אוכל
מילון מסעדות
בולנז'רי – חנות לחם ועוגות. בחנויות המסורתיות המאפייה נמצאת מאחור, אבל כיום בולנז'רי רבות מקבלות את המאפים ממאפייה חיצונית.
פטיסרי – מאפייה של עוגות ומאפים מתוקים.
קפה – בית קפה. בצהריים יש בו גם מבחר קטן של מאכלים.
ברסרי – מסעדה גדולה. הברסרי המקוריות, שנפתחו סמוך לתחילת המאה העשרים, גדולות, יפות ומעוצבות בסגנון אר-דקו או אר-נובו. האוכל המוגש בברסרי הוא אזורי, פשוט ולא יקר.
ביסטרו – קפה-מסעדה, בדרך כלל מקום קטן. התפריט המוצע בביסטרו מאפיין פעמים רבות את אזור מוצאו של בעל הבית.
לינה
כתבה: ענת יערי
בפריז לבדה יש למעלה מ-1,500 בתי מלון – מאכסניות במרכז העיר, שבהן תידרשו לשלם רק כ-20 אירו ללילה, ועד למלונות פאר כמו "ריץ" (Hotel Ritz), "ארבע העונות ג'ורג' החמישי" (Four Seasons Hotel George V Paris) ו"קריוֹן" (Hotel de Crillon), שהמחירים בהם מתחילים בכמה מאות אירו ללילה. המחיר הממוצע לחדר זוגי במלון בן שלושה כוכבים הוא 230-100 אירו ללילה. בשיא עונת התיירות וכאשר נערכות בפריז תערוכות, המחירים גבוהים יותר. בתי המלון במרכז פריז שוכנים במבנים ישנים, ולפיכך החדרים בהם בדרך כלל קטנים מאוד.
בילויים
פריז הטרנדית: שיק פריזאי מעודכן
איפה נמצאים מועדוני הלילה הנחשבים, איפה אפשר למצוא חנויות מגניבות, באיזה אזור פועלות גלריות אופנתיות, לאן כדאי לצאת לבלות. מדריך לפריז המעודכנת
כתב: תדהר ואלד
בעיר שאפשר לחזור אליה בגיל 80 ולשתות קפה באותו מקום שישבת בו בגיל 18, טרנד עלול להיחשב מילה גסה. ובכל זאת, בדומה לקולגות שלה במעמד וביוקר המחיה כמו לונדון וניו יורק, גם בפריז מתפתחות סצנות אלטרנטיביות ואופנתיות ברחובות המרוחקים מעט מהמרכז היקר. אמנים, מעצבים, זוגות צעירים, מהגרים וסטודנטים מתנקזים לרבעים הפחות יקרים ופחות מפוארים של העיר, וכשיש ביקוש מתפתח גם היצע של מקומות בילוי שאינם נענים בדיוק לכללי ההתנהגות הצרפתיים, מקומות שבהם לא תמצאו גברים בחליפות ולא נשים על עקבים דקיקים. וגם לא תשלמו הון עתק בשביל כוס בירה.
הרובע ה-11: בין תל אביב לניו יורק
הרובע ה-11 הוא רובע הפועלים ההיסטורי של פריז. כשהצופרים נשמעו ברחבי השכונה ב-14 ביולי 1789, יצאו אלפי נגרים, חייטים ונפחים מבתי המלאכה הקטנים והשתלטו על בית הכלא של הבסטיליה במה שהפך להיות המאורע המכונן של המהפכה הצרפתית. גם היום לא מדובר ברובע מצועצע אלא בתערובת שוקקת של מהגרים, אמנים, סטודנטים ומשפחות צעירות. באזורים מסוימים הוא מזכיר את תל אביב או את לוד, באחרים את צ'לסי הניו יורקית.
