טיפים והמלצות

המלון מסתתר בסמטה וקל מאוד לפספס אותו. וזה חבל, שכן הגן הענקי והנהדר של המלון הוא מקום מפלט מצויין מבייג'ין המיוזעת שבחוץ. כל החדרים מצויידים בטלוויזית LCD ובמחשב עם גישה לאינטרנט. במקום פועלת מסעדה.

צוות ידידותי, 18 חדרים פשוטים ונוחים שנפתחים לחצר מקסימה וגג נהדר ומוצל.

אכסנייה גדולה ומעט חסרת אופי, מול תחנת הרכבת המרכזית של בייג'ין. חסרונה הוא גם יתרונה – החדרים כאן גדולים יותר מאשר באכסניות בסמטאות הציוריות של החוטונג, ויש סיכוי להשיג כאן מקום כשכל המקומות הקטנים מלאים.

מדובר באחת האכסניות הטובות בעיר, אבל כדאי להזמין מקום זמן רב מראש שכן כמעט תמיד היא מלאה. בין שלל היתרונות של המקום אפשר למנות את המחירים הזולים, המיקום המעולה ליד כיכר טיאנמן, הצוות דובר האנגלית והאווירה הנעימה והידידותית השוררת במקום.

אכסניה נחמדה שמושכת בעיקר קהל צעיר וחובב מסיבות, הודות לבר שבמרתף האכסנייה. גם באזור האכסניה לא חסרים מקומות בילוי, בוטיקים טרנדיים, ברים, בתי קפה ומסעדות.

אכסנייה נהדרת ששוכנת על גדות אגם שיהאי, באזור שעדיין אין בו פיתוח יתר והוא שומר על צביונו המסורתי. מהכורסאות שעל המרפסת הנהדרת אפשר לצפות בדייגים המקומיים באגם. בנוסף, יש חצר נהדרת ומוצלת שכדאי לפתוח בה את היום או לנוח בה אחרי יום של כיתות רגליים. החדרים נקיים והצוות יעיל. במקום פועלת מסעדה נחמדה.

מסעדה שאינה מיועד לצמחונים שאליה מגיעים בעקבות "קרייבינג" עז לבשר. דמיינו לעצמכם חודשים ארוכים ללא בשר, אפילו בלי איזה המבורגר קטן. זה מה שקורה כשמטיילים בהודו. לכן כשהגעתי לקטמנדו אצתי רצתי אל המסעדה המהוללת שעליה פנטזתי מהרגע ששמעתי על קיומה.
במסעדת אוורסט מגישים בשר, ולא מדובר בבשר יאק יבש (לאלה מכם שלא פותרים תשחצים, מדובר בבהמה טיבטית לא טעימה). על הצלחות נחתו להם סטייקים והמבורגרים עסיסיים.
המחירים אמנם גבוהים מארוחה ממוצעת כי פתאום לקנות מנה של בשר, צ'יפס, סלט וקולה ב-35 שקל נראה טירוף, אבל זה שווה.

בר-מסעדה באזור התאמל המתמחה בעיקר בסטייקים. זהו מקום מפגש של משלחות מטפסי הרים הנוהגים לסעוד יחד ולחתום את שמותיהם על גבי לוח עץ גדול בצורת כף רגל. את קירות המסעדה מעטרים צילומים של מטפסי הרים.

בית קפה-מסעדה עם אוכל מצוין, בעיקר מקסיקני, אווירה נעימה ומחירים סבירים. מקום בילוי המתאים גם לתרמילאים וגם למטיילים אחרים.

