ערים עתיקות – הדקאפוליס

הדקאפוליס הוא כינוין של עשר ערים עתיקות באזורנו שזכו בזמן היוונים והרומים למעמד מיוחד. כמה מהן נמצאות אמנם בישראל, אבל שי בייטנר חצה את הגבול והלך להציץ לדקאפוליס של השכנה 

כתב: שי בייטנר

שנים מעטות יחסית חלפו מאז נפתר הסכסוך בינינו לבין שכנתנו ממזרח, הממלכה הירדנית, ועל כן זה עדיין מרגש לחצות את הגבול אל הצד השני, לבדוק אם הדשא שם ירוק יותר, אם באמת יכול להיות שהשמש תשקע דווקא בהרים ולא בים, איך אנחנו נראים משם, ולחקור את חלקי ההיסטוריה המשותפים שלנו. 

בימי השלטון הרומי, שראשיתו עם כיבושי פומפיוס בשנת 63 לפני הספירה, היו באזור עשר ערים הלניסטיות שאוגדו לברית ונקראו דֶקאפוליס – "עשר ערים". מרבית ערי הדקאפוליס קמו עוד בימי השלטון היווני הסלווקי, במאות הרביעית עד השנייה לפני הספירה, והיו פוליס (עיר-מדינה) לכל דבר. הן קיימו בחירות דמוקרטיות וגבו מסים ששימשו לבניית מבני ציבור, מקדשים, כיכרות, היפודרומים, תיאטראות ומזרקות. 

הערים נזכרות אצל ההיסטוריונים יוספוס פלביוס ובן תקופתו פליניוס הזקן בספרו "ההיסטוריה הטבעית", ואלה הן: דמשק, פילדלפיה (עמאן), רָפאנה, סקיתופוליס (בית שאן), גַדָרָה (אום קייס), היפוֹס (סוסיתא), דיון, פֶּלָה (טבקת פחל שבבקעת הירדן המזרחית מול קיבוץ כפר רופין), גֶראסה (גֶ'רַש) וקָנאתה (קָנָוָואת). בימי אדריאנוס, במאה השנייה לספירה, צורפה אבילה (תל איבל) לברית, ומאוחר יותר צורפו לה ערים נוספות. 

בימי מרד החשמונאים נכבשו מקצת הערים בידי החשמונאים. אלה שלטו בהן עד עליית פומפיוס הרומי ששחרר אותן מהשלטון החשמונאי. הערים ישבו על הציר הרומי העיקרי של דרך המלך, ובכך שימשו גיבוי לביטחון הצבא ולכלכלתו ומשענות ובסיסי כוח לשלטון הרומי-הלניסטי. הן קיבלו מפומפיוס זכות להטבעת מטבעות ולאוטונומיה, והיוו מעין אי הלניסטי בתוך אוכלוסייה השונה מהן מבחינה דתית ואתנית ולעתים עוינת: מדרום וממערב (בשומרון) ישבו יהודים, ובמזרח ישבו שבטים ערביים, שהמפורסמים שבהם היו הנבטים. 

אבל בערי הדקאפוליס ישבו גם יהודים, וידועים סיפורי המרד הגדול (70-66 לספירה) שבהם נטבחו במרמה יהודי בית שאן (סקיתופוליס). גם פילדלפיה, עמאן של ימינו, שלחה יחידות צבא לדיכוי המרד היהודי שבגבולה. לעומת זאת בין תושבי ג'רש ההלניסטים והיהודים נשמרו יחסים טובים. במאות הרביעית עד השביעית לספירה הפכו הערים לחלק מהאימפריה הביזנטית, והשפעות הנצרות ניכרות בהן עד היום בכל צעד ושעל. 

החלטנו לצאת, חמישה חברים, להכיר את ערי הדקאפוליס מקרוב. מאחר שאת בית שאן ואת סוסיתא שלנו אנו כבר מכירים, ולדמשק אולי עוד נגיע ביום מן הימים אבל לא היום, יצאנו אל ערי הדקאפוליס הממוקמות בממלכה השכנה: פלה (Pella), ג'רש (Jerash), אבילה (Abila), גדרה (Gadara) ופילדלפיה (Philadelphia).

פלה: ממש מעבר לגדר
אנחנו עוברים את הגבול במעבר נהר הירדן, שהירדנים מכנים גשר שיח' חוסיין, ונוסעים דרומה כרבע שעה ממעבר הגבול על כביש 65 אל כפר טבקת פחל (Tabaqat Fahl), המשמר את שמה הקדום של העיר, היא פלה. כבר בכניסה, המשולטת היטב, מתגלים שרידים ארכיאולוגיים מעניינים, כנסיות ושרידי עמודים עם כותרות מעניינות. אנו יורדים מהרכב ומתחילים להסתובב בין השרידים, מגלים שבבקעת הירדן חם מאוד בקיץ גם מעברו השני של הגבול. בעלייה לתצפית ממסעדה הממוקמת מעל האתר מתקבלת תמונה יפה של מבנה העיר. ביום עם ראות טובה רואים גם את הגלבוע, את עמק בית שאן ואת צפון השומרון. זאת עיר מעניינת, אנחנו מסכמים, אבל אינה חפורה דיה ואינה מטופחת ושמורה. ממשיכים הלאה.

