סיור אדריכלי בסיטי המחודש של לונדון

בסיטי של לונדון, המרכז העסקי של העיר, מתרחשת בשנים האחרונות תנופת בנייה לגובה. הנסיך צ'ארלס, שמרן ידוע, לא משתגע על הסחרור המודרני שעובר על הסיטי, אבל כנראה שגם בן מלוכה לא יכול לעצור את הקדמה. סיור עם העיניים למעלה 

בניין לוידס תוכנן על ידי ריצ'רד רוג'רס, ממתכנני מרכז פומפידו הנודע בפריז. הדמיון בין שני המבנים ניכר | צילום: אמנון אבישי

כתבו: מיה צור ואמנון אבישי 

בלִבה של עיר שמפנה אל העולם את חזותה השמרנית, זרועת בתי מידות מפוארים ונודפי ריח דקדנטי, עיר שבה שימור הוא מילה קדושה (וכמה שיותר ויקטוריאני ומתפורר יותר נחשק) – בטבורה של זו יושב "הסיטי של לונדון" (City of London). הסיטי, שמשתרע על פני מייל רבוע אחד בלבד (The Square Mile), היה המקום שבו נולדה לונדון, ולכן זהו גם האזור העתיק ביותר בכרך הגדול הזה. אבל דווקא הוא מתהדר בתנופת בנייה מודרנית גבוהה, נמרצת ונוצצת. יוצר את עצמו, או לפחות את קו הרקיע שלו, מחדש.
כיום נחשב הסיטי של לונדון למרכז הפיננסי הגדול והחשוב ביותר באירופה, ואחד משלושת החשובים בעולם – אחרי ניו יורק וטוקיו. זהו מרכז עצבים מבעבע ופורה, מהמובילים בתחום ההלוואות, המסחר במניות, באגרות חוב ובקרנות, ההפקדות והמשיכות הלאומיות והבינלאומיות, הייעוץ להשקעות ועסקות החליפין. כ-250 אלף איש עובדים בסיטי, במה שנראה ככוורת הומה אנשים ונשים בחליפות ועם תיקי מנהלים, וביניהם מוניות, מכוניות מפוארות ושליחים עצבניים על אופנועים.
כיאות למרכז פיננסי רוחש, צצים ועולים בו בנייני זכוכית בצבע הכסף כפטריות אחרי הגשם. כך מתקבצים במייל הרבוע עתיק מול חדשני, קלאסי מול אוונגרדי, מפואר מול מינימליסטי – וכולם חוברים כדי לשרת את מיטב המוחות המזיזים את הכלכלה העולמית קדימה.
סגנון הבנייה הצפוף והגבוה מזכיר את מנהטן גורדת השחקים הרבה יותר מאשר את הווסט אנד הסמוך והנמוך. השינוי הזה בקו הרקיע השמרני של בירת הממלכה המאוחדת, שהתחיל בשנות השבעים המאוחרות, מעורר ויכוחים רבים – בין אלה התומכים בשינוי המרענן והחדיש לבין אלה הרואים בקו הנמוך והמסורתי של לונדון נכס יקר ערך שאין למחותו תמורת נזיד העדשים שמציעה המודרניות. אגב, בין המתנגדים לתנופת המודרניות נשמע היטב קולו של הנסיך צ'ארלס. כך או כך, הסיטי חובק כמה פנינים אמיתיות של ארכיטקטורה מודרנית, וגם כמה בניינים שהתפרסמו בזכות החברות החשובות והמכובדות שיושבות בהם – אך לא פחות מכך בזכות עיצובם.

