מניטובה / ממלכת האגמים

במרכז קנדה יש מחוז דליל אוכלוסין, אך עשיר בבעלי חיים, בנוף ובעיקר בשמורות טבע. במניטובה תוכלו לצפות בדובי קוטב, בלוויתנים, בטקסי חיזור של עופות, וגם לבקר בכפר יהודי שהיה כלא היה

זהירות, אייל קנדי צעיר חוצה | צילום: ברק נגן

כתב: חיים קרופך

על מניטובה (Manitoba) אפשר לומר את אשר אמר בזמנו אחד מראשי ממשלת קנדה על ארצו: "יש לה יחסית מעט מאוד היסטוריה. לעומת זאת, יש לה הרבה מאוד גיאוגרפיה". וה"גיאוגרפיה" – 650,090 קילומטר מרובע במרכז קנדה – מתחלקת לשלושה אזורים עיקריים: כשישים אחוז מהשטח, במזרח ובצפון, הם חלק מ"המגן הקנדי", גוש סלעים מתקופת הפרה-קמבריון (שהחלה לפני 3.9 מיליארד שנה והסתיימה לפני 540 מיליון שנה). הכינוי "מגן" ניתן לאזור סלעי זה בשל צורתו, מעין פרסת ענק, החובקת את מפרץ האדסון משלושה צדדים, ובשל סלעיו הקשים. הגוש הסלעי הזה – המקיף גם חלקים נרחבים במחוזות אחרים של קנדה – מכסה יותר ממחצית שטחה הכולל של המדינה. שאר שטחי מניטובה מתחלקים בין ערבות עשב רחבות ידיים במערב לבין אזור של סלעים גירניים, ירושה שהותיר אחריו ים עתיק יומין, במרכז.
כך נוצר במניטובה מגוון נופי עשיר: ב"מגן" – אגמים, נהרות, ביצות ויערות מחטניים; במרכז – אזור קרסטי, שקרקעיתו דלה והוא מכוסה ביער של עצים רחבי עלים; בדרום-מערב – מישורים הנקטעים על ידי רכסי גבעות; ובמערב – רכס סלעי, מתלול מניטובה (Manitoba Escarpment), המתנשא לגובה של 800 מטר ויותר מעל פני הים. כ-100,000 קילומטר, 15 אחוז משטחה של מניטובה, תופסים כ-100,000 האגמים הנמצאים בה. הגדולים שבהם הם אגמי ויניפג (Winnipeg), מניטובה (Manitoba) וּויניפגוסיס 
(Winnipegosis), שרידיו של אגם אגאסי (Agassiz) הקדום.
המבנה הגיאוגרפי של מניטובה יוצר גם גיוון אקלימי רב. אורכה של מניטובה הוא 1,225 קילומטר, מהדרום, שם נוסקות הטמפרטורות בקיץ לשלושים מעלות צלזיוס, ועד לצפון, אזור הגובל בטונדרה הארקטית, שם הקיץ מזכיר חורף ים תיכוני ממוצע. גיוון גיאוגרפי ואקלימי זה יוצר עושר רב של מיני בעלי חיים, שהפך את המחוז לגן עדן עבור שוחרי הטבע. אלה זיכו את מניטובה בכינוי "אמזוניה הצפונית", על שם אזור האמזונס הטרופי, הידוע במגוון המינים הרב שבו. במניטובה יש פארקים לאומיים, פארקים מחוזיים ושמורות טבע רבים. בנוסף לבעלי החיים היבשתיים – ובהם עשרות מיני יונקים, 13 מיני דו חיים, שבעה מיני זוחלים ומאות מיני עופות – יש במניטובה, שלה קו חוף באורך 650 קילומטר, נציגות מכובדת של עולם החי הימי, כלוויתנים וכלבי ים.
תושביה המקוריים של מניטובה היו בני שבטים נוודים, אינדיאנים (הידועים כיום כ"בני האומות הראשונות"). העיקריים שבהם היו בני הקרה (Cree) בצפון, האסיניבוין 
(Assiniboine) בדרום והאוג'יבוויי (Ojibway) שהגיעו מהמזרח. כיום הם מהווים רק כשבעה אחוזים מאוכלוסיית מניטובה הדלילה ממילא. לשם השוואה, מניטובה גדולה בשטחה כמעט פי שלושה מאשר בריטניה, אבל מספר תושביה הוא רק כשני אחוזים מאוכלוסייתה. מתיישבים ממוצא אירופאי הגיעו למניטובה בשלב מאוחר מאוד בהיסטוריה שלה. ב-1812 הוקם בה יישוב הקבע האירופי הראשון על ידי מתיישבים סקוטים ואירים. אחריהם הגיעו איסלנדים, אנגלים, גרמנים, אוקראינים, צרפתים ויהודים מאירופה. בהמשך הגיעו למניטובה גם סינים. אוכלוסיית מניטובה מונה כיום כ-1,150,000 נפש. לקבוצות האוכלוסיה השונות החיות בה יש מרכזי תרבות, מוזיאונים, פסטיבלים ואירועי פולקלור משלהן. יותר ממחצית האוכלוסיה חיה כיום בבירת המחוז, ויניפג (Winnipeg), שהיא גם שער הכניסה למניטובה ומקום מתאים להתחלת הסיור בה.