גַדָרה: עונג שבת בירמוך
מפלה אנחנו נוסעים לגַדָרה, או גדר כפי שכינו אותה רבי מאיר, רבן גמליאל ואחרים. הנסיעה עולה צפונה על כביש 65 עד לנהר הירמוך ולאורכו עולים בגובה כשמתחת מגיחים בזה אחר זה אתרים מוכרים, רק לא מהזווית הזאת: אשדות יעקב, תעלת ההטיה, גשר רכבת העמק שפוצץ בליל הגשרים וחמת גדר. כשעה וחצי לאחר שעזבנו את פלה אנחנו מגיעים לגדרה, הנקראת בערבית אום קייס (Umm Qais), וכך היא מופיעה בשלטים. מרכז המבקרים בכניסה לא מרשים במיוחד, אבל אינו מעיד על הצפוי בהמשך. 

אנחנו צועדים לאורך רחוב עם בתים הבנויים מגיר ומבזלת, שריד ליישוב שהיה במקום עד שתושביו פונו בידי הירדנים כשהפך המקום אתר תיירות. מרחוק ניצבות שורות של עמודים. מבט במפה מראה שמימין לנו אמור להיות התיאטרון. אנחנו עולים כמה מדרגות ותיאטרון שחור נגלה לעינינו – אבני בזלת מעניקות לו את צבעו. בתקופת השלטון הרומי הגיעה גדרה לשיא שגשוגה כמרכז של לימודי שירה, תיאטרון ופילוסופיה, ובקלות אפשר לדמיין את תושבי העיר מתלבטים לאיזו הצגה ללכת הערב כשבעיר ישנם שני תיאטראות והיפודרום אחד. 

מהתיאטרון אנחנו עולים אל המקדש המתומן המוקף עמודים ואל שרידי הכנסיות. טור ארוך של עמודים עובר ממערב למזרח ומזכיר את האסתטיקה ואת הסימטריה המאפיינות את הערים היווניות והרומיות. רק אז מתברר לנו שאנו מביטים בשרידיהם המפוארים של הקארדו והדֶקומנוס – הרחובות המרכזיים של העיר שלאורכם נבנו החנויות ומבני הציבור דוגמת התיאטרון והמקדש. הרחובות האלה היו לב לבה של העיר. בהם ולצדם הועלו מופעי תרבות, התקיימו טקסי פולחן דתיים ונסגרו עסקאות בין סוחרים. 

אורכו של הקארדו כקילומטר וחצי, ובקצהו המערבי ניצב מה שנותר משער הניצחון הרומי. אנו יורדים לנקודת המפגש בין הקארדו לדקומנוס ורואים שריד לאמת מים שהזינה מזרקה קדומה שנקראת נימפאון. בימי הבית השני שימשה גדרה אחת מתחנות השאת המשואות, שהעבירו ליהודי הגולה את ההודעה כי בית הדין בירושלים קידש את ראש החודש, כמסופר במסכת ראש השנה. 

אנחנו ממשיכים להסתובב בין המבנים השונים והמרשימים, בהם בזיליקה נוצרית גדולה מהתקופה הביזנטית. לא רק נוצרים היו כאן: גם לרבי יהודה הנשיא היו קרקעות באזור, ובימיו התקיימה בגדרה קהילה יהודית אמידה מאוד. כאן פסק רבי יהודה הנשיא כי יהודי העיר רשאים לרדת בשבת אל מרחצאות חמת גדר שעל שפת הירמוך וליהנות מעונג שבת למרות מרחק ההליכה הרב (כחמישה קילומטרים). 

כשאנחנו מרימים את מבטנו אנו חוזים במראה מרתק ומבלבל כאחד: התצפית אל ישראל. הירמוך, חמת גדר, הגולן, החרמון, הכנרת, טבריה, הארבל, המירון, צפת, התבור והגלעד הם חלק ממה שנשקף מהנקודה הזאת. לא צריך דמיון מפותח כדי לפנטז על הצגה בתיאטרון הצפוני כשהחרמון בלבן ברקע, הכנרת בכחול למטה והגלעד בירוק מהצד.