השכמנו קום והיינו בין ראשוני האורחים של בית הקפה שבמתחם תחנת הדלק בצומת השיטה. המקום התמלא במהרה בתושבי האזור שבאו לפתוח את היום עם קפה טוב. בארוחת המוזלי (27 שקל) היו סלט פירות, גרנולה, יוגורט ודבש. ארוחת הבוקר השנייה (35 שקל) כללה חביתת עשבי תיבול, לחם, גבינות, ריבה וחמאה. עם הארוחות הוגשו קפה ומיץ. הבראוני שאכלנו ליד הקפה היה סיום מוצלח לארוחה. דרך חביבה להתחיל את היום.
בשורה התחתונה: הוא: הקפה מצוין. היא: האוכל סביר.
שעות: א'-ה' 24:00-6:30, ו' 1:00-6:30, שבת 24:00-7:30 נכים: נגיש, אין שירותים מותאמים ריבוע: לא כשר

מה שזכרנו מטיולים קודמים בבית שאן הם דוכני הפלאפל והשווארמה השגרתיים, ולכן הגענו לעיר בלי ציפיות גדולות מההיצע הקולינרי. אבל לפני כחודש נוספה לעיר אפשרות מרעננת, מסעדת הדגים החלבית ברבוניה. אלי ביטון, שכבר ניהל מסעדה בתל אביב, החליט לחזור למקורותיו ולתת לתושבי האזור ולמטיילים בסביבה סיבה טובה לעצור בבית שאן. בתחילת הארוחה הוגשו סלטים שגרתיים. מרק הדגים (30 שקל) שאיתו המשכנו היה טעים, ועזר לנו להפשיר ממזג האוויר המקפיא. התפריט כולל גם סלטים ופסטות, אך רצוי להתמקד בדגים. הפילה דניס בגריל (82 שקל) היה מצוין, ופלטת הדגים המטוגנים (68 שקל) כללה שלושה סוגי דגים והיתה שגרתית. המנות גדולות ויש בהן גם תוספת של תפוח אדמה אפוי או ירקות מאודים, שהתגלו כגזר גמדי ושעועית ירוקה. לכו על התפוח אדמה.
בשורה התחתונה: הוא: חידוש מרענן בבית שאן. היא: מקום נעים לעצור בו אחרי העתיקות.
שעות: א'-ה' מ-12:00 עד לקוח אחרון, ו' מ-11:00 עד שעתיים לפני כניסת שבת, במוצאי שבת משעה אחרי יציאת השבת נכים: נגיש, אין שירותים מותאמים ריבוע: כשר עם תעודה

אל חוות התבלינים הגענו ביום שישי בערב עם ציפיות גבוהות. שמה של המסעדה יצא למרחוק כמקום ששווה נסיעה מיוחדת. משפחת מס מגדלת בחווה תבלינים וירקות ומשתמשת בהם במגוון המנות המוגשות במקום. הנוף הנשקף מהחלונות מרהיב. האח הבוערת והסועדים שגדשו את השולחנות שיוו למקום אווירה חמימה. אבל בהמשך הערב נכונה לנו אכזבה. פתחנו בפטריית פורטובלו עם גבינת צאן (32 שקל) ובקרפ עירית ממולא בכבד עוף (40 שקל), ושניהם היו סתמיים למדי. הסלט הירוק עם אגסים וגבינת פקורינו (45 שקל) היה טעים. הארוחה מלווה בלחמים מצוינים. המנות העיקריות אכזבו: הפילה מיניון (95 שקל) והסטייק אנטריקוט (79 שקל) שחו ברוטב יין דליל והיו צמיגיים. הקרם ברולה (29 שקל) היה נוזלי מעט, אך פינוקי השוקולד המריר (34 שקל) הצליחו להמתיק את אכזבתנו, והיו המנה הטעימה בארוחה.
השירותים הלא נקיים רק הוסיפו לתחושת חוסר ההתאמה בין המחיר הגבוה לתמורה. נדמה שהמקום מתאים יותר לארוחת צהריים קלה בשעה שבה אפשר ליהנות מהנוף.
בשורה התחתונה: הוא: הבשר מאכזב. היא: אבל אין מתחרים למיקום ולאווירה.
שעות: ב'-שבת 21:00-12:00, ו' 22:00-12:00, א' סגור נכים: יש שלוש מדרגות בכניסה, אבל אפשר לבקש מראש רמפה; אין שירותים מותאמים ריבוע: לא כשר