דרום טירול / איטליה האוסטרית

טיול בחבל ארץ יפהפה, אשר כמו בתשבץ יש בו פנים אוסטריים ופנים איטלקיים, ואלה גם אלה מרתקים

כתב: נפתלי הילגר

בשדות של עמק ד'אולטימו. העמקים באיזור כל תלולים, עד שאפשר לעבדם רק בשיטות מסורתיות | צילום: נפתלי הילגר

אזור דרום טירול, המכונה גם "אלטו אדיג'ה", עבר לאחר מלחמת העולם הראשונה מידי אוסטריה לאיטליה, אבל עד שנות השלושים של המאה העשרים המשיך החבל לשאת אופי אוסטרי מובהק, ותושביו הוסיפו לדבר גרמנית. בשנות השלושים ניסתה ממשלת איטליה להקנות לחבל אופי איטלקי, ולצורך זה העבירה תושבים מסיציליה לצפון. אבל גם היום מהווים דוברי הגרמנית רוב בקרב אוכלוסיית האזור, ושמות המקומות והאתרים שבו מופיעים בשתי השפות: גרמנית ואיטלקית.

חבל דרום טירול מרתק לא רק מבחינה פוליטית והיסטורית, אלא גם – ואולי בראש ובראשונה – בזכות נופיו המרהיבים. בחורף הופך האזור לאתר עלייה לרגל לחובבי הסקי. מי שרוצה ליהנות מהנופים הירוקים ולנוע ממקום למקום בלי להסתכן בהחלקה מן הכביש הצר אל התהום, כדאי שיגיע לכאן בחודשים מאי, יוני או ספטמבר. בחודשים אלה שורר באזור מזג אוויר נעים, ותנועת התיירים בו דלילה יחסית. בחודשי השיא של עונת התיירות, יולי ואוגוסט, מלאים האתרים באלפי תיירים, והמחירים גבוהים בכשלושים אחוז מאשר בתקופות אחרות בשנה.

גמישות היא מלת המפתח בתכנון מסלול בדרום טירול. רשימת אתרי הטבע באזור ארוכה, והם מצויים כמעט בכל חלקי החבל. האזור מציע למטייל מגוון רב של מסלולי הליכה בכל דרגות הקושי, מטיולים קצרים למשפחות ועד לטרקים של כמה ימים למיטיבי לכת. בעונת התיירות מומלץ להיצמד למסלול קבוע ומתוכנן היטב, וחובה לדאוג מראש למקומות לינה.

יום ראשון: בולצאנו
תחילת המסלול היא בעיר המחוז בולצאנו (Bolzano), השוכנת ליד ציר התנועה הראשי 45E, המחבר את צפון איטליה עם דרומה. נקודת המוצא לסיור בעיר היא כיכר ולטר (Piazza Walther/Waltherplatz) שבלב העיר העתיקה. בכיכר וברחובות ובסמטאות היוצאים ממנה תוכלו להתרשם מהארכיטקטורה של בולצאנו, שבה מבנים בני מאות שנים.

כדאי להסתובב בעיר העתיקה במשך חצי יום, ולהתרשם מהאווירה הספק אלפיניסטית ספק ים-תיכונית של הארכיטקטורה והשווקים. את שעות אחר הצהריים מומלץ לנצל להיכרות ראשונית עם הנוף הפראי של האזור. מהעיירה טירס (Tiers/Tires), הנמצאת כארבעים דקות נסיעה צפונית-מזרחית לבולצאנו, אפשר להשקיף על אחד הנופים המרשימים ביותר באזור – רכס קטינצ'יו (Rosengarten/Catinaccio).

כדי להגיע לכאן, נוסעים מבולצאנו צפונה בכביש מספר 12. לאחר 15 קילומטר, ליד העיירה Blumau פונים מזרחה. אחרי כעשרה קילומטרים נוספים מגיעים לעיירה טירס. כדאי להחנות את הרכב, ולצאת לטיול רגלי קצר באחד המסלולים שבצד הכביש. בערב חוזרים ללינה בבולצאנו.

יום שני: מחוז היין
מחוז היין של דרום טירול נמצא ממש בפרברי העיר בולצאנו. נסיעה של כשלושים דקות דרומה בכביש המהיר 45E תביא אתכם לאגם קלטרן (Kaltern See/Lago di Caldaro). האזור כולו מכוסה כרמי גפנים. במאי נערכות טעימות יין בעיר בולצאנו, אבל בחוות רבות לאורך הדרך אפשר לטעום יין גם בזמנים אחרים בשנה. מומלץ במיוחד לבקר באזור הכפרים הציוריים אפאן/אפיאנו (Eppan/Apiano) וטראמין/טרמנו (Tramin/Termeno).