בעשר השנים האחרונות, לצד השווארמיות והאטליזים לבשר חלאל (הכָּשר המוסלמי), התפתחה במקום סצנת לילה עשירה בברים אופנתיים, בתי קפה, מסעדות וגלריות. אמנים, ארכיטקטים ומעצבים עצמאים פתחו כאן את משרדיהם, ובנייני תעשייה ישנים הוסבו לבנייני מגורים של לופטים ודירות מעוצבות. בניגוד לטיול בפריז המיינסטרימית, כאן בדרך כלל אין טעם להרים את הראש כדי להתפעל מיופיים של הבניינים, שכן רובם נמוכים ופשוטים בהרבה מהשדרות המפוארות של מרכז העיר.
שני צירים מרכזיים ומעניינים עוברים ברובע ה-11:
לביקור ביום – האזור שממזרח לכיכר לה בסטי (Place de la Bastille, הבסטיליה): סביב רחוב שרון (Rue de Charonne) ורחוב קלר (Rue Keller) יש מבחר רב של גלריות, חנויות בגדי מעצבים מקוריים, חנויות קומיקס ומנגה, רהיטים מיד שנייה וענתיקות. בין החנויות שלל בתי קפה וברים מקסימים, לרבות Pause Café שיושב בהצטלבות שבין שני הרחובות ונחשב מוסד ותיק.
גם בערב הרובע הזה מלא חיים. בברים של רחוב שרון, במועדונים של רחוב לה פורז' רויאל (Rue de la Forge Royale) שנמצא במרחק כמה צעדים ממנו ובמדרחוב לאפ (Rue de Lappe) הסמוך שמציע שפע אדיר של ברים ובתי קפה שאינם בקו האלטרנטיבי הכללי של האזור דווקא, אבל שוקקים לא פחות.
צפונה משם, ממזרח לכיכר לה רפובליק (Place de la République) וסביב רחוב אוברקמפף (Rue Oberkampf), התפתחה סצנה של ברים ובתי קפה אלטרנטיביים (למשל Café Charbon במספר 109 שבירכתיו מועדון של קונצרטים חיים ומוזיקה אלטרנטיבית).
הפריזאים ככלל מתלבשים יפה, אבל לפי כללים ונורמות ברורים. כאן תמצאו אוכלוסייה שאינה עוקבת אחרי הכללים אלא מתלבשת בצורה שונה, לעתים צעקנית, ובכל מקרה מיוחדת. ביום אין טעם לבקר במקום; רחוב אוברקמפף ורחוב ז'אן פייר טימבו (Rue Jean Pierre Timbaud) המקביל לו אינם רחובות מעניינים במיוחד בשעות האור. בערב, לעומת זאת, שני הרחובות עמוסים מקומות בילוי שלא יגרמו לכם את אי הנוחות שאולי תחושו במקומות מיינסטרימיים יותר של העיר, אלה שחוקי הלבוש וההתנהגות בהם יכולים להיות זרים לחוצן הישראלי.
קנאל סן מרטן: שותים בירה, תופסים שמש
"התחנה האחרונה היא קנאל סן מרטן!" הבטיחה הזמרת ברברה עוד בשנות השישים לאהובה בשיר "משנחאי לפריז" על המסע הימי מנמל לנמל. בניגוד לנהר סן רחב המידות, קנאל סן מרטן (Canal Saint Martin) היא תעלה עירונית צרה, לא יותר מעשרים מטר רוחבה, וגם עומקה לא מרשים במיוחד. אבל מה שקורה סביבה בשנים האחרונות עשה אותה לאחד האזורים המקסימים והאופנתיים בעיר.
התעלה נמצאת ברובע ה-10, מתחילה בגבול הרובע ה-11, לא רחוק מכיכר לה רפובליק, ונמתחת עד הרובע ה-19. את זריקת המרץ שלה היא קיבלה בשנים האחרונות עם המעבר של צעירים וזוגות צעירים אל הרחובות הזולים שממזרח וממערב לה. הסצנה המפורסמת של מהסרט "אמלי" שבה אמלי פולן עומדת על אחד הגשרים הקטנטנים המחברים את שני צדי התעלה, רק הוסיפה לקסמה ולהפיכתה במהירות לאזור יקר ונחשק.