אבילה: תחכה לסיבוב הבא
מגדרה אנחנו ממשיכים דרום-מזרחה, חוצים את הרי הגלעד (שמהם הגיעו דמויות מקראיות מפורסמות כמו אליהו התשבי, יפתח הגלעדי ועוד רבים) דרך כביש 55 והעיר הגדולה אירביד (Irbid), המשמרת את שמה של בית ארבאל המקראית, שבקרבתה נחפרת ונחשפת העיר אבילה. מכיוון שחשיפת העיר עוד בראשיתה, הסיור בה ייאלץ להמתין לסיבוב הבא. בדרך אל ג'רש (כשעה וחצי נסיעה מגדרה) אנו רואים שרידים ליערות הגלעד וחוזים בטורבינות רוח המייצרות חשמל ידידותי לסביבה. אנחנו סוטים אל כביש תלול העולה אל המבצר הנישא עג'לון (Ajloun), שנבנה בשנת 1184 בידי השליט האיובי עז א-דין אוסמה, דודו של צאלח א-דין. המבצר מספק תצפית נהדרת אל נופי בקעת הירדן, הרי שומרון והרחק בצפון-מערב – הגליל העליון. חפיר עמוק מקיף את חומת המבצר מכל עבריה, ומורדות הגבעה מכוסים חורש אלונים צפוף. עם קצת סבלנות אפשר לראות בשמורת הטבע של עג'לון סנאי זהוב וירגזי כחול, מינים שלא מצויים בארץ.

ג'רש: עוצמה ופאר
הכניסה אל ג'רש מרשימה ביותר ובהחלט מעידה על הבאות: כבר בדרך אל האתר ניצב שער אדריאנוס במלוא הדרו. שילמנו במרכז המבקרים ונכנסנו דרך השער הזה, שהוקם כאן לכבוד ביקורו של הקיסר אדריאנוס בעיר בשנת 130 לספירה, אותו הקיסר שפעולותיו הביאו לפרוץ מרד בר כוכבא בשנת 132. עברנו בשער ומולנו נגלה ההיפודרום, משוחזר בחלקו, ומרשים מאוד לכל אורכו. מדי פעם מגיעים אליו פרשים ירדנים עם סוסיהם ומחיים את האווירה ההיסטורית בדהרותיהם. 

מההיפודרום אנחנו ממשיכים ועוברים דרך השער הראשי של העיר אל רחבת העמודים, מעין כיכר סגלגלה ומרשימה. הכיכר היא נקודת מפתח בשאלה "לאן ממשיכים מפה?" – דרך אחת מושכת במעלה רחוב העמודים (הקארדו) אל מרכז העיר, והדרך השנייה מטפסת מהכיכר למעלה, אל מקדש זאוס ואל התיאטרון. עיון מהיר במפה והוחלט שנתחיל במקדש ובתיאטרון ונחזור דרך הקארדו. איזו עוצמה, איזה פאר, איזה שימור. בתיאטרון מקבלת את פנינו להקה ירדנית שמנגנת לתיירים בתופים ובחמת חלילים סקוטי. אנחנו תוהים לפשר העניין אבל יושבים ומתענגים על המוזיקה ועל האקוסטיקה המיוחדת של התיאטרון, מטפסים לשורות העליונות ומשקיפים על העיר מלמעלה. מכאן אפשר להבין טוב יותר את המבנה שלה. בתיאטרון הזה מתכנסים אחת לשנה טובי הזמרים בעולם הערבי לפסטיבל שירה, ורבים מערביי ישראל עוברים את הגבול ומגיעים לחגיגה (ראו טור צד). 

מהתיאטרון מוליך שביל אל מקדש ארטמיס. כבר מרחוק אפשר להבחין כי זהו מבנה אדיר ממדים ומרשים, אבל יש לנו אחריות יהודית ואנחנו הולכים קודם לחורבות בית הכנסת שנמצא מאחורי המקדש. כנסייה שנבנתה על בית הכנסת ועזובה רבה מסתירות כל סימן שהמקום היה אי פעם בית כנסת, אך בספרים העוסקים בחפירות במקום מופיעות תמונות של רצפת הפסיפס שנחשפה בו, ועליה מנורות וסצנות מסיפור תיבת נח. 

מבית הכנסת אנחנו הולכים למקדש ארטמיס המוקף עמודי ענק. לוקח לנו זמן להבין שזהו רק חלק קטן ממכלול פולחני ענקי של כנסיות ביזנטיות עתירות רצפות פסיפס יפות, ושמקדש ארטמיס הוא גולת הכותרת שלו. אנחנו יורדים בדרך התהלוכות אל הקארדו ומתלהבים מהמונומנטים שלאורכו. בעינינו אין ספק שבג'רש השתמרה העיר השלמה והמפוארת שבערי הדקאפוליס שבעבר הירדן המזרחי.

