פינגווינים

> הפינגווינים איבדו את יכולת התעופה לפני כ־100 מיליון שנה. בתקופה זו חיו מינים רבים של פינגווינים, שאחדים מהם הגיעו לגובה של 150 סנטימטרים ולמשקל של כ־100 קילוגרם. הכנפיים איבדו את אברות התעופה, ברגליים התפתחו קרומי שחייה, והפינגווינים הסתגלו לסביבה ימית, בעוד שעל היבשה הם מתנהלים בכבדות.

> משפחת הפינגוויניים (Spheniscidae) כוללת שישה סוגים, הנחלקים  ל־18 מינים. כל המינים, להוציא את פינגווין הגלפגוס, השוכן רק באיי הגלפגוס, חיים בחציו הדרומי של כדור הארץ.  הפינגווין האפריקאי הוא מין אנדמי לחופי דרום־אפריקה ונמיביה, והיחיד שחי שם דרך קבע. פינגווינים זקוקים לטמפרטורות נמוכות. מינים החיים הרחק מאנטארקטיקה מתרכזים ליד זרמים קרים, כדוגמת זרם בנגוולה (Benguela), העובר בסמוך לחופי דרום־אפריקה.

> הפינגווין האפריקאי הוא אחד המינים הקטנים במשפחה. גובהו 68 סנטימטרים ומשקלו כ־30 קילוגרם. הוא עטוי נוצות בצבעי שחור־לבן וכתם ורוד מתנוסס מאחורי המקור ועד מעל לעין. הכתם הוורוד מתכהה כאשר עולות הטמפרטורות.

> "חליפת הטוקסידו" של הפינגווין נראית מגוחכת מעט כאשר הוא נמצא על היבשה, אולם היא יעילה ביותר כשהוא נכנס למים. טורפים שעוברים מתחתיו מתקשים להבחין בבטנו הלבנה, הנבלעת ברקע הבהיר של הרקיע. טורפים ששוחים מעליו מתקשים להבחין בגופו, הנבלע ברקע הכהה של מצולות הים.

> כסות הנוצות של הפינגווין סמיכה מאוד. הנוצות מסודרות כרעפים ומכוסות שומן, וכך נוצר מעטה בלתי חדיר למים, המאפשר שמירה על חום הגוף במי האוקיינוס הקרים.
בשל הצורך בכסות מלאה ואטומה בכל כניסה למים, מחליפים הפינגווינים את כל נוצותיהם בבת אחת. זה קורה מדי שנה בין נובמבר לינואר, בתהליך הנמשך 21־42 ימים, שבמהלכם הפינגווינים אינם יכולים להיכנס למים ולדוג. הם מאבדים אז כמחצית ממשקל גופם; פרטים המחליפים את נוצותיהם כאשר מאגרי השומן שלהם דלים מתים מקור או מרעב.

> לפינגווינים קרומים המכסים על העיניים ועל פתחי האוזניים מיד עם היכנסם למים. לפני הצלילה, ממלא הפינגווין אוויר בשקיק קטן הנמצא בצידי הגרון. אגירת האוויר מאפשרת לו לצלול לעומק של כ־35 מטרים ולשהות מתחת לפני המים למשך כ־70 שניות. שיא הצלילה הידוע לנו הוא לעומק של כ־100 מטרים למשך 195 שניות. הפינגווינים מסוגלים לעבור בכל יום מרחק של כ־100 קילומטרים, בטווח של 39־45 קילומטרים מהמושבה.

> הפינגווין האפריקאי ניזון מדי יום מכ־450 גרם סרטנים קטנים ודגיגים, שאותם הוא צד מתחת למים.

> הפינגווין האפריקאי מגיע לבגרות מינית בגיל שלוש־ארבע שנים. תקופת הקינון העיקרית היא בחודשים פברואר־אוקטובר, אך הם מקננים גם בשאר חודשי השנה. בניית הקן נמשכת כשבועיים. בתקופה זו חופרים ההורים בור  בשכבת הגואנו (לשלשת עופות הים), ומרפדים  אותו באבנים, עלים, נוצות ולעיתים אף בגוזלים   שמתו והתייבשו.
אם אין שכבת גואנו, מקננים הפינגווינים בקינים חשופים על הקרקע, וסלעים או שיחים נמוכים משמשים להם מחסה.
הנקבה מטילה פעם בשנה, בדרך כלל שתי ביצים. שני ההורים דוגרים כ־40 יום, ומתחלפים ביניהם במשמרות של כ־24 שעות. אם הביצים נטרפות, מטילה הנקבה פעם נוספת כעבור שיש שבועות.

> גוזל הפינגווין מתקיים ממזון מעוכל למחצה, שאותו פולטים ההורים בקן. במשך 11 השבועות שבהם שוהה הגוזל בקן, הוא אוכל 26 קילוגרם. בתחילה מכוסה הגוזל פלומה חומה ורכה. בהדרגה הוא מחליף את נוצותיו והופך אפור־כחלחל. צבע זה זיכה את הצעירים לפני עזיבת הקן בכינוי baby blue. בסביבות היום ה־80 לשהותו בקן, יעטה הגוזל את "חליפת הטוקסידו" המפורסמת.