חיפה הערבית / מזרח תיכון חדש-ישן

רוב המבקרים בוואדי ניסנאס אוכלים במסעדות, קונים בדוכנים או נהנים בפסטיבל "חג החגים". הצעה לביקור אינטימי יותר, במוסדות תרבות ודת של ערביי חיפה

פסטיבל חג החגים: למרות השמחה שהוא מביא לוואדי ניסנאס, רוב תושביו חשים כלפיו ניכור | צילום: איתמר גרינברג

כתב: ג'עפר פרח

המראות של בתי האבן הישנים והסמטאות הצרות, האופייניים לוואדי ניסנאס, מזכירים את סיפורו של סמי מיכאל, "חצוצרה בוואדי". זירת ההתרחשות של הסיפור היא אמנם שכונת ואדי סאליב הסמוכה; אלא שהדמיון והרצף הגיאוגרפי בין שתי השכונות מאפשרים להעתיק את סיפור האהבה הבלתי מתקבל על הדעת, בין ערבייה לבין עולה חדש יהודי, לכאן. עלילה שנשמעת בלתי אפשרית גם בימים טרופים אלה ביחסי יהודים-ערבים.

טיול בוואדי ניסנאס מציע הצצה לחייהם של ערביי חיפה המתגוררים בשכונת מסחר ותיקה, אזור שהפך עם השנים לשכונת עוני, שהמסחר מסתיר את יופייה המזרח-תיכוני. כיום, לאחר שמוואדי סאליב ומהעיר העתיקה לא נותר כמעט זכר, נותר ואדי ניסנאס מובלעת מזרח-תיכונית בלב חיפה, המבקשת להפוך לעיר מודרנית מערבית, ולמחוק את עברהּ.

בשכונה, הכוללת בעיקר בתי אבן המעוצבים בסגנון ערבי, ניתן עוד לראות סמטאות צרות, בתים שבחצרותיהם יושבים השכנים, שותים כוס קפה עם הל ואוכלים ביחד מצלחת של פול או מנאקיש (פיתה עם זעתר). רוגע של כפר בעיר המתמודדת עם זהותה כשער לגליל ולמזרח התיכון.

את הסיור בשכונה כדאי להתחיל דווקא בכיכר פריז, הידועה בערבית כ"כיכר החנאטיר" ("כיכר העגלות", שבה פעלה התחנה המרכזית של חיפה המנדטורית). בין בנייני קריית הממשלה הסמוכה בולט בכיכר פייצל , שבהמשך הרחוב, מסגד אל איסתקלאל (טלפון: 04-8667592). אפשר לבקר במקום בכל שעות היום; המבקרים מתבקשים להסיר את נעליהם בכניסה לאולם התפילה. בחדרים צדדיים בבניין פועל בית הדין השרעי, ובו מתדיינים תושבי העיר המוסלמים בענייניהם האישיים. המסגד נמצא בשדרות פלי"ם, קרוב לשוק הפשפשים הוותיק, שבו מוצעים למכירה ענתיקות וציוד משומש.

נמשיך לכנסיית בית החסד, שנבנתה ב-1862 ליד החומה של חיפה העתיקה. פרנסי העיר, שלא השכילו להבין את חשיבותה ההיסטורית והארכיטקטונית של הכנסייה, התירו להקים בצידה בניין, המסתיר אותה כמעט לחלוטין. הכנסייה, שהיתה מוזנחת מאז 1948, שוחזרה ונבנתה מחדש על ידי בני הזוג כאמיל ואגנס שחאדה, שהקימו בה את פרויקט חייהם – מוקד סיוע לעניים ולאסירים. המקום משמש גם כבית מגורים להומלסים, לעובדים זרים ולנשים מוכות, על ילדיהן.

