אוכל
לקסיקון המנות 

כיכר ג'מע אל-פנא. קשה להאמין למראה החיים התוססים כאן, במקום שבעבר הוצגו בו ראשיהם הכרותים של בוגדים ושאר מורדים שסרחו | צילום: טל גליק

עממי
סלט ("סלאדה", "סלאטה") – צלחת ובה קוביות של תפוחי אדמה, גזר מבושל, סלק אדום, עגבניות, לפעמים חסה ומעל הכל חצי ביצה ומיונז.
מקרוטה (באזורים מסוימים "מעקודה") – לביבות תפוחי אדמה פיקנטיות מטוגנות. אפשר לקבל אותן גם בסנדוויץ'.
ברושט – כל מה שבא בשפודים. במרבית המקרים המנה תכלול ארבעה שפודים, ועליהם נתחים קטנים מהמקובל אצלנו.
כיפתה – קציצות בשר טחון בצורות שונות (גם בשפוד).
חרירה – מרק מתובל במיוחד. נהוג לשתות אותו במוצאי צום הרמדאן, אבל הוא פופולרי גם בשאר ימות השנה, ונחשב כמאכל סגולה למיחושי בטן.

דברי מאפה
מְלְווי – דומה (במסגרת אחוות עדות ישראל) למלאווח. אפשר לקנות במכולת או בחנויות מיוחדות. קוטרו של המלווי אינו עולה בדרך כלל על מטר, וקונים אותו לפי משקל. לוקחים לבית הקפה, ויש ארוחת בוקר.
בַּגריר – הגודל והעיקרון כמו של המלווי; המרקם מזכיר פנקייק, אבל הבגריר עבה וספוגי יותר. הולך מצוין עם יוגורט (בדרום הוא נקרא ח'רינגו).
חרשה – גם הוא דומה למלווי. הוא עשוי מסולת, ואינו מכיל שמרים. המקור בֶרברי. קשה מבחוץ, רך ודחוס מבפנים, צבעו צהבהב והולך טוב עם יוגורט.
ספנג' – טבעת בצק מטוגנת, דמוית סופגנייה. הולך טוב עם סוכר וריבה. אפשר להשיג ספנג' בשעות הבוקר או הערב.

מנות עיקריות
קוסקוס (מכונה גם "סקסו" או "קְסְקְסו") – מעין מאכל לאומי. מוגש במסעדות ובבתים. נסו גם את הגרסאות המתוקות, המוגשות עם סוכר, חלב ושקדים.
טאג'ין – מומלץ לטעום ממנו בבית של מקומי. הטאג'ין (במקור: שם של סיר בישול מחרס, שלו מכסה בצורת קונוס) אינו שם של מנה, אלא של צורת בישול. מכינים אותו בכלי חרס, והוא מכיל כל מה שתרצו: החל בגרסה מקומית של שקשוקה, וכלה בבשרים. כדאי לנסות כבש בתמרים, בקר, או עוף.

פירות וירקות
מומלצים במיוחד תפוזים כתומים ואדומים, תאנים, שקדים, אגוזים, תמרים, זיתים, ארטישוקים וכמהין (Tarfas).

