הר אידי וההרים הלבנים

במרכזו של האי כרתים מתנשאת שדרת הר  שגובהה הוא כ-2,500 מטר. טיול בהר אידי ובהרים הלבנים, וגם גיחה לחוף ובו מים מתוקים

מנזר פרוולי. נקודת תצפית נפלאה, מעיין, בוסתן וכנסייה נאה | צילום: Paul Cowan

כתב: צור שיזף

שדרת ההר של כרתים נמשכת אמנם כמעט לכל אורכו של האי הצר, אך יש בה שלוש פסגות גבוהות. ביניהן, השדרה נמוכה יותר ונושאת אופי של רמה. הדרכים החוצות את האי מצפון לדרום – בחוף הים האגאי אל חופו של הים הלובי – עוברות באוכפים הגבוהים שבין המאסיבים.
אירקליו, בירת האי, נמצאת בקרבה מיידית לגבוה בהרי כרתים, הר אידי (Idi; 2,456 מטר מעל פני הים) – הינו חלקו המרכזי של המאסיב. אפשר לצאת לסיבוב בן יום אל ההר, המכונה הר פסילוריטיס (Psiloritis), דרך השער בחומה הדרומית, שמעליו נמצא קברו של ניקוס קזנצאקיס, הסופר שהמציא את המשל על חייו ומותו של זורבה היווני.
טיול של יום מאירקליו אינו האפשרות היחידה. עדיף לחצות את כרתים מהחוף הצפוני לדרומי בנסיעה מדודה, או לנסוע לאורך החוף הצפוני, ולעלות בלולאה לתוך ההרים.

