת של הכיכר נמצא הקבילדו (El Cabildo), מבנה מ-1580 שהיה המשכן הראשון לשלטון הספרדי הכובש בבואנוס איירס. כיום פועל בתוכו מוזיאון לתולדות הקולוניאליזם הספרדי והשחרור ממנו. המוזיאון אינו מעניין במיוחד, אך הבניין מרשים מאוד. הקבילדו מכאן אפשר להמשיך ברגל לשדרת נואבה דה חוליו (שדרת תשעה ביולי, יום הכרזת העצמאות מהספרדים). השדרה הרחבה היא מקור גאווה לפורטניוס: הולכי רגל צריכים לחצות 120 מטר כדי להגיע לצדה השני. בפינת השדרה הזאת עם שדרת קוריאנטס (Avenia Corrientes) עומד אובליסק במקום שבו הונף הדגל הארגנטינאי בפעם הראשונה, ב-1812. כמה מטרים משם לכיוון צפון-מערב נמצא תיאטרון קולון (Teatro Colon), אולם מופעים מפואר שנבנה ב-1908 ובו 2,500 מקומות. גם אם לא תבקרו בקונצרט או בבלט, כדאי מאוד להיכנס לתיאטרון, אחד המבנים העתיקים והיפים בבואנוס איירס. במקום מתקיימים סיורים מודרכים טובים (גם באנגלית). תיאטרון קולון מדרחוב פלורידה (Avenida Florida) הוא לב מרכז העיר. זהו רחוב חנויות של בגדים ומוצרי עור כמו תיקים ונעליים. ברחוב יש כמה גלריאס (Galerias), מעין פסז'ים או קניונים קטנים. Galerias Pacifico שבמספר 753 הוא מרכז קניות מפורסם ואלגנטי ביותר (אינטרנט:). בסמוך נמצא מדרחוב לבאז'ה (Lavalle) שבו מרוכזים בתי הקולנוע של הבירה. לה בוקה: רוח הטנגו, אש הכדורגל רחוב קמיניטו (Caminito), רק מאה מטר אורכו, הוא המדרחוב הכי מפורסם בשכונה. חזיתות הבתים צבועות בצבעים עזים, והוא מרוצף באבנים קטנות ומקושט בציורי קיר ובאריחים מצוירים. הרחוב מזוהה עם הטנגו, ואף מוקדש לו טנגו מפורסם שכתב קרלוס גרדל. ציירים ואמנים מציעים כאן למכירה את יצירותיהם ברוח הטנגו, אמני רחוב מופיעים כאן בשירי טנגו עם גיטרה ובנדוניאון, ואחרים רוקדים לצלילים אלה. המקום תיירותי ומושך אליו תיירים גם מרחבי ארגנטינה. בשכונה פועל מוזיאון קטן וסימפטי לאמנות (Museo de Bellas Artes de la Boca Quinquela Martin), שבו מוצגים בין היתר עבודותיו של בניטו קינקינלה מרטין, צייר ארגנטינאי שמתעד בציוריו את הטנגו ואת שכונת לה בוקה. את הלהט שלהם שומרים הארגנטינאים לכדורגל. הוא משתקף ברחוב, בברים, בביגוד, במוזיקה, אצל המבוגרים ואצל הילדים. לארגנטינה היסטוריה מפוארת של כדורגל, עם זכייה בשתי אליפויות עולם. לא בכדי מוצאים הפוליטיקאים בכדורגל אמצעי להעלאת מורל העם בתקופות של חוסר ודאות כלכלית ומתח פוליטי. בליגה הראשונה יש עשרים קבוצות שמתחרות בליגה הלאומית ובמשחקים בינלאומיים. הדרבי הקלאסי של בואנוס איירס (ושל הליגה כולה) הוא בין קבוצת בוקה ג'וניורס העממית לריוור פלייט האריסטוקרטית (אף שכאשר האוהדים הולכים מכות – והם הולכים – אין שום הבדל בין אלה לאלה). את הכדורגל של לה בוקה תוכלו לפגוש במוזיאון הכדורגל של קבוצת בוקה ג'וניורס שנקרא מוזיאון התשוקה של לה בוקה (Museo de la Pasion Boquense), לא פחות. המוזיאון מארגן סיורים בתערוכות ובאצטדיון הקבוצה לה בומבונרה (La Bomnonera), כולל ארוחת צהריים. אם אתם ממש שרופים על כדורגל אפשר לקחת סיכון (הקהל עשוי להיות נלהב עד חמום מוח) ולקנות כרטיסים בעצמכם. דרך בטוחה יותר היא להצטרף ל"יום ראשון של בוקה" (Super Domingo Boquense) – פעילות הכוללת איסוף מהמלון, צפייה במשחק במקומות מאובטחים, סיור באצטדיון ובמוזיאון והסעה חזרה למלון. מוזיאון הכדורגל לה רקולטה: הו, אוויטה המוזיאון הלאומי לאמנות מרכז התרבות רקולטה בשכונה נמצא בית הקברות של לה רקולטה (Cementerio de la Recoleta), שנוסד ב-1822. האתר מפורסם במאוזוליאומים המשפחתיים, בפאר ובהדר של המצבות, ויותר מכל – בקברה של אוויטה פרון. לה רקולטה ידועה גם בבתי הקפה ובמסעדות שלה. בבית הקפה La Biela (בכתובת Av. Quintana 596) תמצאו בעלי ממון, פוליטיקאים ואמנים. Café de la Paix (במספר 595 באותו רחוב) הוא בית קפה קלאסי ואלגנטי שמציע אווירה צרפתית. Café Victoria הוא המתחרה של La Biela, ב-Roberto M. Ortiz 1865, עם אותו הרכב סועדים. השולחנות בחוץ והסגנון רשמי. סן טלמו: אווירה בוהמית השוק בכיכר דורגו פוארטו מדרו: מתיחת פנים קיקה קירשנבאום – צלם ועיתונאי, נולד באורוגוואי. עובד עבור העיתונות הזרה במזרח התיכון ובדרום אמריקה |
