דרום-מזרח קנדה – איזו מין שלווה

אם   נספר לכם שיש מקום על פני הגלובוס שהוא שילוב, יש אומרים אידיאלי, של אמריקניוּת ושל אירופאיות, האם תאמינו? האם אפשר לתפוס שבדרום-מזרח קנדה, לחופו של האוקיינוס האטלנטי, יש מחוזות שבהם נועלים אנשים את דלתות בתיהם רק כשהם נעדרים מהם במשך יותר משבועיים, ואת מכוניותיהם אינם נועלים לעולם? האם אפשר למצוא מקום בעולם המערבי שבו תינזפו אם תנעצו מבטים ממושכים מדי במישהו ברכבת, כי פרטיות שם היא מעל לכל? 


בשתי הפרובינציות הקנדיות, נובה סקושה (Nova Scotia, "סקוטלנד החדשה") ובשכנתה מצפון, ניו ברנזוויק (New Brunswick), כל אלה אפשריים. אבל הפרובינציות הללו לא היו מפתות כל כך אלמלא הכפרים הציוריים שלהן, השוכנים לחופי האוקיינוס; היערות האדירים, הנבצעים בכל גוון אפשרי; ופריחת האביב, המכסה במרבדי צבע שדות רבים, המשתרעים בין חוות חקלאיות לבין פלגי מים שוצפים. אבל מעל לכל, נובה סקושה וניו ברנזוויק מצטיינות ביחס חביב להפליא של תושביהן כלפי התייר.

אייל הקורא בפארק הלאומי רמות כף ברטון | צילום: כריס היל

קנדה כולה נתפסת כמעוז השקט והשלווה העולמיים, בניגוד מוחלט לשכנתה הפטפטנית מדרום. מרכז השקט הגלובלי-הקנדי הזה, כך נדמה, נמצא כאן, בארצם לשעבר של המיקמאק (Mi'kmaq), בני שבט אינדיאני ששלט באזור החוף של האוקיינוס האטלנטי עד המאה ה-17, כאשר התיישב בה האדם הלבן. 


למרות גודלה של קנדה, וחרף היותה מדינה מערבית מפותחת, חלקה הדרומי-מזרחי אינו מתויר במיוחד. לא רק שישראלים רבים (ולא רק הם) עדיין לא תרו את נובה סקושה, אלא שגם תושבי האזור אינם מורגלים בתיירים. עם זאת, הדבר לא הפך אותם לשונאי זרים מקצועיים או לחטטנים אובססיביים למראה הזר הראשון, השואל, למשל, איך להגיע לשוק העתיקות באחת מעיירות הדיג האופייניות שלחוף האוקיינוס האטלנטי. התושבים כאן מסבירי פנים, חמים ואדיבים במיוחד. 


המסלול שלהלן נע במעגליות בחבל ארץ קסום ושליו במידה יוצאת דופן. לא על כל מקום יש פירוט, וזאת פשוט מפני שמומלץ לספוג את האווירה במקום לבד, בלי הנחיות מיותרות. המעוניינים במסלולי הליכה מפורטים או במפות מוזמנים לבקר באחד ממרכזי המבקרים, הפזורים באזור. 



מוס לא רק לקינוח 

החלק הצפוני-מזרחי של נובה סקושה, שם מתחיל המסלול, הוא האי כף ברטון (Cape Breton), המחובר לחלקה המרכזי של נובה סקושה בכביש הנמתח מעל לים. אפשר להגיע אל האי מבירת נובה סקושה, הליפקס (Halifax): נוסעים כארבע שעות ברכב בכביש 102, ובהמשך בכביש 104, ההופך, עם חציית הים, לכביש 105. לחילופין, אפשר לטוס מהליפקס אל העיר הגדולה בכף ברטון, סידני (Sydney). 


מסידני יוצאים לכיוון מערב בכביש 125, המתחבר אל כביש 105. ממשיכים בכיוון צפון-מערב ואחר דרום-מערב, עד לעיר בדק (Baddeck). בבדק תוכלו להצטייד לטיול. יש בה ריכוז של בתי מלון, וגם שירותי פאנצ'ר-מאכר, עניין שימושי למי שמשליך את יהבו על טיול ממונע. 