מסתור לזאוס וקוניאק במנזר
מאירקליו נוסעים לאורך חמישה קילומטרים בכביש הפונה מערבה, עד לכפר גאזי (Gazi). בצומת שליד הכפר יורדים מכביש החוף שמאלה, נוסעים עוד ארבעה קילומטרים ופונים שמאלה, לדרך המגיעה לאתר המינואי של טיליסוס (Tilissos).
מטיליסוס מטפס הכביש מערבה ומגיע לאנויה (Anogeia), המשמש כמרכז מסורתי לאריגים צבעוניים, המוצעים למכירה כמעט בכל בית. הכפר אנויה ושדרת ההר הם מפלט נעים מהחום בחופים. זה אחד הכפרים ששמרו יותר מאחרים על נופך כרתי, ואכילת המֶזֶטים בבית הקפה של הכפר, שבו יושבים רק גברים, מספקת התנסות בהווי של האי הקשוח הזה.
מעל לחלק המזרחי של אנויה פונה הדרך דרומה ומטפסת על ההר. הכביש הצר והעמקים ההרריים, השונים מאוד מהחוף, הם תענוג גדול. לאורך הדרך יש מכלאות צאן, רועים במגפיים גבוהים, מגורי קיץ ודירים הבנויים מאבנים אפורות. הכביש מסתיים בבקעה הררית (1,400 מטר מעל פני הים) – מישור נידה (Nida).
מכאן ממשיכים בדרך עפר, המטפסת אל המערה שבהר אידי. אפשר לעלות בכלי רכב לאורך מרבית הדרך, ומהחניון הקטן לטפס ברגל בשביל צר אל מערת אידי (Ideon Andron), העמוקה והגדולה. בעומק המערה – על פי המיתולוגיה המקומית – הוחבא זאוס, אבי האלים, כשהיה תינוק. לאביו, הטיטאן כרונוס, נודע כי יוצא חלציו יהרוג אותו ויירש את מקומו, וכדי למנוע זאת, היה בולע כל ילד שנולד לו.
על זאוס השגיחה נימפת העיזים אמלתיאה ותשעה קוראטים – בני האדמה, שרקדו ושרו והקישו על מגיניהם בכל פעם שהילד בכה, כדי שאביו לא ישמע אותו. כשהגיע לבגרות, אכן הרג זאוס את כרונוס, ובכך הסתיים עידן הטיטאנים והחל תור האלים האולימפיים.
המערה שבה גדל זאוס בהיחבא שימשה במשך השנים כאתר מקודש של עלייה לרגל, ובה פעל אחד המקדשים החשובים בעולם היווני. המערה נחפרה החל מסוף המאה ה-19, והממצאים – ובהם מגיני ברונזה מרשימים מהמאות השביעית והשמינית לפני הספירה – נמצאים ברובם במוזיאון הארכיאולוגי המצוין של אירקליו.
מהמערה עולה שביל לפסגת הר אידי. בדרך, אפשר לעצור בפסגה הנמוכה יותר (2,209 מטר), ולאחר מכן להמשיך לפסגה הגבוהה (2,456 מטר), שעליה בנויה הכנסייה הקטנה טימיוס סטוורוס (Timios Stavros). אפשר לרדת באותה דרך אל הרכב שנשאר ליד מערת אידי, או לרדת בשביל דרומה לכפר קורוטס (Kouroutes). בשני הכיוונים, זהו מסלול ליום שלם וכדאי להצטייד במים, באוכל (אין בדרך) ובלבוש חם, שכן הפסגות קרירות גם באמצע הקיץ.
אם בוחרים לרדת דרומה ברגל ממערת אידי, צריך לתכנן נקודת מפגש שבו תאסוף אתכם המכונית, משום שאין תחבורה ציבורית עד לרמת נידה. אפשר להגיע באוטובוס לאנויה, ומשם להמשיך בטרמפים. אפשרות אחרת: להגיע בתחבורה ציבורית מקורוטס ללוכריה (Lochria) או לקאמארס (Kamares) שממזרח לה, ומשם לעלות ברגל להר ולשביל המוליך חזרה לבקעה. סיבוב כזה של יומיים, שבו לנים בבקעת נידה ועוד לילה באחד הכפרים שמדרום לרכס, אפשרי ומומלץ. אם מתכננים היטב את ההליכה (ניתן להתייעץ במועדון מטפסי ההרים – EOS) באירקליו, אין צורך לקחת ציוד שינה, מכיוון שהלינה תהיה בחדרים שכורים או בפנסיונים.
בבקעת נידה עצמה, ממזרח למסעדה ונשקף מחלונותיה, יש מעין ציור סביבתי עשוי מסלעים, המסודרים על צלע הגבעה. נחמד לרדת לבקעה ולטייל במקום.
מי שברשותו ג'יפ יכול לחצות את הבקעה דרומה, לרדת מהר אידי לווריזיה (Vorizia) ומשם להמשיך למנזר וורונדיסי (Vrondissi) ולאייה ורווארה (Agia Varvara).
מי שיצא לטיול יום מאירקליו והוא בדרכו חזרה, יכול לחזור צפונה כעשרה קילומטרים, עד לפיצול הדרך מזרחה, ולנסוע לקרוסונאס (Kroussonas) ולמנזר איריני (Irini), הנמצא כשלושה קילומטרים מעל לכפר. הנסיעה היא בדרך עפר טובה, וכל רכב יכול לעבור בה. במנזר, שהנזירות המתגוררות בו נוהגות לכבד את הבאים בפירות ובקוניאק מקומי, שורר שקט גדול, ונשקפים נופים נפלאים.
מאיריני אפשר לחזור לאירקליו או לנסוע דרומה ואחר כך מערבה, מסביב למורדות הדרומיים של הר אידי ולהשקיף אל הים הלובי. 