ברוכים הבאים אל החומה
כשיוצאים לסיור בין בנייני הסיטי מגלים שללכת בה זה ללכת בזמן – החל בשרידי התקופה הרומית של העיר, דרך בניינים בני מאתיים שנה ושלטים המספרים על תקופות חשוכות ומוארות, כמו ימי הביניים, השריפה הגדולה של שנת 1666, ועד ימינו אלה.
את ייסודה של לונדון מייחסים לרומים, שפלשו לאזור בשנת 43 לספירה תחת פיקודו של המצביא אאולוס פלאוטיוס. ואם לפני התקופה הרומית אפיינו את האזור ביצות, ומספר היתושים בו היה מן הסתם רב ממספר האנשים, הרי שאחרי שנבנה הלונדון ברידג' – הגשר שאִפשר מעבר מעל נהר התמזה (והיה כנראה רק מטרים ספורים מהלונדון ברידג' המודרני) – הפך האזור למרכז גדול של סחורות, שהובאו במעלה התמזה ונפרקו על סיפוני עץ בסמוך לגשר. ומאחר שפרנסה מביאה אנשים, הפכה לונדון – שנקראה אז לונדיניום – לאחד ממוקדי ההתיישבות הגדולים והחשובים באי הבריטי בתוך 150 שנה.
בעקבות אלה נתחיל אנחנו את סיור האדריכלות בסיטי במה שנותר מלונדיניום העתיקה. אל הסיטי נגיע מתחנת סנט פול (St. Paul). למרות הפיתוי נדלג כרגע על קתדרלת סנט פול המוכרת והמתוירת, ונצעד צפונה במעלה רחוב אלדרסגייט (Aldersgate Street) לאתר מעניין, אם כי צנוע ונחבא אל הכלים – החומה של לונדון (London Wall).

הבניין המתעגל
בתקופה הרומית, שבה כל העיר כולה היתה המייל הרבוע ההוא ועניינים כלכליים התנהלו עדיין במטבעות זהב, הקיפה את העיר חומה, שכיום אפשר לראות רק את שרידיה.
ליד החומה נמצא גם הבניין הראשון ברשימתנו – לונדון וול מספר 1 (1 London Wall) – שבנייתו הושלמה בשנת 2003. הוא תוכנן על ידי משרד פוסטר ושות', מהמפורסמים והגדולים במשרדי האדריכלות הבריטיים, שחתימתו מתנוססת על גבי פרויקטים מהונג קונג ועד ניו יורק, ומאצטדיון וומבלי המתחדש בצפון לונדון ועד למגדלי משרדים רבי קומות בשנגחאי שבסין. בהמשך עוד נחזור אל פוסטר, ובינתיים נתמקד בבניין המתעגל בן 13 הקומות, שמחלונותיו המערביים נשקפת כנסיית סנט פול, ומצידו המזרחי נצפית החומה.
שני גשרים מקשרים את הבניין אל המוזיאון של לונדון (Museum of London). המוזיאון הוקם על שרידי מצודה רומית שחלשה על החומה, והוא מציג לראווה חצי מיליון שנות היסטוריה אנושית: מלונדון הפרהיסטורית, דרך פלישת הרומאים, הוויקינגים והסקסונים, ימי הביניים, בתי המלוכה הרומנטיים של טיודור וסטיוארט, לונדון המבעבעת של המאות ה-19-18, שראו פריחה תרבותית בצד עוני, פשע והבדלי מעמדות חריפים, לונדון האימפריאליסטית של התקופה הוויקטוריאנית ולבסוף זו המודרנית של מאה השנים האחרונות. 

המוזיאון של לונדון
שעות פתיחה: שני-שבת 17:50-10:00, ראשון 17:50-12:00
מיקום: London Wall, EC2Y 5HN
טלפון: 44-20-76003699