נוסעים צפונית-מזרחית מבדק ב-Cabot Trail, ואחרי כשעה מגיעים לאינגניש  (Ingonish). ג'ון קבוט, שעל שמו קרויה הדרך, התיישב באזור ב-1497. אורכו של הכביש המהיר המכונה על שמו של קבוט הוא 300 קילומטר, והוא חובק את כף ברטון מצפון. משרד התיירות הקנדי ותושבי האזור טוענים בלהט, כי באינגניש נמצאת אחת מנקודות התצפית המדהימות בכף ברטון. יש רק דרך אחת המובילה מבדק לאינגניש. נוסעים לאורך חוף האוקיינוס האטלנטי, שרובו מפורץ באינספור מפרצונים שובי לב. פה ושם תיתקלו ביישובים קטנים, שהפרנסה העיקרית בהן היא דיג הלובסטרים. 

מפל בפארק הלאומי קייפ ברטון | צילום: רוברט ראשטון

כמה קילומטרים לפני אינגניש מגיעים לכף סמוקי (Cape Smokey). ממשיכים מעט אחריו, ולפתע יזדקר מולנו מצוק גדול, הנכנס מזרחה, אל תוך הים. נפנה ימינה ונעלה על המצוק. חלק גדול ממנו תופסים בתי מלון מפוארים, אבל למרות זאת יש כאן אפשרויות לתצפית נוף ולהתרגעות בבר המשקיף על החוף. למחרת ממשיכים צפונה ב-Cabot Trail. מעט אחרי אינגניש נמצאת הכניסה לפארק הלאומי רמות כף ברטון (Cape Breton Highlands National Park), המשתרע על פני 950 קילומטר רבועים. 


יופיו של הפארק מתעצם בסתיו, כאשר עצי האדר (מייפל) הגדלים בו נצבעים בכל גוני האדום והצהוב הקיימים. כבר בכניסה לשמורה יתחיל השביל לטפס במתינות בתוך יער עבות, כאשר הסיכוי לצפות באייל הקורא (מוס – Moose), גדול. האייל הקורא הוא בעל חיים גדול ובעל קרניים אימתניות וגוף בהתאם. ראשו גדול ומוארך, והבעת עיניו אומרת ספק שעמום ספק מחשבות קיומיות עמוקות מיני-חקר. האייל הקורא אופייני לאמריקה הצפונית בכלל, אלא שבקנדה הסיכוי לפגוש בו גדול במיוחד. 


לאחר מספר קילומטרים נבחין משמאל במפרצי חנייה ובצידם נקודות תצפית. נעצור בנקודת התצפית השלישית, שממנה נשקפת תצפית פנורמית נפלאה על היער ועל מפל מרשים. חובבי ההליכה שבינינו יוכלו להגיע אל המפל במסלול רגלי. כפי שכבר צוין, אם אתם מתכננים לסייר בשטח ברגל, כדאי לפנות בנושא למרכז המבקרים. מספר המסלולים רב, ובמרכז המבקרים יספקו לכם מידע ומפות מדויקות. 


ממשיכים בכביש המטפס צפונה. בשיאו נראה מימין אנטנה ענקית בצבעי אדום ולבן. ממש מולה (משמאל לכביש) ישנו מבנה לבן קטן. נעצור בסמוך למבנה הקטן, וניכנס ברגל לתוך היער. נמצא את עצמנו באחד המקומות המועדפים על האייל הקורא. זוהי הזדמנות למפגש בלתי אמצעי עם בעל החיים המרשים, המוכר לרובנו רק מהטלוויזיה. אזהרה: נא לא לשכוח שהאייל הקורא הוא חיית בר, ושלא מומלץ להתקרב אליו יותר מדי. 