דרומית-מערבית להר אידי
יורדים מהר אידי דרומה (לאיריני, למשל), וממשיכים בנסיעה על הכביש העובר דרך זארוס 
(Zaros) ופלאטאנוס (Platanos). מגיעים לקאלויירוס (Kalogeros) שבקצה המערבי של הרכס, ופונים לכיוון הכפר הגדול ספילי (Spili). ממשיכים מערבה כארבעה קילומטרים, ובצומת פונים שמאלה, דרומה, לכיוון פראטי (Frati).
מפראטי ממשיכים לפי השילוט למנזר פרוולי (Preveli) שמעל החוף הדרומי (המנזר נמצא בקו אחד עם העיר רתימנו שבחוף הצפוני). יש פה נקודת תצפית נפלאה, מעיין, בוסתן וכנסייה נאה. מהמנזר יורד שביל של קילומטר אל החוף הנפלא – חוף פרוולי שבשפך נחל מגלופוטומוס.
בחוף יש שרטון חול, שנוצר בשפכו של הנחל הזורם אל הים בתוך חורשת נחלים. אין טוב ביום חם מלשחות במי הים הצלולים, ואחר כך להחליק מהשרטון לתוך המים המתוקים של הנחל.

הרכס המערבי, מזרחית לסמריה
המפורסם במסלולי המאסיב המערבי של כרתים, הלפקה אורי (Lefka Ori), הוא קניון סמריה 
(Samaria), שבו כדאי לטייל בחודשי האביב (מרץ עד מאי). אלא שדווקא מזרחה מהקניון נמצאת פסגת הפאכנס (Pachnes; 2,453 מטר מעל פני הים) – ששתי דרכים עבירות ויפות מטפסות אליה. מכורה ספאקיון (Chora Sfakion) ומאנופולי (Anopoli) יש אפשרות למסלול ברכב או ברגל בחלקו המזרחי של הרכס.
נקודת היציאה עשויה להיות בחוף הדרומי המפורץ, שבו אפשר למצוא כמעט בכל מקום פנסיון, מלון, או מקום להקים אוהל. אפשר גם להמשיך בדרכים הקטנות מערבה לכיוון כורה ספאקיון, ולעבור דרך המצודה הצלבנית של פרנגוקסטלו (Frangokastelo).
כורה ספאקיון היא בסיס לסיור באחד האזורים היפים ביותר בכרתים. מכורה ספאקיון עולה הדרך לשוליו של רכס הלפקה אורי. הכביש מתפתל על ההרים, מתרחק מהחוף, ואחרי אנופולי הופך לדרך עפר.
אפשר להשתמש באנופולי כבנקודת יציאה לטיפוס אל השיא של הלפקה אורי. המסלול נמשך כשמונה שעות, ומומלץ לקחת ציוד שינה, אוכל ומים. כדאי גם להתייעץ לגבי המסלול במועדון מטפסי ההרים בכניה או עם כפריים באנופולי (שם תוכלו למצוא גם דוברי אנגלית).
כאן מתפצלות הדרכים המתאימות לרכב. אחת מהן מטפסת לתוך הרכס הגבוה ומגיעה, לאחר כשלושה קילומטרים מזרחה, לכפר קטן עם כנסייה. מי שאינו פונה לכפר, יכול להמשיך בדרך המטפסת עוד כארבעה קילומטרים (נחוץ רכב 4X4), ומשם להמשיך ברגל במסלול של כחמישה קילומטרים עד בקתה הררית הנמצאת על הרכס.
מן הבקתה יורדים ברגל לאחד הקניונים החותרים דרומה, אל חוף הים הלובי. אפשר גם לפנות מזרחה ולהתחבר לכביש בפטרס (Petres) או באמודרי (Amodari).
הדרך הממשיכה מערבה מאנופולי מגיעה לאחר שלושה קילומטרים לגשר, התלוי מעל קניון אראדנה (Aradena). מעל הקניון נמצאים שרידיו של כפר נטוש למחצה ובו כמה משפחות וכנסייה לבנה.
ההולכים ברגל יכולים לרדת לקניון אראדנה וללכת בו עד החוף. זהו טיול של יום שלם, שהנאתו הגדולה היא בהגעה ללוטרו (Loutro); כפר של 15 בתים, שהגישה היחידה הנוספת אליו היא במעבורת. וזה קסמו של המקום: בעונת התיירות, כל בית משמש כאן מסעדה ומלון, ומספר המקומות בו מוגבל. היופי והשלווה כאן רבים.