הסטריפ והשאלה היהודית

כמו בערים רבות בעולם, גם בלאס וגאס היו יהודים מרגע הקמתה ממש. בדרנים, אנשי עסקים ואפילו כורים יהודים התגלגלו לכאן מרחבי המערב. כיום אין קהילה יהודית באמריקה המתפתחת בקצב רב יותר מזו של לאס וגאס. כשמונים אלף יהודים חיים בלאס וגאס, והם פוקדים לא פחות מ־19 בתי כנסת שונים. מקצתם עוסקים בענפיה הידועים של הכלכלה המקומית, ואחרים הם פנסיונרים הנהנים מן האקלים או ישראלים הסופגים את אמריקה במיטבה.
להיסטוריה היהודית של לאס וגאס יש גם גוון מקומי ייחודי. המאפיה היהודית מניו יורק, שבראשה עמד הסנדק מאיר לנסקי, היתה פעילה בעיר במהלך שנות הארבעים. עם ראשוני מפתחי הסטריפ נמנה המאפיונר בנג'מין "באגסי" סיגל, שפתח בו את מלון חלומותיו, פלמינגו, בשנת 1946. הוא נרצח כעבור שישה חודשים בבית חברתו שבלוס אנג'לס על ידי לנסקי, שהיה ער לחוסר איזון מחשיד בספרי החשבונות של שותפו.
היהודי הבולט בעיר היום, מלבד הקוסם דיוויד קופרפילד, הוא ראש העיר הפופולרי אוסקר גודמן. למרבה הצער אי אפשר לומר שאין לו שום קשר למעשי טרֵפה שכאלה: בטרם מונה לראש עיר היה גודמן פרקליטם של אנשי הפשע המאורגן בלאס וגאס. כאשר פנו אליו עורכי ספרי ההדרכה של "פרומרז" וביקשו ממנו להמליץ על עשרה מקומות שבהם אפשר לחוות את לאס וגאס הישנה, הוא ציין, לצד מסעדות איטלקיות אלה ואחרות, גם את קרקעיתו של אגם מיד (Mead).