פליון, סלוניקי, מטאורה עד האולימפוס

תשעה ימים אינטנסיביים של יערות, ערים ציוריות, חופי זהב והרים גבוהים: מיערות חצי-האי פיליון אל אתרי סלוניקי ושוקיה, ערי המצוק של מקדוניה, חופי הפלא של כלקידיקי, מרומי האולימפוס ומנזרי מטאורה.

כתב: ירון אמיתי 

מנזרי מטאורה, בליבה של יוון, נבנו החל מהמאה ה-14 על מצוקים הצופים לעבר עמק תסאליה. עוד קודם לכן שימשו המערות שבמקום להתבודדות של נזירים או כמקום מקלט | צילום: שמעון לב

יום 1: ארצם של הקנטאורים
המסלול מתחיל בוולוס, עיר הנמל של חבל תסאליה, אליה מגיעים בנסיעה של כ-4 שעות מנמל התעופה של אתונה. וולוס היא הבסיס לטיול בפיליון, אחד היפים באזורי יוון. המורדות המערביים של חצי-האי ההררי צחיחים למדי, והכפרים שם נראים כנאות מדבר ירוקות; במורדות המזרחיים, בתוך יער צפוף של עצי אלון, דולב וערמון, חבויים כפרים אדומי גגות, וביניהם פלגי מים ומטעי דובדבנים, תפוחים וערמונים. וכל אלה, מעל חופים נפלאים. על פי המיתולוגיה, התגוררו בחצי האי הקנטאורים – יצורים שחציים אדם וחציים סוס – וביערות ההר כרת יאסון את העצים לבניית הספינה ארגו, לקראת המסע לחיפוש גיזת הזהב. כפרי הפיליון, שנוסדו במאה ה-18 בידי פליטים יוונים מרחבי האימפריה העות'מאנית, מתפתלים סביב סמטאות צרות על צלע ההר. השגשוג התרבותי והכלכלי יצר סגנון בניה יפהפה: גגות רעפים, קומה שנייה בולטת, תריסי עץ וחלונות מעוטרים.
את הטיול בפיליון כדאי לבצע במסלול מעגלי, בכיוון השעון. כבר בפרברי וולוס בולטים בתי מידות בסגנון טיפוסי. סגנון הבניה מגיע לדרגת אמנות ממש בכפר הגבוה פורטריה (Portaria), שאנשי וולוס נוהרים אליו בימי הקיץ לזלילת יובצי, נזיד בשר ופסטה בקדרת חרס, וללגימת אוזו בצל עצי הדולב בכיכר המרכזית. הכפר השכן, מקריניצה, ציורי ומפורסם יותר. את כלי הרכב יש להשאיר בכניסה לכפר; המוני תיירים יוונים גודשים את דוכני המזכרות ואת בתי הקפה בכיכר המרכזית, המקסימה. חדרים (יקרים) להשכרה יש כאן בשפע, אך כדאי לבדוק גם אפשרות ללינה בפורטריה הבלתי ממוסחרת.

יום 2: כפרי הפיליון
את היום הזה כדאי להקדיש לכפרי הפיליון וחופיו. הכביש מפורטריה מטפס בהר החשוף אל אתר הסקי כאניה (1,200 מטרים). מעבר לו, במורדות המזרחיים, מופיעים כמובטח יערות ומטעי דובדבנים. הכביש יורד בפיתולים אל צומת – צפונה אל הכפר הגדול זגורה, החוף המצוין בכורפטו והכפר פורי (Pouri), שהנוף מהכיכר המוצלת מצדיק את כינויו: "מרפסת הים האגאי". הכביש מהמסעף דרומה חולף במנהרה ירוקה של עצים ושרכים, אל שרשרת כפרים ציוריים, וביניהם מסתעף כביש אל איוס יואניס, אתר חוף בשלבי פיתוח מואצים. הכפר הבא בשרשרת, צנגראדה, מהגדולים והיפים בכפרי הפיליון, הוא מקום מושלם לחניית לילה. גאוות הכפר היא על עץ הדולב בן אלף השנים, שקוטר הגזע שלו מגיע ל-18 מטר(!). אל תחמיצו גם את החוף המצוין במילופוטמוס, במורד שבעה קילומטרים קשים בכביש מתפתל.
גם מי שאינו מיטיב לכת, כדאי שישלב נופש בצנגראדה בטיולים בשבילי המדרגות העתיקים, שקישרו את כפרי הפיליון זה לזה לפני היות הכביש. השביל היפה ביותר יורד מסניף הדואר שליד כנסיית אייה פרסקווי למפרץ דמוכארי – שעת הליכה אחת בסך הכל. מכאן אפשר לחזור בשביל תלול או בדרך עפר לכפר מורסי (שעה) או להמשיך ברגל לאיוס יואניס, ומשם במונית בחזרה לצנגראדה.

