ממערב לבנגקוק / ירוק בעיניים

כתב: תומר מרשל

אין ספק שבנגקוק היא עיר מקסימה, אבל בכל זאת עיר. אם אתם אנשים שמוכרחים לברוח קצת מהעיר הגדולה, העיר הקטנה קנצ'נבורי (Kanchanaburi), המשמשת מקום מפלט פופולרי גם עבור תושבי בנגקוק עצמם, היא בחירה מוצלחת. האקלים בה נעים יותר מבבירה והיא נמצאת במרחק של כשעתיים נסיעה ממנה. קנצ'נבורי גם משמשת בסיס טוב לטיולים קצרים בחיק הטבע המדהים שבסביבתה או לסיורים היסטוריים מעניינים, אשר עליהם חל הכלל הידוע שאין כמו צרות של אחרים כדי לשכוח מעט את הצרות בבית.
ההגעה לקנצ'נבורי, כמו אל כל שאר היעדים בתאילנד, פשוטה ונוחה. בכל בוקר יוצאים מיניבוסים ("ואנים", בלשון התרמילאים) מקהאו סאן (Khao San), רחוב התרמילאים המפורסם של בנגקוק, לכיוון קנצ'נבורי. אפשר להזמין מקום יום מראש בכל אחת מהסוכנויות ברחוב, ואלה שולחות בבוקר את הרכב לאסוף אתכם מהמלון. הנסיעה בתחבורה ציבורית (אוטובוסים ורכבות) מוזילה את העניין בשקלים בודדים בלבד. היא מסובכת להפליא ומומלץ לוותר עליה.
רק יוצאים אל מחוץ לעיר, וכבר מתחלפים המראות לנופי כפר. עובדי אדמה בכובעים גדולים ועגולים חורשים שדות אורז ירוקים בעזרת שוורים, ובצדם חקלאים מודרניים יותר שמשתמשים בכלי רכב ייחודי: יש לו מנוע גדול המחובר למוט היגוי ארוך בעל שני גלגלים ומעין כנפי מתכת לחרישה. בסוף יום העבודה מחליפים את גלגלי המתכת בגלגלים של טרקטור, מחברים את המנוע לעגלה, ונוסעים ב"רכב המשפחתי" חזרה הביתה.
קנצ'נבורי היא בירתו של המחוז הרביעי בגודלו בתאילנד, הנקרא באותו שם. על אף שהאוכלוסייה בה קרובה לארבעים אלף, מדובר בעיר של רחוב אחד. נהר מקסים בשם מֶה קלונג (Mae Klong) זורם בה לכל אורכה ומעניק לה אווירה כפרית נעימה, וגדתו מלאה בבתי הארחה ובמסעדות. מטיילים בכלל וישראלים בפרט מוצאים עצמם נעים לא פעם במסלול קבוע מראש של אתרים שכולם מגיעים אליהם, מבלים בהם, ישנים בהם. בדרך כלל זה מאוד בטוח, קל ונוח, אבל לא פעם זה בא על חשבון ההיכרות האמיתית עם המקום ואנשיו.
זו הסיבה שכאשר הוואן שלי חנה באחד ממקומות הלינה התרמילאיים היותר ידועים, "Jolly Frog Backpacker’s", יצאתי לתור אחר מקומות אחרים. חזרתי קצוץ כנפיים אל הצפרדע העליזה. יתר בתי ההארחה היו פשוט ריקים. זה המקום של התרמילאים, הוא על שפת הנהר ויש בו מסעדה טובה. בסך הכל לא רע, במיוחד אם אתם מתכוונים למצוא שותפים לטיולים חד יומיים באזור.
אם אינכם תרמילאים, ואתם מטיילים עם תקציב הולם – העיר מלאה בבתי הארחה מפנקים יותר.
העיר עצמה שקטה ומקסימה, וכדאי לצאת ולטייל קצת לאורך הרחוב. בערב נחמד לשבת באחד מבתי הקפה הנעימים, או לנסות את כוחכם במועדון ביליארד מקומי. מסיבה לא ברורה שולחן ביליארד בתאילנד כפול בגודלו מזה שבישראל, מה שהופך את המשחק למעניין במיוחד.

