מתוך ים החלב יצאו שבע אבני חן, הראשונה היה הפיל איירוואטה, "הפיל הלבן כחלב", ומאז פילים לבנים נחשבים שמימיים והם נושאים מלכים וחפצי פולחן. הפיל הלבן שזור גם בסיפור חייו של הבודהא: בחלומה של אמו מהאיה לפני לידתו הופיע פיל לבן עם שישה חטים שעף עם פרח לוטוס בחדקו אל תוך רחמה. לפי אגדה אחרת, באחד מגלגולי הנשמות שלו, היה הבודהא צ'דנטה – פיל לבן אגדי בעל שישה חטים.
נהוג היה לחשוב שפילים לבנים הם פילים לבקניים, אולם למעשה אין זה עניין של צבע. מדובר בפילים שנחשבים נעלים משום שמאפייניהם עונים לקריטריונים מסוימים: חטיהם ארוכים וללא פגעים, כל אצבעות רגליהם מושלמות, צבע העור סביב הפה ואיבר המין שלהם ורוד, והם בריאים, גדולים ובעלי פרופורציות אידיאליות.
פילים לבנים נחשבים מבשרי מזל טוב, מעין קמעות. הם כה נדירים ויקרי ערך עד שבעבר היוו עילה ליציאה לקרב. כך למשל אירע ב־1563, כאשר המלך הבורמזי באינאונג כבש את איותאיה ולקח שלל ארבעה פילים לבנים מתאילנד.
בתאילנד קיים קשר אמיץ בין הפילים הלבנים ובין המלוכה. באופן מסורתי, כאשר היה מתגלה במדינה פיל לבן, הוא היה מוענק מיד כמתנה למלך, ואף מוכתר על ידו בטקס מלכותי. חשיבותם היתה כה גדולה עד שפיל שהלך לעולמו היה זוכה למצבה. בחצר ארמון המלך בבנגקוק ניצבים עדיין פסלי מצבות בדמות פילים, עליהם חקוקים שמות הפילים הלבנים שהיו בשירות מלכי תאילנד לאורך השנים.