ההתלבטות: ההתלבטות הגדולה ביותר שלנו (ושל משפחות אחרות שפגשנו בדרכים) היתה אם לטייל בקרוואן או להעדיף טיול ברכב פרטי בין מוטלים ברחבי היבשת. בשלושת השבועות האחרונים טיילנו בלי הקרוואן, והטיול נעשה מסובך הרבה יותר: היה עלינו לחיות על מזוודות, למצוא כמה פעמים ביום מסעדות, ובעיקר למצוא מדי יום מקום נקי, סימפטי וזול להניח בו את ראשינו עם בוא הערב (וזה יכול לקחת יותר משעה: יש לבדוק שהחדרים מתאימים ועניינים נוספים). לסיכום – טיול כזה הוא מתיש, נוח הרבה פחות ולא זול יותר מטיול בקרוואן.
איך שוכרים: את הקרוואנים ניסינו להזמין באמצעות האינטרנט כשתכננו את הטיול. התברר לנו שהמחירים גבוהים מאוד. על פי המלצה של חברים נפגשנו עם חברה שמתמחה בטיולי קרוואנים ונקראת "מוטורהום". הם השיאו לנו עצות יקרות מפז על אודות מסלול הטיול ועל דברים אחרים, והעיקר, הם הצליחו לסדר לנו עסקת השכרה זולה בעשרות אחוזים מזו שהשגנו אנו. הרכב נשכר מחברת Cruise America, ששולטת בשוק זה. ככל שמזמינים זמן רב יותר מראש, אפשר להשיג דילים טובים יותר. כשמקבלים את הקרוואן כדאי לבדוק ביסודיות שכל המערכות פועלות כראוי.
מחירים: טיול בקרוואנים הוא יקר. השכירות עלתה כ־120 דולר ליום למשך חמישה שבועות. הביטוח עלה בסיכומו של דבר עוד כ־1,500 דולר לכל הטיול. הקרוואן גם צורך דלק רב. לנו עלה הדלק 70־100 דולר ליום. האוכל עלה הרבה, הכניסה לאתרים, והיו הוצאות רבות נוספות. בחוף המזרחי עסקנו גם בספורט הלאומי (שופינג) ושהינו במרכזי קניות ענקיים עד שנקעה נפשנו והתרוקנו חשבונותינו. לדעתנו, הטיול עלה (כולל כרטיסי הטיסה היקרים ובלי קניות) כ־22 אלף דולר למשפחה לפחות. אפשר להוזיל אותו עוד, אך לא במידה ניכרת. בתוך החניונים כרטיס  AAA נותן הנחה, וכרטיס כניסה משותף לכל הפארקים בארצות הברית מוזיל את העלות.
רישיון ונהיגה: אין צורך לעבור טסט מיוחד לצורך נהיגה. יש להצטייד ברישיון נהיגה ישראלי ובינלאומי. בקרוואן יש לנהוג בזהירות (כמובן) ולהביא בחשבון את אורך הרכב, רוחבו וגובהו. נהגנו במשותף – הגברים והנשים – והספקנו אפילו לקרוא חומר רב במהלך הנסיעות. סך הכל נהגנו כ־15 אלף קילומטר.
המערכות בקרוואן: יש להתרגל למערכות בקרוואן, להתרגל להתחבר בחניונים לחשמל, מים וביוב ולהתנתק מהם בבוקרו של יום. ההתרגלות אורכת זמן קצר ביותר. המערכות פשוטות, וכל אחד (אפילו אני) יכול להפוך למומחה בהפעלתן לאחר תרגול אחד. אפשר גם ללון בצד הדרך בלי להתחבר לתשתיות, אך במקרה כזה יש לרוקן את הביוב ולמלא מים בבוקר בחניון כלשהו תמורת כמה דולרים.
חניונים: את הקרוואן אפשר לעצור בצד הדרך במקום נוח או לשהות בו באלפי החניונים הפזורים בכל רחבי צפון היבשת. מקומות החניה מוסדרים בכל פארק גם לכלי רכב ארוכים, והשהייה והתנועה נוחות מאוד.
פנים הקרוואן: הקרוואן ששכרנו היה ארוך — כתשעה מטרים, ורוחבו שני מטרים וחצי. הוא לא היה גדול, אך היה בו מקום לשישה אנשים. יכולנו לישון בנוחות, להתקלח, להכין אוכל (תנור, מיקרוגל, מקרר), להתעמל בבוקר – הכל בקרוואן. יש גם ארונות ושטחי אחסון גדולים.
קלקולים: לחברה נקודות שירות רבות. אפשר לפנות אליהם בכל שאלה, והם מטפלים בכל בעיה בלי תוספת מחיר. אפילו במקרה של פנצ'ר מזמינים אותם. החברה אינה מתירה לשוכרים לבצע פעולות תחזוקה כלשהן בעצמם.
אוכל: כשהגענו לחניונים, יצאנו (הגברים הציידים) להצטייד בסופרמרקטים מקומיים. קנינו מים לשתייה, אוכל ושאר מוצרים לפי רשימה שהרכבנו. עם המצרכים הכנו לעצמנו את כל הארוחות.
מים: קנינו מים מינרליים לשתייה. בכל חניון מתחברים לצינור מים זורמים. לפני שיוצאים מהחניון ממלאים את מכלי המים.
חשמל: חלק מהשקעים מופעלים על ידי המצבר, וחלק דורשים הפעלה של הגנרטור. ברוב החניונים אפשר להתחבר לחשמל. אם אין – מפעילים את הגנרטור.
ציוד מהבית: הגענו לארצות הברית עם מעט מאוד ציוד (ארבעה צ'ימידנים לכל משפחה וכמה תיקי גב קטנים). לקחנו בגדים שימושיים ופשוטים בלבד. החלטנו שלא לשכור את הערכות האישיות של מצעים וכלי אוכל ממשכירי הקרוואנים, ובמקום זאת רכשנו אותם בעסקה טובה בסיאטל וחסכנו ממון רב. כשעזבנו את הקרוואן שלחנו ציוד רב לארץ בשני ארגזים גדולים מהחוף המערבי.
כביסה: מדי כמה ימים כיבסנו את הבגדים והמצעים באוטומטים הפזורים בכל רחבי המדינה ובחניונים.
ניווט: לקחנו מחשב נייד מצויד בתוכנת ניווט של אמריקה הצפונית (של Microsoft). את התוכנה אפשר לחבר למערכת ניווט לוויינית (GPS), אך אנחנו השתמשנו רק במפות של AAA ובתוכנה, והיא הקלה עלינו במציאת מקומות לינה, אטרקציות בסביבות המסלול וכדומה.
נכים: יש קרוואנים שמותאמים למוגבלי תנועה, ובכלל, כל ארצות הברית וקנדה נגישות לנכים במידה מעוררת הערצה: בכל פארק יש מסלול מיוחד, נכים לא מחכים בתור, יכולים להיכנס לכל אטרקציה ועוד.