לשכות תיירות
לשכות מידע לתיירים פזורות בכל רחבי מרוקו, ומופעלות על ידי משרד התיירות הלאומי המרוקאי (ONMT).

מטבע
המטבע המרוקאי הוא הדירהם, המתחלק למאה סַנטים.
שטרות של עשרה דירהם, שהיו מקובלים בעבר, אינם נפוצים כיום, ומומלץ שלא להשתמש בהם.
בשנים האחרונות הכספומטים הופכים יותר ויותר נפוצים ברחבי המדינה.
רוב בתי המלון, המסעדות והחנויות מכבדים כרטיסי אשראי.
מתן טיפים הוא חלק בלתי נפרד מהחיים במרוקו. מקובל לתת טיפ כמעט לכל נותני השירותים. במסעדות מקובל לתת טיפ של חמישה עד עשרה אחוזים מהחשבון. לנהגי מוניות ומדריכי טיול נהוג לתת תוספת של כמה מטבעות על החשבון.
 

הפרש שעות
מרוקו מאחרת את שעון ישראל בשעתיים.

שירותים
במקומות רבים במרוקו תמצאו את מה שמכונה כאן: "שירותיים תורכיים" (המוכרים יותר לרובנו כשרותי "בול פגיעה"). במקרים רבים, רמת הניקיון בהם ירודה.

שפות
מספר שפות שגורות במרוקו: ערבית קלאסית (בעיתון ובטלוויזיה), ערבית מרוקאית (ברחוב), ברברית וניבים ברבריים, צרפתית וספרדית (בצפון). לפעמים יש לערים ולמקומות שמות שונים בשפות שונות. בנוסף, שמות הרחובות מוחלפים לעיתים קרובות. הקשר בין הערבית המרוקאית לבין הערבית הקלאסית רופף למדי. גם אם אתם יודעים ערבית קלאסית, מרבית הסיכויים שהמילים הידועות לכם נהגות במרוקו באופן שונה לחלוטין. למרות זאת, כדאי ללמוד כמה מילים, ובכל מקרה תקבלו קרדיט על המאמץ.
אם יזהו אתכם כזרים, יניחו שאתם דוברי צרפתית. אפילו אם תפנו בערבית, יענו לכם אוטומטית בצרפתית, אלא אם כן תהיו עקביים ותמשיכו לדבר בערבית. בכל מקרה, שפת ידיים שימושית במרוקו תמיד.

שעות פתיחה
רוב החנויות במרוקו נפתחות ב- 8:30, נסגרות ב- 12:00 למנוחת צהריים, נפתחות שוב ב- 14:00 ופועלות עד 18:00 לערך.

חשמל
במרבית היישובים במרוקו החשמל מסופק במתח של 220 וולט, כמו בישראל. עם זאת, במקומות מסוימים פועלים קווי החשמל במתח של 110 וולט. בידקו לפני שאתם מחברים מכשירי חשמל לשקע.

טיפים
מלונות: הזמינו מלונות מראש, כמה שיותר מוקדם. בעונת התיירות (החל מאפריל), המלונות של מרכש מפוצצים.

מדריכים: זאת אחת הבעיות הגדולות ביותר לתיירים במרוקו. חשוב לציין, שמומלץ בהחלט לשכור את שירותיהם של מדריכי טיולים. במרוקו רק בעלי רישיון רשאים לעסוק בהדרכת תיירים, והם מחויבים לשאת תג מתאים. והמתחזים? אלה עובדים, כמובן, בלי רישיון ובלי הכשרה. בדרך כלל הם מזדמנים במקרה, בדיוק כשאתם מחפשים משהו-בית מלון, שוק וכדומה- מנסים לתקשר איתכם בחביבות ובכל שפה אפשרית, לוחצים עם חיוך, ונעלבים כשאתם מסרבים להיעזר בשירותיהם. מה עושים? להלן האפשרויות:
• התעלמו או סרבו באסרטיביות. זכרו שהאבטלה והעוני קשים ומעיקים. עבורכם זו הטרדה- עבור המדריך המזדמן- מלחמת קיום.
לפעמים המדריך חסר ההכשרה עשוי דווקא לעזור. למשל, במקרה שנכנסתם לעיר העתיקה לבד, נהניתם ללכת לאיבוד ברחובות הצרים, אבל אין לכם מושג איך לחזור למלון. כל ילד ישמח להוביל אתכם במיומנות לאן שתבקשו, תמורת כמה דירהמים.
מה לא לעשות?
• גם אם זה עולה על העצבים, לעולם אל תגיבו בחוסר נימוס
• אל תוותרו בשום אופן על הזדמנות ליצור קשרים עם המקומיים. זה קל, שכן מדובר באנשים פתוחים ותקשורתיים. בדרך כלל תוכלו לזהות בעצמכם מתי מדובר בתקשורת תמימה ומתי יש לבן שיחכם כוונות (מסחריות או אחרות) נסתרות. זה יהיה הפתח לחוויות הכי טובות שלכם במרוקו.

