טיפול לכל דורש

שרי לקר, יהודייה מקנדה, מנהלת את סניף הארגון "רופאים ללא גבולות" (MSF) בסרי לנקה, הפועל באי מאז 1986. זהו ארגון בינלאומי פרטי, אשר נוסד בצרפת לפני 27 שנים במטרה להעניק עזרה רפואית באזורי מצוקה לכל מי שזקוק לה, בלי אפליה על רקע דתי, אתני, פוליטי, לאומי או אחר.
לקר, שעבדה בעבר במסגרת הארגון באנגולה, במוזמביק וגם בישראל, מספרת כי "בצפון סרי לנקה יש ממש גבול בין תחומי השליטה: בנקודה מסוימת יש תחנת ביקורת אחרונה של הצבא הסינהלי, ואחריה – נקודת ביקורת של המחתרת הטמילית (LTTE). אנחנו משתדלים להעניק סיוע רפואי בכל מקום שיש בו צורך, בצפון ובמזרח, בין אם יש שם קרבות ובין אם לאו, בין אם שולט בו הצבא ובין אם שולטת בו המחתרת".
ממשלת סרי לנקה אינה מספקת שירותים רפואיים במקומות אלה?
"רבים מהרופאים פוחדים לעבוד באזורי הקרבות, או מעדיפים את אפשרויות העבודה הטובות יותר הקיימות בעיר הגדולה. בית החולים במלאווה (Malave), שבצפון המדינה, עמוס כבר כחודש ב־1,200 מאושפזים, ויש בו רק רופאה סרי לנקית אחת. האיזור נשלט על ידי המחתרת הטמילית, ובתקופות שמתחוללים בהן קרבות, מגיעים אלינו  אזרחים פצועים רבים.
"במנאר (Manar), למשל, איזור נקי מקרבות בצפון־מערב האי, הנמצא בשליטת הממשלה, יש אמנם צוות של אחיות ורופאים מסרי לנקה, אולם אין שום רופא מנתח. החלטנו לשלוח לשם רופא מנתח, במסגרת מטרתנו שכל פצוע מלחמה או אשה הכורעת ללדת יקבלו טיפול הולם, חינם".
ואיך מתייחסים אליכם בסרי לנקה?
"אף על פי שאיננו תומכים במחתרת הטמילית, סינהלים רבים מתקשים להאמין שאיננו משתפים פעולה עימה. יחד עם זאת, רוב האנשים מכבדים מאוד את העבודה שאנו עושים, ומעולם לא היינו מטרה לאלימות.
"הארגון פועל אך ורק בבתי חולים אזרחיים, מחשש שבתי חולים צבאיים ייהפכו למטרות מלחמה של הצד שכנגד. חשוב לנו להדגיש שבית החולים הוא אזרחי בלבד, אך עלינו לטפל בכל פצוע, גם אם הוא נפגע בפעולה צבאית. הבהרנו לכל הנוגעים בדבר שחשוב לנו שבית החולים יישאר אזרחי. אם יהיו בו יותר מדי חיילים לובשי מדים, יברחו ממנו אזרחים הזקוקים לטיפול, ובנוסף, יהפוך בית החולים מטרה למתנגדי הצבא"
.