הרוח של שנות השבעים
מול הבניין הגלי, בתחילת טיולנו לאורך רוחה ושרידיה של החומה, אנו חולפים על פני בניין משרדים חדש בפינת רחוב ווד (Wood Street) מספר 88, המצטיין בחזית מרשימה של קורות פלדה צהובות וזכוכית, בתכנונו של ריצ'רד רוג'רס – אדריכל חשוב נוסף, וגם בו נפגוש שוב במהלך הסיור.
ממשיכים עד לרחוב מורפילדס (Moorfields), ומשם היישר לפינסברי סירקוס (Finsbury Circus). זוהי כיכר ירוקה, שקטה ומקסימה, שמשמשת נקודה מצוינת לראות ממנה את הקונטרסט האופייני כל כך של הסיטי – העושר של דורות העבר מול העושר המודרני בהתהוות: הכיכר מוקפת בניינים נמוכים מתחילת המאה העשרים, המשלבים סגנון ויקטוריאני, קלאסי ואר-נובו לכדי מראה חינני ומצועצע מעט; לא רחוק מהם מתנשא הגבוה בבנייני הסיטי והשני בגובהו בבנייני לונדון כולה – מגדל 42, הנקרא גם מגדל נאטווסט (NatWest) על שם הבנק המאכלס אותו – והוא מייצג בסיורנו את רוחן של שנות השבעים המאוחרות. ואם מסתכלים לדרום-מזרח, רואים מרחוק את אחד הבניינים הטריים והמדוברים ביותר בסיטי, שבנייתו הסתיימה ב-2004, בתכנונו של פוסטר: מגדל ה-Swiss Re. צורתו המודרנית הייחודית העניקה לו שלל כינויים – בין היתר "המלפפון החמוץ", "הארטישוק" ו"הסיגר" – ואליו נגיע בהמשך.
חוצים את הכיכר ופונים שמאלה (צפונה) ברחוב בלומפילד (Blomfield) לכיוון מתחם ברודגייט 
(Broadgate Centre) ומתחם פינסברי, שתוכננו על ידי משרד S.O.M. בנייתה של הכיכר בשדרת פינסברי הושלמה רק לאחרונה, ב-2004, על כיכרותיה הציבוריות ושלל המסעדות ובתי הקפה שלה. המתחם משלב עיצוב סביבתי של בטון לבן עם גרניט ושיש כהים, צמחייה ומיצבי אמנות הכוללים פסל גבוה, חלוד ומרשים (או מאיים, תלוי בעיני המסתכל) של ריצ'רד סרב, הנקרא "פולקרום" (Folkroom). מלבד מסעדות ובתי קפה יש כאן מרכז תערוכות קטן וחינני, הבנוי מזכוכית ושוכן לו באמצע כיכר קטנה שרצפתה מוארת עם ליל בנימי אור כחול. מכאן ניתן להמשיך דרך מעבר מתחת לבניינים אל תחנת ליברפול (Liverpool Station) הצמודה.

המלפפון החמוץ ותחנת החלל
יוצאים מהתחנה ביציאה לרחוב ליברפול, שם אפשר לעצור לארוחה באחת המסעדות היוקרתיות והמעוצבות של מלון Great Eastern Hotel (כדאי להזמין מקום מראש). חוצים את רחוב בישופסגייט (Bishopsgate) ופונים ימינה לתוך רחוב סנט מרי אקס (St. Mary Axe), המהווה את לב העניינים – הכתר וגם היהלום שבכתר – מבחינת אדריכלות הסיטי העכשווית. כאן נמצא מגדל ה-Swiss Re, שהוזכר קודם, הנראה כצורת סיגר זכוכית ענקי שעליו רשת מעוינים בצבעי שחור וטורקיז.
אי אפשר לעבור על פני "המלפפון החמוץ" מבלי לעצור בהשתאות: הבניין מתנשא לגובה 180 מטר וארבעים קומות, ועיצובו הייחודי משנה את קו הרקיע של לונדון. צורתו האווירודינמית מצמצמת את השפעת הרוח שבדרך כלל סובלים ממנה בניינים בגובה כזה. תכנונו – הראשון מסוגו באנגליה – נשען, לדברי המתכננים, על טכנולוגיות ירוקות שמאפשרות לו לצרוך רק כמחצית מכמות האנרגיה שהיה צורך לו נבנה באמצעים קונבנציונליים. בקומה העליונה יש מסעדה שממנה נשקף נוף פנורמי של הסיטי, והיא פתוחה לשימוש עובדי הבניין בלבד – אנשי חברת הביטוח השווייצרית – אבל עובדה זו עשויה להשתנות. לנו נותר רק לקוות, בגלל הנוף כמובן.
בהמשך הרחוב מגיעים לכיכר נטולת שם בצומת הרחובות לידנהול (Leadenhall Street) וסנט מארי אקס, ממנה רואים מספר רב של נקודות ציון – מצפון מתנשא מגדל נאטווסט (מגדל 42), וממערב בניין לוידס (Lloyd's) הנפלא של ריצ'רד רוג'רס, ביתה של חברת הביטוח לוידס. המבנה הזה מפורסם לא מפחות מ"הסיגר" של פוסטר, ולדעת רבים אף עולה עליו בחדשנות וביצירתיות.
רוג'רס היה ממתכנני מרכז פומפידו הנודע בפריז והדמיון בין שני הבניינים ניכר. בנייתו הסתיימה ב-1986, והוא עשוי מנירוסטה ומבטון משוריין. כל אזורי השירות של הבניין – מטבחים, שירותים, מעליות ומדרגות – ממוקמים בשישה מגדלים חיצוניים הצמודים לו, ואת החלל המרכזי שלו תופס פרוזדור מרשים שבו מתנהל שוק ביטוח מהסואנים בעולם. אבל איך שלא מסתכלים על זה, הבניין נראה יותר כמו תחנת חלל או מתקן בסרט "אודיסיאה 2001" ממשכנה של חברת ביטוח.
מעבר לרחוב לידנהול 122, סמוך ללוידס ול"סיגר", הולך ונבנה מתחרה למגדל 42 – מה שעומד להיות הבניין הגבוה ביותר בסיטי, שיהיה בנוי בצורת פריזמה משולשת תלולה ושקופה, גם הוא על פי תכנונו של רוג'רס.

