איך מייצרים וויסקי?

1. ניקוי השעורה: מנקים את גרגרי השעורה ומשרים אותם במים למשך כיומיים.
2. הנבטה: מפזרים את השעורה הספוגה על משטח גדול ומאפשרים לה לנבוט במשך שבעה עד עשרה ימים. יש להפוך אותה פעמיים ביום למען לא תעלה עובש.
3. עישון בכבול: אחרי ההנבטה פורשים את השעורה על רשת ומדליקים מתחתיה אש הניזונה מכבול. העשן מעניק לשעורה ניחוח השונה ממקום למקום, בהתאם לסוג הכבול.
4. חימום במים: מקררים את השעורה, טוחנים אותה ומוסיפים לה מי מעיינות בטמפרטורה של 65 מעלות צלזיוס. התערובת הופכת לבלילה והעמילן לסוכר.
5. התססה: הנוזל המכיל את הסוכר מופרד מהמוצקים ומועבר לדוודים ענקיים לתסיסה. להתחלת התסיסה מוסיפים שמרים לתמצית הדגנים המסוכרת. התגובה הכימית נמשכת כיומיים, שבמהלכם בוחשים את הנוזל המבעבע שוב ושוב. השמרים מפרקים את הסוכרים ויוצרים מהם אלכוהול.
6. זיקוק: מעבירים את הנוזל לזיקוק במזקקות נחושת גדולות ומבריקות, המחוממות מלמטה. כשהוא מגיע לרתיחה, האדים עולים אל צוואר המזקקה, נדחסים והופכים לוויסקי גולמי.
7. זיקוק שני: הנוזל מועבר דרך צינורות אל מזקקה אחרת לזיקוק נוסף. כאן נדרשת מומחיות רבה: המזקק עוקב אחר תהליך הזיקוק כדי "לתפוס" בדיוק את החלק האמצעי בתהליך הזיקוק השני – שם נמצא הוויסקי הטוב ביותר. הוויסקי שעובר בתחילת תהליך הזיקוק ובסופו הוא מוצר לוואי, ואסור שיתערבב עם התזקיק האיכותי.
8. הבשלה: הוויסקי עובר להבשלה בחביות עץ אלון, שם הוא יישאר כמה שנים (לפחות שלוש). לפני השימוש בהן, החביות נחרכות מעט בחלקן הפנימי, וכך מעניקות לוויסקי את צבעו האופייני.
9. מהילה: מדללים את הוויסקי במים.
10. ביקבוק: את התוצרת שולחים לביקבוק, שנעשה בדרך כלל מחוץ למזקקה.