ביום ראשון בצהריים מתמלאת הכיכר המרכזית של טרמנו בתושבי המקום. כאן אפשר לראות איך מוציאים המקומיים את הכנסותיהם מייצור יין על שתיית בירה בספלי ענק. בבגדי עור אוסטריים מסורתיים ועל רק צלילי מוזיקה בווארית, הם ממהרים לנטוש את הקרקע הבטוחה של רחבת הריקודים ועוברים לרקוד על השולחנות הרעועים.

לאחר שחוזרים לבולצאנו, אפשר ליהנות מחיי הלילה של העיר. זוהי הזדמנות אחרונה לבילוי בדיסקוטקים ובבתי קפה, לפני היציאה לעמקים השקטים.

יום שלישי: אגמים חבואים ביער
רכס ההרים הגבוה ביותר בדרום טירול, הרי המרמולדה (Marmolada), נמצא דרומית-מזרחית לבולצאנו. יש כאן כבישים מפותלים, אגמים שלווים מוסתרים בלב היערות (למשל, ה-Karer See) ומסלולי הליכה רבים.

בשל ריבוי האתרים ומוקדי המשיכה באזור, נסיעה של כשמונים קילומטר עשויה להפוך לטיול של יום שלם. מי שיספיק להגיע עד שעות אחרי הצהרים המוקדמות לאגם פדאיה (Lago di Fedaia), הנמצא בגובה 2,050 מטר מעל פני הים, לרגלי הרי מרמולדה, יוכל לעלות על הרכבל האחרון ולהעפיל עוד 800 מטר. מנקודת התצפית של תחנת הרכבל העליונה אפשר להשקיף בימים בהירים למרחק של מאה קילומטר ויותר.

את המשך הטיול לפסגה, המתנשאת לגובה 3,342 מטר מעל פני הים, מומלץ לעשות רק בליווי מדריך מוסמך! בתחנת הרכבל אפשר לקבל מידע לגבי מדריכים ומסלולים.

יום רביעי: פסלי עץ ופרות
מתחילים את היום באזור מעבר ההרים סלה (Sella Joch/Passo di Sella), הנמצא כ-25 קילומטר צפונית-מערבית לאגם פדאיה. הקילומטרים האחרונים בכביש מספר 242 לפני שיאו של מעבר ההרים הם מהיפים ביותר בכל דרום טירול. כדאי להחנות את הרכב בפסגה, המתנשאת לגובה של 2,214 מטר מעל פני הים, ולצאת לטיול רגלי קצר באזור.

המשכו של כביש 242 מוביל לאחד העמקים המרכזיים של דרום טירול, עמק גרדנה (Groednertal/Val Gardena). כשלושים קילומטר מערבית למעבר סלה נמצאת העיירה אורטיסי /סנט אולריך (St.Ulrich/Ortisei). המקום מפורסם בשל מסורת הפיסול בעץ, שהתפתחה כאן. תושבי דרום טירול הם נוצרים קתולים אדוקים, ובהתאם לכך גם אופי הפיסול באזור: קשה למצוא בחבל פסלים שאינם לתפארתו של ישו.

במרכז העיירה פונים דרומה לכביש צדדי, שמעלה אתכם שוב לגובה של כ-2,500 מטרים, לשמורת הטבע אלפה די סיוסי/זיידר אלם (Seiser Alm/Alpe di Suise). השמורה עצמה סגורה למעבר כלי רכב פרטיים. משאירים את המכונית בחניון שבכניסה לשמורה, וממשיכים למעלה ברגל, ברכבל, או בעגלות רתומות לסוסים. ליד תחנת הרכבל העליונה אפשר לעצור לארוחת צהריים במסעדה היחידה הפועלת בשמורה.

מומלץ לבלות את שעות אחר הצהריים בטיול רגלי בנוף הפתוח; גם בשיא עונת התיירות נתקלים כאן בפרות יותר מאשר במטיילים. באזור יש כמה חוות קטנות, שלווה ירוקה ונופים פתוחים. מי שדאג למקום לינה מראש, יכול להרשות לעצמו להישאר בשמורה עד לשקיעה, שצובעת את הנוף ההררי בצבעי פסטל מלהיבים.