בקנאל סן מרטן יש מקומות אופנתיים רבים, אבל אין צורך לחפש יותר מדי: בקיץ, בשעות היום או בערב, המקום הכי שווה להיות בו הוא עם אלפי הצעירים שגודשים את רציפיה משני הצדדים עם בירה או יין ביד אחת ושקית תפוצ'יפס בשנייה. בסופי שבוע שמשיים זה אחד המקומות השלווים להיות בהם. הכבישים שמשני צִדי התעלה סגורים לתנועת מכוניות, ועל גדותיה משתרעים אלפי צעירים עם ספר או עם בירה ותופסים שמש. זה בהחלט המקום לתפוס דייט עם שפע הבחורים והבחורות היפים שהעיר הזאת מציעה. לא מומלץ לשכשך רגליים במים – הם די עכורים, ואגדה עירונית מספרת שדגי פיראנה רעבתניים שוחים בהם.
מבחר בתי קפה וברים מקסימים נמצאים משני צדי התעלה, גלריות, חנות ספרים ובתי קפה מקסימים.
במספרים 200-186 יושב בניין תעשייתי ענקי שבו אפשר למצוא את אחת מפינות האוונגרד החדשות של פריז עם מסעדה, גלריה, חדרי חזרות ובימת הופעות שממוקמים בהאנגר הישן הזה. באותו הבניין במספר 200 אפשר למצוא בסופי שבוע את מועדון האנדרגראונד Point Éphémère (נקודה חולפת בצרפתית). הבר-מועדון L'Île enchantée שנמצא במרחק כמה פסיעות מהתעלה הוא כתובת מומלצת לחובבי מוזיקה אלטרנטיבית, בלילות רביעי עד שבת.
L'Île enchantée
כתובת: 65 Boulevard de la Villette
הרובע ה-13: הלטיני החדש
בין ששת רובעי הגדה השמאלית היקרה, האינטלקטואלית ומלאת הקסם, הרובע ה-13 הוא אח חורג. גם רובע זה הוא רובע מסורתי של מעמד הפועלים, והיום הוא מזוהה גם עם הרובע הסיני שנמצא בו. אבל הרובע מצוי בתהליך של שינוי מאז נפתחה בו הספרייה הלאומית החדשה של צרפת (Bibliothèque Nationale de France) על שם נשיא צרפת המנוח פרנסואה מיטראן (שיזם את הקמתה וגם אישר את כל חריגות התקציב האינסופיות לבנייתה) והעירייה החלה להשקיע מאות מיליוני אירו בבנייה ובפיתוח של הרובע.
ברחוב לואיז וייס (Rue Louise Weiss), שנקרא על שם אחת הפמיניסטיות הראשונות של צרפת, שוכנות כעשרים גלריות לאמנות וחנות ספרים שמתמחה בספרי אמנות – משב רוח רענן לסצנת האמנות העכשווית המקרטעת של צרפת שכבר מזמן איבדה את הבכורה האמנותית לערים כמו לונדון, ברלין או טוקיו.
בניגוד לגלריות לאמנות עכשווית שבמארה (Marais), כאן אפשר להכיר אמנים צעירים ואוונגרדים ולראות מיצגי וידאו ארט, צילום ואמנות פלסטית. מדי כמה שבועות מתקיימת פתיחה משותפת לכל הגלריות, ואז הרחוב כולו נראה כמו פסטיבל אמנות קטן עם מאות אמנים, גלריסטים ובעיקר אנשים יפים שמסתובבים עם כוסות היין שלהם מגלריה לגלריה ומפטפטים שיחות של vernissage (פתיחה בצרפתית).
מלבד הגלריות שווה לבקר גם בספרייה הלאומית המציגה בין כתליה תערוכות מעניינות ומושקעות בנושאים שונים, וכן בקומפלקס הצמוד לה, של בתי הקולנוע MK2, שמארגן הקרנות מיוחדות ואירועי קולנוע.
MK2
כתובת: 128-162, Avenue de France
שווה לבקר באזור בשעות הצהריים, כשבתי הקפה והמסעדות שלאורך השדרה הראשית (שנקראת Avenue de France ושמה מלמד קצת על הציפיות שתולים באזור) מלאים בסועדים מהמשרדים שבסביבה.
