טיול למקום מיוחד שבו יהודי זקן מסלוניקי גר מול מוזיקאים שמחפשים את דרכם, ונגרים ורפדים פותחים את הסדנה שלהם זמן קצר אחרי שנסגר הפאב הסמוך. מומלץ גם לטעום מחיי הלילה וממה שיש לשוק לוינסקי להציע
 |
| יזהר פרחה בחר לגור בפלורנטין בגלל האווירה האינטימית והחברותית, וגם כי המחיה בה זולה יחסית, "אבל הכי חשוב", הוא אומר, "זה שאתה יורד לשכונה ולא לתל אביב" | צילום: אלי אטיאס |
כתבו: נועם אבידן-סלע ועידו הררי
לא תמיד היתה שכונת פלורנטין חלק מתל אביב. כשהוקמה, ב-1927, היא נכללה בשטח השיפוט של יפו, השכנה מדרום. וגם היום יהיו מי שיגידו שפלורנטין, שהפכה ברבות הימים לסמל של תל אביב הצעירה (באיזו עוד שכונה תניב השאלה איפה אתם גרים את המבט הזה האומר "אה, פלורנטין"), היא מחוז אקס-טריטוריאלי של תל אביב שמצפוֹן לה, וכך סובלת השכונה עד היום מהזנחה ממסדית.
מכיוון שלא היתה חלק מתל אביב, לא חלה על פלורנטין תוכנית גדס, תוכנית המתאר העירונית שתכנן האדריכל פטריק גדס ב-1925. וכך, באין מתכנן ומפקח, נבנו רחובות השכונה טלאים טלאים, בבנייה אקראית וספונטנית, עם פינות חמד ועם בלוקים עירוניים שונים מאלה שבלב העיר. מבני התעשייה המסיביים מזכירים לבעלי דמיון מהסוג האחד את הסוהו של ניו יורק, ובעלי המלאכה הרבים מזכירים לבעלי דמיון מהסוג האחר את איסטנבול.
מקימי השכונה היו סולומון פלורנטין ודוד אברבנאל, שניהם מסלוניקי, יוון. היא קרויה על שם דוד, אביו של סולומון ואחד מראשי התנועה הציונית במולדתו. מעט אחרי הקמתה התיישבו בפלורנטין עולים נוספים מיוון, בהם עובדי נמל רבים מסלוניקי, וכן עולים מתורכיה ומארצות הבלקן האחרות. ברבות הימים התיישבו בה גם עולים מבוכרה. משנות השמונים המאוחרות ואילך החלו להתגורר בשכונה צעירים שחיפשו מקום זול בתל אביב. המהגרים החדשים הצטרפו לבעלי המלאכה ולעוסקים הזעירים, נגרים, רפדים, חרשי מתכת וסוחרי מנורות הפועלים בשכונה שנים רבות. כיום פלורנטין היא מרכז עירוני חי ותוסס, שבו העבר משתלב בהווה באופן שאין שני לו.
סיור פלורנטינאי
את הסיור בשכונה כדאי להתחיל בשעות הבוקר המוקדמות, כשתושביה הצעירים של פלורנטין עוד מתאוששים מבילוי ליל אמש, ותושביה הוותיקים כבר פתחו את בתי העסק. ביום שישי השכונה בשיא פעילותה. ביתר ימי השבוע האווירה רגועה, אבל חוויית השוטטות נשארת נפלאה. ואין דרך טובה משוטטות ללמוד את פלורנטין. המסלול שנציע הוא אפוא המלצה בלבד, שאפשר ואפילו רצוי לחרוג ממנה.
נתחיל את הסיור ברחוב נחלת בנימין פינת רחוב מטלון. במטלון נלך מזרחה, ומצד ימין נראה את "המקום שלנו", בר שפתוח בשעות היום ומתמחה במזיגת בירה שלצדה מיני מאכל. כחמישים מטר משם, בפינת רחוב זבולון נמצא מקום בלי שם, שבו יושבים סוחרי השכונה מבוקר עד ערב ולוגמים בירה מזוגה היטב. גם תיירים מתקבלים כאן בברכה, גם אם בליווי בדיחות פרטיות של הקבועים. כוס בירה מוקדמת באחד משני המקומות האלה תפתח את התיאבון לקראת הסיור בשוק לוינסקי.