האמנית חיה תומא מקיימת כאן בהתנדבות סדנאות לאסירים משוחררים ולנשים. מדי שנה נערכת במקום מכירה פומבית של עבודות החימר מהסדנאות, וההכנסות הן קודש לתמיכה במשפחות האסירים והנזקקים. בדצמבר מתקיימים בכנסייה קונצרטים למוזיקה ליטורגית, וגם בשאר חודשי השנה אפשר להשתתף בימי ראשון במיסה הנערכת בה. בימי השבוע האחרים תוכלו לבקר בכנסייה, הפתוחה בכל שעות היום (טלפון לתיאום הביקור: 04-8666235). ליד כנסיית בית החסד נמצאת כנסייה יוונית קטנה, ומומלץ להתבונן בה מבחוץ. הכנסייה, המעוצבת בסגנון מזרח אירופי עתיק, סגורה רוב הזמן, ומטיילים אינם מורשים לבקר בה. במרחק כמאה מטר משם, בסמטת רובין 5, שוכנת הכנסייה המרונית.

מכנסיית בית החסד נמשיך מערבה, אל דרך אלנבי, שם נמצאת הכנסייה הקתולית. הקהילה הקתולית היא הגדולה בקהילות הנוצריות בחיפה, וכנסייתה מעוצבת בסגנון מערבי ופתוחה ברוב שעות היום. מומלץ לבקר במקום בשעות הבוקר של ימי ראשון, ולהתרשם מהמיסה.

אוכל ותרבות בצל המקדש
מהכנסייה הקתולית נמשיך מערבה, עד לצומת של שדרות המגינים ושדרות בן גוריון, שם נפנה שמאלה (דרומה), כדי לבקר באחד המקומות המיוחדים של הבליינים הערבים בעיר. מסעדת "פטוש" (כתובת: שדרות בן גוריון 36. טלפון: 04-8524930, 054-6838410), השוכנת למרגלות מקדש הבהאים, הפכה בשנים האחרונות למוסד ייחודי לתרבות ערבית. היא מנוהלת על ידי ודיע שחבאראת, בוגר מגמת עיצוב גרפי בויצ"ו, ומתוכננת בסגנון מזרחי, בהשראת המסעדות של ירדן ורמאללה. שטיחים מקיר לקיר ובד מיוחד יובאו מסוריה, דרך ירדן, כדי להקנות למקום את הצביון האוריינטלי המבוקש.

"פטוש" הפכה עד מהרה מוקד משיכה לצעירים ערבים, שאוהבים את המוזיקה המושמעת במקום ובאים להשתתף באירועים החברתיים הפוליטיים שמתקיימים בו. לדברי עיסא דיבי, בן שכונת ואדי ניסנאס ודוקטורנט באמנות, "כאן יכולים, ערבים ויהודים כאחד, לפתור את בעיית הזהות התרבותית שלהם, ולהרגיש חלק מהמזרח התיכון". ואכן, יהודים רבים מבקרים ב"פטוש", שבה נרקמים קשרי ידידות בין בני שני העמים. מלצריות ומלצרים ערבים ויהודים מגישים כאן אוכל ערבי, ומדי חודש מתקיימים ב"פטוש" ערבי מוזיקה של הזמרת הלבנונית פיירוז ושל אמנים ערבים, שהצעירים הערבים שמעו, אך לא זכו עד לראות, עקב המצב הפוליטי.

בימי שני, רביעי ושבת מנגנים במקום אמנים ערבים בעוד, מוקרנים סרטים בכל השפות, ומופיעים מְספרי סיפורים. פעם בחודש מתקיימים גם מופעים לילדים ולמשפחה.

מ"פטוש" נעלה בשדרות בן גוריון, נהנה מהמראה של מקדש הבהאים (ראו – מרכז הבהאים – הגנים על ההר של האל), ונפנה שמאלה (מזרחה) ברחוב הגפן. פונים שמאלה (צפונה) ברחוב הפרסים, וממנו ימינה ברחוב סנט לוקס. שם, בבית מספר 4, נמצאת כנסיית סנט לוקס 
(טלפון: 04-8522713), שנבנתה ב-1883 ושימשה בעבר כמנזר הפרוטסטנטי של חיפה. מאחורי חומת הכנסייה פועלים מעון לסטודנטים, בית המשפחה הנוצרית (מרכז קהילתי), גן ילדים ומועדונית למשפחות במצוקה. הביקור בכנסייה מחייב תיאום מראש עם הכומר שחאדה שחאדה 
(טלפון: 04-8507233).