עצור בכל מצפור 

נחזור לרכב ונגלוש באותו הכביש צפונה לעמק נחמד ממולנו. משמאל ניצבת בקתת אבן, שהגג שלה עשוי מקש. מטרים ספורים לאחר מכן יש כניסה למגרש החנייה. מהמגרש יוצא מסלול מעגלי-רגלי קצר, העובר בתוך היער. פשוט ונפלא. גם אם אינכם חובבי הליכה, מומלץ שלא לוותר על המסלול הזה. מדובר בטיול של עד שעתיים הליכה נינוחה בינות לפלגי מים ולעצים אדירים. לאחר שעת השאנטי הרגלית הנ"ל, ממשיכים בנסיעה. משני צידי אותו הכביש יש חנויות מזכרות, מסעדות ומקומות לינה. לאחר מספר דקות חוזר הכביש ומתפתל בעלייה. מומלץ לעצור כאן בכל נקודת תצפית. 


את היום נסיים במרכז המבקרים של רשות הגנים הלאומיים של קנדה. כדי להגיע אליו, ממשיכים שוב באותו הכביש, לכיוון דרום. אחרי שעוברים בעיירה צ'טיקמפ (Cheticamp), מגיעים לסוף הכביש, שם נמצא מרכז המבקרים. צ'טיקמפ היא מרכז אזורי לכפרי הסביבה. לפיכך, מדובר בעיירה הומה יחסית, ובה חנויות למזון, מסעדות ומקומות לינה צנועים ומומלצים. אם התעייפתם עד כדי כך שאינכם רוצים להמשיך בנסיעה מיד למחרת, תוכלו לקבל במרכז המבקרים מספרי טלפון וכתובות של חברות המארגנות סיורי צפייה בלוויתנים. אפשרות נוספת היא לצאת לשיט בקאנו ימי – מעין חולצת גולף עצומה העשויה מגומי; היא נכרכת סביבכם ועל קאנו "רגיל", כדי למנוע ממי הים לחדור ולהטביע את העסק. 



נסיך הגאות והשפל 

היעד הבא הוא ניו ברנזוויק (New Brunswick), השוכנת צפונית-מזרחית לנובה סקושה. כדי להגיע לניו ברנזוויק, צריך לנסוע מכף ברטון דרומה, בכביש 19, וממנו לפנות מערבה בכביש 105. זה האחרון הופך בהמשך לכביש 104, העובר בחלקה המרכזי של נובה סקושה, וממשיך צפונית-מזרחית אל ניו ברנזוויק. מדובר ביום נסיעה ארוך אך רגוע, ולאורך הדרך תמצאו הרבה יישובים קטנים. בתחומי ניו ברנזוויק עצמה מתחבר כביש 104 עם כביש 2. פונים דרומה (שמאלה) בכביש 111 המוביל אל הפארק הלאומי פאנדי (Fundy National Park), שלחופי מפרץ פאנדי. 


בפארק פאנדי יש תופעת טבע ייחודית: גאות ושפל קיצוניים במיוחד, המתרחשים בערך פעם בשש שעות. ההבדלים במפלס הים בין הגאות והשפל עשויים להגיע לעשרה מטרים. בזמן הגאות תוכלו לטייל לאורכו של מה שנראה כשביל עץ בנוי לחוף המפרץ, בעוד ששעות ספורות לאחר מכן, בזמן השפל, תוכלו לצעוד בבטחה למרגלות המצוקים, ממש מתחת לאותו שביל-גשר. התבוננו בצמרות של עצי היער שמסביבכם. כך תוכלו להתרשם עד להיכן מגיעים המים בשיא הגאות. נקודת התצפית המפורסמת ביותר באזור נמצאת ליד כביש 111 היא הופוול רוקס (Hopewell Rocks), הנמצאת ממש בשולי הפארק. בהופוול רוקס מתגלים בזמן השפל עמודי אבן מרשימים, שחלקם מזכירים את "רגל הפיל" בראש הנקרה. 