מלחמה ושלום
מול השלווה הזאת ניצבים אתרים שמזכירים ימים קודרים יותר. בפאתי העיר בכיוון צפון, סמוך מאוד לכביש הראשי, שוכן בית הקברות של חללי בעלות הברית שנפלו במהלך מלחמת העולם השנייה, שמשום מה נחשב אתר תיירות. בפאתי בית הקברות נמצא בית קברות מקומי מסורתי, מלא מצבות בשלל צבעים, שמומלץ לבקר בו.
כמה מאות מטרים מחוץ לעיר, עדיין בכיוון צפון, חוצה את הנהר הגשר המפורסם מהספר ומהסרט "הגשר על נהר קוואי". הספר מבוסס על מקרה אמיתי: שבויי מלחמה אוסטרלים ואנגלים אולצו לבנות את הגשר במסגרת עבודות כפייה של שלטון הכיבוש היפני בתאילנד במלחמת העולם השנייה. הגשר היה רק חלק קטן מ"מסילת המוות" שקישרה בין תאילנד ובורמה (מיאנמר של ימינו). אלה היו עבודות איומות, שחייבו חציבה מפרכת בתנאי שטח קשים. רבים מאלה שקבורים בבית הקברות הסמוך מתו במהלך הבנייה.
הגשר ניצב מעל לנהר קוואי יאי (Khwae Yai), יובל של נהר המה קלונג, החוצה את קנצ'נבורי. בתחילת המאה שעברה סקרו מהנדסים אנגלים את השטח וקבעו כי הנחת מסילת ברזל בג'ונגל ההררי היא משימה בלתי אפשרית. מהנדסים תאילנדים אמרו שהדבר אפשרי, אך הוא ידרוש כחמש שנות עבודה. הצבא הקיסרי היפני הצליח לגרום לשבויים לסיים את המלאכה תוך 16 חודשים בלבד. ה"הישג" עלה בחייהם של כ-16 אלף שבויי מלחמה וכמעט מאה אלף עובדי כפייה מקומיים. הגשר היה נקודה אסטרטגית חשובה, ובעלות הברית, עמיתותיהם של אלה שהתייסרו בבניית הגשר, פוצצו אותו במהלך המלחמה.
הצלחת הספר והסרט שנעשה בעקבותיו הציבה את העיר על מפת התיירות העולמית. אוטובוסים מלאי תיירים מגיעים לביקור באתר, בשני בתי הקברות ובאתרים לזכר מלחמת העולם השנייה, כמו מוזיאון המלחמה JEATH (מקור השם המוזר הוא ראשי תיבות של יפאן, אנגליה, אוסטרליה, אמריקה, תאילנד והולנד, שחייליהן השתתפו בדרמה ההיסטורית שהתרחשה כאן). במוזיאון יש שחזור של בתי הבמבוק שבהם היו כלואים השבויים ומהם יצאו לעבודות הפרך, וכן תמונות מאותה תקופה וכלים שבהם השתמשו השבויים לבניית "מסילת המוות". כיום כבר עובר גשר משופץ מעל לנהר, ומדריכים מקומיים אוהבים להצביע על החלקים המקוריים והמחודשים שלו.
אתר הנצחה מפורסם נוסף לקורבנות "מסילת המוות" נמצא כ-80 קילומטר מצפון-מערב לקנצ'נבורי. מוזיאון "מעבר אש הגיהנום" (Hellfire Pass Museum) עומד כמה מאות מטרים מהמעבר עצמו. שמו הציורי ניתן לו על ידי השבויים, על שום הפנסים שלאורם חצבו השבויים בלילות בסלע הקשה. בסיום מלאכת החציבה שרדו רק כשלושים אחוז מכוח העבודה.
המוזיאון עצמו הוא בסטנדרט מערבי, ומומלץ אחרי הביקור בו להמשיך לסייר בשביל של כ-500 מטר, היורד בתוך הג'ונגל לאתר עצמו. למוזיאון אפשר להגיע בתחבורה ציבורית, ומומלץ להתעדכן דרך המלון בנוגע ללוחות הזמנים. צריך לבקש מהנהג לרדת בהֵלְפַייר פאס, ואז לעקוב אחר השילוט המוביל מהכביש, דרך חווה, אל המוזיאון.