אל המנוחה
מכאן פונים ימינה לאורך רחוב לידנהול, במקביל לבניין לוידס, ומגיעים לשוק לידנהול 
(Leadenhall Market), שם יש פאבים רבים, בוטיקים וחנויות מצוינות למגוון של קניות: בגדים, אוכל וטבק. ביציאה מהשוק לרחוב גרייסצ'רץ' (Gracechurch), מגיעים לאולם השתייה המפורסם The Crosse Keys. כאן אפשר ללגום ספל של בירה קרירה בחברת רבים מעובדי הסיטי, שנדחסים בהמוניהם אל החלל העצום אחרי השעה חמש, ומשוחחים בהתלהבות מופגנת על רווחי היום.
מכאן ממשיכים במורד רחוב קורנהיל (Cornhill) לכיוון תחנת התחתית Bank ולכיכר ה-Royal Exchange – האתר ההיסטורי של הבורסה הלונדונית, שבסמוך לו נמצא בנק אוף אינגלנד (Bank of England). כיום משמש בניין ה-Royal Exchange מרכז קניות ועסקים, ואילו הבורסה נדדה כמה רחובות צפונה משם. החזית המרשימה של הבניין, שנבנה בסגנון הקלאסי באמצע המאה ה-19, מספקת ניגוד מעניין למודרניות של הפרויקטים העכשוויים שנבנים בסיטי בימים אלה.
לסיום הטיול נפנה דרום- מזרחה לרחוב לומברד (Lombard Street), נמשיך לעבר הטאוור ברידג' (Tower Bridge) ונחצה אותו לעבר בניין העירייה החדש, ונצעד מערבה על הטיילת כשני קילומטרים, עד לונדון ברידג' (London Bridge).
אפשרות אחרת היא להמשיך מהבנק אוף אינגלנד מערבה ברחוב קווין ויקטוריה (Queen Victoria Street), לפנות שמאלה לרחוב פיטרס היל (Peters Hill) הקטן להמשיך עד גשר המילניום – גשר מפורסם להולכי רגל שגם אותו תכנן פוסטר – ולחצות את הנהר היישר למוזיאון טייט לאמנות מודרנית (Tate Modern). אגב אדריכלות עכשווית, שימו לב למתחם המשופץ של תחנת הכוח מראשית המאה העשרים, שם שוכן הטייט; זו הזדמנות מצוינת לסיים את הטיול בטעם של אמנות מודרנית ופוסט-מודרניסטית. 

מוזיאון טייט לאמנות מודרנית
שעות פתיחה: ראשון-חמישי 18:00-10:00, שישי-שבת 22:00-10:00
כתובת: The Queen's walk, SE1 9TG
טלפון: 44-20-78878000

עוד מידע על כל הבניינים החדשים אפשר למצוא באתר שכתובתו: www.newcityarchitecture.com

מיה צור – תסריטאית וכתבת, גרה בלונדון. הכי אוהבת בלונדון: את האביב בשכונות של צפון העיר
אמנון אבישי – צלם ומוזיקאי, עוסק במחשבים. מתמחה בצילום דוקומנטרי. צילומיו התפרסמו במגזינים ובתערוכות. הכי אוהב בלונדון: פארק המסטד הית'