מסלול בנחל משמר העובר במעין וממשיך אל מערת המטמון בה התגלו כלי שנהב ונחושת. בדרך מטפסים בסולמות, חוצים גבים ורואים יעלים
 |
|
מתחילים את המסלול בנחל משמר. במשך הדרך נוכל אולי לראות יעלים נוביים, המחפשים בסביבה מים | צילום: דורון הורוביץ |
כתב: גלעד לנדוי
נחל משמר הוא נחל טיפוסי למדבר יהודה. אמנם הוא קטן יחסית לשני שכניו הגדולים – נחל חבר מצפון ונחל צאלים מדרום, וגם שטח אגן הניקוז שלו לא גדול, אך נופו המצוקי, הגבים והמפלים, הצומח והחי שבו יוצרים תחושה מדבר יהודאית קלאסית.
הכניסה לנחל מכביש 90, והיא משולטת היטב. מהכביש פונים מערבה ונוסעים כקילומטר ורבע בדרך עפר מסומנת באדום, עד למשטח מיושר היטב, שם מחנים את הרכב. ממשיכים (ברגל, רבותי, ברגל) במסלול האדום במעלה הערוץ הרחב, בין עצי שיטה ומדרונות תלולים. בגדות הערוץ ניתן להבחין בחלוקים מעוגלים הצמודים זה לזה בחוזקה. אלו הם חלוקים שהוסעו במורד הערוץ בשטפונות גדולים, כאשר מפלס ים המלח (באחד מגלגוליו הקדומים) היה בגובה כ-180 מטר מתחת לפני הים – הרבה מעל תחתית הערוץ הנוכחי. מכיוון שהשטפונות נעצרו במפגשם עם קו החוף, איבדו החלוקים את תנופתם ושקעו בתחתית. כאשר ירד המפלס, התחתרו שוב זרמי השטפונות בתוך צברי החלוקים (קונגלומרטים), וכך נחשפו שוב קירות החלוקים.
ממשיכים ללכת קילומטר וחצי עד לפיצול שבילים כחול-אדום. אנחנו הולכים על הכחול. עוד 300 מטר מביאים אותנו אל פתחו של המעוק (קניון צר מאוד) המפותל והצר, ואחריו אל תחתית מפל בגובה כ-15 מטר, שאותו עוברים בעזרת סולמות המותקנים בצדו הדרומי. עכשיו מתחילים לצלוח את הגבים. עומקם משתנה משיטפון אחד למשנהו, ובקיץ הם יבשים. במידה שהם מתמלאים, אין אפשרות לעוקפם – זה מסוכן!
מחפשים את המטמון
ביציאה מהמעוק נפגשים שוב עם הסימון האדום, וממשיכים איתו עוד 300 מטר עד למפגש עם שביל שחור. חוצים את הערוץ דרומה בין צמחי סמר וקנים. זהו המקום בו ניתן לפגוש עדרי יעלים נוביים, המחפשים בסביבה מים, ומוצאים את מבוקשם בעין משמר. קל להבחין בין עדרי הנקבות והגדיים לבין עדרי הזכרים: לזכר קרניים גדולות ומעוקלות לאחור, המתאימות בעיקר לעשיית רושם על הנקבות או לקרבות טקסיים (שגם הם מטרתם להרשים את הנקבות); לנקבות קרניים קצרות, ישרות וחדות, שנועדו להגן על חייהן ועל חיי הגדיים מפני טורפים ואויבים – נמרים, למשל. גם יכולת הטיפוס והקיפוץ בין סלעים ומצוקים אדירים מגינה על היעלים מסכנות.
עוד עשר דקות הליכה, ואנחנו בצל משובב הנפש של המצוק מעל המעיין. כמות המים בנביעה תלויה בעונת השנה. במצוק ניתן להבחין במערה גדולה – מערת המטמון. מפתיע, אך המטמון מתוארך ללפני כ-5,000 שנה, בתקופה הכלכוליטית, תקופת המעבר בין הפרה היסטוריה לשחר ההיסטוריה במזרח הקרוב. אז חיו פה רועי צאן (כנראה של עזים, המתאימות לסביבה המצוקית) בעלי תרבות מפותחת, שהותירו אחריהם כלים יקרים משנהב, נחושת ועוד חומרים לא מקומיים. כדאי לבלות במעיין את שעות הצהריים החמות, כי בשביל היציאה מהנחל אין כמעט צל, אך יש לשריין כשלוש שעות אור עד היציאה.
נחזור בשביל השחור עד למפגש עם השביל האדום, נפנה ימינה (מזרחה) ונמשיך איתו שני קילומטרים עד לירידה לתוך הערוץ. בדרך נשקפים מולנו ים המלח והרי מואב באור הרך של אחר הצהריים. בתחתית הערוץ נמשיך במורד הנחל עם הסימון האדום, בחזרה לרכב.
גלעד לנדוי – מנהל בית ספר שדה עין גדי של החברה להגנת הטבע