יום 3: מעצי הזית עד קניון טמבי
לסיום הטיול בפיליון, חוצים את הרכס אל צידו המערבי, שם תופסים עצי זית וברושים את מקומם של עצי הערמון והדובדבן. ויזיצה, במעלה הרכס, הוא היפה בכפרי האזור, וכמו מקריניצה, הוא משופץ כדבעי, כולל פונדקים ופנסיונים מלאי אווירה. במבואות הכפר ניצבת ביער תחנת רכבת ציורית להפליא, שבה מסתיים קו הרכבת הצרה מוולוס.
אם התמכרתם לפיליון ואתם מסרבים לעזוב, המשיכו דרומה אל כפרי הדייגים היפים אפיסוס ומילינה, בנוף עתיר עצי זית.
הכביש גולש אל חוף המפרץ ומלווה את פסי הרכבת בחזרה לוולוס, שם כדאי לבקר במוזיאון הארכיאולוגי, המציג אוסף יפה במיוחד של ממצאים מהאזור.
חוזרים אל הכביש המהיר, ודוהרים איתו צפונה, דרך שדות הכותנה והתבואה, במישורים הלוהטים סביב העיר לאריסה לעבר קניון טמבי שבמבואות מקדוניה. מאז ומתמיד שימש הקניון מעבר הכרחי לפולשים למיניהם, מהפרסים בשנת 480 לפני הספירה ועד הגרמנים במלחמת העולם השנייה.
בקניון עצמו יש כמה נקודות התרעננות, ליד הגשר התלוי המוביל אל הכנסייה, וליד מעיין דאפני מזרחה לה. מעבר לו, חופי הים האגאי מעבר למבצר הפראנקי בפלטמונס – חוליים רדודים ולא מלהיבים ביותר. ממערב מתנשא האולימפוס בכל הדרו. בכביש המהיר ממשיכים צפונה, לסלוניקי.

יום 4: סלוניקי, גאוות לבבי
סלוניקי בירת מקדוניה (תסלוניקי, ביוונית), היא עיר אנושית ונעימה: רוח קלה נושבת ברחובותיה הרחבים גם בימי הקיץ החמים, חנויות בנוסח פריז, כיכרות ירוקות, שדרות עצי דולב וטיילת לאורך הים מוסיפות לתחושה האוורירית. סלוניקי היא עיר מערבית ככל שכבליה ההלניים מתירים זאת.
שרידי העיר הרומית-ביזנטית מציצים בשטחים פתוחים בין בנייני העיר. פה ושם שרדו כנסיות קדומות, שער הניצחון וקטעי חומה. אף אחד מהם אינו מרשים במיוחד כשלעצמו, אבל הסך הכל מעניין, וחשוב להבנת התרבות הביזנטית. החומות מהמאה הרביעית לספירה, ששופצו במאות ה-14 וה-15, השתמרו ברציפות כמעט משלושת העברים של מרכז העיר. מסלוניקי התורכית, עיר הנמל של חלקה האירופי של האימפריה העות'מאנית, שרד רק הרובע הציורי קאסטרה, במעלה הגבעה.
סלוניקי היא עיר מצוינת לשופינג, בחנויות בסגנון איטלקי לארוך רחוב צימיסקי, באיזור המסחרי לדאדיקה, בין הרחובות אגנטיה וארמו משני צידי שדרות אריסטוטלוס, ובשוק הישן שבהמשך רחוב צימיסקי מערבה: ססגוני, עממי, מדיף ניחוחות של תבלינים ומשופע בסובלאקיות ומזללות עממיות. השוק העירוני החדש נמצא ליד כיכר מטאקסה.
את כל האתרים החשובים בסלוניקי אפשר לראות ביום מאומץ אחד. הסיור בה יתחיל בכיכר אלפתריאס, שם ריכזו הגרמנים את יהודי העיר כדי לשלוח אותם לדרך שממנה לא שבו. הליכה קצרה בטיילת, לאורך הים, מובילה לכיכר אריסטוטלוס האלגנטית, וממנה אל מוזיאון המאבק המקדוני . דגמים, מפות ואיורים משחזרים את הקרבות ומנציחים את פוולוס מלאס וגיבורים אחרים של המאבק לשחרור מקדוניה מעול התורכים, בעת מלחמות הבלקן (1913-1919).
אחרי הביקור חוזרים לטיילת וממשיכים אל המגדל הלבן, הביצור התורכי שהיה לסמלה של העיר. ממערב למגדל משתרע גן הירידים, ומעברו נמצא המוזיאון הארכיאולוגי, שהביקור בו חובה. בין השאר מוצגים כאן אוצרות הזהב מקברו של המלך פיליפוס השני, אביו של אלכסנדר הגדול, שנחשף בכפר וריינה, זרי זהב, כדי זהב, תכשיטים, כלי נשק ואפילו ארון הקבורה המוזהב, שבו הונחו עצמות המלך.
הסיור נמשך במעלה רחוב וסיליס סופיאס. משמאל נראה שער גלריוס, שבנה הקיסר הרומי בשנת 297 לספירה, לזכר ניצחונותיו על הפרסים. בבנין הקונסוליה התורכית ברחוב אייו דימיטיריו, נולד ב-1881 כמאל פאשה, הידוע יותר בשמו אטאתורכ. כדי לבקר במוזיאון המעניין שבמקום יש צורך בדרכון. אם היום אינו חם ביותר, כדאי להעפיל לאורך החומה, אל סמטאות הרובע התורכי הישן, הקאסטרה, עד התצפית המצוינת על העיר ממגדל השרשרת, ואל מצודת ינדי קולה, היא האקרופוליס העתיק.
מהקאסטרה יורדים לכנסיות העיר, שהן מוזיאון חי לתולדות האדריכלות הביזנטית. כנסיית הרוטונדה, שנבנתה במאה הרביעית כמצבת קבר לקיסר גלריוס. כנסיית איוס דימטריוס מהמאה החמישית היא דוגמה לבזיליקה שעבר הסבה למבנה תפילה. איה סופיה היא דוגמה לשלב מאוחר יותר (מהמאה השישית): לכנסייה נוספה כיפה, ישו מריה והקדושים מצוירים בסדר קבוע על הכיפה וסביבה. במאה העשירית החלה להסתמן תבנית "צלב יווני": מבנה מרובע, הכולא בתוכו אולם בתבנית צלב סימטרי. הקירות החיצוניים עוטרו בדגמים קישוטיים של לבנים. פנאייה כלקדון היא דוגמה לכנסייה כזו, מהמאה ה-11.
אחרי מנה גדושה של נצרות מציצים בבית הכנסת הגדול שברחוב סינגרו, משוטטים בשווקים ומקנחים באחד מבתי הקפה של כיכר אריסטוטלוס.

