הודו – היסטוריה בקצרה

החל מהמאה ה-20: ב-1947 זכתה הודו בעצמאות. באותה תקופה הגיעו הסכסוכים בין ההינדואים למוסלמים לשיאם, ובניסיון לפתור אותם החליטו הבריטים לחלק את הארץ לשתי מדינות: הודו ופקיסטן המוסלמית. החלוקה הביאה להגירה של מיליוני הינדואים מפקיסטן להודו, ושל מיליוני מוסלמים מהודו לפקיסטן, והולידה סכסוכים וקרבות, שבמהלכם נהרגו כ-250,000 בני אדם.
בראשית 1948 נרצח מהטמה גנדהי, שדגל בדו קיום עם המוסלמים, על ידי קנאי הינדואי. באותה שנה היתה הודו לרפובליקה פדרלית, המורכבת מ-25 מדינות ומשבע טריטוריות של האיחוד הפדרלי. באותה שנה פרצה מלחמה בין הודו לפקיסטן על השליטה בחבל קשמיר.
ב-1971 פרשה מזרח פקיסטן (בנגלדש של ימינו) ממערב פקיסטן והכריזה על עצמאות. במלחמה שפרצה בין השתיים נמלטו מיליוני פליטים להודו, שהתערבה לטובת מזרח פקיסטן והביאה להקמת בנגלדש.
כבר קודם לכן, ב-1966, נבחרה לראשות ממשלת הודו אינדירה גנדי, שנאלצה להתמודד בין היתר עם שאיפת הסיקים לאוטונומיה במדינת פנג'ב, שם הם מרוכזים. ב-1984 נרצחה גנדי על ידי קנאים סיקים. את מקומה תפס בנה, ראג'יב גנדי, שהמתיחות עם הסיקים נמשכה בתקופתו. ב-1988 צר צבא הודו על מקדש הזהב הסיקי באַמריצַר, בניסיון לדכא את המהומות, וסיקים רבים נהרגו. כבר קודם לכן, ב-1987, שיגר גנדי חיילים הודים לעזרת שלטונות סרי לנקה, שנלחמו נגד מורדים טמילים. צעד זה עורר את זעמם של הטמילים ההודים, וב-1991, בעת ביקור במדינת טמיל-נדו, נרצח גנדי על ידי מתנקשים טמילים. במקביל נמשך הסכסוך עם הבדלנים של קשמיר, הנתמכים על ידי פקיסטן, וב-1995 אירעו שם מהומות.
במאי 1998 ביצעה הודו סדרת פיצוצים גרעיניים, והצטרפה רשמית למעצמות המעטות המחזיקות כלי נשק גרעיניים. בתגובה ביצעה פקיסטן סדרת פיצוצים גרעיניים.