אפשריות הבילוי בפארק מגוונות: החל ממסלולי טיול רגליים, המובילים לנחלים ובהם מפלים קטנים; דרך טיולים ביער צפוף, שבין עציו ניתקל במגוון עצום של שרכים ופטריות; ועד למשחק גולף במגרשים הענקיים שבפארק. כמובן, אפשר גם ללון באחד המוטלים או חניוני הקמפינג, שהפארק משופע בהם. כמו בכל פארק לאומי בקנדה, גם כאן כדאי להתחיל את הסיור במרכז המבקרים, להצטייד במידע והמלצות ומכאן לצאת לטיול ברחבי הפארק.

הופוול רוקס, עמודי האבן במפרץ פאנדי | צילום: אייסטוק

רצים לספר לחבר'ה 

מהפארק הלאומי פאנדי ממשיכים דרומה בכביש 111 עד לעיר סנט ג'ון (Saint John), עיר מחוז שקטה והמקום בה"א הידיעה לצפות בלוויתנים. לא הרחק ממרכז העיר נמצאת שמורת הטבע Irving Nature Park, השוכנת ממש על החוף (פרטים נוספים באתר האינטרנט). אחרי ארוחה טובה וקניות בעיר, אפשר להתרווח לרגלי מצוקי האבן של השמורה ולספור ציפורים נודדות. חברת Eastern Outdoors, תשמח להציג אתכם בפני המובי דיק השכונתי (כתובת: Brunswick Square, 39 King Street, אתר אינטרנט)


ממשיכים מכאן מזרחה, בכביש 845, המוביל אל חצי האי קינגסטון (Kingston Peninsula), שנהר סנט ג'ון מקיף אותו. לאחר כעשרים דקות נגיע למעבורת, שתעביר אותנו לגדה שממול. בקינגסטון עושים שקט. מסביב כפרים חקלאיים; לגדות הנהר יש כנסיות ציוריות, והבונוס הוא התושבים הידידותיים. צפו לשיחות חביבות עם זרים, שיזמינו אתכם לארוחה בביתם או לטיול משותף. 


מומלץ ללון באזור ב-RIDGEBACK LODGE, אתר נופש ובו בקתות עץ, הבנויות בתוך יער טבעי, מטרים ספורים מאגם קטנטן, שמותר לרחוץ בו. מהאגם עולה שביל מעגלי לטיול במעבה היער. בערך שעה וחצי של הליכה רגועה, עם סיכוי גדול מאוד לפגוש בעלי חיים שונים וצמחיית יער מגוונת, כולל פטריות ושרכים. אפשר גם לשכור קאנו לשיט בנהר (כתובת: Old Reach Road, Kingston, אתר אינטרנט). 



הבקתות נמצאות כמה דקות נסיעה מהעיירה קינגסטון. גאוות תושבי קינגסטון היא על שוק האיכרים, הנערך בה בכל יום ראשון במבנה השוק החדש שעל הכביש הראשי. השוק החדש פועל בתוך מבנה, ובו כמה חנויות מכולת וסידקית. התושבים מכנים "מול" (Mall), "קניון" באמריקאית צחה. בכל מקרה, בשוק הישן, השוכן כמה מאות מטרים צפונית מאחיו החדש, אפשר לקנות מזון ביתי ועבודות יד שונות, תוצרת חקלאית ורהיטים עתיקים. אבל נדמה שמרבית המבקרים בשוק באים אליו למפגש חברי. באזור יש עשרות חוות חקלאיות מבודדות וקומץ עיירות קטנות, ולכן תופס השוק של יום ראשון מקום חשוב בחיי החברה במקום. 


בקיץ אפשר לרחוץ באוקיינוס. כארבעים קילומטר מערבית לסנט ג'ון, על כביש מס' 1 נמצא New River Beach, חוף רחצה עצום. וכמובן, יש כאן אפשרויות לטיול קצר ביער הסמוך לחוף וללינת קמפינג. 