יום 5: שלוש ערי מצוק
מסלוניקי יוצאים אל שלוש ערים על שפת המצוק, בשיפולי ההרים שמסביב לסלוניקי. שלושתן ירוקות להפליא ומשמרות משהו מהאופי המקדוני – תורכי הישן.
עיר המצוק הראשונה היא וריה הנעימה. "הוולטה", טיול הערב המסורתי, נערכת בטיילת שלאורך המצוק ממש, הסמטאות בצידי הרחוב הראשי הפכו למדרחוב מטופח. על גדותיו התלולות של הנחל הזורם בלב העיר שרד משהו מווריה העתיקה: בתים מקדוניים-תורכיים רבים, מסגד גדול וכנסיות ביזנטיות אחדות. הגישה לרובע היהודי המשופץ היא מהכיכר שבמעלה הנחל, ב"רחוב הקדושים היהודים" (Evreon Martyron). יהודי וריה נזכרים כבר בברית החדשה. אחרי השואה נותר בעיר רק גרעין קטן של משפחות.
בכפר לפקאדיה, צפונה מווריה, מכוון שילוט ברור אל סדרת קברים מקדוניים מרשימים, משני צידי הכביש. הלאה צפונה מסתעף כביש לנאוסה, עיר ירוקה על שפת המצוק, בלב מטעי תפוחים וכרמים, שהם המקור ליין משובח – אדום, סמיך ויבש. בפארק העירוני זורמים פלגי מין שמקורם בהר ורמיו: כביש צר מטפס מנאוסה במעלה ההר, דרך יערות לבנה צפופים, אל הכפר סלי, "בירת הסקי" של יוון. המראה המושלג יפה בחורף, בקיץ הנוף חשוף למדי, ואפשר לוותר.
אדסה, האחרונה בשרשרת ערי המצוק, היא עיירה מקדונית-תורכית טיפוסית, עם רובע עתיק נחמד, בתים תורכיים עם מרפסות עץ בולטות, פלגי מים, דשאים וגנים. מפלי מים גועשים צונחים אל השדות והמטעים במישור שלמרגלות העיר.
בדרך חזרה לסלוניקי כשאי לשים לב לשרידי פלה העתיקה, לצד הכביש; עיר נמל מקדונית, ששכנה על חוף אגם גדול שהיה מחובר לים בנהר, ונסתם במשך השנים בסחף הנהרות. בפלה נולד אלכסנדר הגדול, ובה חיו המחזאי אוריפידס והפילוסוף אריסטו. השרידים באתר דלים למדי.

