אן חואי / שומרי מסורת

במחוז אן חואי נותרו עדיין מקומות שבזכותם הוא נחשב הלב הסיני המסורתי של מזרח הארץ: הרים מקודשים כמו ההר הצהוב, מנזרים נחבאים וכפרים שבמאי קולנוע סינים מחפשים בהם השראה

חואנג שאן, ההר הצהוב, מקודש לחסידי הדאואיזם. הם מגיעים אליו כדי להעפיל לפסגה ולבקר במנזרים, אך גם כדי להיבלע בעננים האופפים אותו. לאמונתם, ענן נושא את סוד חיי הנצח. |  צילום: צ'י וון פנג

כתב: ספי בן יוסף

ספרי הגיאוגרפיה מציינים שמספר התושבים באן חואי (An Hui) הוא כשישים מיליון. מספר נאה לכל הדעות לארץ ששטחה כשל אנגליה בערך, בלי וויילס וסקוטלנד.
הנופים של מחוז אן חואי, וממילא גם ההיסטוריה והתרבות, קשורים כולם בנהר צ'אנג דזיאנג (Chang Jiang, שהבריטים סירסו את שמו ליאנגצה והנחילוהו כך לעולם המערבי) במהלכו התחתון. הנהר נע מביצה לביצה ומאגם אחד למשנהו, צולח ארץ של ערפל נצח, מבתר אותה לדרום הררי ירוק ודליל אוכלוסין (עד כמה שאפשר להסכים עם מושג כזה במזרחה של סין) ולצפון מישורי, שאדמות הסחף של עמק הנהר נמסכות בו במשטחי לס אינסופיים, מולדתם של הסינים הקדומים, בני חאן.
אירועים חשובים אירעו באן חואי. כאן חי לפני יותר ממיליון שנה אדם מטיפוס הומו-ארקטוס, וכאן כרו את הנחושת שהיתה בסיסה החשוב של תקופת הברונזה הסינית, היא ימי ממלכת שאנג האגדית. כאן צלחו בני חאן הצפוניים את הנהר הענקי אי שם במאה התשיעית לפני הספירה, כדי להדביר את יושביו הקדומים ולגרשם דרומה, שם יקימו בבוא היום את וייטנאם, תאילנד, לאוס וארצות אחרות בסביבה הרחוקה. כאן גם נבטו זרעי המהפכה הסינית, כשאיכר משכיל, אידיאליסט ואיש ארגון מעולה הנהיג בכפרי הנהר את מרד טאי-פינג שאיים למוטט את הקיסרות בשליש האחרון של המאה ה-19.
מחוז אן חואי נותר עם ארומה של עתיקוּת, זו שהסינים העכשוויים מעדיפים לא פעם למחוק לטובת ניחוח מערבי, מודרני יותר. גם היום נמצאים באן חואי מקומות, אירועי יומיום ואווירה שהופכים אותה ללב הסיני המסורתי של מזרח הארץ. למשל התה שמגדלים על מדרונותיהם הערפיליים של הרי הדרום ושנחשב עדיין בעיני מומחים התה הנחשק ביותר. בנהרותיה עוד משייטים דייגים בסירותיהם ונעזרים בקורמורנים מאולפים כדי לצוד דגים. גם הדיו המסורתית, המורכבת מגושי אפר, שומן ועוד חומרים "סודיים", עודה מיוצרת בדרך המיוחדת של אן חואי, ולפיכך אין כמותה בכל רחבי סין.
הבּוּם הכלכלי שהחל בסין בעשור האחרון של המאה העשרים היה מתון למדי במחוז אן חואי, והוא צעד אל המאה ה-21 כמחוז העני ביותר במזרח סין. עדיין אין גשר שיחצה את הנהר הערפילי, ובעיוורון הזה משייטות המעבורות בין נמלי הנהר וצופרות בטירוף כדי להימנע מהתנגשות על פני המים העכורים, שעינם חומה תמיד.

אתרים נבחרים
ההר הצהוב
מאתרי הנוף והתרבות המרתקים של סין. חואנג שאן (Huang Shan, ההר הצהוב) בנוי מגושי גרניט אפורים ומתנשא לגובה רב מעל לסביבתו המישורית. תלילות מדרונותיו מסחררת. את ההר מכסים יערות, בעיקר של עצי אורן אנדמיים למזרח סין שאמיריהם ומיקומם המיוחד בצוקים הם מקור השראה רב חשיבות בציור הסיני המסורתי.
ההר מקודש לחסידי התורות הדאואיסטיות, ומיליוני צליינים מגיעים אליו בדחילו ורחימו לא רק כדי להעפיל לפסגה ולבקר במנזרים, אלא גם כדי להיבלע בעננים, שכן על פי תפיסת עולמם, ענן הוא סמל לאלמוות ונושא את דבר הסוד של חיי הנצח. ולפי שעולי הרגל הם גם האחראים ליצירת השבילים בהר, הוא מרושת ברבבות מדרגות חצובות ובנויות ובמאות קילומטרים של דרכים סלולות היטב ומרוצפות בלוחות גרניט מסותתים בקפידה. הכניסה להר בתשלום.
הגעה לפסגה: ברגל (עלייה תלולה) או ברכבל