תדהר ואלד – סטודנט באוניברסיטת סורבון, כותב ב"הארץ" בנושאי תרבות. גר בפריז
קניות
אופנה
לוליפופס (lollipops)
לרשת הזאת של חנויות תיקים ואקססוריז – כובעים, נעליים, צעיפים ועוד – יש כמה סניפים בפריז. יש בה תיקים מתוקים שלא מחזיקים מעמד לנצח, אבל מצד שני גם לא נורא יקרים.
כתובת: יש כמה וכמה סניפים בפריז, הרשימה המלאה נמצאת באתר
ממליצה: נעמה אורבך
מרכזי אופנה
הקנייניות הרציניות מכתתות רגליהן לרחוב פאסי (Rue de Passy), שם אפשר למצוא את כל חנויות המותגים והרבה פחות קהל. Val d'Europe הוא אחד מהקניונים הגדולים באירופה, ונמכרים בו כל המותגים במחירים סבירים. הוא אמנם נמצא מחוץ לפריז, אבל אפשר להגיע אליו בנסיעת רכבת לא ארוכה.
רחוב פאסי – מיקום: הרובע ה-16. מטרו: La Muette.
Val d'Europe – הגעה: בקו A של RER, עד לתחנה Val d'Europe.
ממליצה: זהר וידן
קיליווץ' (Kiliwatch)
אופנה יקרה מאוד של מעצבים מוּכּרים שוכנת בשלום בצד בגדים מיד שנייה בהאנגר הגדול הזה. לצד ג'ינסים של דיזל ושל פראדה אפשר למצוא כאן סווטשירטים משומשים של אדידס או סתם ג'ינסים ומעילים מגניבים בגלגול שני. במקום יש גם מבחר גדול מאוד של המגזינים המגניבים והמעוצבים ביותר.
כתובת: 64 Rue Tiquetonne, הרובע ה-2. מטרו: Etienne Marcel.
ממליצה: נעמה אורבך
שווקים לא מוכרים
שוק הפשפשים של ונווה (Puces de Vanves)
ממש בדרום העיר, בקצה הרובע ה-14, נפרש בסופי שבוע שוק מקסים וקטן יחסית. בחלק אחד שלו מציעים למכירה ענתיקות גדולות וקטנות ורהיטים (גם המציאוֹת אינן זולות), ובחלק אחר מוכרים בגדים וחפצים מיד שנייה.
שעות פתיחה: שבת-ראשון, 14:00-7:00
כתובת: av. Georges Lafenestre ו-Rue Marc Sangnier, דרום הרובע ה-14
מטרו: Porte de Vanves
ממליצה: זהר וידן
שוק הבסטיליה
ליד כיכר לה בסטי (Place de la Bastille) נפתח מדי יום ראשון שוק קלאסי מדהים המשלב את הדברים הטריים והכפריים שמביא האיכר עם ענתיקות ועם שמונצעס שבעיני הכי המעניינים (ואני גם יכול להרשות לעצמי). החלק הזה הוא הלב של השוק, ויש בו הכל: ספרים ישנים, תקליטים, קשקושים ודברים לא יקרים, והוא אף פעם לא נראה אותו דבר.
מיקום: מזרח הרובע ה-4
מטרו: Bastille
ממליץ: יאיר גרבוז
רחוב-שוק לפיק (Rue Lepic)
יש מי שמצמצם את ההגדרה "שוק" רק לקבוצת דוכנים ברחוב, אבל בעיני שוק הוא גם רחוב שהחנויות בו מציעות סחורה כפרית ומיני מזונות שהובאו מחוץ לעיר. המונמרטר (Montmartre), אזור הציירים, הפך לתיירותי במובן הרע של המילה, אבל כשיורדים מבזיליקה סאקרה קר (Sacre Coeur) כלפי מערב מגיעים לרחוב לפיק, רחוב-שוק צרפתי מאוד שתיירים לא מכירים בדרך כלל. כמו להיות בשכונה צרפתית לגמרי.