צניעות: מרוקו היא מונרכיה מוסלמית, אבל למרות זאת, תיתקלו ברחוב בלבוש מסורתי צנוע לצד אופנה מערבית. עם זאת, רק לעיתים רחוקות תראו מכנסיים קצרים. מותר לשתות משקאות אלכוהוליים בבר, אך לא ברחוב.
על אף שמסגדים רבים מהווים מוקדי משיכה מרכזיים לתיירים, הכניסה לתוכם מותרת רק למוסלמים. כל האחרים מוזמנים להתרשם מבחוץ, להציץ פנימה בעד הדלתות הגדולות, ואף לצלם.יוצא דופן הוא מסגד חסן השני בקזבלנקה, הפתוח לתיירים. 

הטרדת נשים: לבוש המקובל במערב ייחשב במרוקו כלא צנוע, וייתפס כמעיד על כוונות מיניות. עם זאת, לבוש "בלתי צנוע" לא חושף את הלובשת אותו לסכנה פיזית.
בבתי קפה רבים, ובעיקר במסורתיים יותר, יש נוכחות כמעט בלעדית של גברים. בבתי קפה מודרניים יותר תמצאו גם קבוצות מעורבות, ולפעמים זוגות. רק לעיתים נדירות תפגשו בבתי הקפה נשים בגפן. עם זאת, למרות שיהיה ברור לכל שמדובר בתיירות המתנהגות בכפוף לקודים זרים, הסובבים ינעצו בהן מבטים. הזנות רווחת במרוקו, והזונות נוהגות לשבת לבד בבית קפה או בבר.
המצב הכלכלי הקשה השורר במקומות שונים במרוקו דוחק רבים לנסות את מזלם בארצות אחרות, ולשם כך הם זקוקים לאשרה. נישואים לבעלי דרכון זר הם רק דרך אחת להשיג אשרה, וכדאי להביא זאת בחשבון.

רמדאן: מועדו המדויק של חודש הרמדאן משתנה (ביחס ללוח הגרגוריאני) בכל שנה. ברמדאן, המוסלמים נוהגים לצום ביום ולאכול בלילה. בעיר פאס נהוג לציין את ראשית הצום ואת סיומו ביריית תותח. בכל מקרה, אם בכוונתם לבקר במרוקו בחודש הרמדאן, החודש התשיעי בלוח המוסלמי, עליכם להתארגן מראש בכל הקשור לאוכל, שכן רוב בתי קפה והמסעדות סגורים בשעות היום. ואולם, חנויות המכולת והמסעדות בבתי המלון פתוחות גם פתוחות. גם במסעדות שמחוץ להן תוכלו ליהנות ניתן בשבירת הצום ממבחר מאכלים מקובלים, כמו "חרירה" (מרק) ו"שפקיה" (עוגיות נוטפות דבש).

הבקשיש הוא חלק בלתי נפרד מחיי היום-יום במרוקו. בבית הקפה מקובל להשאיר דירהם או שניים, ובמסעדה – עשרה עד 15 אחוז מהחשבון. בנוסף לכך מקובל להותיר למלצר/ית כמה מטבעות. גם עובדי בתי המלון, שיישאו עבורכם את המזוודה, יצפו לקבל בתמורה חמישה דירהמים, וכמוהם גם המדריכים במוזיאונים, אנשי החניונים ועובדי תחנות הדלק, הרגילים לתגמול של שלושה עד חמישה דירהמים. סכום דומה נהוג להציע לכל אדם שביקשתם את רשותו לצלמו (חשוב! אין לצלם עוברים ושבים, ובמיוחד לא נשים, בלי לבקש את רשותם מראש). במרוקו לא נהוג להותיר תשר לנהגי המוניות. ככלל, מומלץ לתת תשר ביד נדיבה, שכן כך תהפכו את שהותכם במרוקו לנוחה ולנעימה יותר.

ניקיון במסעדות: במונחים מערביים, רמת הניקיון במסעדות התיירים בדרך כלל סבירה. במסעדות אחרות פחות מכך, אבל אחרי תקופת הסתגלות תוכלו ליהנות גם בהן. בכל מקרה, סכין ומזלג צריך לבקש. 

כתב: מוטי סלמון 

תחבורה
רכב: שכירת רכב אינה זולה במרוקו. מומלץ לשכור רכב במרקש, קזבלנקה או טנג'יר, שם התחרות רבה והמחירים זולים יותר. הנהיגה היא בצד ימין, והמהירות מוגבלת ל-40 קמ"ש בתוך הערים, ול-100 קמ"ש מחוץ לעיר.
מטוס: חברות התעופה Royal Air Maroc ו-Regional Air Lines מפעילות טיסות פנימיות בתוך המדינה. סטודנטים וצעירים מתחת לגיל 26 זכאים לרוב להנחה של 25% ממחיר הטיסה, אך רק אם הכרטיסים נקנו מראש.
רכבת: רשת הרכבת במרוקו מופעלת על ידי Office National des Chemins de Fer. יש שני קווי נוסעים: הקו מטנג'יר למרקש והקו מאוג'דה למרקש. הרכבות, תוצרת בלדיה, הן נוחות ומהירות, והנסיעה בהן עדיפה על פני נסיעה באוטובוס.
אוטובוס: רשת ענפה של אוטובוסים פועלת ברחבי מרוקו, וכוללת חברות פרטיות לצד חברת האוטובוסים הלאומית, Compagnie de Transports Marocains. הנסיעה באוטובוס זולה יחסית.