בתי קפה

בבתי הקפה המרוקאיים המסורתיים תמצאו מבחר מצומצם בלבד, אך משובח, של משקאות ועוגות. בדרך כלל מבקרים בהם רק גברים, אבל זה לא חוק, ותיירוֹת מתקבלות בהם בהבנה ובברכה, לפעמים מודגשת מדי.
קפה שחור (המכונה בדרך כלל פשוט "קהווה", ובצפון מרוקו "קהְווה כְּחְלה") – מדובר באספרסו, ולא בקפה בוץ.
קפה בחלב ("קהווה בְּל-חְליבּ" בערבית, "קפה או לֶה" בצרפתית) – קפה שחור בחלב רותח. דומה להפוך עם מעט קצף. במקומות מסוימים יוגש לכם קפה שחור, והמלצר ייצוק בנוכחותכם את החלב.
קפה חצי-חצי ("נוס נוס" בערבית) – חצי חלב, חצי קפה.
תה ("אַתאי" בערבית, "תה" בצרפתית) – מתוק, מתוק, מתוק. אם רוצים רק מתוק, מתוק, צריך לבקש מעט סוכר ("שְוַוייה דְ-ססְכַּר") או בלי סוכר ("בְּלַה סכר").
המקומיים נוהגים לצקת כוס ראשונה, להרים את מכסה הקומקום ולשפוך את התה חזרה. למה? סיפור ארוך. במרוקו משתמשים בדרך כלל בתה ירוק, שלו מוסיפים נענע, לואיזה או שיבה.
לואיזה במים או בחלב ("לואיזה בלמה" או "לואיזה בְּלחליבּ" בערבית) – מוגש בדרך כלל בלי סוכר. המבינים מייחסים למשקה הזה תכונות רפואיות, וטוענים שהוא מועיל במקרה של מיחושי בטן.
משקאות קלים – קוקה-קולה, פנטה, שוופס ומבחר מותגים וצבעים אחרים.
פניני סלמון מעושן? סלט פסטה טרייה? אם ממש אי אפשר בלי, תוכלו למצוא אותם רק בבתי קפה אריסטוקרטיים ברבאט או בקזבלנקה.

משקאות נוספים: בירה – בירת "קזבלנקה", שטעמה עשיר, היא הטובה בבירות המרוקאיות. למרבית הצער מחירה גבוה, משום שהיא מיועדת לייצוא ולכן ניתן להשיגה רק במקומות יוקרתיים. נסו למשל את הבאר של מלון הייאט בקזבלנקה – מקום השווה ביקור בפני עצמו. בירה מומלצת נוספת היא "פלג" (Flag). מדובר בבירה קלה, הנמכרת בבקבוק קטן. 

כתב: מוטי סלומון

קניות
שוקי מרכש: הבזאר הגדול

קשה למצוא משהו שאין בשוק הענק המכונה מרכש: מאבקות להכנת שיקויים, דרך זבוב ספרדי להגברת החשק, ועד לזעפרן מקורי, שמחירו לא יסולא בפז 

כתבו: שרון טלמור-סול ומקסי קציר

מיקומה של מרכש, על נתיבי שיירות המדבר, הפך את העיר כבר בימיה הראשונים לאכסניה לסוחרים ולמרכז לבעלי מלאכה. במבט חטוף, נדמה שהעיר העתיקה של מרכש היא שוק אחד גדול, פנטזיה של טעמים, ריחות, צבעים, מראות וקולות; מחסן ענק של אוצרות מרוקו, המוצגים בכוכים אפלים ובחנויות מפוארות.
בעלי המלאכה והסוחרים מצטופפים על פי מקצועם. החלוקה נשמרת זה מאות שנים למרות פלישתם של סוחרי המזכרות לתיירים לתוך המרקם העדין. גם השריפות שפקדו את השווקים כילו אזורים שלמים ושינו מעט את הסדר הראשוני. ואילו שלטי ניאון וחלונות ראווה מבשרים את חדירתו של העולם המודרני אל אורח החיים המסורתי.

קפטנים וליפסטיקים
הגישה הנוחה ביותר לשווקים היא בקצה של כיכר ג'מע אל-פנא (Jemaa el-Fna), כיכר "התכנסות המתים", הכיכר שבה הוצגו ראשיהם הכרותים של פושעים, מורדים ופקידים שסרחו. בפינה הצפונית-המזרחית של הכיכר, לצד בית הקפה Cafe el Fath, מובילה סמטה אל העורק הראשי של השוק – רחוב סוק אס-סמארין (Rue Souk as-Smarine). עמוס וצפוף כאן. ברחוב נמכרים בעיקר בגדים, בדים וקפטנים רקומים. עדיין אפשר למצוא את החייטים רוכנים על מכונות תפירה ישנות ותופרים כפתורים לג'לביות. אבל את עיקר הפרנסה ברחוב הראשי מספקים התיירים. קרני השמש מסתננות בין השבכות המקרות את הרחוב לאורכו. שבכות הברזל החליפו את גבעולי הקנים הקשורים שהצלו על העוברים והשבים והתכלו בשריפה הגדולה בשנות השישים.
רחוב סוק אס-סמארין מתפצל בקצהו לשני עורקים משניים. מעט לפני המזלג פונים ימינה, אל כיכר קדימה (Rahba Kedima), כיכר קטנה שבה עומדים כמה דוכני פירות וירקות. צמודים אל הכיכר שוק הצמר (Souk el-Ghazel), הפעיל בשעות הבוקר, ושוק העורות (Souk el-Btana), השוקק חיים בשעות אחר הצהריים. בין הדוכנים אפשר למצוא גם כמה בתי מרקחת שבהם מוכרים את מוצרי הקוסמטיקה המקומית המסורתית: פרחי ורדים יבשים מעמק הדאדס, אודם לשפתיים בכלי חרס עגולים, משחות ובשמים למיניהם.