נפנה שמאלה ברחוב זבולון ונישא מבט לצד ימין של הרחוב. בקומה השלישית של זבולון 21 נראה את חלונות הזכוכית היפים של היכל מהריך על שם הרב יוסף בונהינוף זצ"ל, אחד מבתי הכנסת הקטנים הממלאים את השכונה ומשרתים בעיקר את בעלי המלאכה העובדים בה. בתי כנסת אלה, וגם היכל מהריך, פתוחים מראשון עד חמישי בלבד לפי זמני התפילה.
נמשיך הלאה ברחוב זבולון ונגיע לפינת רחוב לוינסקי. מצד שמאל נמצא בית הכנסת אליהו הנביא ומצד ימין בורקס לוינסקי המשובח, שמגיש עם מאפֵי הפילו האיכותיים גם לימונדה עזה ויוגורט איירן צונן. כאן אנחנו נכנסים לשוק לוינסקי: רוב השוק הוא חנויות של תבלינים, קטניות ופיצוחים, אבל יש בו גם מאפיות, מעדניות וירקניות. רוב הסוחרים הם ממוצא פרסי או בלקני, וכאלה גם הריחות, הצלילים והטעמים. נפנה ימינה בלוינסקי, ובצד ימין נמצא את תבליני פרג, מוסד מוכר שנחשב תחנת חובה. בחזית החנות שני מגדלי פפריקה עצומים ותמונה של חבר הכנסת לשעבר שאול יהלום עם אחד מבעלי הבית.
נחזור על עקבותינו בלוינסקי ונחצה את הרחובות זבולון ונחלת בנימין. מימיננו Niso, מסעדה תורכית חדשה ומעוצבת. קצת הלאה, אולי כאנטיתזה, בפינת רחוב מרחביה נמצא בורקס פנסו, "בורקס תורקי מבצק פילה", כלשון השלט. במקום נמכרים מאפים תורכיים למיניהם, וגם קינוחים כגון מלבי וסוטלאץ'.
ליד בורקס פנסו נמצאת מעדניית יום טוב ומולה מעדניית חיים רפאל המפורסמת. המגוון אצל חיים רפאל מסחרר, ומתוכו מומלצים הזיתים שאין כמותם בשום מקום אחר והגבינות, החל בגבינות השמנת (שבינן ובין גבינות השמנת של רשתות השיווק אין כל קשר) וכלה בקשקבל התורכי.
נווה המדבר של פליטי הודו
נמשיך בשוק עד לרחוב המשביר, ושם נפנה שמאלה. במשביר 22 נמצא סַבּ קוּץ' מילגה (שפירושו "הכל אפשרי"), אחת התרומות של התושבים הצעירים להווי השכונה. זהו נווה מדבר של פליטי הודו המשתרע על פני שלוש קומות: בקומה תחתונה מסעדה הודית צמחונית ובר, בקומה השנייה אולם ישיבה עם ספות, מזרנים, מכונות כביסה ושולחן ביליארד, ועל הגג מוקרנים סרטים בקיץ (שתי הקומות העליונות פתוחות רק בערב). אם מסעדה הודית בשבילכם זה טנדורי ורינה פושקרנה – המשיכו הלאה בסיור, אבל אם אתם מתגעגעים לטיול בהודו, היכנסו לארוחת טאלי צמחונית.
כאן אנחנו מגיעים לאזור הספַר שבין מתחם לוינסקי למתחם רחוב פלורנטין. נלך ברחוב המשביר עד רחוב מטלון, נפנה בו ימינה, נחצה את הרצל ונגיע לרחוב כפר גלעדי, הכלבו האולטימטיבי של תל אביב. בימים שלפני פורים רוחש הרחוב רוכשי תחפושות, ולפני יום העצמאות נמכרות בו כמויות לא הגיוניות של דגלים, ספריי שלג ופטישי פלסטיק. בכלל, אחד הדברים המייחדים את פלורנטין הוא שעד היום יש לכל רחוב נושא: מי שמחפש רהיטים הולך לרחוב הרצל, נברשות יש בשפע בוולפסון, צעצועים במטלון, ברגים וקוגלגרים בי"ל פרץ, פרזלנים עובדים באזור הרצל פינת פרנקל, הנגריות מרוכזות באברבנאל, כלי מיטה מוכרים ברענן, ואם תרצו מעצבי רהיטים לכו לידידיה פרנקל.