מיקום: דרום הרובע ה-18
מטרו: Lamarck-Coulaincourt, Abesses
ממליץ: יאיר גרבוז
רחוב-שוק מונטורגיי (Rue Montorgueil)
מאחורי כנסיית סנט אוסטש (Sainte Eusteche), נמצא רחוב מונטורגיי, רחוב-שוק קטן ומלבב עם יופי של חנויות לירקות, דגים, גבינות ופרחים, וגם בתי קפה. בצדדיו השוק יש המון חנויות אופנה לצעירים וצעירות.
מיקום: דרום-מזרח הרובע ה-2
מטרו: Étienne Marcel
ממליץ: יאיר גרבוז
שווקים ארעיים
בפריז מוקמים לפעמים שווקים במקומות ובזמנים לא קבועים. בוקר אחד קמים ומגלים שהרחוב הפך לשוק. יש אזורים שבהם נפתחים שווקים כאלה בסופי שבוע.
ממליץ: יאיר גרבוז
ספרים, רבותי, ספרים
פריז היא חגיגה של ממש לאוהבי המלה הכתובה. ספרים באנגלית, ספרות יפה בצרפתית ואפילו ספרים על תולדות ישראל והעם היהודי – את כל אלה תמצאו בחנויות שלהלן
 |
| בצד רשתות ענק יש בפריז גם חנויות מתמחות, המתמקדות בסוג מסויים של ספרים | צילום: הראל סטנטון |
כתבה: זהר שביט
פריז היא גן עדן לאוהבי ספרים. בעיר פועלות מאות חנויות ספרים, המתאימות לכל טעם ולכל כיס: החל בסופרמרקטים הענקיים של רשת פנאק (Fnac); דרך הבוקיניסטים (Bouquinistes), דוכני הספרים המשומשים לאורך הסֶן; וכלה בחנויות מתמחות, למשל כאלה המוקדשות אך ורק לספרי מסעות, לספרי קולנוע, או אפילו לסופר מסוים – כמו חנות ספרים המוקדשת כל כולה לז'ול ורן.
בניגוד לְמה שנהוג לחשוב, בירת צרפת מציעה גם לקוראי האנגלית כמה וכמה חנויות ספרים. אחת מהן היא שייקספיר וקומפני (Shakespaere & Company) המפורסמת. ואולם, על אף שמדובר בחנות ענקית בת ארבע קומות, המלאי שלה מתחדש רק לעיתים רחוקות.
היסטוריה, קולנוע ועוד
אבל מטבע הדברים, במרבית חנויות הספרים בפריז השפה השלטת היא צרפתית. כדי להגן על החנויות הקטנות והייחודיות מפני הרשתות הגדולות נחקק בצרפת חוק מיוחד, הקובע את שיעור ההנחה המרבי המותר על ספרים. כתוצאה מכך, הספרים נמכרים בפריז במחיר כמעט אחיד.
מי שאוהב רשתות ענק שמוכרות הכל – סרטי צילום, קלטות וידאו, ציוד למחשבים, כרטיסים למופעים וגם ספרים – ייהנה מביקור באחת החנויות של רשת פנאק (Fnac). הגדולות שבהן נמצאות בפורום האל, שדרת טֶרְן וכמובן בשדרות האליזה. מנסיוני, השירות בחנויות האלה הוא בלתי ידידותי, המוֹכרים העובדים בהן אינם מגלים התמצאות מיוחדת, ואפשר למצוא שם בעיקר ספרים שראו אור בשנה האחרונה.
למעוניינים בספרים במדעי הרוח והחברה מומלץ מאוד לבקר בחנות טשן (Tschann), שם עובדים מוכרים מיומנים, שיסייעו לכם באיתור ספרים – אפילו כאלה שאזלו מהמלאי. לחנות מבחר בלתי רגיל של ספרי מחקר והגות וגם של ספרות יפה. בדרך כלל, המוכרים מאתרים את הספר המבוקש במהירות, ומציעים גם ספרים רלבנטיים נוספים.
