כבוד עולמי: דרך הבשמים

"עדות ייחודית לתרבות שעברה מן העולם ודוגמה יוצאת מן הכלל להתיישבות שדרשה מן האדם להתמודד עם תנאי הסביבה". כך הגדיר אונסק"ו – ארגון החינוך, המדע והתרבות של האו"ם – את דרך הבשמים ואת שרידי ההתיישבות הפזורים לאורכה, כשהכריז עליה כעל אתר מורשת עולמית.

כשסוחרים מוצאים מקור רווח – מדבריות יופרחו והרים ייחצבו, ובלבד שסחורתם תגיע ליעדה. במקרה הזה הסוחרים הם הנבטים, הסחורה היא בְּשמים, והיעד הוא אירופאים המייחלים למוֹר ולבוֹנָה עזֵי ריח כמו שרק המזרח יכול לספק. הדרך שנפרצה היא דרך הבשמים ששימשה נתיב מסחר מרכזי מהמאה השלישית לפני הספירה ועד למאה השנייה אחרי הספירה. תחילתה בדרום חצי האי ערב, והיא ממשיכה צפונה לאורך ערב הסעודית של ימינו עד פטרה שבירדן, ומשם מערבה דרך הערבה והנגב הצפוני עד לים התיכון, סך הכל כ־1,800 קילומטר שרובם עוברים במדבריות. מן הים התיכון הועברה הסחורה לאירופה בדרך הים.

לאורך קטע הדרך החוצה את ישראל ובצד דרכים אחרות שעברו בנגב נותרו שרידים מרשימים של מקומות יישוב (בייחוד הערים עבדת, חלוצה, ממשית ושבטה), תחנות דרכים, מצודות, בריכות, מתקני חקלאות ועיבוד, קטעי דרכים סלולות, אבני סימון ועוד. בהחלטת אונסק"ו נכתב ששרידי דרך הבשמים משקפים את ההיקף הנרחב של המסחר שעבר בה ומלמדים רבות על דרכיהם של תושבי המדבר להפריח אותו ולהכשירו למסחר ולחקלאות.

השריד המרשים ביותר של דרך זו שנשמר בערבה הוא מואה, תחנת דרכים נבטית שבה מבצר וחאן, מרחצאות, בית בד ומערכת מים מורכבת. הגעה: כקילומטר מדרום למושב צופר ניצב שער יפהפה. יש לעבור דרכו ולנסוע מערבה כשלושה קילומטרים וחצי עד למצודה. הדרך מתאימה גם לרכב רגיל.