ברחוב כפר גלעדי נפנה שמאלה, נלך בו עד רחוב וולפסון, נפנה ימינה ומיד לאחר מכן שמאלה ברחוב הקישון. כאן, בחזית הבניין שבו שוכנת חנות הרהיטים קסטיאל, קבוע שלט שמספר כי בבית זה התגורר בילדותו הסופר והמחזאי נסים אלוני (1998-1926).
נמשיך ללכת בקישון. מצד ימין מתפצל רחוב אוריאל אקוסטה, אחד היפים בשכונה, נטוע עצי הדר שריחם ממלא את האוויר בשעות הערב. נמשיך כמה מטרים דרומה ברחוב הקישון עד שנגיע לרחוב ידידיה פרנקל, ציר מרכזי שקרוי על שם הרב יצחק ידידיה פרנקל, דמות מוערכת ואהובה בתל אביב, שהיה רב שכונות הדרום ומאוחר יותר רב העיר כולה. עד מותו של הרב ב-1986 נקרא הרחוב עמק יזרעאל, ועדיין אפשר למצוא בו שלטים הנושאים שם זה. בפרנקל נפנה ימינה וברחוב שטרן שמאלה.
המסתור האחרון של יאיר
בשטרן 8 עומד מוזיאון בית יאיר, הבית שבו נתפס ונהרג מנהיג הלח"י, אברהם "יאיר" שטרן, על ידי הבולשת הבריטית בשנת 1942. כיום משמש הבית מוזיאון למורשת יאיר והארגון שבראשו עמד. ביקור בבית יאיר מומלץ גם למי שזיכרונות משיעורי היסטוריה מפוהקים מעבירים בו צמרמורת. ארגון לח"י מעולם לא היה חלק מהקונצנזוס הציוני הממלכתי כי אם תנועת מחתרת במלוא מובן המילה, והתצוגה במוזיאון ממחישה זאת היטב. מכִּתבֵי יד של שירי יאיר ועד שחזור מותם של איש הלח"י משה ברזני ואיש האצ"ל מאיר פיינשטיין שנידונו לתלייה והתאבדו יחד בכלא הבריטי לפני ביצוע גזר הדין – כל מוצג במוזיאון הצנוע משדר מסירות ואידיאליזם הרחוקים מסדר היום העכשווי הציני. החדר שבו נתפס ונורה יאיר נותר בלא שינוי מאותו יום, כולל ארון הספרים שבו התחבא, כובעו ומברשת הגילוח שלו, שבעטיים נתגלה לבסוף. בדירה התגוררה בעת ההיא טובה סבוראי, אשתו של משה סבוראי איש הלח"י, והיא נתנה מסתור ליאיר. לפי אחת הגרסאות, כשבאו החוקרים הבריטים לחיפוש בדירתה, ראו את הכובע והמברשת וכך הבינו שיש גבר בדירה. הם ידעו גם שמשה סבוראי עצור הרחק משם, וכך נחשף יאיר ונורה למוות בו במקום.
שעות פתיחה: ראשון-חמישי 16:00-8:30
נצא מבית יאיר ונפנה ימינה, לכיוון רחוב פלורנטין. בפינת פלורנטין נעמוד כשגבנו לרחוב שטרן, ומולנו נראה ציור קיר אפלולי מעשי ידיו של הצייר יגאל שתיים, שבעלי הזיכרון הוויזואלי יזהו בו את הרגע שבו נורה יצחק רבין כמו שתועד בסרטו של הצלם החובב רוני קמפלר. נפנה ימינה ברחוב פלורנטין. במספר 13 נמצאת גלריה אלפרד שנשכרה על ידי אמנים צעירים שביקשו להשתחרר מהתלות בבעלי הגלריות ומציגים בה תערוכות מתחלפות.
נמשיך בפלורנטין עד פינת ויטל, ושם נפנה ימינה. רחוב זה הוא המרכז החברתי של תושבי השכונה, שעוברים מחומוס בית לחם ללני'ס לסופלקיס ולחומוס בר. נלך בוויטל עד שנחזור לרחוב פרנקל, נפנה בו שמאלה ונגיע לפינת רחוב אברבנאל. מולנו בית הכנסת הקטן אהבת חסד על שם הרב פרנקל זצ"ל, ומשמאל בית בוכמן, שסיפורו מחבר בין גמילות חסדים בשנות השלושים לקרבות על יפו ותל אביב בשנות הארבעים.
עידו הררי – כותב ועורך
נועם אבידן-סלע – פלורנטינאי גאה מזה 12 שנה
תודה לקרל ולטר, מדריך סיורים בפלורנטין