החלום של מול
ויניפג היא עיר מערבית לכל דבר, ובה חיים כ-650,000 תושבים. יש בה מוזיאונים רבים, והביקור בהם הוא בבחינת מבוא מצוין לטיולים ברחבי מניטובה. הבולט בהם, מוזיאון מניטובה (The Manitoba Museum), עוסק בחי ובצומח, בתולדות האדם ובהיסטוריה של ההתיישבות באזור. כדי להגיע למוזיאון, עולים ממרכז העיר צפונה, ברחוב מיין (Main), ופונים ימינה ברחוב רופרט (Rupert). בוויניפג יש גם תיאטרון ומוזיאון לאמנות, ופועלים בה אופרה, תזמורת סימפונית ובלט.

מוזיאון מניטובה
כתובת: 190 Rupert Avenue, Winnipeg
טלפון: 1-204-9562830

מהפארקים הרבים הפזורים בעיר יצוינו שניים: הראשון שבהם הוא פארק אסיניבוין 
(Assiniboine), הפארק הגדול בעיר. בתחומיו יש, בין היתר, גן חיות, גן בסגנון אנגלי, ביתן לצמחייה טרופית וגן הפסלים של ליאו מול (Leo Mol), פסל קנדי נערץ. חלומו הגדול של מול, יליד אוקראינה (1915), שהיגר לקנדה ב-1949, היה להקים גן מפסליו. ב-1992 הוקם הגן ובו מאה פסלים, תרומתו של מול. כדי להגיע לפארק, יוצאים ממרכז העיר, ונוסעים כשבעה קילומטרים מערבה, בשדרת פורטג' (Portage), שממנה פונים דרומה (שמאלה), ואחר כך ימינה (מערבה) לשדרת קורידון (Corydon), המובילה אל הפארק.
הפארק השני, המכונה The Forks ("המזלגות"), הוא שילוב של גן-טיילת, פרויקט פיתוח אורבני ואתר היסטורי. הוא נמצא בנקודת המפגש של שני הנהרות של ויניפג, הנהר האדום (Red River) ונהר אסיניבוין, אתר ששימש בעבר כמקום מפגש לאינדיאנים. זהו גם האתר שבו בחרה חברת מסילת הברזל הקנדית להקים תחנה ובסיס אספקה ושירותים, מה שהביא לצמיחת העיר. לאורך הטיילת יש שלטי הדרכה עצמית למבקרים, ובאזור פזורים מוקדי בילוי רבים, ובהם חנויות, מסעדות ושוק. כולם פועלים במבנים עתיקים ששוקמו באופן מופתי. ב-Forks נמצא גם המשרד הראשי של לשכת המידע לתיירים, Tourism Winnipeg (טל' 1-204-9431970, 1-800-6650204).

Tourism Winnipeg
כתובת: 259 Portage Avenue
טלפון: 1-204-9431970 או 1-800-6650204 (מצפון אמריקה בלבד)

על נחשים וציפורים
300 קילומטר צפונית-מערבית לוויניפג נמצא הפארק הלאומי ריידינג מאונטיין (Riding Mountain National Park), המשתרע על פני כ-3,000 קילומטר רבוע. הפארק שוכן באזור מפגש של סוגי יער שונים, והודות לכך יש בו פסיפס של מערכות אקולוגיות ומגוון עשיר של חי וצומח. עם בעלי החיים שאפשר לראות בפארק נמנים האייל הקנדי (Elk), אייל הקורא (Moose), קויוט (Coyote), בונים, דובים שחורים, עדר של הביזון האמריקאי 
(American Bison) וכ-260 מיני עופות. הגן הוכרז על ידי אונסק"ו כ"שמורת ביוספרה" 
(Biosphere Reserve), עובדה המעידה על חשיבותו האקולוגית הרבה. כדי להגיע לפארק, נוסעים מוויניפג מערבה, בכביש 1 (האוטוסטרדה הטרנס-קנדית), שממנו פונים בכיוון צפון-מערב לכביש 16. מזה האחרון פונים צפונה לכביש 10, המוביל עד לפארק עצמו; בסך הכל נסיעה של 253 קילומטר.

