אירוס או איריס, ואולי שושן?

מקור שם הצמח הוא מיוונית, שבה הוא קרוי "איריס" (Iris). במקורות היהודיים, לעומת זאת, במשנה ובתוספתא, חוזרת פעמים אחדות הצורה "אירוס". חוקר שמות הצמחים, הרב עמנואל לעף, ציין כי זו הצורה היחידה שנמסרה בעברית בכתבי היד, והיא זו שכנראה רווחה בארץ ישראל. צורה זו התקבלה ונקבעה לשימוש על ידי ועד הלשון בשנות הארבעים. לכן הטיפו לנו מורי הטבע שנים רבות ותיקנו את לשוננו מאיריס לאירוס. בשנים האחרונות חזר בו עזריה אלון – שתיקן אותנו שנים רבות – ואימץ את השם איריס. אני התרגלתי ל"אירוס" ובו אני משתמש כאן כשם העברי של הצמח. במקרא לא מופיע השם אירוס, והיום ברור למדי כי בארצות המזרח הוא נקרא אז "שושן". עוזי פז עמד על נושא זה במאמר מומלץ ("טבע וארץ", 1988), אבל רבים לפניו כבר הכירו בעובדה שהשושן במקרא ושמות דומים בשפות שמיות אחרות מכוונים כולם אל האירוס, ולא אל הצמח הקרוי בפינו – בטעות – שושן צחור
(Lilium candidum).  פרח השושן (האירוס) היה מוכר ונפוץ במזרח ושימש מקור לעיצוב דגמי עיטור מקובלים בארמונות האיסלאם ובאמנות פרס. כדי להחיות את שמו העברי העתיק, ובכל זאת לא ליצור בלבול מוחלט, הציע עוזי פז לקרוא לקבוצת אונקוציקלוס – האירוסים הענקיים, בהם אירוס הגלבוע – "קבוצת אירוסי שושן", והצעתו נראית לי מאוד.