אל שמורות הטבע
אם שבעתם מהאתרים ההיסטוריים, תוכלו לשטוף את הראש, תרתי משמע, בשמורות הטבע ובפארקים הלאומיים הרבים שבמחוז קנצ'נבורי. האזור מאופיין בכמה סוגים של יערות גשם, במפלים גועשים ובמערות, שנמצאו בהן שרידים פרהיסטוריים. אפשר להגיע לשמורות בעזרת תחבורה ציבורית זולה, אוטובוסים ורכבות, או בעזרת טיולים מאורגנים מהמלון, אך אלו יוצאים מאוחר יחסית ומחיריהם גבוהים.
מגוון הצמחייה ובעלי החיים באזור עצום: פילים, קופים, ואפילו היונק הקטן ביותר בעולם, העטלף הנדיר זיזף הפרחים (Craseonycteris thonglongyai), השוקל שני גרמים בלבד. הטבע באזור מאפשר פעילויות שונות כמו שיט רפסודות ומסעות דיג או פשוט טרק בג'ונגל. זכרו: מסוכן להיכנס ליערות הגשם ללא מדריך. יש לא מעט חברות מקומיות שמארגנות פעילויות כאלה, אך לפני שבוחרים אחת כדאי לבקש המלצות ממטיילים שאתם פוגשים במקום, שכן השוני בין החברות יכול להיות גדול.
היהלום שבכתר הפארקים ושמורות הטבע הוא שמורת מפל ארוואן (Erawan), שנקראת גם שמורת שבעת המפלים, והיא אחת היפות והפופולריות בתאילנד כולה. אם אתם לחוצים בזמן, זה המקום להגיע אליו. השמורה בנויה משבע מדרגות של אשדים, ובכל אשד יש בריכה. המים קפואים ובאקלים הלח של הג'ונגל, אין כמו טבילה בהם להתרעננות. מים זורמים בשמורה כל השנה אך מומלץ להגיע בין ספטמבר לדצמבר כשהזרימה בשיאה. עדיף גם להגיע באמצע השבוע, כשפחות עמוס. בין המפלים יש שביל מסודר וגשרים.
בשמורה חיים קופים שישמחו לעזור לכם לסחוב ציוד או אוכל, בלי להתחייב להחזיר אותו כמובן. הקופים קנאים מאוד לטריטוריות שלהם, וקרבות ביניהם הם עניין שבשגרה. מומלץ להיזהר, משום שאתם עלולים למצוא את עצמכם מאוימים על ידם אם רק תחרגו מהשביל לעבר שטחם. כמו כל שמורה מתוירת, תנועת האנשים מעוררת את חשדנותם של בעלי החיים והמטיילים זוכים לראות רק את האמיצים שבהם.
אם יש לכם קצת יותר זמן, שמורת סאי יוק (Sai Yok) הסמוכה היא המקום לפגוש בעולם החי המגוון של תאילנד: חיים בה 67 מינים של עופות ושל יונקים, מגיבונים ועד נמרים. השמורה נמצאת מאה קילומטר מצפון לקנצ'נבורי. בחצי הדרך אתם יכולים לעצור בצד הכביש, או לרדת מהאוטובוס, ולרחוץ במימיו של מפל סאי יוק. המפלים יפים אך לא מרשימים כמו אלו שבארוואן.
ההגעה לפארק היא דרך כביש 3199, בערך שעה באוטובוס מקנצ'נבורי, נסו לתפוס את האוטובוס הראשון ב-8:00, ולתכנן כך שתחזרו לפני האחרון ב-17:20. המפלים בכלל והשמורה הזאת בפרט הם גן עדן לצלמים. מומלץ לא להתעצל ולהצטייד בחצובה.

תומר מרשל – צלם, סטודנט לתקשורת ועוסק באקולוגיה ובפרויקטים חברתיים