ממש מתחת לכנסייה נמצאת הגלריה של האמן עבד עאבדי. כדאי לבקר גם בסדנה של המוזיקאי אמין חדאד, הנמצאת בסמוך, בשדרות הציונות 7 (טלפון: 04-8516407; פתוח בשעות הבוקר בלבד). אמין משלב עשייה מוזיקלית עם בניית כלי נגינה, כמו עוּד.

משדרות הציונות נפנה מזרחה ברחוב ח'ורי, שממנו נפנה ימינה (דרומה) במדרחוב יוחנן הקדוש, שם מומלץ לבקר בכל ימות השבוע (למעט ימי ראשון), ובעיקר בימי שישי ושבת. במדרחוב ניתן לקנות מאכלים ערביים ייחודיים, כמו חוביזה, מלוכיה ובמיה. אצל מטר, בפינת המדרחוב ורחוב ואדי, אפשר לקנות זיתים ושמן זית משובחים מעילבון. מול מטר נמצאת האכסניה של שחקני הקלפים בשכונה. במבנה האסבסט הזה מבלים מובטלי השכונה במשחקי שש-בש וקלפים, תוך שתיית קפה עם הל ועישון נרגילה.

נחזור לשדרות הציונות, שבהן נפנה שמאלה (דרומה). בצומת עם רחוב שבתאי לוי נפנה שוב שמאלה (מזרחה). ממש בכניסה למוזיאון חיפה (כתובת: רחוב שבתאי לוי 26. 
טלפון: 04-8523255) מומלץ לקנות פיתה עם זעתר או גבינה, מעשה ידיה של איבט, ולרדת בסמטאות של ואדי ניסנאס.

למרות הקרבה הפיזית בין המוזיאון לוואדי ניסנאס, תושבי השכונה כמעט ואינם מבקרים בו, וגם העירייה לא משתדלת לקרב אותם לנציג הבכיר של התרבות המערבית. במקום זאת הפכו את השכונה עצמה למוזיאון פתוח, שבו מתקיימות מדי שנה תערוכות, לקראת פסטיבל "חג החגים" שנערך בחודש דצמבר. תושבי השכונה חשים מנוכרים כלפי הפסטיבל, שהפך את שכונתם למתקן תצוגה.

בית מלאכה שהוא מוזיאון
ברחוב אלפרבי 10 נמצאים המוזיאון והמפעל של "טוני אלקאש" (טלפון: 04-8522982). טוני, בנו של עובד קשה יום שהתפרנס מהכנת מושבי קש לכיסאות, למד את סודות המקצוע מאביו. בנוסף לכך, טוני הוא אספן עתיקות ידוע, שמציע למבקרים במוזיאון שלו כוס תה, ובשבתות – אפילו צלחת חומוס. טוני עוסק בשחזור רהיטים עתיקים. בארונות העתיקים הניצבים במקום מונחים מאות חפצים עתיקים שהביא טוני מבתיהם של תושבי השכונות הוותיקות של חיפה. במוזיאון יש גם אריחים שיוצרו בשנות השלושים של המאה העשרים, כדים מהמאה ה-17, עמודי אבן בני יותר ממאה, ריהוט מהמאה ה-18, ועוד. רוב הרהיטים במקום לא למכירה, וטוני מתגאה בכך שחלק מהמוצגים הושכרו להצגות בתיאטרון חיפה. קליעת קש לדקורציה ביתית, שחזור רהיטים עתיקים ועבודות פוליטורה הם מקור גאוותו של טוני. הוא קולע במיומנות ובסבלנות את מושבי הקש, שהופכים את הריהוט העתיק לשימושי ולאותנטי.

ג'עפר פרח – הוא עיתונאי המתגורר בחיפה