תשעת ההרים המופלאים
שמו הציורי של הר דזיו חואה שאן (Jiu hua Shan), "תשעת ההרים המופלאים", נגזר מדברי ההתפעלות של לי באי, משורר סיני נודע מימי שושלת טאנג. הוא האיש שכינה כך את ההר בהשקיפו עליו מרחוק, עת שעלה לרגל להר הצהוב דווקא. ההר המיוער ורב הפסגות מתנשא מעל מישורי נהר צ'אנג דזיאנג, ובימי שמש סתוויים אפשר לראות ממנו חלקים עצומים של אן חואי.
לרגליו, סביב כמה מנזרים-מקדשים בודהיסטיים, התפתח כפר עולי רגל נאה מרוצף אבן, שהוא בהחלט שינוי מרענן אחרי מיליוני בתי הבוץ של מישורי הנהר. הכפר הוא בסיס לעלייה במשעולים המיוערים אל המקדשים שבהר: יש כאן מקדשים לאלים מן הפנתיאון הסיני ומנזרי התבודדות, מקדשים אחרים שבחדריהם מצוירים מסרים מאיימים על נשים לבל יחטאו בחייהן, ומקדשים החופנים במרתפיהם גופות חנוטות בזהב של נזירים סגפנים שמתו כשהם בני יותר ממאה שנה.
הגעה: באוטובוס משנגחאי, מטון סי, מההר הצהוב ומיעדים אחרים

טון סי
כיום הוסב שמה לעיר ההר הצהוב (חואנג שאן סְה, Huang Shan Si), אך שמה המקורי לא נשכח כמובן, וכל תושביה קוראים לה בשם שאליו נולדו – טון סי (Tun Xi). יופייה של עיר השוק והמנהלה הזאת נובע ממיקומה על גדת נהר, מיובלי הצ'אנג דזיאנג, שבמימיו משייטים הדייגים המשתמשים בקורמורנים מאולפים לשלות דגים. עשרות נשים וילדיהן עימן כובסות על גדת הנהר, כך גם סוחרי השוק שרוחצים את הירקות בטרם יציגו אותם למכירה.
הרחוב המקביל לנהר הוא הרחוב העתיק (לאו דזיה, Lao Jie) המככב בסרטים סיניים (כשהבמאי חפץ לצלם תמונת רחוב עם אווירה, למשל ב"רחוב הפנסים האדומים"). רכלנים של ההיסטוריה טוענים שרבים מבתי הרחוב נבנו עוד בימי הפאר של שושלת סונג, כלומר עוד לפני המאה ה-13. בין שהדבר נכון ובין שלא, הרחוב הפך משוק ירקות לשוק מציאוֹת הנמצא במדרחוב מטופח ונאה, עמוס בבתי ממכר לתה המשובח של אן חואי, בבתי מרקחת מסורתיים, בגלריות לעתיקות ולחפצי נוי ובסתם בתי ממכר לחפצים זולים, שצריך להיות בעל טעם רע במיוחד כדי לרוכשם.

כפר חונג צון
חונג צון (Hong Cun) הוא כפר נפלא באזור טון סי, שנבנה – כך מדווחים המקומיים – עוד בימי שושלת מינג ("הזוהרת"), כלומר לא אחרי המאה ה-17. עתיקוּת ארכיטקטונית כזו היא נכס תרבותי בארץ שבה נהרסו במלחמות אזרחים כמעט כל המבנים הלא-מונומנטליים. גופים ממשלתיים ופרטיים חברו כדי לשקם את המקום והפכו אותו למוזיאון חי. בתי האצולה הכפרית, שהיו במשך כמה דורות למשיסה בידי איכרים נבערים, שוקמו או שוחזרו. באחד הבתים ניצבת מעל חדר האירוח והאוכל קורת ארז עתיקת יומין, ובה מגולפות תמונות מחיי היומיום של האחוזה הכפרית: עבודות בית ושדה, הכנת מזון, מרעה, הלבשת האדונים וכיוצא באלה. הגילוף המרתק מכולם בעיני הוא זה שמתאר אדון יושב בכיסא ומשרת שניצב עליו ומוציא תולעים מאוזנו.
הגעה: מטון סי במונית, באוטובוס או בטיול מאורגן באמצעות סוכנות תיירות מקומית.

כפר סי די
כפר נוסף בסדרת הכפרים המשופצים מימי שושלת מינג הוא סי די (Xi Di). ייחודו של הכפר הזה, מלבד בתי אצולת הקרקע העתיקים, הוא בחזותו הכללית הציורית מאין כמוה. חזית בתיו הלבנים יוצרת קו בנייה כשל חומה מבהיקה שבחזיתה משתרעת בריכה מלאכותית לכל רוחב הבתים, וגשרי האבן העתיקים מעוצבים בעדינות. בתוך הכפר עצמו, בסך סמטאות צרות ומפותלות ומרוצפות ריצוף אבן נאה, נפערת כיכר לא גדולה, שגם היא ברובה בריכת מים. כאן משתכשכים אלו לצד אלו ילדים וברווזים. על שפתה מתייבשת כביסה, נשים מרכלות אגב רחיצת מזון או בגדים, ותרנגולות מנסות לחמוק מחבטות הילדים.
הגעה: מטון סי במונית, באוטובוס או בטיול מאורגן באמצעות סוכנות תיירות מקומית.

ספי בן יוסף – עיתונאי ועורך, חובב הרפתקאות לא מבוקרות, מדריך ותיק בארץ ובעולם, מדריך טיולים לסין משנת 1988