טשן
כתובת: Boulevard du Montparnasse 125
מטרו: וָאנֶן (Vanin)
אתר אינטרנט
אם אתם מחפשים ספרים במדעי היהדות, כדאי לכם להגיע ל-L’Arbre du Voyageur ("עץ המטייל"), חנות ספרים השוכנת ברחוב מופטאר (Rue Mouffetard) הציורי. בחנות יש מבחר גדול של ספרי מחקר (בצרפתית) בתחומי ההיסטוריה היהודית ותולדות מדינת ישראל, וגם של ספרות ישראלית מתורגמת לצרפתית. בעל החנות, שלמד עברית, מתמצא בספרות העברית, ומארגן ערבי קריאה והרצאות.
חנות הספרים
כתובת: 55 Rue Mouffetard
מטרו: פְּלַס מוֹנְז' (Place Monge)
ספרים משומשים וזולים ניתן למצוא בדוכני הספרים שלאורך הסן, וכן בדוכנים הסמוכים לחנויות הספרים הגדולות שבשדרות סן מישל (Boulevard Saint Michel), בין שדרות סן ז'רמן (Boulevard Saint Germain) לרציף שעל הסן. לאוהבי המציאות והספרים העתיקים מומלץ להגיע בימי שבת או ראשון אל שוק הספרים (Marché du Livre Ancien et d’Occasion), המתקיים בשעות 18:00-9:00 בפארק ז'ורז' ברסאנס (Parc Georges Brassens), רחוב בְּרַנְסיוֹן (Rue Brancion) 104, מטרו: קוֹנבַנְסיוֹן (Convention).
זהר שביט – פרופסור ביחידה למחקר התרבות באוניברסיטת תל אביב. לאחרונה שהתה בשבתון בפריז, שם עבדה על שניים ממחקריה העוסקים במדיניות תרבות וביבוא של הספרות הישראלית לתרבות הצרפתית .
עם ילדים
פריז מגובה מטר ועשרים
עיר האורות הרומנטית מציעה שלל אטרקציות גם לבני הדור הצעיר. מהקשת של לה דפנס ועד שיט תעלות.
חוגגים בחינם
אם אין כסף תחגגו ברחובות
כמה אירועים ייחודיים המתקיימים תחת כיפת השמים ופתוחים חינם לקהל הרחב. כך מעדכנים מסורת עתיקת יומין של נהנתנות פריזאית
 |
| חוף פריז. אף שעוכרי שמחות התנגדו לו, ההצלחה ההיסטרית הפכה אותו לקונצנזוס | צילום: זהר וידן |
כתבו: זהר וידן ותדהר ואלד
בפעם הראשונה שהתקיים בפריז האירוע לילה לבן, נדקר ראש העיר דלנואה בידי מטורף וזכה למעמד של גיבור כשקרא בדרך לאמבולנס, כשהוא שותת דם, "המשיכו בחגיגות!".
בפריז, העיר שהיתה ועודנה אחת מבירות התרבות החשובות בעולם, יש תמיד חגיגה להמשיך. עם מאות מוזיאונים, תיאטראות, בתי אופרה, אולמות קונצרטים, מופעי ג'אז, רוק וקלאסית – כל אחד יכול למצוא בה מה שלבו חפץ. ולא תמיד חייבים לקנות כרטיסים מראש, לעמוד בתור לקופה או לשלם כסף רב. פריז מציעה שלל אירועי תרבות חינם או במחיר סמלי לאורך כל השנה ובייחוד בחודשי הקיץ. כשהשמש האירופית קופחת סוף סוף, מתקיימים בעידוד ובתמיכה של העירייה שפע אירועים באוויר הפתוח, תחת כיפת השמים.
