המצוקים, הכפרים ויערות העד של עמק קולו מבשרים כי הגענו להימלאיה. באזור אפשר לחגוג בפסטיבל עם המקומיים ועם 400 אלים, לשוטט בין הכפרים ולהכיר את חיי היומיום
 |
| נשים כובסות במנאלי. | צילום: יותם יעקובסון |
כתב: יותם יעקבסון
נסיעת לילה מייגעת מדלהי הסואנת אל הצפון. אני פוקח עיניים, מביט מבעד לחלון האוטובוס ורואה מצוקים טובלים בירק, דקלי בר וגדות נהר חוליות. נכנסנו אל תחומי ההימלאיה. אנו נוסעים לאורך נהר ביאס (Beas) המנקז את עמק קולו (Kullu), הגדול בעמקי האזור. הביאס זורם לכיוון דרום-מזרח, יוצא אל המישורים הגדולים, ושם נמזגים מימיו לנהר אינדוס (Indus). אנחנו נוסעים בכיוון ההפוך – צפונה אל תוככי ההרים.
האוטובוס עובר את העיר מנדי (Mandi) וממשיך צפונה עוד כחמישים קילומטר לאורך הנהר, על כביש צר המתפתל מעל למים הגועשים. בעונת המונסון הגשומה קורה לעתים שהכביש נחסם בשל מפולות והצפות. על שדה הראייה המוגבל של הנהג ניתן ללמוד מהתדירות שבה הוא צופר.
הנוף הדרמטי משתנה בקרבת העיר בהונטר (Bhuntar), שם העמק מתרחב. באזור פזורים כפרים, וחלקות מעובדות תופסות את מקומה של צמחיית הבר. במקומות הגבוהים יותר, התלולים והנגישים פחות, אין שדות מעובדים: שם מכוסים המדרונות בשמיכה צפופה ירוקה כהה של יערות עד מחטניים (במקום הזוכה לכמות משקעים שנתית של יותר מארבעה מטרים בשנה, אין פלא שהכל מוריק). העיר בהונטר נמצאת במפגש העמקים קולו ופרוואטי (Parvati). סביבה נשקפים רכסים ההולכים ונעשים גבוהים יותר ויותר ככל שמצפינים. תחתית המדרונות המעובדת עשויה טרסות צרות.
תושבי האזור שונים במראם מיתר ההודים: רובם בעלי עור כהה, אך תווי פניהם חדים ולחלקם עיניים אפורות בהירות. הגברים מתהדרים בכובע המקומי – מעין תרבוש נמוך שבחלקו הקדמי קפל מבד ארוג צבעוני. באירועים חגיגיים נהוג לנעוץ פרח בקפל. פריט לבוש אחר שמקורו אינו ברור (אך נראה שמקור ההשפעה הוא בריטי) הוא אפודות הצמר חסרות השרוולים. שערן של הנשים עטוף במטפחת. בניגוד לאזורים אחרים, כאן בהרים אין כל זכר לבדי הסארי הדקים, ואת מקומם תופסים שאלים עבים מצמר. את אפן של הנשים מעטר נזם (או שני נזמים אצל נשים נשואות), ובאוזניהן שפע עגילי חישוק.
קולו: השבח לאל
קולו, היישוב הגדול ביותר באזור, משמש מרכז מסחרי ודתי. מדי סתיו מתקבצים בעיר המונים מבני האזור כדי לחגוג כאן את פסטיבל דושרה (Dussehra) שנמשך עשרה ימים. החגיגה מסמלת את נצחונו של ראמה (אחת מההתגלמויות של האל וישנו), על רוואנה, מלך השדים של לנקה, אשר חטף את סיטה, אשתו של ראמה.
החגיגה מתקיימת בכל הודו, אלא שכאן היא זוכה לביטוי ייחודי. הסיבה לכך היא שבאזור זה של ההימלאיה התקיימה דת הררית מקומית, ולכל כפר היה אל האחראי על השלום ועל רווחת תושביו. כשחדר לאזור הפנתיאון ההינדואי המוכר, הוא לא ביטל את מקומם של האלים המקומיים, אלא השתלב בהם. כיום מקובל כי רגונאת, גדול אלי האזור ופטרונה של העיר קולו, אינו אלא גלגול של האל ראמה – וכך נעשתה חגיגת הדושרה לכפולה ומרשימה במיוחד.
בעת הדושרה נישאים יותר מ-400 אלי האזור ממעונות הקבע שלהם אל קולו, מקום מושבו של רגונאת, האל הראשי. הם משתכנים עם משלחותיהם בעיר אוהלים ענקית בחלקה פנויה בעיר קולו, ובאוהל המרכזי שוכן האל רגונאת. שיא החגיגה מגיע ביום העשירי והאחרון, כאשר רגונאת נישא אל הנהר על גבי מרכבה הנגררת בידי עשרות מאמינים נלהבים, ושם הוא צופה בהצתת מדורה גדולה המסמלת את רוואנה.
האירוע נחתם בהקרבת בהמות להאדימְבָּה, האלה חובבת הדם ופטרוניתה של העיירה מנאלי (Manali). בצד הטקסים הדתיים מתקיימים בעיירה גם יריד גדול, לונה פארק, מופעי רחוב והצגות בתיאטרון פתוח.
המבקרים באזור יוכלו לראות את היחסים האינטימיים שבין האלים המקומיים למאמינים, הכוללים את האכלת צלם האל, הלבשתו בבגדים בהתאם לעונות ולאירועים, כיסויו וכיבוי אורות עם הליכתו לישון, ולעתים גם לוקחים אותו לבקר אצל חברים בכפר אחר. אבל נאה דורש ונאה מקיים: כאשר אל אינו ממלא את ייעודו, המאמינים יכולים להרוס את צלמו ולהזמין אל אחר תחתיו.