הבונים החופשיים 

אנו נפרדים מניו ברנזוויק. חוצים את מפרץ פאנדי במעבורת, היוצאת מסנט ג'ון ומובילה לדיגבי (Digby) שבנובה סקושה. מדיגבי נוסעים צפונה בכביש 101, אל העיירה אנאפוליס רויאל (Annapolis Royal), שממנה פונים צפונית-מזרחית בכביש 8. זה מוביל אל גשר מייטלנד (Maitland Bridge), הכניסה לפארק הלאומי Kejimkujik, המשתרע על פני 381 קילומטר רבוע. 


היער נפרש כאן במלוא יופיו ועוצמתו. בנוסף לצמחייה העשירה תוכלו לצפות כאן בקיפודים, בעדרי מוס ובבונה הקנדי (Castor canadensis). הבונה, מכרסם החי במים, בונה סכרים מורכבים, המתוכננים למופת. פקחי הפארק מספרים, שהדבר היחידי שיכול לעצור בונה הוא כנראה דוב. הבונה מתכנן את גובה הסכר, כך שבזמן השפל לא תיחשף הכניסה הסודית לביתו, ושבזמן הגאות לא תוצף הכניסה. לרוע מזלו, פרוותו של הבונה נחשבת ונחשקת, בעיקר על ידי האינדיאנים. הבונה לא מתקרב לבני אדם, אבל אפשר לצפות בו מרחוק: יושבים על שפת הנחל בשעות אחר הצהריים, כאשר הבונה מתחיל לאסוף מזון ולרכזו במעין מחסן גדול הסמוך לפתח ביתו. הבונה יודיע לכם כשנוכחותכם תהיה בלתי רצויה: הוא יתחיל להכות בחוזקה בזנבו על המים. 

העיירה לנינברג. שילוב משובב לב של נמל וצריחי כנסיות | צילום: קינג הו יים

מהפארק הלאומי Kejimkujik ממשיכים דרומית-מזרחית בכביש 8, לכיוון ליברפול 

(Liverpool). בליברפול פונים צפונה בכביש 103, המוביל ללנינברג (Lunenburg), בה מומלץ ללון. לנינברג היא עיירת דייגים גדולה, ובה שילוב משובב לב של נמל וצריחי כנסיות. העיר העתיקה הוכרזה על ידי אונסק"ו כאתר שימור בעל חשיבות עולמית (World Heritage Site) ב-1995. ברציף פועל מוזיאון הדיג של האוקיינוס האטלנטי 

(Fisheries Museum of the Atlantic), גאוות לנינברג. במוזיאון יש אקווריום נאה ואולם תצוגה, המוקדש ללוויתנים ולציד לוויתנים. באולם אחר אפשר ללמוד כיצד בונים סירת דיג. מהנמל אפשר להמשיך אל העיר עצמה, המשתרעת בשיפולי הגבעה.



צפונית-מזרחית ללנינברג נמצאת העיירה מאהון ביי (Mahone Bay), ובה רחוב מרכזי הנושק לאוקיינוס. בתחילת אוקטובר מתקיים כאן פסטיבל דחלילים: עשרות דחלילים מעוצבים להפליא מפוזרים בכל רחבי העיירה. 



ממאהון ביי חוזרים לכביש 103, ונוסעים בו צפונה. פונים ימינה, אל הליפקס, וממנה פונים לכיוון צפון-מזרח. פנינו מועדות למפרץ סלעים ענק שבקצהו מגדלור מרשים, מפרץ פגי 

(Peggy`s Cove). המגדלור חולש על מפרץ סלע גדול, שיאפשר לחובבי ההליכה שבינינו לערוך טיול קצר על משטחי סלע ענקיים ומחורצים, לחוף האוקיינוס האטלנטי. בסמוך למגדלור יש מסעדה, ובה אקווריום ענקי שמתוכו תוכלו לבחור את הלובסטר שאותו ברצונכם לאכול. אם הגעתם לכאן לעת ערב, תוכלו לרבוץ על משטחי הסלע האדירים ולצפות בשמש השוקעת. ממפרץ פגי חוזרים צפונה, להליפקס, נקודת המוצא והסיום למסלול שלנו.