סיפור של קרמבו

לאן נודדים הקרמבואים בקיץ
ביחס לקינוח בן מאתיים שנה שהומצא בדנמרק, זה די מדהים שקרמבו מרגיש ישראלי כמעט כמו פלאפל. "גלידה של חורף" קראנו לו כשהיינו ילדים, והוא הגיע רק בשני טעמים: וניל ומוקה. הבנות היו אוספות את העטיפות המקומטות ומגהצות אותן בגב הציפורן כדי להוסיפן לאוסף ה"זהבים" שלהן.

ביחס לקינוח בן מאתיים שנה שהומצא בדנמרק, זה די מדהים שקרמבו מרגיש ישראלי כמעט כמו פלאפל. "גלידה של חורף" קראנו לו כשהיינו ילדים, והוא הגיע רק בשני טעמים: וניל ומוקה. הבנות היו אוספות את העטיפות המקומטות ומגהצות אותן בגב הציפורן כדי להוסיפן לאוסף ה"זהבים" שלהן. הבנים התאספו מול המכולת לתחרויות מלך הקרמבו, כשהמיומנות העיקרית שלה נדרש המנצח היתה זלילת קרמבו שלם בביס אחד. כולל הביסקוויט. בתנועת הנוער התקיימו מדי חורף פעולות קרמבו, וכשגדלנו היה הקרמבו שובר הקרח המושלם בדרך לנשיקה הראשונה וגם עזר טקטי נפלא לכל מה שבא אחריה.

כמו הנחליאלי והחצב, גם הקרמבו הוא עניין עונתי שנודד למכולות בסביבות אוקטובר ומסתלק מהמדפים לקראת פסח, עם בוא האביב. "בקיץ הישראלי אין מקום לקרמבו, כי אם הוא לא נשמר בקירור, הקצף, שעשוי מחלבון וסוכר, נופל והופך למין מסטיק. ניסית פעם לאכול קרמבו באוגוסט? זה לא רע, אבל זה לא זה", מסביר יריב בן ארוש, אחראי הקרמבואים בשטראוס־עלית.

במפעל בעכו מתרגשים בכל שנה מחדש כשפותחים את אולם הקרמבו ומגייסים את ותיקי העובדים כדי לעסוק במלאכת האריזה. המכונה היא עדיין אותה מכונה שנרכשה מוויטמן לפני יותר מעשרים שנה, והאריזה עדיין ידנית, כי אין מכונה שעוטפת קרמבו טוב יותר מהידיים של העובדות.

רק שתדעו, עובדת מן המניין עוטפת שלושים קרמבואים שבירים בדקה.
לידיעת זללני המעדן החורפי, עשרה אחוזים מאוכלי הקרמבו מעדיפים לסיים אותו בביס אחד ו־12 אחוז מתחילים מהביסקוויט.
בנוגע לטעם, העולם לא נחלק לחמישים אחוז חובבי קרמבו וניל וחמישים אחוז חובבי מוקה: מתברר שכשבעים אחוז מהקרמבואים הם בטעם וניל. השנה ייצרו בשטראוס־עלית גם קרמבו בטעם תפוז, ומביקור קצר במכולת גילינו שחברת גלידות פלדמן מייצרת השנה תחת המותג מנבו גם קרמבו בטעמי פטל, בננה וריבת חלב.

למי שאוהב לשחק באוכל אנחנו ממליצים על אחד משניים: עשר דקות במקרר, מה שמקשה את השוקולד והופך אותו לתענוג פריך, או עשר שניות על צלחת במיקרוגל (בלי העטיפה!). אצלנו קוראים לזה קרמבו וולקני, וחובה לאכול אותו באצבעות.

כתב: גידי שפרוט