נגר: גלריה רוסית בכפר הודי
על הגדה המזרחית של נהר ביאס, בין קולו למנאלי שמצפון, נמצא הכפר נגר (Naggar). מבתיו הבנויים במדרון נשקף נוף יפה ורוגע. במקום יש כמה מקדשים עתיקים, וכדאי לבקר במקדש גורי שנקאר, שהוקם לפני כאלף שנה ומוקדש לאל שיווא.
בשיטוט בין בתי הכפר, הבנויים מחומרים מקומיים בלבד, רואים את הבנייה האופיינית לאזור: הקומה הראשונה בנויה קירות אבן עבים (כדי שיוכלו לשאת את שאר הבניין ולא יירקבו). היא אטומה לחלוטין ומשמשת מחסן ומכלאת חורף לבהמות. דרכה עולים אל הנדבכים העליונים הבנויים קורות עץ, לעתים בשילוב שורות אבנים, והם משמשים למגורים. החלונות קטנים, אך על אפלולית הבית מפצות מרפסות מקורות, שלעתים מעטרים אותן תגליפי עץ יפים. הגגות משופעים, לאפשר את גלישת השלג מהם, ועשויים לוחות צפחה. בסוף הקיץ שוטחים הכפריים על גגות הצפחה קלחי תירס לייבוש, וכתמי הצהוב נראים למרחוק.
טיול בנגר מאפשר כמובן להכיר את חיי היומיום: כפריים העוסקים במלאכות ליקוט של חומרי בערה, זריעה, קציר וגיזום ובעבודות בית כמו כביסה ובישול. אבל בין כל אלה יש גם הפתעות, למשל גלריה של צייר רוסי בשם ניקולס רוריך, שהתגורר שנים רבות בכפר זה. ניקולס ואשתו מריה נשבו ביפי הנוף ובעוצמתן הרוחנית של התורות המקומיות, והחליטו להעתיק את מקום מגוריהם לנגר. בזמן שהוא צייר, היא כתבה על פילוסופיה מערבית ומזרחית, בודהיזם ועוד. בגלריה מוצגות יצירותיו המתארות בעיקר את ההרים הנישאים במלוא הדרם.
מנאלי: עמק איזראל
מנאלי זכתה לתהילה לראשונה בזמן שלטון הבריטים, בשל האקלים הנוח שלה שהפך אותה למקום מפלט עבור בני המערב היראים את החוֹם המהביל שבמישורים. העיירה בנויה על גדתו המערבית של נהר ביאס, וערוץ מים שוצף מחלק אותה לשניים: אזור ישן ואזור חדש. בחלק החדש של העיירה יש מלונות מודרניים, חנויות ורובע של פליטים טיבטים (הכולל שוק). בחלק הישן מתקיימים חיים כפריים אותנטיים בצד המוני תרמילאים, בהם לא מעט ישראלים, המתאכסנים בבתי הארחה זולים.
מנאלי מוכרת כאחד ממרכזי הילולות הסמים הגדולים בהודו. צמח המריחואנה, המכונה בהודו גאנג'ה, גדל כאן כצמח בר. יודעי דבר מספרים שהצ'ארס (charas, החשיש ההודי) המיוצר באזור, ובפרט בכפר מלאנה (Malana), הוא מהמשובחים בעולם, והאזור רוחש סוחרי סמים.
במנאלי, הטובלת בירק ובשפעת מים זורמים, תוכלו לבקר במקדש האלה האדימבה, פטרונית העיר, או לצאת מהעיר להליכה קצרה בין מטעי תפוחים אל כפרים סמוכים ואל מפלי מים עצומים. אפשר לצאת גם לנסיעות ממושכות יותר, למשל אל מקורות נהר ביאס (אתר מצנחי רחיפה ובחורף גם אתר סקי) או אל מעבר ההרים רוטהאנג (Rothang), שממנו נשקפים יער עד מסתורי, פסגות גבוהות ומושלגות ולעתים גם עופות דורסים. לטרק רגלי של כמה ימים אפשר לצאת באמצעות סוכנויות נסיעות במנאלי, המארגנות עסקות חבילה שכוללות פרדות, מדריך, סבל ואפילו טבח. בכל מקרה, הימנעו מלצאת לטרק באזור זה לבדכם, ומוטב לצאת אך ורק בקבוצה מאורגנת.
בעמק פרוואטי יש עוד כמה נקודות מעניינות: מעבר רשול (Rashol) המצטיין בנופים מופלאים, והעיירה קסול (Kasol) הבנויה לרגליו. עד לפני כמה שנים היתה קסול מקום שליו, אך לאחרונה היא נעשתה מעין מנאלי שנייה, ובכל הנוגע למספר התרמילאים ולהתנהגות מכוערת – היא מתחרה בה על הבכורה. מומלץ שלא לשהות במקום אלא לשם לינה. מקומות מומלצים נוספים הם העיירה מניקרן (Manikaran), שבה מעיינות חמים ומקדשים הינדואים וסיקהיים, והמעיין החם קהיר גנגא (Khir Ganga) שבמעלה העמק. אגב, פירושה של המילה "קהיר" הוא פודינג אורז מתוק, ממש כמו הטעם הנותר מהטיול באזור.
יותם יעקבסון – כותב, מצלם, מדריך טיולים בישראל, במרכז אסיה והקווקז, בדרום-מזרח אסיה, ומתמחה בהודו
