ביקור ב"אי" שהפך כבר מזמן לאייקון צרפתי, וגם כמה נקודות תצפית על הפלא העולמי
 |
| מון סן מישל: ההבדלים הקיצוניים בין הגאות והשפל תורמים לאטרקטיביות של האתר, המהווה לעיתים אי ולעיתים חצי אי – הכל לפי גובה המים | צילום: דובי טל |
כתב: יצחק בן עוזר
האי מון סן מישל (Mont-St-Michel), הנמצא בסמוך לחוף המערבי של נורמנדי, ליד הגבול עם בריטאני, הוא אחד מאתרי התיירות וממוקדי המשיכה הבולטים בצרפת כולה. עדות לפופולריות הרבה שלו נמצאת גם בכינוי שהוצמד לו, "הפלא של העולם המערבי". ואכן, קשה שלא להתפעל מנופי האי ומהמנזר שבראשו.
לפי המסורת, בשנת 708 לספירה התגלה הקדוש מיכאל ("מישל" בצרפתית; למעשה מדובר באחד מארבעת מלאכי השרת ביהדות, שדמותו אומצה לחיק הנצרות) בפני הבישוף של העיירה הסמוכה אבראנש (Avanches), והורה לו לבנות לכבודו כנסייה בפסגת ההר שבאי. כבר במאה השמינית הפך המקום אתר עלייה לרגל, ובשנת 966 בנו בו הבנדיקטינים את המנזר, שנשרף חלקית כאשר פיליפ השני מלך צרפת ניסה לכבוש את האי. החל מסוף המאה ה-18 ועד 1863 שימש המנזר כבית כלא. ב-1874 הכריזה ממשלת צרפת על האתר כעל מונומנט לאומי, וב-1979 הוגדר כאתר שימור בעל חשיבות עולמית (World Heritage Site).
האי מון סן מישל נמצא ליד שפך נהר קוּאֶסנון (Couesnon), ומזרחה לו יש מפרץ החודר ליבשה, והקרוי אף הוא מון-סן-מישל. בכבישים המקיפים את המפרץ (43, 275, 591, 911) יש נקודות תצפית על האי המקסים, שמככב בהרבה תצלומים. לטובת הצַלמים שבינינו נזכיר את Bec d'Andaine, נקודת תצפית הנמצאת כשני קילומטרים מערבית לכביש D911, ליד ז'נֶה (Genets); את Point de Rochthorn, הנמצאת כשמונה קילומטרים מזרחית לאי, מצפון לכביש 275; ואת Ossuaire du Mont-d'Huisnes, הנמצאת דרומית לכביש 275. מכל אחת מנקודות התצפית האלה ניתן לצלם את האי במלוא הדרו.
מון סן מישל הוא אי קטן ממדים (קוטרו כקילומטר אחד בלבד), וגובהו שמונים מטר מעל פני הים. הוא מחובר ליבשת על ידי סוללה. הגלים באזור הם מהחזקים בצרפת, והפרשי הגובה של פני הים בין הגאות והשפל מגיעים עד 12 מטר. ההבדלים הקיצוניים בין גאות ושפל תורמים לאטרקטיביות של האתר, המהווה לעתים אי ולעתים חצי אי – הכל לפי גובה פני המים.
בזמן השפל הים נסוג ומשאיר אחריו משטח חולי, המגיע עד ליבשת. בשפל ניתן להגיע לאי בהליכה בצד הסוללה, וגם בנסיעה באוטובוס או במכונית על החול. אבל זהירות – בזמן הגאות, שעשויה להתרחש שש שעות בלבד לאחר תחילת השפל, משטח החול מתכסה במים. בלשכת התיירות באי (טלפון: 33601430-02) יש לוח זמנים, המציין את שעת הגאות הצפויה. מומלץ להיעזר בו, כדי להימנע מהחוויה המהממת (והלא בדיוק בטוחה) של נסיעה בתוך מים, ברכב שלא הותאם למשימה זאת.
מגדלי האלוהים
המתחם הפנימי של האי, שבו נמצא המנזר, מוגן על ידי חומות, שבהן שערים ומגדלים. מעט מערבה מהקצה של הסוללה המחברת את האי עם היבשת נמצא מגדל המלך, טור די רוּאָה (Tour du Roi), ולידו שער המלך (Porte du Roi), שדרכו נכנסים לתוך האי. במהלך הביקור במקום ניתן לטייל על החומות ולבקר גם במגדלים האחרים שלאורכן – למשל, במגדל הצפוני, טור די נוֹר (Tour du Nord). רבים מגיעים אל המגדל הזה כדי לצפות בגאות השוטפת את המפרץ.
אפשרות אחרת היא ללכת עם ההמון ברחוב היחיד החוצה את האי, גרנד רוּ (Grande Rue; "הרחוב הגדול" בצרפתית), המתחיל כבר בכניסה לאי, ליד מגדל המלך. זרם התיירים עובר ברחוב הזה, שהוא לאמיתו של דבר סמטה צרה, הסגורה בפני כלי רכב ממונעים. משני צידיה יש מבנים מהמאות ה-15 וה-16, שכיום פועלים בהם מסעדות, בתי מלון וחנויות מזכרות.
כשממשיכים בסמטה, מגיעים למערכת מורכבת של מדרגות, שמובילות למנזר המפורסם. החלק המרשים ביותר במתחם המנזר מכונה "הפלא", לה מֶרוֶוי (La Merveille). מדובר במבנה גותי, הצופה על חלקו הצפוני של האי. "הפלא" מורכב משני בלוקים (מזרחי ומערבי), שנבנו במחצית הראשונה של המאה ה-13, ובשל מיקומו האסטרטגי בראש הגבעה, ניתן להבחין בו כמעט מכל נקודה במפרץ.
קשה להגזים ברושם העז שמותיר ביקור ב"פלא". מגדל הפעמונים שבמקום (הוא נבנה בעשור האחרון של המאה ה-19) מתנשא לגובה של 157 מטר מעל פני הים, ובראשו ניצב פסל של המלאך מיכאל, שגובהו ארבעה מטרים וחצי.
ערבוב זמנים וסגנונות בנייה מאפיין גם את כנסיית המנזר הסמוכה. הכנסייה, שנבנתה בסגנון רומנסקי, הוקמה במאה ה-11. במאה ה-15 התמוטטה בימת המקהלה במקום, ובמקומה נבנתה בימה בסגנון גותי. ואולי דווקא ערבוביה סגנונית זאת היא אחד מסודות קסמו של האי, שבו מבקרים בכל שנה כמיליון וחצי תיירים.
יצחק בן עוזר – יועץ טיולים, כותב ומרצה