ילדים למכירה
בקצה כיכר קדימה מובילה סמטה אל כיכר קטנה יותר – מרכז מוכרי השטיחים, הנקראת לה-קרייה ברבר (La Criee Berbere). בעבר היה כאן שוק העבדים, שבו התקיימו מכירות פומביות של ילדים שנחטפו והובלו עם שיירות המסחר מאפריקה השחורה. במאה ה-19 פרח המסחר במקום. אלפי ילדים וילדות היו מוצגים עירומים לצד הפרות והפרדות, ונמכרים לעבדות תמורת פרוטות.
נחזור אל הציר הראשי – אס סוק אל כביר (es-Souk el-Kbir), המוביל אל הקיסרייה (Qissaria) – השוק המקורה שבלב-ליבו של המתחם. צמוד לקיסרייה פועל שוק הצורפים (Souk des Bijoutiers) – סמטה קטנה וצנועה של חנויות תכשיטים, ובהמשך נמצא שוק הסנדלרים (Souk ech-Cherratine).
הסמטאות מובילות שמאלה וימינה אל כיכר פתוחה בחזית מסגד בן-יוסוף. אחרי ביקור במדרסה בן-יוסוף (השירותים במקום נבנו לפני מאות שנים. שווה לפחות הצצה), אפשר לחזור לכיכר ג'מע אל-פנא דרך הסמטאות המקבילות ממערב לציר הראשי.

זבוב נגד אימפוטנציה
סוק אל-עטארין (Souq el Attarin), שוק התבלינים והבשמים, נמצא ליד המסגד. ביקור במקום הוא ללא ספק חוויה מרגשת. התבלינים הזולים נמכרים בתוך בשקים, ואילו היקרים יותר בצנצנות המונחות על מדפים. כאן אפשר למצוא עשבים יבשים קלועים לניקוי שיניים, עלי חינה ירוקים טחונים לאבקה, עור לטאה מיובש לחיזוק כוח הגברא ושאר אבקות להכנת שיקויים. כן אפשר לקנות במקום זבוב ספרדי להגברת החשק המיני, אבק שריפה לעצירת דימום, שמן ארגן לריפוי מחלות עור, זעפרן, כמון, מנתה ופלפל אדום חריף. התבלין הפופולרי ביותר בשוק נקרא "ראס אל חנות" (כלומר, התבלין הטוב ביותר שיש לחנות להציע), תערובת לתיבול בשר ודגים.
שוק הקבקבים (Souk des Babouches), תוחם את הקיסרייה ממערב, ומסתיים ברחוב הראשי. חוצים את הרחוב, וממשיכים ישר אל הכיכר שבחזית מסגד המואזין (Mosquee Mouassine). בסמוך נמצאת הכניסה אל שוק הצבעים (Souk aux Teinturiers), שאנשיו עוסקים בצביעת צמר בשיטות מסורתיות..
צמוד לשוק הצבעים נמצא שוק חרשי הנחושת (Souk des Forgerons), ומצפון לו פועל שוק הנגרים (Souk Chouari). אם תתמידו ללכת דרומה, תגיעו לרחוב הראשי – רחוב סוק אס-סמארין, המוביל חזרה לכיכר ג'מע אל-פנא.
הזמן הטוב ביותר לבקר בשווקים של מרכש הוא בשעות הבוקר המוקדמות. בצהרים נחים בעלי המלאכה והסוחרים, אך הפעילות מתחדשת בשעות אחר הצהרים ונמשכת אל תוך הלילה.