אצל "הסבא והסבתא" באירלנד

אחת העצות הטובות ביותר שקיבלנו לקראת הנסיעה המשפחתית לאירלנד היתה לא להזמין מלון. מוסד ה־Bed and Breafast באירלנד מצדיק שמץ של הרפתקנות, וזו התבררה כמשתלמת ביותר. 

בכל אירלנד פזורים שלטים מסבירי פנים הקוראים לתייר לבוא ולהתארח בבתיהם הפרטיים של תושבי המקום. יותר מכל כבשו את לבנו "הסבא והסבתא" בליסטוויל . ה"סבא והסבתא" הם שני קשישים מקסימים, ניל וקתלין. ניל, שפתח את הבית והכניס אותנו פנימה, הוא איש רזה כבן שמונים, מעונב ובעל הליכות מעודנות וחוש הומור. הוא הבעיר אש באח בסלון והודיע לנו חגיגית שאם נסדר שמחר לא ירד גשם, הוא ייתן לנו את החדר בחינם. בעודנו מתחממים מול האש הגיעה קתלין עם מגש כסף ועליו קנקן תה חם וסקונס עם חמאה וריבה.

מהחדר בקומה השנייה נשקפו נחל שזרם מאחורי הבית, עצים בשלכת, כר דשא. בחדר היתה פינה, מעין גומחה עם חלון גדול וכיסא, שאפשר לשבת בו, לשתות את התה ולהתבונן בנחל. שקט ושלווה. בבוקר ירדנו לחדר האוכל שהיה ערוך לביקור המלכה האנגלית לפחות. כלי כסף וחרסינה שפחדנו לאכול מהם שמא נשבור וארוחה מופלאה של טוסטים, מיץ טרי, כל סוגי הדגנים, ביצים על פי הזמנה, והשיא: דייסת קווקר שמאז ילדותי לא טעמתי כמוה. 

(צילום: נלי שפר)