סוף יולי-סוף אוגוסט > חוף פריז
ספינת הדגל של אירועי הקיץ היא חוף פריז (Paris Plage), אירוע שנתי שהתחיל עם כניסתו של דלנואה לבניין העירייה. הרעיון היה לתת קצת ניחוח של ים במרכז העיר לתושבי פריז שידם אינה משגת לצאת לחופש. היוזמה גררה ביקורת מצד האופוזיציה, מצד הנהגים שעומדים בפקקים (שכן החוף נמתח לאורך הכבישים שעל גדות הסן, והם נסגרים למשך התקופה) ומצד סתם עוכרי שמחות שנהנים לבקר כל יוזמה כיפית. אבל ההצלחה ההיסטרית בקרב תושבי העיר והמבקרים (החוף מושך אליו כשלושה מיליון מבקרים מדי קיץ) הפכו את האירוע הזה לקונצנזוס, והוא הרבה יותר מסתם ארגז חול גדול. חוף פריז מציע קילומטרים אחדים של רצועת חול, כיסאות נוח, בתי קפה, עמדות השכרה לאופניים ולרולרבליידס, ספרייה להשאלת ספרים, בריכה, גלידריות, קונצרטים בכניסה חופשית ודקלים להשלמת האווירה.
קולנוע תחת כיפת השמים
פריז מתהדרת בתואר בירת הקולנוע הצרפתי ויכולה להתגאות גם במספר אולמות הקולנוע הפעילים בה, שהוא מהגבוהים בעולם ביחס למספר התושבים. אולם החוויה הקולנועית הגדולה בפריז היא לצפות בסרטים תחת כיפת השמים, בליווי סל פיקניק כמובן, או לפחות בירה. מבחר רב של אפשרויות מוצעות לחובבי הקולנוע:
מסוף יוני-אמצע יולי > פסטיבל פריז סינמה (Paris Cinéma)
בפסטיבל פריז סינמה מקרינים סרטים על מסכים ענקיים באוויר הפתוח של גני לוקסמבורג (Jardin du Luxembourg) ובפארקים נוספים ברחבי העיר. ערב הפתיחה וערב הסיום מתחילים תמיד בהקרנה על בניין העירייה, ואחריה נערכת מסיבה ענקית.
ההקרנות בפארקים חינם, בבתי הקולנוע תמורת תשלום.
יולי-אוגוסט > פסטיבל לה וילט (La Villette)
פסטיבל זה מציע גם הוא קולנוע באוויר הפתוח (Cinéma en Plein Air), אלא שהוא מתקיים בפארק לה וילט שברובע ה-19. מדי ערב בקיץ מוקרנים בפארק קלאסיקות וסרטים פופולריים.
אפשר לשכור במקום כיסא נוח ושמיכה
אוגוסט > פסטיבל קולנוע לאור ירח (Cinéma au Clair de Lune)
פסטיבל קולנוע זה הוא אולי השובה מכולם ומתקיים אף הוא מדי קיץ. העיקרון המנחה את הפסטיבל הוא הקרנה של קלאסיקות בצד יצירות עדכניות, צרפתיות או לא, שפריז היא הנושא שלהן או הרקע להתרחשותן. וזה לא הכל: כל סרט מוקרן באתר שבו הוא מתרחש. כך מוקרן למשל הסרט "אמלי" בפארק במונמרטר ו"כל אחד מחפש את החתול שלו" בשכונה שבה הגיבורים מחפשים את החתול. כדאי להגיע מוקדם ולתפוס מקום על הדשא.
יוני-ספטמבר > קונצרטים בפארק
עם הגעת השמש של יוני הופך פארק פלורל (Parc Floral) שביער ונסן (Bois de Vincennes) לאתר הקונצרטים המועדף על הפריזאים. מתחילת יוני עד סוף יולי, מדי שבת אחר הצהריים, מתקיים במקום פסטיבל ג'אז שאליו נוהרים מפריז ומסביבותיה מאות אנשים בכל הגילים, פורשים שמיכה, פורקים סל פיקניק ומשתזפים לצלילי ג'אז של להקות וסולנים מכל העולם. מסוף יולי עד אמצע ספטמבר הפסטיבל משנה את הטון כשאת הבמה תופסים נגני מוזיקה קלאסית והקהל משתנה בהתאם.
