כשאריה גילאי היה ילד הוא אהב לטפס על סורגי החלון של מחסן גדול ואפל מול ביתה של סבתו בשכונת אבו אל-בסל בירושלים. הסבתא היתה גוערת בנכדה: "לא יפה להציץ!", אבל גם סיפרה לו שהמחסן שייך לאחים שמחה העשירים וששמורה בו סחורה משובחת שמקורה בדמשק ובתורכיה.
השנים חלפו, ואריה בגר ושכח את החלון ואת המחסן. ב-1958, בתום שירותו הצבאי, טייל ברחוב יפו, ואת עינו צד חלון ראווה שבו נדחסו בערבוביה גרוטאות ועתיקות. החנות משכה אותו בחבלי קסם, וכשנאמר לו שזוהי חנותם של האחים שמחה, נזכר מיד במחסן. האחים שמחה, אחד שמן והשני רזה, סקרו את הלקוח החדש. "מה אתה רוצה, בחור?" שאלו ומיהרו להציע לאריה שברייה יפה. אריה פשפש בכיסיו והעלה שתי לירות. בסכום זה, הציע האח הרזה, יוכל לקנות מקל מיוחד מעץ חזרן מקונסטנטינופול. אריה שילם ויצא מהחנות עם מקל ביד אחת ועם ראשיתה של אהבה גדולה למקלות הליכה בלב.
לימים סיים אריה לימודי רפואה, ועדיין הלכו ונאספו בביתו מקלות הליכה דקורטיביים. איסוף מקלות הליכה הוא משנה סדורה, ואריה שותף לאספנים אחרים שיש שם לשיגעון שלהם: אמבוליסטים.
כשפרש אריה לגמלאות, חששה רותי רעייתו שמא ישתלט התחביב על חללי הבית שעדיין נותרו פנויים ממקלות. למען שלום בית יזם אריה את הקמתו של "גילאי – המרכז לאספנות". בחנות הציורית, מלאת ההפתעות והתגליות, אוספים ומוכרים אריה וילדיו דן ומירב פריטים לאוספים מסוגים שונים, ואפשר למצוא בה גם מידע על אוספים ואספנות. אספנים יכולים להציץ, לבחון ובעיקר לחוש שהם בסביבה מבינה ואוהדת. בחנות תמצאו בין היתר כלי ניתוח ישנים, משקפות אופרה מעוטרות, בובות פורצלן, וכמובן חלק מאוסף המקלות.
שעות: א'-ו' 13:00-09:00. הכניסה חופשית.