יום חמישי: עמק ליום ויותר
עמק פינס/וילנסר (Villnoesser Tal/Val di Funes) נמצא מצפון לעמק גרדנה, והוא ראוי בהחלט לביקור של יום אחד לפחות (אני טיילתי בעמק במשך חמישה ימים, ולא השתעממתי לרגע). אפשר למצוא כאן מסלולים לכל טעם ולכל כושר גופני, החל בטיולי משפחות של שעתיים ועד למסעי טיפוס בני שמונה שעות ויותר למיטיבי לכת. לא להחמיץ!

יום שישי: טירה ובירה לשעבר
חוזרים בכביש הראשי החוצה את עמק פינס לכיוון בולצאנו, כביש מספר 45E. בבולצאנו פונים לכביש מספר 38 המוביל לכיוון מראן/מראנו (Meran/Merano), העיר השנייה בגודלה בדרום טירול. לאחר ירידה לגובה של 325 מטר מעל פני הים, מורגש אקלים אחר. קצת יותר חם, והצמחייה סבוכה יותר.

מראנו היתה בעבר בירתה של טירול כולה, ושליטיה התבצרו בטירה בכפר טירול (Tyrol) הסמוך.
אחרי שהות של כמה ימים בעמקים המרוחקים והשלווים של דרום טירול, אולי קצת קשה להסתגל לצפיפות ולפקקים הרועשים של העיר; ובכל זאת, מומלץ להתעכב מעט בעיר העתיקה ולהקדיש זמן גם לביקור בטירת טירולו, שנבנתה במאה ה-12, ונמצאת בכפר טירול.

ממראנו נוסעים לעמק נידח נוסף, עמק ד'אולטימו/אולטנטאל (Ultental/Val d'Ultimo).

נחצה את נחל אטש (Etsch), ונרד בכביש 238 כעשרה קילומטרים דרומה. ליד הכפר ראטלס (Ratels) נפנה ימינה לעמק ד'אולטימו. הכביש הצר והמפותל משתרך לאורך נחל ולשאוור (Valschauer), ומוביל אל אחד העמקים המבודדים של דרום טירול. בדרך חולפים על פני חוות קטנות, בתי עץ מסורתיים ושדות שבהם עובדים איכרים. לעיתים השדות תלולים עד כדי כך, שבעלי הטרקטורים מצויים בסכנה מתמדת של התרסקות. לכן ממשיכים לעבד כאן את האדמה בשיטות מסורתיות.

קשה להתפרנס במאה העשרים מחקלאות מסורתית, אבל טראודל שוויינבאכר (Traudl Schwienbacher) מהכפר סנט ולבורג (St.Walburg) תשמח להסביר לכם כיצד אפשר בכל זאת לשרוד במקום. בהתמדה הראויה לציון, היא עורכת בחורף סמינרים, שבהם לומדים איכרי האזור כיצד לעבד את התוצרת החקלאית למוצרים מוגמרים (למשל, יין), וכך לספק לעצמם מקור פרנסה נוסף.

יום שביעי: כנסייה באגם
נצא מעמק ד'אולטימו באותה הדרך שבה הגענו אליו: ביציאה מהעמק עולים צפונה בכביש 238, ההופך בשלב מסוים לכביש הראשי, כביש מספר 40. נוסעים מערבה, ומגיעים אחרי כשמונים קילומטר לגלורנצה/גלורנס (Glurns/Glorenza). זהו כפר ציורי ומטופח, המוקף חומה עתיקה. מומלץ לטייל כאן בסמטאות הצרות וליהנות מהאווירה הימי-ביניימית.

נסיעה של כ-25 קילומטר צפונה בכביש מספר 40 תביא אתכם לאגם תמים למראה, אגם רשנזה (Reschensee), הנמצא כארבעה קילומטרים צפונית לעיירה גראון (Graun). הנוף השליו של דרום טירול הוא לעיתים חיפוי דק בלבד על הבעיות הפוליטיות של האזור. מגדל הכנסייה, המבצבץ במרכז האגם, הוא עדות אילמת לכך שהשקט השורר כאן, כמו גם האגם עצמו, מלאכותיים. בשנות החמישים והשישים הציפו שלטונות איטליה עמקים שלמים על בתיהם וחוותיהם, כדי להקים מפעלים הידרואלקטריים שיספקו חשמל לתעשייה המתפתחת. המאבק העיקש של האיכרים לא הועיל להם, ומגדל הכנסייה המוצפת נותר השריד האחרון וסמל למאבקו של כפר שלם, שהוטבע במימי האגם.

נפתלי הילגר – מצלם עבור "מסע אחר" ועבור סוכנויות מגאזינים אירופיים