הכניסה לקונצרטים חינם, הכניסה לפארק במשך כל השנה – בתשלום
יוני-יולי > יריד סן ז'רמן (Foire Saint Germain)
יריד סן ז'רמן מתקיים בכיכר סן סולפיס (Place Saint Sulpice) הקסומה ומאגד בחודשים יוני ויולי שלל ירידים שמתחלפים מדי שבוע, מיריד קרמיקה ועד לפסטיבל שירה ותיאטרון עם בית קפה, בימת הופעות פעילה ועוד.
ספטמבר > מצעד הטכנו (Techno Parade)
מצעד הטכנו דומה למצעד האהבה הישראלי. הוא מתקיים מדי שנה בספטמבר ומושך אליו מאות אלפי צעירים מכל רחבי צרפת.
אוקטובר > לילה לבן (Nuit Blanche)
לילה לבן הוא עוד יוזמה מוצלחת מבית העירייה של דלנואה הנמרץ. מדובר באוסף של אירועי אמנות עכשווית המתקיימים לאורך לילה אחד בתחילת אוקטובר במאות אתרים בפריז. למשל: בכמה מבריכות השחייה העירוניות מאירים את המים בשלל אורות צבעוניים, ודי.ג'יי מנגן לשוחים; בספרייה הלאומית מקרינים מיצגי וידאו על בלון ענקי; בפארקים ובגנים יש מיצגי תאורה ומוזיקה; אפילו האייפל הופך למיצג אמנות. ללילה אחד העיר כולה הופכת לגלריה ענקית. בנוסף, כל המוזיאונים ורבות מהגלריות פתוחים חינם עד שעת לילה מאוחרת.
14 ביולי > יום הבסטיליה (Bastille Day)
יום הבסטיליה הוא פסטיבל שלם בזכות עצמו. בלילה שלפני (13 ביולי) כולם הולכים לחגוג בנשפים הלוהטים שמארגנים מכבי האש החתיכים של פריז בתחנות ברחבי העיר, ובבוקר (14 ביולי) – אם לא יורד גשם – עושים פיקניק (בלי מנגל) וצופים במצעד הצבאי המפורסם בשדרות שאנז אליזה. בערב זיקוקין עוצרי נשימה פורצים ממגדל אייפל, ומאות אלפים צופים בהם מהפארק שלרגליו עם שמפניה וגבינות.
21 ביוני > חג המוזיקה (Fête de la Musique)
חג המוזיקה מתקיים מדי שנה (גם אם יורד גשם!) בכל רחבי צרפת ביום הארוך ביותר בשנה, 21 ביוני. מאות מוזיקאים – מהפילהרמונית של פריז עם גדולי המנצחים בעולם ועד לראפרים מפרברי העיר – נותנים הופעות רשמיות ולא רשמיות בפארקים, במוזיאונים, בבנייני ממשלה, בעיריות, בבתי הקפה, בברים, במסעדות ובפינות רחוב. זהו בלי ספק היום השמח ביותר בלוח השנה הפריזאי.
ספטמבר > ימי המורשת
ימי המורשת (Les Journées du Patrimoine) מתקיימים בכל רחבי אירופה מדי שנה בסוף השבוע השלישי של ספטמבר. במהלך יומיים אלה נפתחים לציבור הרחב כל הבניינים והמוסדות שיש בהם עניין אמנותי, היסטורי, אדריכלי או תרבותי ושהם סגורים לציבור בשאר ימות השנה. כך אפשר לבקר במשרדי ממשלה השוכנים בארמונות עתיקים, בטירות עירוניות, באוניברסיטאות, בבתי ספר, במעונות השרד של השגרירים הזרים ובדובדבן – ארמון אליזה (שאליו צריך להגיע כבר בחמש בבוקר כדי להיכנס בתשע). המוזיאונים הקבועים פתוחים כמובן לכניסה חופשית.
ימי ראשון
ביום ראשון הראשון בכל חודש רבים מהמוזיאונים פתוחים לכניסה חופשית. כדאי לברר על כך מראש באתרי האינטרנט או במרכזי מידע לתיירים, שכן מוזיאונים רבים מאפשרים כניסה חופשית גם באחד מערבי השבוע, כל מוזיאון ביום אחר.