פילדלפיה: ישן בתוך חדש
שעה וחצי אורכת הנסיעה מג'רש לעמאן על כביש 35 ואנחנו ברחובות העיר העתיקה פילדלפיה. גם כאן יש תיאטרון ורחוב עמודים, אלא שבלב לבה של בירת ירדן יש ללא ספק אווירה שונה. הישן נטמע בחדש, ואחרי יום עמוס לעייפה, ובמיוחד אחרי ג'רש, פילדלפיה מתגמדת מאוד. 

כמה מאות מטרים מפילדלפיה שוכנת החומוסייה המפורסמת "חומוס האשם", ומה יותר טוב מלהגיע לסיכומים על צלחת חומוס. לאחר כמה ניגובים הקיבה נרגעת ונפתחים הפיות והלבבות. "גדרה יפה מאוד", אומרת אחת החברות ומוסיפה, "התצפית, התיאטרון השחור, הקארדו, אבל ג'רש… אם פלה היתה קצת יותר חפורה אז אולי, אבל ג'רש…". בלי הרבה עניינים ג'רש זוכה בקולות המטיילים פה אחד בתואר היפה בערי הדקאפוליס. 

אנחנו מסיימים את הארוחה ואת היום עם קפה שחור טעים ומסרבים להאמין למחיר: נכנסנו חמישה אנשים רעבים מאוד, לא הפסקנו לאכול, ואנחנו משלמים חמישה דינר לאדם (כ-25 שקל). בארץ ארוחה כזו היתה עולה לנו בערך פי עשרה. שבעים ומאושרים מיום עמוס נופים וחוויות, הלכנו לישון. 

שי בייטנר – מורה דרך, מדריך ותיק בירדן, מורה לתנ"ך

מדריך מהיר
פלה
נקודת התחלה וסיום: אל פלה פונים מכביש הבקעה הירדני (יש שילוט טוב) בסמוך למעבר הגבול. עוברים בכפר טבקת פחל ורואים את התל מימין ושרידי כנסיות משמאל. עוצרים בסמוך לתל ופשוט מתחילים לטייל בו. לאחר הסיור מומלץ לטפס עם הרכב לתצפית ולראות את התל מלמעלה.
אורך המסלול: אין מסלול ברור, מטיילים באופן חופשי
משך המסלול: כשעה
עונה מומלצת: חורף, סתיו ואביב (בקיץ חם מאוד)
מחיר: הכניסה לתל לא מוסדרת ולא כרוכה בתשלום

גדרה
נקודת התחלה וסיום: מרכז המבקרים
אורך המסלול: 2-1 קילומטרים, תלוי במספר האתרים שבהם מבקרים
משך המסלול: שעה-שעתיים, תלוי במספר האתרים שבהם מבקרים
עונה מומלצת: כל השנה
מפה: במרכז המבקרים יש עלון מידע עם מפה
אוכל ושירותים: יש שירותים בכניסה לאתר ומסעדה ושירותים בתוך האתר
מחיר: 5 דינרים לאדם 

ג'רש
נקודת התחלה וסיום: מרכז המבקרים
אורך המסלול: 4-2 קילומטרים
משך המסלול: 4-2 שעות
עונה מומלצת: כל השנה
מפה: במרכז המבקרים יש עלון מידע עם מפה
אוכל ושירותים: יש מסעדה ושירותים בכניסה לאתר ואחת נוספת בתוך האתר, ליד שער הכניסה לעיר
מחיר: 8 דינרים לאדם
טלפון: 962-6-5675199
פתוח: 17:00-8:00
פסטיבל ג'רש: הפסטיבל יעלה אירועי תרבות, מוזיקה וריקוד, וצפויים להגיע אליו אלפי חוגגים מירדן ומהמדינות השכנות. בפסטיבל יופיעו הזמרות ממוצא ירדני קרולין מאדי וסמאח בסאם, השחקן המצרי עאדל אימאם, הזמרת הלבנונית נג'ווא כרם ואחרים. מתי: 25 ביולי עד 17 באוגוסט 2008

פילדלפיה
אורך המסלול: 400 מטר
משך המסלול: כחצי שעה
עונה מומלצת: כל השנה
מפה: בכניסה לפילדלפיה יש עלון מידע עם מפה
אוכל ושירותים: האתר מוקף מסעדות ושירותים
מחיר: כניסה בתשלום לתיאטרון ולקארדו

לינה באזור
המסלול ארוך ומומלץ לחלק אותו ליומיים. את היום הראשון מסיימים בהגעה לג'רש ובלינה באזור ולמחרת מטיילים בה וחוזירם לכיוון עמאן. באזור ג'רש אפשר ללון באחד המלונות הבאים (שניהם זולים למדי): 

Debbeen Rest House
טלפון: 962-2-6339710

Olive Branch Hotel
מיקום: ג'רש
טלפון: 962-2-6340555