הפארק הלאומי ריידינג מאונטיין
טלפון: 1-204-8487275
טלפון להזמנת חלקת קמפינג בפארק: 1-800-7373783

ביקור מקיף בפארק דורש כמה ימים, ויש לתכנן לינה בקרבתו. באזור פועלות מספר חוות, ובהן Riding Mountain Guest Ranch. זו נמצאת בשולי הפארק ומנוהלת על ידי ד"ר ג'ים אירווין ורעייתו קנדי (Dr. Jim and Candy Irwin). בחווה תוכלו לא רק ללון, אלא גם ליהנות משירותי ההדרכה המקצועית של אירווין, ד"ר למדעי החיים, המתמחה גם בגיאוגרפיה ובהיסטוריה של קנדה.
בתחומי החווה יש עמדות לתצפית בדובים ובעופות מים, המציעות אפשרויות מצוינות לצילום. בשעות היום כדאי לצאת לסיורים בפארק עצמו. השהות בביתם של האירווינים דורשת תיאום והזמנה מראש.
טלפון: 1-204-8482265
פקס: 1-204-8484658
דואר אלקטרוני: mailto:wildlife@ridingmountain.ca

אם אתם חובבי זוחלים, מומלץ לכם להגיע לפארק במחצית הראשונה של מאי, ולצפות בהתקבצות הנחשים בבורות הנחשים (Snake Pits) שליד נארסיס (Narcisse). במקרה כזה, כדאי ללון בעיר גימלי (Gimli), השוכנת כשמונים קילומטר צפונית לוויניפג. לגימלי מגיעים בנסיעה צפונה מוויניפג בכביש 8.
בסמוך לגימלי ולנארסיס נמצא אתר בורות הנחשים, ומומלץ להקדיש לביקור בו יום מלא. לכן רצוי לשריין שני לילות לפחות ללינה בגימלי. זוהי עיר חביבה, השוכנת לחוף אגם ויניפג. גימלי היתה בעבר מרכז של מתיישבים איסלנדיים, שהגיעו לכאן בעקבות התפרצות הר הגעש אסקייה (Askja) ב-1875. האירוע גרם לאלפי חקלאים ודייגים איסלנדיים לנדוד למרחקים ולחפש בית חדש. פסל של ויקינג ופסטיבל המתקיים בתחילת אוגוסט מנציחים את המורשת האיסלנדית של גימלי.

ביקור באזור במאי יאפשר לכם גם לצפות במנהגי החיזור של עופות רבים, ובהם ה-Western Grebe, טבלן הידוע בטקסי החיזור המורכבים שלו, המתבצעים בדרך כלל בלב האגם, רחוק מעין הצופה והמצלמה. בריידינג מאונטיין אפשר לצפות בהם בסיועו של ד"ר אירווין. ביולי אפשר לראות רבים מעופות השמורה עם צאצאיהם, שבקעו זה עתה מהביצה.
שוחרי ההיסטוריה יוכלו להתוודע כאן לתולדות הקהילה היהודית במניטובה: בסמוך לנארסיס היה בתחילת המאה העשרים כפר של חלוצים יהודים. כדי להגיע למקום, נוסעים מנארסיס דרומה, בכביש 17, ופונים שמאלה בדרך עפר, שאליה מכוון השלט Bender Hamlet. במקום שבו שכן הכפר ניצב כיום עמוד זיכרון, שהקימה ממשלת מניטובה, ועליו חקוק סיפור המקום. מהכפר המקורי נותרו כיום רק שתי מצבות דוממות.