יום 6: מפרצים ויין בכלקידיקי
ממזרח לסלוניקי שולח חצי-האי כלקידיקי שלוש אצבעות יבשה ארוכות אל הים האגאי. ה"אצבע" המערבית, קסנדרה, היא פחות מעניינת ואפשר לוותר עליה. הנופים והחופים משתפרים ב"אצבע" המרכזית, סיתוניה. פורטו קאראס הוא אתר נופש ענקי בחוף המערבי של האצבע: מלונות ענק, תיאטרון לאלפי צופים ואפילו כרם, מקור ליין משובח. פורטו קופו הוא מעגן דייגים על שפת מפרץ דמוי פיורד, אחריו מטפס הכביש במצוקים, חוזר ופוגש את הים בקלמיצי ומסיים את ההקפה בוורוורו, על שפת מפרץ חולי מושלם.
מקיפים את המפרץ מצפון, בכבישים משניים, עד יריסוס שבבסיס ה"אצבע" המזרחית, חוצים את מיצר היבשה אל המזח בטריפיטי ולעת ערב מגיעים אל קצה הכביש באורנופולי. זהו אתר נופש נחמד, עם מגדל מבוצר להגנה מפני שודדי ים, שפע פנסיונים וחדרים להשכרה, חוף חולי ארוך ומעגן, שממנו מפליגות ספינות אל "ההר הקדוש", רפובליקת הנזירים של הר אתוס.

יום 7: מנזרי אתוס
יום כיף באורנופולי: טבילה בים והפלגת יום – לחופי החול הנפלאים של אמוליאני, לטברנות באיי דרניה הזעירים ממול, או לתצפית על המנזרים המבוצרים של הר אתוס, שהכניסה אליו מותרת רק לגברים ולבעלי חיים ממין זכר(!).

יום 8: אריסטו ודיוניסוס
היום נפתח בנסיעה ארוכה, מאורנופולי לסלוניקי, עם תחנות קצרות בסטיירה (Stagyra), כפר הולדתו של אריסטו והעיירה ארנאה, מרכז לתעשיית שטיחים פסאודו-קלאסיים. הכביש חוצה את ההרים המיוערים במעבר גבוה בכיוון סלוניקי, חוצים את העיר סלוניקי ועולים על הכביש המהיר דרומה בכיוון ליטוכורו, שבבסיס האולימפוס המיתולוגי, שפסגותיו (2,917 מטר) מכוסות שלג כבד בחורף ובאביב, וכתמי לובן משמחים את העין הישראלית גם בקיץ. מליטוכורו מעפילה דרך סלולה אל המנזר הנטוש איוס דיוניסוס, ומסתיימת לאחר 18 קילומטר של יערות אורן ואשוח בפריוניה – שם יש מים צוננים. ההמשך מכאן לפסגות אפשרי רק ברגל.
שבים לליטוכורו, ומשם צפונה לכפר דיון, שבו נחשפו שרידי העיר הקדושה של ממלכת מקדוניה. שרידי המקדשים באתר אינם מרשימים ביותר; יש במקום רצפת פסיפס נאה, המתארת את דיוניסוס נוהג במרכבה. את התמונה משלים המוזיאון הקטן שבכפר ובו ממצאים ארכיאולוגיים.
בעיירת השוק קטריני פונים מערבה אל הכביש הפנימי היפה, החולף בשוליו המערביים של אולימפוס, ואיתו מגיעים לאלסונה, עיירה נחמדה על גדות נחל. אחרי תחנה קצרה בעיירה טירנאבוס, שבה מייצרים ציפורו (מין אוזו קטלני במיוחד), פונים מערבה בכיוון טריקאלה. לפנות ערב מתמקמים ללינה בעיירה קלמבאקה.

יום 9: מעבר תרמופילאי
את שעות הבוקר כדאי להקדיש לביקור במנזרי מטאורה המפורסמים, שריד לאדריכלות של שלהי התקופה הביזנטית. המנזרים היפים ביותר הם רוסאנו, הקטן והפוטוגני, ורלאאם ואייה טריאדה.
אחרי הביקור נוסעים דרומה, בכביש לאורך רכסי ההרים, אל מחלף הכביש המהיר ליד למיה, ואתו דרומה עד תרמופילאי, מעבר צר בין ההרים וחוף הים.
התרעננות אחרונה בדרך לאתונה אפשרית באחד המרחצאות קמנה וורלה, או בחוף החלוקים שלמרגלות מסעדת הדרכים, כחמישה קילומטרים מצפון למעגן איוס קונסטנדינוס: תוך טבילה בים הצלול אפשר להשקיף על הרי אוויה שממול ועל הרחפות החולפות במיצר. לאחר נסיעה של כשעתיים וחצי מגיעים אל נמל התעופה של אתונה, בדרך הביתה.