דובים ושירת לוויתנים
למתעניינים בדובי קוטב כדאי להגיע לאזור בספטמבר. בנוסף לאתרים שהוזכרו לעיל, כדאי לבקר בתקופה זאת בצ'רצ'יל (Churchill). לעיירה זו, שלחוף מפרץ האדסון שבצפון מניטובה, מגיעים בטיסה.
צ'רצ'יל זכתה לתואר "הבירה העולמית של דובי הקוטב". אוכלוסיית הדובים באזור מונה כ-1,200 פרטים, ואין מקום טוב יותר לצפייה בהם בעת נדידתם מהיבשת אל החוף. כאן הם ממתינים לקרח, שעליו יבלו את חודשי החורף בציד כלבי ים. בניגוד לקרוביהם, הדובים השחורים ודובי הגריזלי, דובי הקוטב לא מבלים את החורף בנמנום. נהפוך הוא: דווקא בחורף הם עסוקים בציד ובתגבור מאגרי השומן שבגופם. עם זאת, נקבות הנמצאות בהריון מתקדם נשארות לחרוף על היבשה, ועליהן ועל גוריהן הטריים עוברת תרדמת חורף.
אם אתם רוצים לצפות בדובים ולצלמם, רצוי לצאת לשטח ב-Tundra Buggy, רכב מיוחד לנסיעה על קרח (צריך להזמין מקום חודשים רבים מראש). בצ'רצ'יל פועלות חברות לתיירות טבע, שיארגנו עבורכם סיור ברכב כזה. בכל מקרה, לא מומלץ לצאת לתצפית בדובי קוטב בלי מדריך מקומי.
פרטים נוספים: באתר לשכת התיירות של מניטובה

גם לחובבי הלוויתנים צ'רצ'יל היא אתר מומלץ. ביולי ובאוגוסט אפשר לצפות כאן בכ-3,000 לבנתנים (לוויתני Beluga), המגיעים ממפרץ האדסון לנהר צ'רצ'יל. לוויתנים אלה מצטיינים ב"שירתם", ונחשבים לווקאליים ביותר בין היונקים הימיים.

שמורה איסלנדית
אחרי שחוזרים לוויניפג, מומלץ לבקר בשמורת Oak Hammock Marsh, שריד בן 36 אלף דונם לימה גדולה. השמורה מושכת אליה בעלי חיים רבים, ובהם כ-280 מיני עופות, החולפים או מקננים כאן, ובהם השכווי (Grouse) חד הזנב, המבצע ריקודי חיזור מיוחדים. כחצי מיליון אווזים וברווזים חולפים כל שנה בשמורה הזאת, הנחשבת לאחד המקומות הטובים ביותר באמריקה הצפונית לתצפית בעופות. זהו גם המקום הטוב ביותר לצפייה בסנאי קרקע (Richardson’s Ground Squirrel), מכרסמים ממשפחת הסנאיים, שאינם נחים לרגע.
לרשות המבקרים בשמורה עומדים שבילים באורך כולל של שלושים קילומטר ומרכז מבקרים מודרני. כדי להגיע אליה, יוצאים מוויניפג צפונה, בכביש 7. אחרי כ-18 קילומטר, פונים מזרחה בכביש 67, שבו נוסעים שמונה קילומטרים, עד שמבחינים בשלט המכוון אל השמורה. נוסעים צפונה ארבעה קילומטרים נוספים, עד שמגיעים לשמורה עצמה.
טלפון: -204-46733001

צפונית לגימלי נמצא הפארק המחוזי הקלה (Hecla Provincial Park), המשלב טבע, נוף ואדם. הפארק כולל את האי הקלה (כ-150 קילומטר רבוע) שבאגם ויניפג, וכמה איים קטנים לידו. באי הקלה עצמו יש יער, חופים וביצות. הוא שופע ציפורי שיר, דורסים ועופות מים, ובהם אוכלוסיה גדולה של שקנאים לבנים. בין היונקים שבמקום – הצבי, הזאב, אייל הקורא, אונדטרה (Muskrat), מין מכרסם גדול הבונה "לודג'ים", בדומה לבונה, ועוד.
הסיפור האנושי של הפארק מרתק לא פחות. האיסלנדים התיישבו כאן ב-1876, בגל ההגירה הגדול שהביא רבים מהם לחופי אגם ויניפג. למקום מגוריהם החדש קראו האיסלנדים על שמו של הר הגעש Hekla שבאיסלנד. בעבר חיו באי 500 בני אדם, אבל כיום מתגוררות בו שש משפחות בלבד, המתפרנסות מדיג ומתיירות. במקום עדיין נותרו שרידי הכפר האיסלנדי הקלה, שיאפשר לכם הצצה אל החיים במקום במאה ה-19. באי יש גם אפשרויות לינה.
כדי להגיע להקלה, נוסעים כשמונים קילומטר צפונית-מזרחית מגימלי, בכביש 8, עד מרכז האי.

חיים קרופך – ד"ר לזואולוגיה ומדריך טיולים ב"חברה הגיאוגרפית" וב"חברה להגנת הטבע"
תודות לד"ר ג'ים אירווין, לרעייתו קנדי, ללשכת התיירות הקנדית בישראל ול"אייר קנדה" על עזרתם הרבה